אשת לוט – מחזה אינטרנטי

אמנון,

מחזה שאפתני ומעורר השראה.

‎תיאטרון גשר‎

עדיין קוראת,, כואב,,

Hava Tamar Daniel

חלק מהיום אני מקדישה לקריאת מחזה וספר מאת Amnon Yoged
אשר כתב כ -300 ספרים, מחזות ושירים הניתנים לקריאה פרונטלית
מול המסך. גיליתי שזו שיטה נוחה ונגישה.
מצרפת לכאן קישור למחזה שאקרא היום – אשת לוט

סינופסיס:

המחזה מתרחש בים המלח ובמצדה. העלילה עוסקת בהתמודדותו של אריה עם אובדן בנו ופרידתו מאשתו ומתארת את התהליך הרוחני, שהוא עובר בעזרת נורה. בתיאור יחסיהם נשזרות סצנות, המשקפות את טרגדיית נישואיהם של הורדוס ומרים. הגיבורים חוסים בצילה של אשת לוט, המהווה ציון דרך ערכי ודמות אנושית מנחמת.

המחזה מגולל שני קווי עלילה, המעשירים זה את זה:
1. תהליך הריפוי שעורכת נורה לאריה, ששכל את בנו בלידה ונטש את אשתו.
2. מערכת יחסים מטפורית, הנרקמת בין הורדוס לאשת לוט, המצליחה להכיל את מצוקותיו על רקע יחסיו הטראגיים עם מלכתו מרים החשמונאית.
נורה: ד”ר אורה נוריאל – חוקרת המתמחה בהורדוס, הנוטשת את מחקרה בשל הזדהות יתר עם הנושא ומתמקדת ברפואה הוליסטית.
אריה: נפרד מאשתו לאחר מות בנו ומגיע לטיפול אצל נורה. במחזה נפרש התהליך המאפשר לו להשתחרר ממשקעי העבר.

המלך הורדוס ומרים אשתו:
המפגש בין נורה לאריה מאפשר הצצה פסיכולוגית למערכת היחסים הטעונה בין המלך הורדוס, מרים ואשת לוט, כפי שהיא מצטיירת במוחה של נורה.
המחזה מתאר את הקונפליקט של המלך, שהחריף לאחר שהוציא להורג את מרים. הגיהינום המתחולל בנפש המלך, ממחיש את הכאוס בנפשו המיוסרת של אריה. התדרדרותו של המלך, מוצגת במקביל לתהליך הריפוי שעובר אריה.
אשת לוט – מהווה מגדלור ערכי במחזה. משילה מעליה את היותה סמל אוניברסלי ולובשת דמות בשר ודם. הורדוס מוצא בחיקה ניחומים לסערות הנפש הפוקדות אותו.

אריה ונורה מגיעים לבקר במקום בו הפכה לפסל ורואים בה מופת ומצפן מוסרי.

השטן: נפגש עם 3 הדמויות הראשיות, המתעמתות עימו בנקודות הכואבות להן.
ים המלח לחופו מתקיים המחזה, נחשף בעליבותו לאור ההרס שמבצעים בו המפעלים ברשות המדינה.

דמויות ראשיות:

נורה: ד”ר אורה נוריאל – מתמחה בהורדוס ומרפאה הוליסטית

אריה: פרוד, בן טיפוחיה

אשת לוט

הורדוס

דמויות מישנה:

השטן

מרים החשמונאית

פותח – פרופ’ למיילדות

צירית – מיילדת

סדר המערכות:

פרולוג:    לידה עקרה

מערכה 1:  המלך הזקן לגם מכוס היין

מערכה 2:  ראיון חדשותיי

מערכה 3:  בור הנחשים

מערכה 4: אהבת בשר ודם

מערכה 5:  געגוע מלחך

מערכה 6:  70 פנים

מערכה 7:  ייסורים

מערכה 8:  פרובנס

מערכה 9:  בולענים

מערכה 10: מוטל ארגמן

מערכה 11: אליך לא מתפללים

מערכה 12: אהבה בנחל קדרון

מערכה 13: החול נוצץ

מערכה 14: בית הקפה

יציאה:     נדידת ציפורים

פרולוג – לידה עקרה

אריה ואשתו עוברים בדיקת מי שפיר אצל הפרו”פ

ומגיעים למחלקה להריון בסיכון

אריה: היא בהריון.

פרו”פ: אתם בהריון.

אריה: אשתי בהריון, ‘אנחנו בהריון’ זה קטע שוביניסטי של גברים, שמנסים לנכס לעצמם גם דבר נשי כל כך מובהק כמו לידה.

פרו”פ: אז אנחנו הולכים על דיקור

אריה: העניין הקיבוצי הזה נשמע כמו איום ברצח,

פרו”פ: בדיקות כמו שקיפות עורפית וחלבון עוברי הנן בדיקות סטטיסטיות בלבד ודיקור הוא הדרך היחידה לדעת אם מה שנראה באולטרסאונד כמכונית אדומה הוא מרצדס או חיפושית.

אריה: היא צמה 12 שעות לפני ואני צם כבר 72 שעות.

פרו”פ: ( נועץ את המחט בכוח בבטנה בתנועת אגרוף ) ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה.

אריה: שלום ילד – גזר דין מוות קטן שלי.

( שוכבת במיטה בבית החולים במחלקת הריון בסיכון, לידה מוניטור, ועירוי מגנזיום )

מיילדת: הגיעו עם כתם דם בתחתונים.

פרו”פ: ( מתבונן באולטרא סאונד ), נתגלה דימום בשלייה אם תתפתח לידה במצב כזה מדובר על 95% אחוז של פגיעות פיזיות ומוטוריות. מה החלטתם לעשות?

אריה: מה בדיוק אני יכול להחליט כאן?

מיילדת: יש חשש מפגיעה מוחית.

פרו”פ: ילדתי גם עובר ששקל 500 גרם והיום הוא בגולני

אריה: הוכחה לפגיעה מוחית.

מיילדת: אתה מתבדח בזמנים כאלה, אתה לא לוקח כלום ברצינות?

אריה: החיים לא לוקחים אותי ברצינות, אז למה שאני אקח אותם ברצינות.

פרו”פ: אנתח מאינדיקציה אימהית בטענה שהדימום הפנימי עלול להזיק לה.

אריה: אבל שנינו בהריון

פרו”פ: אזריק צלסטון, כדי להאיץ את הבשלת הריאות בעובר.

אריה: לא רוצים לשפר את הסיכוי של התינוק לנשום בכוחות עצמו, תעשו הכל על מנת שהילד ימות.

מיילדת: ( בלחש לאוזנו של אריה ) : במקרה של לידה מוקדמת הצוות לא ישמע את הצלצול, יגיע לאט לחדר, או ישלח סטאז’ר.

פרו”פ: המתת עובר איננה דבר אוטומטי והיא מצריכה וועדה של רופאים שבוודאי תדחה את הבקשה כי העובר נחשב ליחידה עצמאית. יש נשים שמצליחות למשוך במחלקה עד שבוע 28 שאחריו יש קפיצה דרמטית באחוזי הכשירות של העובר.

מיילדת: ( מתבוננת באולטרסאונד ) גיליתי את הקרחון שהטביע את הטיטאניק. קריש דם באורך של שבע סנטימטר, שהסתתר מאחורי השלייה ולכן לא נראה עד כה באולטראסאונד.

פרו”פ: ( מזיז אותה בגסות ) אחפש סימני קרישה בדם, כדי שאוכל לנתח ולסגור חשבון עם הזוג חסר הקשרים הזה.

מיילדת: הטבע עושה את שלו והגוף מנסה לזרוק את העובר הפגום.

אריה: ( על ספסל במסדרון, מלמל ) ההרים הרבה יותר גבוהים בדרך חזרה.

מיילדת ( ניגשת אליו עם כוס תה) איך המרגש?

אריה: לא לבד, אבל מרגיש בודד. המציאות מתנפצת מול העיניים.

מיילדת: שומר על המורל?

אריה: ניסיתי לשיר שיריי מלחים, אבל מפלס מצב הרוח ירד מתחת לקו האדום.

מיילדת: המשפחה עזבה.

אריה: העכברים נטשו את הספינה הטובעת.

מיילדת: מישהו שם למעלה עשה טעות ותיקן אותה.

אריה: אני רץ למעלה לחפש את המרדים האפידורלי.

מיילדת: כבר הבאתי אותו.

אריה: לפחות שלא תסבול. כל כך הרבה כאב בלי פרי.

מיילדת: אם העץ קיים יהיו עוד פירות.

אריה: תרשי לי לא להאמין.

מיילדת: התפתחו צירים, יורדים לחדר הלידה.

אריה: ללדת ילד מת.

( אריה מסייע למיילדת. מגיש לה מטליות ופדים. רואים רק את רגלי האישה פסוקות, גופה מכוסה בסדין, נראית כגוויה. שומעים הקול העמום של פגיעת העובר במיטה ).

מיילדת: לחצת יפה, זהו.

אריה: אין בכי.

מיילדת: רוצה לראות.

אריה: הפסיכולוג אמר שחייבים לראות שלא נולדה מפלצת.

מיילדת: דומה לך.

אריה: ( לוקח את החבילה העטופה ) כן, אותה קרחת.

מיילדת: ( לוקחת אותו מידיו ) מספיק, תן לי.

אריה: איך אמר הפסיכולוג – “הריון זה דבר בריא”.

מיילדת: קיבלתם הכנה פסיכולוגית.

אריה: שהכין אותנו להריון בארץ עוץ.

מיילדת: הוא צבע הכל בוורוד.

אריה: הוריד לנו את כל ההגנות, כך שחבטת מקל הבייסבול תעיף לנו מהפה את כל השיניים.

מיילדת: ( לסניטר ) תוריד אותה בזהירות לאלונקה, יש לה מחט אפידורל בגב. היזהר זה לא שק תפוחי אדמה.

