העושר הגדול באמת/ אנג’לה קריכלי

שני אנשים נסעו יחדיו, האחד צעיר ורש השני זקן ,עשיר ובעל ניסיון חיים רב.

פנה הצעיר הרש,שלא מרוצה מחייו אל הזקן ואמר:”סבא יקר וטוב איני מאושר הורי אינם בחיים והשאירוני בחוסר כל איני רוצה לקחת הלוואות ואין בעולם עני ממני כמה שפר גורלך שעשיר אתה.”

“הרגע בני” השיב לו הזקן. מדוע אתה ממורמר כל כך?”

“איך לא אתמרמר? אביון אני ודבר אין לי”

“מה אתה סח,בני? ידיך מלאות עושר ואתה מתלונן?” השיב לו הזקן

“על איזה עושר מדבר אתה?” שאל הצעיר בפליאה

הביט בו הזקן ואמר: “האם התבוננת פעם במראה וחשבת מה יפות עיניך? תן לי עין אחת מעיניך – ואתן לך בתמורה כל אשר תרצה”

קם הצעיר ממקומו בבהלה ושאל: “למכור לך את עיני? בעד כל הון שבעולם לא אמכרנה* לך.

“טוב” אמר הזקן. “אולי תמכור לי יד אחת ואתן לך תמורתה זהב כסף רב?”

“מה?למכור לך את ידי תמורת כסף וזהב?” אמר הצעיר בתימהון, “בשום פנים ואופן לא ! גם אם תמלא את ביתי בזהב, לא אמכור”

*אמכור אותו

    “אם כך הדבר” אמר הזקן, “בעל רכוש רב אתה ואין כל סיבה להתייאש,האמן לי, עושר גדול ביותר טמון באדם עצמו.אם האדם בריא ויש ושכל טוב יוכל להשיג את כל האוצרות שבעולם.”