אימא הניחה יד על הברך שלי כדי להרגיע את הקפיצות. אני מאוד לחוץ.

אנחנו יושבים מחוץ למשרד של ד”ר בליין, ממציא התיקון לילדים מתקשים בלימודים. שנינו יושבים בשקט ומחכים לתורינו. על הדלת בכניסה כתובות אותיות באנגלית. ניחשתי שאלה ראשי התיבות של שם הטיפול החדשני. אני לא יודע אנגלית.

כשהדלת נפתחת שנינו מרימים מבט ואימא נעמדת. אני נעמד אחריה.

ד”ר בליין נפרד מילד שפניו אדומות כאילו עמד עכשיו שעות בשמש, אבל עם חיוך גדול. זה קצת מרגיע אותי. אני תמיד פחדתי מדברים חדשים ואנשים שאני לא מכיר. ואני לא יודע למה לצפות מאדם שטוען שהמציא את השיטה החדשה ללמוד.

אימא אומרת שהוא גאון, שהוא המציא דרך שבה כולם יכולים ללמוד ומצליחים בלימודים. אפילו הילדים הכי מתקשים – כמוני. היא קראה עליו הרבה וסיפרה לי שהיו לו אלפי הצלחות והמון המלצות גם לילדים של עמיתים שלה בעבודה.

יש לי בעיה חמורה בלימודים. ההורים שלי שלחו אותי לאבחונים וטיפולים אחרים. אמרו לי שיש לי דיסלקציה ובעיות קשב וריכוז. זה לא שלא הייתי מנסה להשקיע, הייתי יושב שעות ומשנן, לומד, כותב, מכין שיעורים. אבל אף פעם לא ראו תוצאות. אפילו עם התרופות המקובלות שום דבר לא עזר. הציונים שלי היו נמוכים. היה לי קשה לקרוא ולכתוב. בחשבון פשוט של חיבור וחיסור הצלחתי אבל את לוח הכפל כבר לא זכרתי. המורים כבר התייאשו ממני. שנה שעברה אבא שלי היה צריך להגיע למנהל ולשכנע אותו לעלות אותי לכיתה ד’.

אני יכול לראות בעיניים של ההורים שלי את התקווה החדשה שהפיח בהם הד”ר הזה עם השיטה החדשה שלו.

“ברוכים הבאים, באו תכנסו” ד”ר בליין הוביל אותנו פנימה לתוך החדר. היו לו משקפיים עגולים קטנים כמו שמדמיינים אדם חכם. הוא נראה יחסית צעיר עם שיער שחור קצר, וחליפה. דמיינתי בראש קריקטורה שלו שמתאימה מאוד לגאון הרשע.

התיישבנו על כורסאות ענק מאחורי שולחן עץ כבד וגדול. הוא התיישב מצידו השני של השולחן.

“מה שמך?” הוא שאל אותי.

“דניאל” עניתי. אימא הנהנה לעידוד. היא יודעת שאני קצת ביישן ומאוד לחוץ.

“באיזה כיתה אתה דניאל?” בזמן ששאל אותי הסתכל בדפים וקרא משהו.

“בכיתה ד'” התשובות שלי הרגישו לי קצרות מידי אבל לא ידעתי מה עוד אני יכול להגיד. הוספתי “אני בן תשע”

“יפה. טוב, אז אני רואה שאבחנו אותך בכל מיני דברים. מממ דיסלקציה” הוא עצר לרגע והמשיך לקרוא. אחרי כמה דקות הוא הניח את הדפים. “לנו בכל מקרה זה לא משנה כי אני יכול לטפל בכל. תאמינו לי היו לי ילדים עם בעיות הרבה יותר חמורות משלכם. וכולם מתוקנים ומצטיינים בבית ספר רגיל. חלקם אפילו בבית ספר למצטיינים”

שמחתי שמישהו יכול לעזור לי להיות רגיל. כל הילדים בכיתה מציקים לי וקוראים לי מפגר.

הוא ואימא החליפו כמה מילים על דברים טכניים ואימא הלכה והשאירה אותי איתו לבד. סיכמנו שאני אחזור הביתה ברגל כי היא צריכה ללכת לעבודה. לא הפריע לי, גרנו מאוד קרוב ואני מכיר את השכונה היטב. רק הרגשתי קצת לא נוח במקום זר.

“בוא שב כאן” הוא הצביע על כיסא רופא בפינה של החדר. “אני אתן לך זריקה קטנה שתעזור לך ואז אני אלמד אותך את השיטה שמצליחים ללמוד בה. בעזרת תרופת הפלא הזאת והשיטה שהמצאתי אתה תהיה גאון אמיתי!”

בזמן שהתיישבתי הדלת נפתחה על ידי המזכירה. “משפחת שטוייפלד התקשרה שוב. הם מתקשרים בלי הפסקה אני כבר לא יודעת מה לעשות איתם”

“עוד פעם אלה. הם סתם מחפשים אשמים” הוא לקח את היד שלי ושם אותה על עמדה ישרה מלפני. “הם לא מבינים שהשיטה שלי עובדת מושלם? אז היה את הסיפור עם שני הילדים. תתקשרי שוב לעורך הדין שלנו תגידי לו שהם מציקים לנו”.

המזכירה נתנה לי מבט עצוב הנהנה לכיוונו ויצאה מהחדר.

על מה זה היה? עורך דין זה לא נשמע טוב. אבל הוא רופא חשוב אז בטח אלא עניינים שגרתיים. אבל בכל זאת קצת נלחצתי, מה הסיפור של שני הילדים?