( הפרו”פ נכנס כרוח סערה )

פרו”פ: תעבירו אותה מיד חזרה למיטה.

המיילדת: היזהרו זה בן אדם.

פרו”פ: ( לובש כפפות גומי וחלוק מנתחים ירוק ) הכינו אותה להליך הגרידה, עלי לכתוב בדו”ח שהוצאו שרידי השליה.

מיילדת: סליחה פרו”פ תהליך הגרידה לא צריך להתבצע בחדר ניתוח סטרילי?

פרופ’ ( נסוג לאחור ) תעבירו אותה שוב לאלונקה ולקחת אותה מייד לחדר הניתוח.

מיילדת: ( צועקת ) בזהירות היא מדממת.

פרו”פ: ( לאריה ) אני רק ממלא את ההוראות.

( הפמליה צועדת במסדרון. בסופו הניף הפרו”פ את אגודלו וסימן למיילדת ימינה – לעבר חדר ניתוח ולאריה שמאלה –  לעבר חדר המתנה ).

אריה: (עמד מחוץ לדלת חדר הלידה. מבפנים נשמעו צרחות…..) למה זה מגיע לי.

( נפתחו הדלתות ויצאה הפרו”פ וידיו מורמות קדימה, מגואלות בדם ).

אריה: לדעתך זה תוצאה של דיקור מי השפיר?

פרו”פ: ( בקול אבהי ) ילדי, ברפואה אנחנו בסך הכל יודעים לטפל בכמה מחלות זיהומיות. ( חייך ) מצוין! נתראה בהריון הבא.

אריה: ( מסנן ) מלאך המוות יתראה איתך.

פרו”פ: אתה נסער נערי, זה מובן.

מיילדת: ( בקול יבש, חדשותי ) אשתך בהתאוששות. הפרו”פ ביצע את הגרידה באופן יסודי, אבל לא הסתפק בכך ואחרי שסיים, ניגש וביצע את הגרידה שוב, בדקדקנות מדהימה. אשתך גיבורה, נחלי דם זרמו ממנה ולא הפסיקה לבכות. חיזקתי את ידיה הקשורות.

אריה: את תפקידך לנגב לה את הדמעות.

מיילדת: את בני המיתו בתוך הבטן עם זריקות, כי גילו שיש לו מסתם פגום בלב והוא לא היה שורד יותר משלושה חודשים. הפרו”פ ביצע את ההליך וכשבא לבדוק הסיר ממני את הכותונת בגסות ושלח את ידו אל בין רגלי. תפסתי את ידו בזריזות ובנחישות והוא חייך חיוך מאולץ ונסוג כמו צלופח, שקיבל זרם חשמלי.

אריה: אבל הוא בוודאי איש משפחה למופת עם ילדה קטנה וכלב רועה גרמני.

מיילדת: גש לאשתך, תכניס אותה למקלחון ורחץ ממנה את כתמי הדם.

אריה: צלצלתי לפסיכולוג והוא אמר “שמעתי על המקרה אבל אין לי זמן לדבר כי אני הולך להוציא את הבן החמוד שלי מהגן וללטף לו ת’ראש”. אמרתי “אם היית רואה איך תפקדתי היית גאה בי” והוא עונה “כן, בטח בטח”.

מיילדת: אכן, דברים רגישים שיצאו מהלב ונכנסו אל הלב.

( אריה פוסע אל המעלית, נושא בזרועותיו את אשתו הרדומה, הנראית כחבילת סמרטוטים. הפרופ’ מגיע בריצה ).

פרו”פ: לאן אתה חושבים שאתם הולכים?

אריה: הביתה.

פרו”פ: את זה עוד נראה ( ניכנס לחדר הרופאים בסערה ויוצא עם הדו”ח ).

אריה: שכתבת את ההיסטוריה הרפואית.

פרו”פ: החיים יפים, אל תהיה דרמתי.

אריה: אני לא דרמתי, החיים דרמתיים.

פרו”פ: חבר’ה, אל תבזבזו זמן, קדימה לפרויקט הבא

אריה: זה ייקח זמן, מי שניכווה ברותחין, עושה פו על יוגורט.

( אריה נושא את אשתו מחוץ לבמה ושומעים את שיחתם על רקע במה ריקה )

אישה: מצטער שהתחתנו.

אריה: מצטער שנולדתי.

אישה: אוהב אותי?

אריה: אהבה זאת רק מילה.

אישה: בוא הביתה.

אריה: בידיים ריקות? כמו אבא של אנא פרנק שחזר לבית ריק אחרי המלחמה.

מערכה 1 – המלך הזקן לגם מכוס היין

הורדוס יושב בארמונו ושומע את קולה של מרים דובר אליו. מרים המתה נכנסת לחדר מנסה לפתותו והם נזכרים בדייט הראשון.

קולה של מרים: המלך הזקן לגם מכוס היין והביט אל עבר הים, שקצף דק כיסה את פניו.

הורדוס: ניסיוני ההנדסי להעלות את מפלס המים באמצעות תעלת הימים, יצר את הקצף הרך, שניראה כבת צחוק על פני חלקת המים.

קול מרים: ציפורים שעפו מעל לים המוות צללו מהשחקים כאבן והתנפצו בשקט אל המים. מרחוק הם נראו כבועות אוויר שבריריות.

הורדוס: כל טוב העולם גדש את אסמי: יין מספרד, ממרח דגים מכרתים.

קול מרים: אפילו הניח ידו על אומברוזיה, משקה האלים הפלאי, אך כעת התאווה ללגום כוס אחת ממי הים המלח.

הורדוס: די בלגימה אחת לפרק את תאי גופי לגורמים באופן בלתי הפיך.

קול מרים: ארמונות רבים היו לך המלך ויכול היית לנוס מהאחד לשני כל אימת שרצית. אבל לא עשית זאת כי לא יכולת לנוס מעצמך. וכך נותרת על הר היהודים במעצר בית, אסיר מרצון של זיכרונות אהבתך.

הורדוס: הטריסטרמיות חולפות במעופם מול חלון המשמר, אגיש להן פירות יבשים. עייפותי גוברת – חרצני הזיתים נשמטו מידי אל הארץ.

קול מרים: אתה מוכר לי. פעם היינו מאוחדים. איש זקן ושבע תלאות. יזמת בימי חייך חגיגה מתמשכת של פרידות מכל היקר לך, לבסוף נפרדת ממני, האחת והיחידה – נשמתך. ובכן היה שלום איש ושא ברכה  אינך זקוק לי יותר, קבור במקום עבודתך. פסל-חי של חי-מת. עצוב ומרוקן, מת מהלך, אינך זקוק לנשמה.

הורדוס: הלאה שינה, רק לא להירדם ולפגוש בדמותה השחורה של מרים ישובה בגיגית דם. זה עתה ניתקתי את חוט חייה. הפתיל עדיין בידי. גופה נעשה קל יותר, הנשמה יוצאת ומרחפת מעלי כצופה במתרחש. מתחתיה, בגיגית בדולח יושבת גווייתה ועדיין מתבוננת בעד החלון.

קול מרים: ישבת על קצה המיטה גלימתך הארגמנית מכוסה בדוק של אבק מדברי שהתקשה והפך לגלדים של חלב ונטף ממנו כמו מנר שהחל דועך.

הורדוס: פניך היו שלווים כאילו היית כבר מתה.

קול מרים: אצבעותיך מרטו את שערות ראשך שנמלאו בזיעה יבשה.

הורדוס: האין דרך חזרה? וודאי יש, אך למי אפנה לעצה. היית מקור כוחי וסמכותי, בך נועצתי בכל וכעת לאן אוליך את לבטי לא ידעתי.

קול מרים: עורי הרך נישטף בקרני הירח שחדרו למבצר. כה מוגן היה מבחוץ וכה חשוף כלפי עצמו. החזית הזו נותרה פרוצה.

הורדוס: עמדתי בחלון. הטריסטמיות שוחחו זו עם זו והעצימו את תחושת בדידותי.

קול מרים: התליין הגיע אלי בבוקר. מכוסה בגלימה שחורה.

הורדוס: הם לקחו אותך בלי קול.

קול מרים: לא הישרת מבט לעיני

הורדוס: ואת לא התחננת.

קול מרים: עדיין יכולת לעצור את המעשה.

הורדוס: דפיקה בדלת, המעשה הושלם.

קול מרים: מצאת את עצמך מתבוסס בקיא על ריצפת האבן המושלמת. כתינוק ברחם אימו, הממאן לצאת אל אוויר העולם ומצריך פעולה אלימה.

( מרים נכנסת לחדר בג’לביה לבנה וגלימה שחורה )

מרים: שלום אדוני המלך, איפה היית ומה עשית?

הורדוס: ( בזעם ) מספיק עם הגינונים האלה מרים, עד מתי תחתרי תחתי?

מרים: עד קץ הימים מלכי. רואה אני שאינך חש בטוב.

הורדוס: אני חש אותך די טוב כחרב על צווארי.

מרים: שמחה, לרגע חששתי שתקפה אותך חולשה, זה בגללי? האומנם עדיין שמורה לי בליבך אותה פינה של חסד?

הורדוס: לשם מה את שואלת, כדי שתנעצי בה את סכינך?

מרים: חמוד, שוב מתייסר על ששיספת את גרוני?

הורדוס: בנושא הזה אני יכול עדיין לתת לך כמה טיפים.

מרים: מה אני מלצרית? תן לי משכורת.

הורדוס: מה רצונך כלבה? דברי ברורות.

מרים: אני בודדה פה וחשבתי להזמין את נפשך לארח לי לחברה על הספה.

הורדוס: מצחיקה, בני משפחתך תענו שאין לי נשמה. גם כששברתי את גבם של עבדי בבניין הארץ המקוללת הזו, לא הצלחתי לקנות מקום ביניכם. מעולם לא חסכתם ממני את שבט לשונכם.

