בת מצווה

ההלכה לפיה בגיל 12 הבת מפסיקה להיחשב כקטנה, מקורה במשנה במסכת נידה^[1]: “בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין” ובדברי הרמב”ם:^[2] “בת שתים עשרה שנה ויום אחד… ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד… הרי הן כגדולים לכל המצוות”. על פי ההלכה, יהודייה שהגיעה לגיל 12 חזקתה שיש לה סימני נערות ונחשבת לבעלת דעת ומחויבת בכל מצוות התורה שבהן חייבות נשים. גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות (“בר מצווה“). הסבר נפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא”ש מסביר את המדרשבבראשית רבה במילים: “נתן הקב”ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש”, כלומר ההתפתחות השכלית של האישה קודמת לזו של הגבר.