“אז איפה היינו?” הוא המשיך למלמל לעצמו עוד כמה דברים בזמן שהוציא מזרק ממגירה ליד והכין אביזרי רופא. לא רציתי לקבל את הזריקה, לא רציתי שום דבר עם האיש הזה. אבל איזה ברירה הייתה לי, אימא שלי לא פה והיא אמרה לי שהוא יכול לעזור לי. אולי הם בכלל לא קשורים למה שהוא עושה כאן. ישבתי בשקט וקיבלתי את הזריקה.

במשך שעתיים ישבנו ביחד ולמדנו. כמה דקות אחרי הזריקה הרגשתי שחם לי. מאוד חם לי. אבל ד”ר בליין אמר שזה נורמאלי ושככה כולם מרגישים. באמת הצלחתי להתרכז בכל מה שאמר ולזכור את כל מה שלימד. אפילו זכרתי את כל לוח הכפל עד שבע כבר במפגש הראשון.

במפגש השלישי כבר ידעתי קרוא וכתוב בדיוק כמו כולם ואפילו יותר מהר מכמה מהכיתה שלי. ההורים שלי שמחו מאוד, וגם אני. אבל לא הרגשתי טוב. ויום אחד פשוט התמוטטתי.

הגענו לבית החולים והרופא אמר שהייתה לי קריסת מערכות. רוב היום ישנתי וכשהייתי ער הייתי מטושטש מכאב ותרופות ורק ראיתי את ההורים שלי בוכים. הם אמרו לי שאני אהיה בסדר. שהכול יהיה בסדר ואז הבנתי שכנראה לא יהיה כל כך בסדר.

באחד מהימים שהרגשתי קצת יותר טוב, ויכולתי לדבר ולהבין, שאלתי את אבי מה קרה לי. הוא קילל את ד”ר בליין ולא הוסיף דבר. רק חיבק אותי חזק מאוד. הבנתי שכנראה החומר שהד”ר הזריק לי במשך התקופה שלימד אותי פגע בגוף שלי עד שהתפרק.

ד”ר בליין לא בא לבקר אותי אפילו פעם אחת. זה לא שהפכנו לחברים שציפיתי שיבוא אבל אם זה היה בגללו חשבתי שאולי יגיע לבדוק מה קרה. בכל מקרה הגוף שלי לא שרד הרבה זמן. אחרי ייסוריי כאב חזקים הנשמה שלי עזבה את הגוף שלי ושטה לה החוצה. הסתכלתי על כל הרופאים רצים למיטה שלי. על ההורים שלי שבוכים עד אובדן הכרה. אבא חיבק את אימא ושניהם צרחו ובכו. הרופאים הכריזו על מותי.

לא יכולתי לסבול עוד את כאבם והתרחקתי. שטתי לי במרחב עד שהגעתי למשרד של ד”ר בליין. רציתי לראות מה הוא עושה. כעסתי עליו שגרם לכל כך הרבה כאב לכולם ובעיקר להורים שלי.

הוא היה שם עם תלמיד. חשבתי שאולי אסרו אותו כי הוא גרם לי למות אבל הוא עדיין היה עם תלמיד. הזעם בער בי עוד יותר. ניסיתי לצעוק לתלמיד שיברח. צרחתי וצווחתי אבל הוא לא שמע אותי.

פתאום הדלת נפרצה מבחוץ ושוטרים נכנסו פנימה. הם תפסו את הד”ר ושמו לו אזיקים עם הידיים מאחורי הגב. הם האשימו אותו ברצח שלי ובעוד שני שמות שאני לא מכיר.

“כולכם טיפשים. אתם סתם מנסים להפיל עלי את האשמה שלכם! אני יכול להציל את האנושות מאנשים טיפשים! אתם לא מבינים כלום!” ד”ר בליין צרח בזמן שלקחו אותו החוצה. הפנים שלו אדומות ומזיעות. הוא המשיך לצרוח כל הדרך אל הניידת כמה שהוא גאון וכולם טיפשים ושהוא חף מפשע.

חזרתי להורים שלי. שניהם ישבו במסדרון בית החולים מחובקים ובוכים. ריחמתי עליהם וכל כך רציתי לחבק אותם עכשיו. “אני אוהב אתכם!” צעקתי אבל הם כמובן לא שמעו. ניסיתי לחבק אותם אבל הם גם לא הרגישו.

הטלוויזיה של בית החולים הייתה פתוחה על החדשות אבל מושתקת. בחדשות הופיעו פניו של ד”ר בליין. שני ההורים שלי הרימו את המבט.

ראו אותו נאסר על ידי השוטרים ונכנס לניידת. לאחר מכן ראו את קריינית החדשות מדברת ותמונה יותר ישנה שלו בבגדי רופא מחייך חיוך גאה.

למטה היה כתוב: “ד”ר בליין טען שהמציא תרופת פלא, ושיטה חדשה לתקן בעיות למידה אצל אנשים וילדים אך היו תופעות לוואי הרסניות ושלושה ילדים נפטרו מדום לב עקב לקיחת התרופה.

כאשר ד”ר בליין הואשם במותם הוא טען שאין כל קשר מוכח, ושלתרופה שלו אין כל תופעות לוואי. הילדים נפטרו מדברים אחרים שאינם קשורים בו. הוא טען שאלה האשמות כזב ושתרופה זו יכלה להציל את האנושות.

גם ד”ר בליין עצמו נטל את התרופה המדוברת בשמך תקופה ונפטר היום מדום לב בתא המאסר”.