מרים: לא השתנית מלכי שוב אני ואני ואני, רוצה לאימא? תהיי גבר קח אחריות על מעשיך ואני אומרת לך זאת כאישה. לא נימאס לך אהובי לשהות לבד בהר הנידח הזה עם מפקד המשמר והמלחייה הגדולה הזאת ( מצביעה לעבר פיסלה של אשת לוט ).

הורדוס: שלי נעלייך אישה כשאת מעלה את שמה של אשת לוט על שפתיך האפורות.

מרים: מה האדמת כל כך פרד עקשן שלי? סליחה אם פגעתי בציפור נפשו, אל תיקשר אליה כל כך, היא בטח תיעלם עם הגשם הראשון ואני לעומת זאת, ( חושפת את חזה ) בקרבי עדיין פועמת תשוקה לדעת אותך בתוכי, בוא ותמלא אותי מלכי בזרע מלכות תוסס וחי. ( הושיטה לעברו יד חיוורת שקילוחי דם עיטרו את אמותיה ).

הורדוס: הסתלקי מכאן. הסתלקי מכאן תיכף ומיד ( צעק והטיח לעברה את כוס היין ) אני לא נאיבי. כשקראתי לך ורציתי בך לא באת ועכשיו את רוצה שאבוא. לא אלך איתך. הסתלקי מכאן. ( הורדוס רץ לחסות בצילה של אשת לוט ומדבר אליה ) היא תקפה אותי, היא תבוא גם אליך – אל תלכי איתה. אל תתפתי לשתות מכוס תרעלתה. גרשי בתוקף את החשמונאית. אחרת מרה תהיי אחריתך כפי שהייתה אחריתי.

מרים: פרנואיד.

הורדוס: אם אני פרנואיד, זה לא אומר שאתם לא רודפים אחרי.

( הורדוס לוגם יין, שוטף את פניו בקערת חרס. מסיר את חולצו וכורך אותה סביב צווארו כצעיף. מסתובב בחדר כטווס ).

הורדוס: ( בקול מפתה ) זוכרת את הדייט הראשון בנחל קדרון, למרגלות הכותל המזרחי של הר-הבית, בואכה גת-שמנים. התעלסנו בלהט כנגד קירות יד-אבשלום.

מרים: אבשלום המקראי היה מבוגר מהמבנה בכ 1000 שנים, אבל האורגזמה שחוויתי שם אישרה כי במקום אכן שכן אדם בעל און, שהשרה על גופי הרפיה תנ”כית ברוכה.

הורדוס: זחלנו למערת קבורה עתיקה שמכושי החוצבים הותירו בה זכר לעולמים. מעלינו התנוססה כתובת עברית מתריסה כנגד הכפר הערבי השכן.

מרים: הרצפה רחשה נדלים, גם עבורם היתה זו עונת הייחום. בחור אדמוני עבר לידינו בוכה ואני מיהרתי להתלבש.

הורדוס: הרגעתי אותך “אל תחששי, זה דויד המלך, המבכה את בנו אבשלום”.

מרים: ריחות התבשילים שנשבו משכונת “סילואן”, ליחכו את ניקבת השילוח שלי. רגלי נפערו כשערי חולדה, בואכה מגדל דויד. לשת את בשרי כפי שעשה שלמה לחמוקיה של בת פרעה.

הורדוס: עציי זית עבי גזע שאצרו בתוכם 1500 שנה של געגוע רשרשו מגת-שמנים והדם שנספג בדפנות בריכת הסולטאן הרעיד את גיא בן-הינום וזעזע את קיברו של אוסקר שינדלר.

מרים: ערבי צעיר דהר בשעטה לידנו ותמרות האבק הדק שעלו מפרסות סוסתו מיסכו אותנו בשעה שדחקת בי לעבר החומה וגופך השרירי דיבר אלי בשפה שלא ידעתי.

הורדוס: “כנסית האדון” עדיין לא הזילה דמעה זהובה על חורבן הבית. היא ביכתה את בתולייך, שעה שהקברים האילמים שגדשו את הר-הזיתים צפו בנו בשקיקה.

מרים: כשחלפה הסוסה נותרנו צמודים ומנושקים בטעמי מלכות. גופי דיבר במקומי, פי נפער מאליו ושנינו עלינו השמיימה כלשונות אש.

הורדוס: בלילה ההוא את הייתי כנסת ישראל ואני אלוקים. מפשעתך בערה לקראתי וכעת מבטך הקר נטוע בירח בתחינה לעזרה.

מרים: ( בעצב ) כל כך חיכיתי לרגע הזה והינה כבר נעלם, מגע אצבעותייך על שדיי נותר כזיכרון רחוק.

מערכה 2- ראיון חדשותי

נורה מתראיינת בפריים טיים למהדורת חדשות הערב.

קריין: הערב תתארח באולפננו ד”ר אורה נוריאל, או בכינויה הספרותי – “נורה”, מחברת הספר “מלב אל לב”, המתחקה אחר מערכת היחסים הסבוכה בין המלך הורדוס למרים אשתו, הישארו עמנו יהיה מבדר. תודה שחזרתם אלינו, איתי הערב נורה, ממשמרי בית הכנסת העתיק במצדה שנטשה קריירה אקדמית מזהירה לטובת….( בזילזול ) – תיקשור?!

נורה: לא תיקשור, אמור: “דיבור מלב אל לב”.

קריין: ספרי לצופים מה הביא אותך לוותר על מלגת מחקר יוקרתית מעבר לים, לנטוש את חלומותיך ולעשות עליה?

נורה: גרנו בחו”ל בגולה הדוויה. שימשתי כרב בית הכנסת. הבן אדם היחידי שהקשיב לדרשות שלי היה אני עצמי, אז החלטתי לעשות עליה. שמי הפרטי אורה, לכן חשבתי שאוכל להפוך את ישראל לאורה לגויים, בפועל גנבו לי את המזוודות.

קריין: אמרת באחד הראיונות שלימדת באוניברסיטה ופתאום הבנת שאת נותנת לסטודנטים שלך כלים לשקר.

נורה: באקדמיה מדברים במילים מפוצצות, בלי ריח, ללא המגע עם השטח. הכל סטרילי, מנותק. דיברנו על מושגים מופשטים כמו מיתון, גלובליזציה, הפרטה. החלטתי לרדת אל העם, אבל לא קיבלו אותי. כשאני פותחת חלון, אני לא רואה את המשיח בתוך מדינת ישראל. מכות ואלימות אני דווקא כן רואה. מהיכרותי עם הארץ, הגעתי למסקנה שאפשר להיות ציונית רק בחו”ל.

קריין: יש לך בעיה עם הארץ?

נורה: אין לי בעיה עם הארץ, יש לי בעיה עם העם. נאמר על העם היהודי שהוא ביישן ורחמן וגם אם יהיה לו כוח – לעולם לא ישתמש בו לרעה, אבל בימינו מישראל תצא תורת הלחימה, הפכנו לאורגזמה לגויים.

קריין : ( מבליט את שרירי זרועו למצלמה ) את דוגלת בשינוי וגמישות, אבל במזרחנו התיכון, הם סימן לחולשה.

נורה: בזמן משבר, אתה מוכרח להשתנות ולהיות פתוח. פעם חשבתי כך ועכשיו אני חושבת אחרת, שיניתי את דעותיי. אם בן אדם יקשיב לחברו ויגיד משפט דמיוני כמו ‘לאור דבריך אני רוצה לבדוק את הדעות שלי שוב’, המשיח יהיה בדרך אלינו. אם אדם משנה דעותיו זה לא סימן שהוא חלש, זה סימן שהוא מנהיג.

קריין:  איך זה יכול להיות שלד”ר לפילוסופיה אין דעה מגובשת, איך זה שלרב אין דעה אחידה. איזה רב את? רב אמיתי, רפורמי, או קונסרבטיבי?

נורה: איני רשומה בהסתדרות הרבנים ולא מעוניינת להשתבץ בשום מסגרת חונקת. דתיים הולכים עם הוודאות שלהם כיורשי המסורת. כולנו כאן הולכים עם הוודאות שאנחנו עם סגולה והופכים לעם של צומת סגולה. תורה אינה הנכס של קהילות דתיות, תורת ישראל לכל עם ישראל.

קריין: נשמע מתסכל. עוד מעט, ישללו לך את הרבנות, ישללו לך את הרישיון ואז מי את בכלל?

נורה: לרוע מזלי אני מורה, שמחנכת לשאול שאלות. אין לי תשובות וגם מעולם לא היו לי, אנחנו חיים בחברה של מחלוקת, האורתודוקסים מציגים את זה כאילו שה’ בא ונתן להם את המסר הסופי.

קריין: אבל תמיד היו ויכוחים בין בית הלל לבית שמאי.

נורה: אילו ואילו דברי ה’ חיים והלכה נפסקה כבית הלל, כיוון שהביאו את דברי בית שמאי לפני דבריהם. 70 פנים לתורה. אם אתה שואף להגיע להבנת האמת ואינך מקשיב למי שחולק עליך, לא תגיע להבנת האמת לעולם. אני לא עומדת על דעתי כי גם אבותינו לא עמדו על דעתם, לא פחדו להגיד “שיניתי את דעותיי”.

קריין: (מסמן למצלמה להתמקד בזום בעיניים של נורה ) מת לך בן במבצע צבאי של גנרל מגלומן שישב איתך באולפן בשידור חי, למה לא נכנסת בו?

נורה: כולם חשבו שלא קשה לי, כי אני אדם מאמין. האמת היא שבגלל שאני אדם מאמין הרבה יותר קשה לי. אני באה עם ציפיות של צדק בעולם אני מצפה שהמציאות תהיה הוגנת ובפועל אני רואה ‘צדיק שרע לו, רשע שטוב לו’.

קריין: תחזרי בשאלה?

