רובוטים

כשנכנסתי לכיתה כל התלמידים כבר ישבו מול המורה.

“איחרת” המורה אמר לי בלי להרים מבט.

נכנסתי בזריזות והתיישבתי במקום שלי והמורה המשיך להקריא שמות. כשסיים עבר בין התלמידים וחילק דפים.

“אני רוצה שתכתבו על הסיפור שקראתם שבוע שעבר. תקציר שלו, ומה הייתם עושים אחרת מהדמות הראשית כדי לפתור את הבעיה.” הוא אמר בזמן שחילק את הדפים. “התחילו” כשכולם קיבלו הוא התיישב בחזרה במקום שלו.

כולם התחילו לכתוב. איך זה שמורה אומר וכולם עושים מיד? זה כמו ללחוץ על המתג והאור נדלק.

אולי באמת כולם רובוטים? למה אני לא התחלתי לכתוב מיד כשהמורה אמר? אולי אני רובוט מקולקל? ומה אם באמת כולם רובוטים?

“פססט” קראתי לדן שלידי. הוא הפנה אלי מבט “אתה רובוט?” הוא צחק וחזר לכתוב.

דן תמיד צוחק. אולי זה מה שהוא מתוכנת לעשות? הוא לא הכחיש את השאלה. אולי באמת הם רובוטים. מה אני אעשה אם כן? ולמה אני לא מתפקד כמו כולם?

“נויה?” קראתי לעברה. היא הסתכלה עלי במבט כועס וסימנה לי לשתוק.

“מה הבעיה כאן?” המורה ניגש אלי.

“המורה, אני חושב שאני רובוט מקולקל”

“רובוט מקולקל?” הוא חייך “והתקלה מפריעה לך לענות על המבחן?”

הוא קירב את הדף אלי והניח את העט בחוזקה על השולחן. הרעש של החבטה גרם לכל הכיתה להסתכל עלינו. אולי הרעש הזה מתוכנת להסב את צומת ליבם. אני צריך לזכור את זה.

הסתכלתי שוב על הדף ולא זכרתי אפילו מה היה התרגיל.

“מה הייתה השאלה?” שאלתי אותו.

“כנראה באמת יש לך קצר במוח, אולי המנהל יוכל לתקן לך את זה”

קצר במוח? הוא יודע שכולם רובוטים! אולי אפילו גם הוא רובוט. והמנהל הוא האחראי, הוא הפך את כולם לרובוטים. באמת היה לנו שיעור איתו לא מזמן, וזה בהחלט חשוד. כולם היו ככה מאז? אני לא זוכר, לא שמתי לב. אבל למה עלי זה לא עבד?

המסדרון היה ריק ובחדר המתנה למנהל הייתה רק המזכירה שלו שדיברה בטלפון עם האוזנייה הקבועה שלה. אולי גם היא רובוטית. בעצם אולי האוזנייה שלה היא המטען שלה. בגלל שהיא כל היום במחשב אולי הוא לוקח לה הרבה אנרגיה והיא צריכה הטענה קבועה. עכשיו כשהוא חושב על זה, הוא אף פעם לא ראה אותה לוחצת על כפתור כדי לענות לשיחות, היא בטח עושה את זה עם המוח שלה. המוח שלה מחובר למחשב והיא יכולה לעשות הכול דרך המחשבה.

קצר במוח לא אמור לכאוב? אבל לא כואב לי הראש. אני לא חושב שיש לי קצר במוח, אני חושב שפשוט תהליך ההפיכה שלי לרובוט לא הצליח.

אם אני אכנס עכשיו למנהל הוא בטח ינסה להפוך אותי שוב. כדאי לי בכלל להיות רובוט? אולי כדאי לי לברוח עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי!

החלטתי שאכנס למנהל , דפקתי על דלתו והוא אמר לי ”רק רגע לא להכנס” בקול קצת מבוהל, החלטתי שאני חייב להבין, פתחתי מעט את הדלת וראיתי שהוא מלביש חליפת אדם במהירות שיא על הגוף המתכתי והרובוטי שלו , התחלתי להתנשם בכבדות ובהלה גדולה אחזה בי , גופי התחיל להתנער בחוזקה והתחלתי לשמוע קולות שהולכים ומתחזקים ”קום כבר קום כמה זמן צריך להעיר אותך” ואז הבנתי הכל! ואמרתי ” בוקר טוב אמא”