נורה: זה עולם מוזר. מי שהפך להיות חילוני מוגדר ‘חוזר בשאלה’ ומי שהפך להיות דתי מוגדר ‘חוזר בתשובה’. אותי זה מפליא שהחילוני שואל את השאלות ולדתי יש את כל התשובות. זה לא נכון, כי מי שאין לו שאלות לא יכול להיות דתי.

קריין: לי יש תמיד תשובה, מה השאלה שלך?

נורה: אם למורה יש תשובה לפני השאלה של הנוער, זה לא טוב. בים כשיש מערבולת אם תתנגד לה ותנסה לפרוץ אותה, תותש ותטבע. אם תיסחף עם הזרם ותחפש את הפירצה. הזרם ייחלש ותוכל לצאת. מקסימום תלך חזרה כמה קילומטרים על החוף. כדאי להשתתף בתוך הבעיה של הנוער, ללכת ביחד איתו, לחפש יחד את הפתרון. לחיפוש הזה קוראים חינוך – ‘חנוך לנער על פי דרכו’.

קריין: היום יש משבר עמוק במערכת החינוך.

נורה: כי לילדים יש שאלות, ואין צורך שיחושו תחושת אשמה על כך שהם מערערים על הוודאות. הם זקוקים למקום, שבו יוכלו לבטא את השאלות. לכן יצאתי בפרסום ‘מי שיש לו שאלות בבקשה שיבוא, מי שיש לו תשובות שילך לבית ספר אחר’. אז יש לנו 30 בעלי שאלות כאלה ופתחנו בית ספר. האמת ציפיתי ליותר, אבל לאור המציאות של היום, גם זה הישג.

קריין: ועצתך לדור המורים הנושא בנטל?

נורה: כמחנך אל תפחד לבטא אי וודאות ולשלב אותו בדיאלוג עם הנוער. אחוז בידם, חבק ותגיד ‘כולנו אבודים’. אולי אם נודה בכך שאיבדנו את הדרך ואין לנו קו ברור ונחפש איך מלמדים, אחד יקשיב לשני ולא נפחד.

קריין: כולנו צועקים ולא מקשיבים, זאת המנטאליות כאן – את לא מפחדת שקולך לא ישמע?

נורה: נאמר כי “מחברים אין מה לפחד, הם יבגדו בך. מאויבים אין מה לפחד, הם ינצחו אותך. צריך לפחד מאדישים, כי הם יתנו לחברים לבגוד בך ולאויבים לנצח אותך”. זו חובה לנקוט עמדה, לקום ולהגיד ‘גם אני מבולבל, אני לא יודע מה הכיוון הנכון והוודאי’. נקיטת עמדה היא ערך.

קריין: אם כן, מהי הדרך?

נורה: להיזהר מאנשים שיש להם אמיתות מוחלטות בדבר ערכים משותפים, לכידות חברתית וחוסן חברתי. מי שחושב שיש דרך אחת הוא המסוכן ביותר, לכן ‘עשה ליבך חדרי חדרים’. תכשיר אותו לקלוט את מגוון הדעות השונות ולהקשיב לאחר. תבין שאין רק אמת אחת ותיצור אווירה בכיתה, שהאמת היא אצל מי שמקשיב יותר, לא אצל מי שצועק יותר.

קריין: העולם פתוח, אנחנו כפר גלובאלי אחד גדול. הנוער רואה הרבה אופציות, רץ ומורד בהורים…

נורה: אבל עדיין נשאר קונפורמיסט בקבוצתו, תראה כמה הם כולם דומים זה לזה, נראים אותו דבר. הנוער מפחד בעולם. לכן אהוב אותו, בכה אתו, אבל אל תיתן לו תשובות קלות וזולות, שאינך מאמין בהן…

קריין: נצא לפי-ר-סו-מו-ת ואחריהן תחקיר מרעיש: “קווים להגותו של רוצח ראש הממשלה”. ( מוריד את האוזנייה ומדבר לנורה לא בשידור ) הבעיה שאינך תקיפה מספיק. הצופים רוצים לראות דם.

נורה: גלאדיאטורים, לא בבית ספרי.

קריין: אם תשני את דעתך זה הטלפון של המפיקה.

נורה ( בצחוק ) הלכה הפינה השבועית.

קריין: ( הושיט יד ומושך אותה חזרה ) עם נועם הליכות כמו שלך- לא עשינו עסק. הקהל דורש עיתונות צהובה: שחיתויות, פשעים, רצח. את לא שווה לנו, אי אפשר להשתמש בך.

מערכה 3 – בור הנחשים

אריה מגיע לביתה של נורה, למפגש הכרות.

נורה: ( במאור פנים ) ברוך הבא

אריה: ברוכה הנמצאת, צפיתי בך במהדורה והרגשתי שתוכלי לעזור לי.

נורה: אין צורך להכביר מילים, שב אכין תה צמחים, חלבה ביתית אתה אוכל?

אריה: תודה. בית יפה, הפרחים נבולים. סליחה.

נורה: ( צוחקת ) שמחה על הפתיחות, זה תנאי הכרחי במסענו המשותף. בית המשפט הוציא לבעלי צו הרחקה ל 7 שנים, ברגע שהוא ניכנס הסיגליות נבלו.

אריה: אני פרוד, חד צדדית. נטשתי.

נורה: הבנתי משיחת הטלפון, שפקדה אתכם טרגדיה. תנחומי.

אריה: ( מתבונן בפירמידת זכוכית שבמרכזה עגבנייה ) מערכת יחסים מוזרה.

נורה: העגבנייה מוגנת על ידי האנרגיות של הפירמידה, יש ביניהם הרמוניה.

אריה: ליד הבית שלי יש צב שתקוע בחבית של זפת, זה גם נחשב הרמוניה?

נורה: סוג של, אבל כאן העגבנייה חיה.

נורה: ( מזגה תה שמה על ראשה מטפחת וברכה ).

אריה: את מלאה באמונה.

נורה: ( מקישה על הכוס ) לכוס המלאה יש צליל שונה משל הכוס הריקה.

אריה: ריבונו של פתח תיקווה.

נורה: אל תישא את שם השם לשווא.

אריה: גם את אשתי נשאתי לשווא

נורה: אין בך טיפת יראת השם?

אריה: היא הכריחה אותי לקום וללכת!

נורה: קשה להכריח אדם לעשות דבר, שאינו רוצה לעשות. תזכור את בור הנחשים, שאליו לא היית קופץ מהקומה העשירית, גם בעד מליון דולר.

אריה: ( מושיט אצבעו קדימה ) אני מאשים אותה.

נורה: כשאתה מאשים אחרים, האצבע המאשימה מופנית קדימה כמו אקדח ושלוש האצבעות המקופלות פונות חזרה אליך – מאשימות אותך כפול שלוש. האגודל פונה כרגיל כלפי מעלה, כי תמיד קיים גם כוח עליון.

אריה: כן, השטן עשינו איתו הכרות אישית. קיבלנו ממנו סוכרייה שלא נגמרת.

נורה: ( מראה לו פסל ) זה פסל של הנרי מור המורכב מחוליות. גם החיים שלך מורכבים מחוליות. אתה בעצמך חוליה, הבית שלך מורכב חוליות, חוליות. תפיח בין החוליות זרם של חיים, על ידי אור ואהבה. כשם שבמערכת הגוף שלנו כולה עובר זרם החיים בין עצב לעצב, כל שריר פועל כך. השריר החשוב הוא הלב, שם חפש את האור והאהבה בין פעימה לפעימה. זה כל כך פשוט, אם תבין, לא תוכל לשכוח.

אריה: הלב שלי – חור שחור. אני בריב עם הבית שלי, כל החלונות אצלי סגורים.

נורה: קנה לעצמך פרחים, תיכנס הביתה ותגיד שלום בית אני אוהב אותך ואוהב להיות בך. אל תכנס לבית דרך הקיר, אלא דרך הדלת. פתח את כל הדלתות והחלונות, קבל זרימה חיובית ותפיץ אותה סביבך.

אריה: מבחוץ אני בריון ומבפנים ילדה כואבת.

נורה: אם בגיל 50 לא כואב לך כלום, סימן שאתה מת.

אריה: בלילה שמעתי תוכי צורח, בבוקר ראיתי שמתו שני ארנבים.

נורה: כדור השינה הטוב ביותר הוא שקט נפשי.

אריה: לא אצלי, לא בגלגול הזה בכל אופן.

אריה: אני זאב בודד.

נורה: אתמול הלכתי לסרט עם החברה הכי טובה שלי, שזו אני עצמי. ( נוטלת את ידו ומובילה אותו לראי גדול ) מסוגל להביט בראי ולהגיד אני אוהב את עצמי, אוהב את העיניים ודרכם את המחשבות ואת הפנימיות?

אריה: ( משפיל את מבטו ).

נורה: אני אוהבת אותי, חולה על עצמי, מתה עלי, אני חמודה. אף אחד לא מעריך  אותי, כמו שאני מעריכה את עצמי. התרגיל הראשון שלך יהיה להביט בראי ולומר לעצמך אני אוהב אותך. כמה פשוט, כמה קשה. הגשמי חשוב, יש לנו בשר, יש מעטפת, זה מה שמחזיק אותנו יחד.

אריה: נכשלתי בדבר הבסיסי שעל כל אב לעשות – לא הגנתי על בני.

נורה: לי יש דעה יותר טובה על עצמי. אל תמעיט בערכך תן לאחרים לעשות את זה בשבילך.

אריה: פתחתי חזית מול אשתי, מול עולם הרפואה ומול חיי הזוגיות.

נורה: קח את האויב הכי גדול שלך, שלח לו אור ואהבה ואז שחרר אותו ותשתחרר ממנו.

אריה: למדת את זה בקבלה, לפחות קיבלת חשבונית?

נורה: אתה אדם ציני, עד גבה גלי. זו חולשה, בריחה. אתה מסתכל פנימה וכשאתה מזהה רגש יורה בו. השינוי מתחיל מהמחשבה. אבל קשה לשנות דרך חשיבה.

אריה: מאמין לך.

נורה: אל תאמין לאף אחד, כולם מדברים מתוך היבלות שלהם, גם אם הם נראים לך חזירי יבלות כמוך. אל תאמין אפילו לעצמך. ברגע שהאמנת המשחק ניגמר, הפכת לקהל שבוי. אם מישהו נתן לך עצה, תכניס אותה למיקסר, תפעיל אותו ותיקח את מה שנדבק על הדפנות, זה שלך.

אריה: רוצה שתעזרי לי לחזור לעצמי.

נורה: ‘רוצה’, נשמע כמו רצח, תגיד שואף.

אריה: ( שואף ) העשן של הגיהינום מדביק את הזפת לדפנות של הריאות.

נורה: יש בזה יתרונות, למשל: האקס שלי עישן כבד וכמעט מת. חלום חייו היה לרצף את הדירה בגרניט פורצלן. הבטחתי לו גרניט פורצלן על המצבה שלו.

אריה: ( מבחין על צווארה במפתח זוהר ומקריא בקול את הכתוב עליו ) אני אוהב ומעריך אותך ואני אוהב את זרם החיים, אשר זורם בך.

נורה: שמת לב שכתוב בך ולא בי, זה כדי שאוכל להתבונן בעצמי באופן אובייקטיבי. דרך האהבה לעצמי, אלמד לסלוח לעצמי על שגיאותיי ומכאן שאוכל לסלוח לכל אחד אחר סביבי. זה המפתח.

אריה: גם לי יש תליון “אני המשאב האמיתי”, קיבלתי את זה מאשתי לאירוסין.

נורה: הבט בתקרת הזכוכית וראה את כוכבי השמיים, הזורחים באופן תלת מימד ונעים בתנועת מעגל, בתוך מעגל, בתוך מעגל. החיים הם לולאה, שבה הכל בסופו של דבר מתקשר. גם האישה שלך נמצאת שם עבורך. תפגשו בשנית בדיוק בנקודת הזמן הנכונה.

אריה: אני לא נעשה צעיר יותר.

נורה: אני הכי מבוגרת בקורס, יש שם בחורות בנות עשרים ותשע, שאומרות שהן זקנות. אמרתי להן שאני מרגישה צעירה ואחת מהן לעגה לי. נתתי לה כלי ריק ואמרתי ‘שימי את הכלי הריק הזה על המדף ופעם, כשתהיי בגילי ותזכרי במה שאמרתי ותביני’. בגיל מבוגר יש סקרנות לגבי הבאות, מבזבזים פחות זמן על ריבים ושטויות.

אריה: איפה למדת את כל זה?

נורה: פה ושם בארץ ישראל. היה לי מורה רוחני אחד, דרוויש במידבר יהודה. האוהל שלו ממוקם מול מערות האיסיים. איש מכובד, שמכל השבטים באזור עלו אליו לרגל והביאו לו שקי קמח ואורז, עופות ויין. הוא לא צריך לעבוד לעולם, רק להקשיב ולייעץ. בטחתי בו ונתתי לו את המפתח לבית שלי. למחרת איבדתי את צרור המפתחות שלי ונאלצתי להחליף את כל המנעולים בדירה.בלילה שמעתי מישהו מנסה את המנעול. בפגישתנו הבאה אמר לי הדרוויש “באתי אלייך בלילה והיה סגור” ואני עניתי “לא זכור לי שהזמנתי אותך”.

אריה: אני לא דרוויש.

נורה: ( מרוצה מעצמה ) סיפרתי לך, כדי שלעולם לא תתבטל בפני איש. דע שהמורה שלך הוא כלי בדיוק כמוך. כפי שאתה זקוק לו, הוא זקוק לך כדי לממש את שליחותו. זה תהליך דו-כיווני. המורה הוא שליח המשמש צינור להעברת מסרים מהיקום אליך. אבל אין לו בלעדיות, אפשר ללמוד הרבה גם מחפצים, צמחים ואפילו מהעיתון.

אריה: ( מבחין בפתקאות צבעוניות על המקרר )

נורה: הושט יד באופן אקראי ותביא את אחד הפתקים.

אריה: ( תלש פתק והגיש לה ).

נורה: בחירה מצוינת, זה שיר של וירג’יניה סאטיר. שנקרא ‘יחד’ והוא תלוי כאן כבר מספיק זמן. בבקשה תקריא לי אותו.

אריה: רוצה לאהוב אותך – בלי להיצמד,

להוקיר אותך – בלי לשפוט,

להתקרב אלייך – בלי לפלוש,

להזמין אותך – ללא דרישות,

לעזוב אותך – ללא רגשות אשם,

לבקר אותך – בלי להאשים,

לעזור לך – בלי להעליב,

אם אפשר, שגם אקבל זאת ממך,

הרי שאנחנו יכולים להיפגש

ולהעשיר זה את זו באמת.

נורה: ( בחגיגיות ) רואה, בחיים אפשר ללמוד גם ממקרר.

אריה: ( יוצא מהדלת ) הרחוב נראה צבעוני מתמיד.

מערכה 4 – אהבת בשר ודם

הורדוס מבקר את אשת לוט בערב ומבקש אצלה נחמה. כשהולך מגיעים נורה ואריה לבקר באתר.

אשת לוט: מה בעצם באת ללמוד ממני?

הורדוס: “אהבת בשר ודם”.

אשת לוט: בדם אתה אלוף לפי מה ששמעתי. לפני כן עליך להשיל מעצמך את השריון ולקלף את הבצל, אתה יודע שכאשר מקלפים אותו בוכים. צריך לזה אומץ ושאר רוח. זה מצריך הקרבה וקירבה. אתה אוהב את עצמך?

הורדוס: מה יש לאהוב?

אשת לוט: תגיד אתה. אם לא תוכל לאהוב את עצמך לא תוכל לאהוב אדם אחר. תחבק את עצמך- קרוב!

הורדוס: אני פוחד. המפגש איתך מסוכן לי. מאלץ אותי להסיר הגנות ומביא אותי למחוזות שמעולם לא ביקרתי בהם.

אשת לוט: נכון, אדוני המלך. זה יאלץ אותך לבקר בתוכך. כבשת ערים נחלת ניצחונות והנה דווקא בתוכך תוכל לנחול תבוסה.

הורדוס: זה הקושי, זה האתגר, להתחבר לצד הנשי?

אשת לוט: יש לך מידי פעם הבלחות. למה הגשת לי כוס יין מורעל? רצית לראות אם אני מאמינה לך? שתיתי אותה עד תומה ואתה רצת ונתת לי סם נגדי. שנועד להציל אותי משיממון. אתה במידבר זהה למידבר הרגשי הצחיח שלך. אתה אבוד – ילד אובד.

הורדוס: גדלתי על חרבי.

אשת לוט: בחירה שלך. הקרב הקשה מכולם הוא הקרב על עצמך. האם תרצה לבוא איתי למסע? היזהר זה מסע רוחני. ננסה להבין היכן טעית ופנית לכיוון לא נכון ואיך הגעת לישימון הזה. באת לשאול בעצתי ואני כאן על מקום עומדי נטועה בשממה מתבוננת בך, רואה אותך ואומרת לך – מלכי אתה טובע. טובע בתוך נוזלי גופך. הרגש מפכה בך ועולה בך על גדותיו. נחנק בדמעותיך, המאיימות להכניע את שליטתך בהן ולהציף את המרחב כולו ולהפכו לעמק הבכה.

הורדוס: היטבת לתאר גברתי. עוז רוחי לא מושל בי. אני רוצה לבעול אותך כגבר, הואילי נא לרדת מהסלע ולהצטרף אלי לאחת המערות.

אשת לוט: בשמחה מלכי, אשמח לחדש ימי כקדם, אבל קיללתי רובצת עלי ואני נציב מלח קשה ודומם ורק הד קולך ומחשבותיך מפיחים בי ולו לרגע – תיקווה כי ביום מן הימים אתאחד עם משפחתי. אני כעת גלמודה בעולם בלי מכר ורע אין איש אשר יודע מי אני.

הורדוס: ואם זאת את מהמפורסמות בבנות אנוש והקרבתך ההרואית חקוקה בליבנו תמיד.

שת לוט: דמעותיי יבשו מכבר, איני יכולה לגלות כל סימן של חולשה כי כל דמעה יכולה לחרוץ את גורלי. הלוואי שיעלה הים על גדותיו ילחך כפות רגלי ויהפוך אותי לקצף על הגלים וייתמו סבלותיי. מי ייתן בי כוח לעמוד בפרץ הרגשות, לשוב ולהישטף אל הקרקעית המבורכת כאחד האדם. לילה טוב מלכי. כעת עליך לעזוב, בלילה אני עומדת רק מול אלוהי וזה אינו מחזה מרנין. חזור לך לארמונך ולבדידותך המזהרת. אך הישמר מפניה פן תהפוך לממארת. לך – אני כבר ממהרת.

( בעוד הורדוס יוצא מהמקום, נורה ואריה קרבים לאשת לוט )

אריה: ( עוצר תחת הפסל של אשת לוט )כאן היא נרצחה?

נורה: בעלה היה כה שתוי, שלא העביר לה את המסר שקיבל מהמלאכים והיא בדאגתה התבוננה אחור והפכה לנציב מלח.

אריה: המלח שימש לתת שכרם של החיילים – אנשי המלח. חומר קשה ועם זאת נמס בקלות והופך לנוזל עכור, ניגר בקילוחים דקים, מעכל הכל ולא מותיר דבר. ( הצביע על הסלעים ) צורות דגים שהשתמרו בסלע, עדות לים קדום שהלך והתאדה ורק המלח נישאר.

נורה: הינה היא כאן לפנינו. חידה בחיה ובמותה. עיניה נעוצות באופק שנמחה מזמן. למרגלותיה נמר המידבר, מחכך גופו ברגליה. שש למלא את כל משאלותיה וגחמותיה. אם יכלה לדבר מה המסר שהיה על דל שפתיה?

אריה: הנושא ההיסטורי היבש הזה הסעיר אותך כמו טריפ של סמי הזיה?

נורה: ( משחזרת ) חלמתי שהפכתי לתפוח סדום לרגלי אשת לוט, בשעה שדמות מלכותית עטוית גלימה ירדה מההרים לעברינו. ( מצביעה לעבר מצדה ).

אריה: נשמע כמפגש מהפנט הלקוח מתמונה של דאלי. השעונים נזלו ונמלים טיפסו עליה ונידמו לשמלת תחרה רוחשת?

אריה: שהייתה במקום הנמוך בעולם – פיזית ונפשית ולכן מתה.

נורה: ( מישירה מבט לעיניה ) לא תמותי לעולם – אישה מתוקה שמלח מפעפע בעורקיה.

אריה: את חיה את הנושא, מה הניע אותך לזנוח אותו ולבוא לחבל ארץ פראי זה?

נורה: ( מתחמקת ) זה עניין שביני לביני, קשור במהותי הפנימית ביותר..

אריה: ( מאוכזב ) שאלותיי הן כמו מטוסים, שעוברים את הגבול ולא חוזרים.

נורה: אם אין בינינו אמון, אז אין כלום.

אריה: בטחי בי, חשוב לי לדעת.

נורה: (נאנחת) המחקר פרץ מגבולות הספרייה ואיים להשתלט עלי. הורדוס הופיע בחלומות, בחזיונות, בדמיונות – חששתי שאאבד את צלילות דעתי.

נורה: אשת לוט הפנתה אל המלך צוואר מבויש וברבורי. הוא נשק לה ושפתיו המסו את עורפה, עיניה המצועפות נמלאו דמעות שחרצו את לחיה. מלמל משהו, הסמיקה והגיחה מתוך קליפת המלח הבקועה כאישה חושנית. הסתודדו וירדו אל המים, שם חיכה להם קטמרן מלכותי. הסבו בחרטומו על כריות משי כשהמים חולפים במהירות תחתם. לגמו יין רימונים והפקירו את גופם השזוף לשמש. משרת נאמן הגיש סעודה: דגים צלויים, שיפודי ערמונים ובשר סלב. לקינוח לגמו שוקולד צונן במי וורדים וירדו להשתכשך במימי המפרץ. המלך לגם בשקיקה את מי הים, שנזלו על סנטרו והותירו שובל לבנבן ומלוח. קינח את פיו בגב ידו ויידה חנית בעבד מפרפר, ששקע למצולה כשק מלט רטוב.

אריה: אשת לוט קפצה להצילו?

נורה: כיתרו של המלך שהונח ברישול מעל משקפי השמש – נצנץ באור בוהק, שמנע ממני להישיר אליו מבט. כששבתי להביט נותרה רק חנית מוזהבת, מספר בועות שעלו מהקרקעית וזעקה חנוקה.

אריה: ומי הוא המלך הנעלם?

נורה: אותו רדוף אומלל, שחשב למצוא בקרבנו מנוח לנפשו המסוכסכת. חירף נפשו להיות מלך מטעם רומי ועשה הכל כדי להתחבב על היהודים. חי על חרבו, קורבן לשיגעון גדלותו. התולעים זה מכבר אכלו בשרו.

אריה: ( מניח כף יד על מצחה ומלמל בדאגה ) “סינדרום ירושלים” זו עיר רוחנית המלאה בבתי משוגעים. קרה לי דבר דומה כשעבדתי במרכז המבקרים במצדה. קרב אלי ישיש ששולי גלימתו, כרוכים כעניבת חנק סביב צווארו והכריז בחשיבות: “אני הורדוס – מלך היהודים”, היינו מנוסים בשכמותו. מריות אתלטיות ועירומות נהגו לעמוד בשער והתחננו בפני העוברים ושבים שיעשו בהן מעשה, כדי שיוכלו ללדת את המשיח. שימשונים נורבגיים אלופי נבחרות שחיה למיניהן ניסו לא אחת לדחוק לצדדים את עמודי הר הבית. עורפו של “הישיש ההורדוסי” היה שרוף מהשמש הקופחת. נתתי לו מעט לחם והוא בלע אותו בשקיקה.

נורה: ( בהתלהבות ) הוא הוביל אותך בגרם המדרגות הנסתר אל מצבור כדי היין.

אריה: ( ביובש ) אמרתי לו שאני מרים הושטתי לו יד ועלינו לרכבל, שם מסרתי אותו לשוטר הכי קרוב. בואי נלך לנוח, החום הלוהט שיבש לגמרי את צלילותך.

מערכה 5 – געגוע מלחך 

הורדוס יושב במצדה ומשוחח עם מרים המתה לפני מסע הלוויה. השטן מגיע לבקרו.

( הורדוס יושב במצדה. צופה במסכי פלסמה מקושרים לצלחות לווין, מזפזפ בין הערוצים: נשיונאל ג’אוגרפיק, פורנו, ערוץ ההיסטוריה, תחזית מזג אוויר, ערוץ הקניות. תמונתה של מרים עם סרט אבל שחור תלויה מתקרת החדר ועל הקירות ).

מרים ( מניחה את ידי הורדוס על שדיה )

הורדוס: ( בפליאה) הם רכים.

מרים: ( מנענעת ) כי הם אמיתיים. בלי סיליקון.

הורדוס: אהבתי את האתגר, לראות מה מסתתר מאחורי המעטפת הקשוחה. להגיע אל החלמון שבביצה.

מרים: נתנשק מלכי.

הורדוס: שפתיך אדומות ובשרניות ומבטך מצועף. חש את חזך נלחץ לנגד גופי. גופך נענה לי.

מרים: גבר אמיתי היה יכול להשתמש במידע שקלט בחיישנים ולהתקדם להכרעה.

הורדוס: ( הודף אותה ) הסיטואציה נראית לי מלחמתית, כטוריאדור בקורידה שהקהל מחכה שינחית על השור מהלומת מוות.

מרים: החרב התקשתה במכנסיך?

הורדוס: איתך זה שונה. כאילו השור עצמו עמד תחתיו מרטיט ונחיריו נעות קלות מחכה ללכוד אותי בין קרניו.

מרים: ריח נשיותי מתפשט באוויר, מיצי ניגרו, ירכי פסוקות.

הורדוס: משהו מונע ממני לחפון אותך וללגום את עגלי הטל ממצחך.

מרים: אימך היתה גאה בך?

הורדוס: היא תמיד העדיפה הוצאה להורג על פני מגע פיזי.

מרים: חבל שלא הפכה לזונה, אולי היה נצרבים ב ד.נ.א שלך כמה מהלכים סקסיים.

הורדוס: היא ריפאה בלחשים, לכל היותר יכלה להביא הביתה חיידק טורף.

מרים: אטרוף אותך בחשכה.

הורדוס: נדמית לילדה קטנה שמטפסת על אבא.

מרים: איחר לי המחזור בגללך, פרפרים בבטן.

הורדוס: ידיך מזיעות מהתרגשות, משרות קור נעים על גופי.

מרים: משכתי את רגליי המבריקות בשמן. רוצה אותך בפנים. להדק עליך את האגן בלחיצה הגונה. לרכב על העמוד האיתן בגאון כשנשימותיך הלוהטות על עורפי. להרגיש את הזרע החם שלך ממלא אותי עד גדותיי באושר עילאי.

הורדוס: ( מתלבט ) לזוז בתוכך בעוצמה גברית, קדימה ואחורה.

מרים: כשאנו שטופי זיעה, גופותינו ינועו זה על זה ברטיבות.

הורדוס: מנסה ללכוד את ליבי בין רגליך?

מרים: שברירית, פוחדת, רועדת במנוסה. נעה באי נוחות על משכבי.

הורדוס: בלהט הקרב אשפד אותך אל הכיסא בחניתי.

מרים: הנח לגבריותך להחליק לתוכי בשער הראשי.

הורדוס: בכוח ההורמונים להפוך נסיך למלך. אס לג’וקר.

מרים: סוסה אצילה, שים עלי אוכף ואנחותיי יצלצלו באוויר כפעמוני כנסיה.

הורדוס: מה לך, יהודיה?

מרים: כשלתי בלשוני בשל תחושת החטא הענוג השוטף את גופי בהנאה שמימית. ( מושכת אותו אליה ) בוא, התפוצץ בתוכי לאלפי רסיסים כאל קדום שאיבר מינו מתיז אל השמיים טיפות זוהרות ההופכות לכוכבים.

הורדוס: (בספקנות ) ניפול על חרב תשוקתנו, מעולפים איש על צוואר רעהו המיוזע, מתנשמים ככלבים במירוץ משוכות מטורף. תרים אחר עוד פיסת אושר בעולם הסופי ובמציאות היום יומית להחריד.

מרים: ( הודפת אותו בחזהו, ניתקת ממנו ומצטנפת בפינתה ) מחושב עד אימה.

הורדוס: מה השתבש מרים?

מרים: מתתי.

הורדוס: ( ברוך מעושה ) אכול געגועים אליך, חסרה לי אהבת חיי.

מרים: ( בקור ) המערכה הפוליטית ומאבקי השררה, הביאו בהכרח להיפרדות הקן.

הורדוס: נשים נעלבות מדברים שגברים אפילו לא מבינים.

מרים: ( מתקנת ) נרצחות.

הורדוס: סיכון מקצועי הטמון במקצוע הנשי העתיק בעולם.

מרים: ומה עם המקצוע הגברי העתיק בעולם? חבורת אומללים הנלחמים כל היום ומרגישים חיים רק כשניצבים מול אויבים. לא מבחינים בין שדה הקרב לחיק המשפחה.

הורדוס: בעיקר כש “המשפחה” לוחמת נגדנו.

מרים: אדוני ממשיך לבלבל בין גבריות לאינפנטיליות.

הורדוס: טוב דרמה קווין, את תקבעי את סדר יומך בעולם האמת ואני את סדר יומי-בבית.

מרים: בהנחה שיש למלכי – בית.

הורדוס: השנים האחרונות היו המאושרות בחיי מבחינת עבודתי, אבל לא מבחינת חיי האישיים. מה לעשות, המכנסיים שעלו עלי בגיל 20 לא מתאימים בגיל 40.

מרים: זוגיות היא שיא האהבה ושיא ההתנגשות, למען שלום בית הייה אתה המוותר.

הורדוס: וויתרתי על חייך.

מרים: אל תתאבלו על מותי, חגגו את חיי.

הורדוס: נחגוג גם את מותך.

מרים: חשוב לי לכבד את דעתך מלכי, מאשר לנסות לשבש אותה, כפי שהשתבשה עליך דעתך.

הורדוס: ( שוכב על גבו בפישוט איברים ) מאוורר התקרה מסתובב מעלי, שואב את נשמתי המתלפפת סביבו. ( נאבק מנסה להיאחז ) מנסה לאחוז במשהו מוצק, יציב, מוכר.

מרים: מסיבת ההלוויה קרבה, האורחים כבר קצרי רוח. אימך לבושה טורקיז מזעזע, שנועד למשוך את מרכז הבמה ולהסיט את עיני הקהל מכלתה.

הורדוס: ( נושא עיניו השמימה ) אימי וכלתי מתבוננת בי מבין העננים. בשעה שסרטן הבדידות האלים מכלה בי את זעמו.

( מרים יוצאת אל מסע ההלוויה. השטן ניכנס בשקט ומתיישב במקומה )

הורדוס ( נישען אל צריח הירי )  ריח אבק שריפה. מישהו שומע אותי? ( ההד חוזר)

השטן: ( בקול רך) אין איש במצודה. מלבד אשמדאי בן בריתך משכבר הימים.

הורדוס: לטעמי הגיע הזמן לעדכן את הריהוט – אולי וינטג’. את ציורי הקיר כבר החלו לשחזר.

השטן: ( בארס ) חסרה כאן יד של אישה.

הורדוס: סתתים עמלו על חציבת תוויי פניה של מרים בקרקעית הקניון, עליו חנו הרומאים כשצרו על הר היהודים. אסלק בשואב אבק ענק את תל העפר שהותירו הטרמיטים האלה ואגלה לאור השמש את פניה הנאים.

השטן: ( בסיפוק ) הים גוסס, מפעלי הפוספטים ייבשו לו את הצורה. המפגינים העייפים אינם אייטם מושך עבור אמצעי התקשורת, שנרדמו במלונת השמירה.

הורדוס: לבעלי ההון – נותני החסות אין אינטרס להעירם. הטלוויזיה הומצאה כמכשיר פרסומי, התוכניות נועדו רק למלא את החלל.

שטן: כמו לווייתן מלכותי עשית דרכך במצולות השלטון, פילסת דרכך במחשכים. מנהיגותך לא נבעה רק מידע, אלא גם מאופי. אין מדען ללא אומץ לב.

הורדוס: מותי קרב. האורניום המשתחרר בתהליך הכרייה ממלא את ריאותיי ומקשה על נשימתי. גבי מלא יתדות שנפלטו אל הים ברשלנות.

השטן: אקרא לך – “מובי דיק”, על שם הלווייתן הניצוד בידי חניבעל החשמונאי.

הורדוס: לעתים המבצר ניראה לי כאשליה אופטית. נשקף במהופך למתבונן בו מתוך המים הרעילים. כוס מהם די בה לפרק את כדוריות הדם ולהפוך אותי לעיסת ד.נ.א מהלכת. אולי זה הפתרון.

השטן: השלמת את ייעודך המלך. עקבותיך הוטבעו בבוץ ובמלט לאורכה של הארץ, אבל אינך שבע רצון. עיניך הכבדות משקפות את הלך הרוח שלך במאות האחרונות.

הורדוס: איני בוכה, רק דומע והטיפות נושרות מעיני כקליעים ומתחפרות בבוץ התובעני. הטבע הפסיד. מכל הים הגדול נותרה רק ברכת ייבוש מלאכותית, שבעלי המפעל הותירו כעלה תאנה לכיסויי ערוותם.

השטן: בצעירותך היית נמרץ. נהניתי לראותך חותר לעבר האופק ומתיז לשמיים סילוני מים מתוקים. כעת מבטך מכוסה גבישי מלח. גופות מרוסקות נלכדו ברמחים שעל גבך.

הורדוס: הנצורים השליכו עצמם מהצוק – על קידוש השם ונערמו לקבר אחים במצולות. יגונם שיקע אותם בבית הקברות היהודי הנמוך בעולם.

השטן: מכאן זה נראה כמו כתם שחור בקרקעית. דמעותיהם המליחו את מי הים, שהיה לים המוות.

מערכה 6 – 70 פנים

אריה מגיע לשיעור בביתה של נורה.

( ביתה של נורה מלא בנרות ובקטורת )

נורה: ( בכתונת לילה ) הקדמת.

אריה: לרוב אני מאחר. מכנים אותי “קיר המוות”, בגלל נהיגתי האיטית. הפרעתי לך?

נורה: לא לי, למאהב שלי.

אריה: מאהב, זה תואר מחייב.

נורה: בהחלט, הוא אחראי לכל האורגזמות שלי.

אריה: את רבת פנים.

נורה: 70 פנים לתורה.

אריה: שאפו.

נורה: קוראים לי נורה, לא מאמה תרזה.

אריה: אני מפרגן.

נורה: שים לב שאין את המילה הזו בעברית.

אריה: הדיוטי פרי עדיין פתוח?

נורה: בתנאי שתגיד לי מה מצויר כאן ( מגישה לו ציור של עץ ).

אריה: עץ בשלכת, שענפיו המיותמים רועדים בצינה. מי ידע אם ישרוד את החורף.

נורה: אחרי תיאור רגיש כזה, לא אוכל לשכב איתך.

אריה: ידוע לי – גבר רגיש הוא לא גבר.

נורה: נמאס מהניארדנטאליים. הרגישים הם – הגברים.

אריה: אז אנחנו כבר שניים שחושבים ככה.

נורה: שימך אריה עושה נעים בפה, כייף להגיד אותו. יש בו כוח, עוצמה ואנושיות שהיא התכונה החשובה ביותר במגע עם בני אדם. מלכות, שהיא מילת מפתח ביהדות. באריה טמונה המילה “ראי”, אדם שרואה את ההשתקפות של עצמו יכול להתקרב לאחרים וגם לחוכמה והמילה “יה” – שהיא היראה מכל מה שקורה בטבע שסביב ובטבע האדם.

( הניחה על השולחן מפה ויצאה להרתיח מים. אריה הסתכל בקריסטלים ).

נורה: אני מאמינה בקריסטלים, למרות, שיש לי על זה כעס עצום. תראה את האבן הזאת ( הצביעה על אבן קטנה, שמונחת על השולחן ) תרגיש את הכובד שלה. ( מושיטה לו את האבן ).

אריה: בעלת גוון וורוד.

נורה: מצאתי אותה בטיול בנחל צין, זרוקה שם, היום זאת תעשייה, אנשים עוקרים הרים ומוכרים אותם.

אריה: מזכיר את הודו, גועל נפש ממוסחר בכל גודל או צורה שאפשר לדמיין.

נורה: טסתי לשם בלי חיסונים, בעקבות אהבה וחזרתי חולה כמו כלב.

אריה: כשהמטוס באוויר הריח עוד רודף אותך. והמראות חרוטים לעד.

נורה: כי אתה חי בצמצם פתוח: הכל חודר, ניקלט. מותיר את רישומו.

אריה: מזכיר לך מישהי?

נורה: אנשים שואפים להגיע לכוכבים, כי לא מצאו את עצמם על הארץ. אני רוחנית עם שתי רגליים על הקרקע. הסתובבתי בחוג הנוצץ, דיברו שם רק על דבר אחד: ‘קניתי את זה וקניתי את זה’. ריקנות.

אריה: וכששאלו במה את עוסקת?

נורה:  עניתי “חיה בין שמיים וארץ ומשתדלת להיות כלי ריק”.

(אריה מתבונן מהחלון, אורות ניאון הכחולים נדלקו ברחוב. נורה מדליקה נרות ריחניים )

אריה: (מתבונן בתמונה ) לבניינים יש פרצופים ומעליהם אנשים הולכים באוויר על חוט דק.

נורה: האנשים מטיילים וטוב להם ברוחניות, כי החומרנות ריקה. תכתוב את המילה – שפע.

אריה: ( מגיש לה פתק ) מצטער, בבית הספר קראו לי ראמסס בגלל כתב החרטומים שלי.

נורה: כמו של רופא.

אריה: ( בקול סמכותי ) את לוקחת את זה פעמיים ביום עם חצי כוס מים, אם יהיו תופעות לוואי תתקשרי.

נורה: במילה “שפע” חבויה המילה “פשע” והשורש ע.פ.ש, כי השפע הוא מעופש. בונים  קניון על קניון, על חשבון הריאות הירוקות שנמצאות בבנקים.

אריה: רציתי להביא ילד לעולם, אבל במקום שיהיה לי קל כמו לחתוך חמאה בסכין, התנפצתי אל המציאות, כמו עוגת בטון לתוך פרצוף מחייך. מנסה עדיין לשחזר את האישיות שלי אחרי הווירוס הקטלני שתקף אותי. לא מבין מאיפה הגיעו כל המאבקים האלימים האלה.

נורה: ( מלטפת את ראשו ) הם שיקפו לך את עצמך, נלחמת בפנים מהעבר שהדחקת. תעלה מהפנים הכועסות האלה. תוודא על מה כעסת ואז תסלח לכעס, שחרר אותו, תקן אותו, תן בו הרמוניה.

אריה: חשבתי שביני ובין החיים יש חוזה לא כתוב של כבוד הדד.

נורה: מוכנה להיות מורה ת דרך שלך, בנבכי החיים.

אריה: ( בזילזול ) מורה?

נורה: מורה הוא האיש, המורה את הכיוון (מרימה את ידיה מעל ראשה בצורת משפך) המורה מוצא את האואזיס, את נווה המדבר, במדבר הגדול. הולך בדרך, שאין לה סוף ומוצא את האוצרות. כשאתה מורה גם אתה מועשר מאוצרות, שהם האוצרות שלך ושל אהבתך.

אריה: הבעיה היא שהמורים חושבים, שהם צריכים לשפוך מהידע שיש בראש שלהם לתוך הראשים הריקים של התלמידים.

נורה: אינם מבינים שיש הדדיות ושהם יכולים לקבל בחזרה באותה המידה.

אריה: את השורש נ,ת,ן אפשר לקרוא משני הכיוונים, גם הנותן הוא המקבל.

נורה: ובכן, מה אאחל לך לשנת הלב הבאה עלינו לטובה? להאמין ללא כפיה השוללת הקשבה. לוותר ללא כניעה.לדעת לתת ולקבל – הנתינה והלקיחה הן רשויות נפרדות ( סימנה בידה קו שחצה את גופה ).

אריה: הדברים שאת אומרת סותרים את כל החינוך שגדלתי עליו.

נורה: אלוהים ברא לנו מרפק, כדי שלא נוכל לטפוח לעצמנו על השכם, אבל הוא ברא גם את ערך החברות, המאפשר לנו לקבל מחבר טפיחה על השכם ( טפחה על שכמו ). גאה על הדרך שאתה עושה. ( אריה לוגם תה, נורה מוציאה קופסה עם פיתוחים )

נורה: הבעיה של המערב –  חושבים יותר מידי, פעם הכל היה בנוי על אינטואיציה – מנגנון חכם וקדום. הלימודים מכבידים עלינו, בוחנים כל דבר שכלית. הפסקנו להרגיש. אני חשה עכשיו, שאני רוצה להראות לך ולשתף אותך, אז אעשה את זה. ( מניחה בידיו תכשיטים ) אלה עבודות קינטיות שלי בכסף, זהב ופנינים.

אריה: על הטבעת הזאת מורכבות עוד שלוש טבעות זהב, שנעות עליה כמו על ציר. מחליפות צבעים כמו נחש המחליף את עורו.

נורה: מראה לך את זה כדי שתבין שכבר התבגרת מתוך המקומות האלה והיום אתה במקום אחר.

( נורה מזגה תה ריחני מסמובר סיני ופרסה חלבה תוצרת בית )

אריה: התה המתוק צורב בגרון, כמו שהחמצה שלי להקים משפחה – צורבת בגרון. תודה שאת סובלת אותי.

נורה: אני ובעלי נפרדנו, הוא חשב, שאני פראיירית הוא אחד כזה, שמתחשבן “זה נתן לי חצי, לזה אני חייב רבע”. טען שאני טובה לכולם וכולם מנצלים אותי. אבל אני נטענת מטוב של אחרים, שיודעים להגיד תודה. מי שמתעסק באנרגיות שליליות וכוחנות, משלם על כך מחיר אישי. האנושות עוברת תהליך של אכזבה מהחומרנות.

אריה: ( מצביע על הקיר ) רואים בתמונה אישה בשמלת הריון אדומה, אחריה ניצבת ילדה בלי פנים ובעקבותיה פוסעת חבורת ליצנים עם אפים צבעוניים המתלחשים ביניהם. מה הסוד מאחורי התמונה?

נורה: זה הסוד בהתהוותו, המרקחה בפעולה. הסוד הוא מה שמבדיל בין בני האדם, שמורכבים אותו הדבר, אבל הסודות גורמים להם לבריחה ולאי שקט. הסוד זו ההסתרה של הדברים מאחרים ומעצמך. במקום  לשים הכל על השולחן ולהגיד זה אני, בצורה פתוחה ומשוחררת, אנשים לובשים מסיכות, משחקים משחקים..

אריה: אבל רואים להם הכל על הפנים.

נורה: הפנים זה הבפנים של הבן אדם, כתוב שם הכל ולא צריך לעשות רושם, רק להיות עצמך וזה יזרום ממך, באופן טבעי. אנחנו חיים במראות. אני מראה שלך ואתה מראה שלי. מה שאתה שונא באחרים, זה מה שאתה שונא בעצמך. מילת המפתח היא אור ואהבה, תזכור את זה ותמיד תגיע לחוף מבטחים. אתה לא תהיה סתם…. תראה אני עם דמעות בעיניים, אני מאוד מתרגשת שנפגשנו.

אריה: ( מנגב את עיניה בממחטה ).

נורה: אני מרפאה הוליסטית ואני מודה כל יום על כך, שאני צינור מקשר, שדרכו מועבר ידע לאנשים. בדרך כלל אנשים משלמים על זה, אבל אתה כזה חמוד, שקנית אותי.

מערכה 7 – ייסורים 

הורדוס המתייסר במחלתו מגיע בשארית כוחותיו לאשת לוט

ומגיש לה תפוח סדום

אשת לוט: ( מבחינה בהורדוס הקרב וחשה לקראתו ) אדוני זקוק לחברתי?

הורדוס: התולעים מייסרים את בשרי, ליבי אינו מספק דם לכל חבלי גופי.

אשת לוט: הפכת למת חי בעודך בחיים, סרקופאג אנושי.

הורדוס: נישאתי כדי לבסס את תביעתי לכס המלכות, אבל אהבתי אליה חזקה, ככל שיפתה מיום ליום. לא חשתי מעולם כי חיבבה אותי, קרירותה שבתחילה משכה אותי פעפעה כארס לנשמתי והפכה לעלבון צורב.

אשת לוט: הקמת מונומנטים אדירים, כמו נער הרוכב על אופנוע כדי להרשים את נערתו.

הורדוס: אך נפשה יצאה למתנגדי – אנשי בית חשמונאי. לערבב אותי עם משפחתה היה כמו לערבב מים ושמן.

אשת: מה הפלא, תחילת כהונתך סימנה את קץ שלטונם.

הורדוס: לא הייתי חייב דבר לעם ו “לכנסת הגדולה” שקבעה את “חבר היהודים” כשותף לשלטון. לי לא היו שותפים, הייתי שליט אבסולוטי.

אשת לוט: היום קוראים לזה רודן.

הורדוס: זו לא היתה המהות רק האמצעי.

אשת לוט: בכדי להבטיח את הכיסא נקטת בטרור פוליטי.

הורדוס: הפער בין הקור לחום באזור המשוגע הזה סודק את נשמתי המיוגעת. האלכימיה שביצירת המבנים המקשטים את הארץ היפה והנוראה הזו, סחטו ממני טיפת כוח אחרונה. מותש, מעוך, שפוך, שפוף, מוכה, מושפל, רמוס, הרוס, בקוע כאטום.

אשת לוט: מכונת הישגים משומנת יכנו אותך אבירי ההיסטוריה, אך מה עם ההווה? מקומך מובטח שם, אך היכן מקומך כאן?

הורדוס: אשת לוט יקירתי באתי אליך שנית, לכסות בצילך, לראותך כמקדם צופיה הלכות ביתך. שוב את מביטה בי בעיני המלח ודמעותיי חורצות בגלימתך נתיבים למיטיבי לכת. הלוואי ודמעה אחת תחלחל עד ליבך ותמיס את מעטה הבטון מעל נשמתך. אימי – את היית מבינה את בנך.

אשת לוט: בן נבחר לעם מוזר. רבים חושבים שקבעת את משכנך במצדה בשל שיקול אסטרטגי.

הורדוס: בעוד שעשיתי זאת בכדי להיות קרוב אלייך. כך אוכל לבוא בחשאי לעת ערב ולהשיח באוזניך הקשובות את מר ליבי. לידך נטעתי את העץ האהוב עליך – תפוח סדום.

אשת: כעת העץ שבגר משקיף על ביתך הנבחר במצדה ושורשיו מתמזגים בשורשיי.

הורדוס: פיריו העסיסי נחשב בצדק בזמנך למלאכת מחשבת של בריאה. בעת צמיחתו קלט לתוכו את חום המידבר והוסיף לה את רוחות השרב ורקח מכך מזימה של צבע כתום מתפרץ.

אשת לוט: המינראלים הטובים צבעו אותו בגוונים קסומים. איזה רהב של מירקם קטיפתי בשום. שולי גלימתי מקנאים בשש וארגמן הטבעי שלו. מתיקותו נצבעה ממלחים ששוקעו בבשרו.

אשת לוט: במשך אלפי שנים, ככל שסביבתו הפכה מלחית כך הפך מתוק יותר ויותר. כהורה הדואג לצאצאיו עשה זאת עבורם, כדי להקל על זרעיו לנבוט בבשרו. הוא מצע הגידול הראשון שלהם והם יכלו את גופו בדרכם אל האור, תחת שמש המידבר הקופחת.

הורדוס: ( לוקח בידי את הפרי הבשרני ) החל כירוק עמום והבשיל לאדום עז. תיראי כאן על הקליפה יש בליטה של כוח. כל עוצמתו תלויה על בלימה. כמוני בדיוק – אחי הוא. בתוכו הוא וודאי כתום עז כצבע הבריאה.

אשת לוט: צפויה לך הפתעה.

הורדוס: הביטי כיצד אני בוצע בסכין את הפרי. הסכין מפלסת דרך בשרו בקול איוושה חרישי. דמו ניגר סמיך ובעל אופי, כמבכה עלייך. אך מה זה היה לו, לא ייתכן – מעשה כשפים. פירותיו התרוקנו מתוכן והפכו חלולים וצמריים.

אשת לוט: תוכנו המקסים נישאב לתוך החור השחור של מלחמות היהודים, שהטביעו חותמם בפריו שהתאדה ונגוז.

הורדוס: דומיה סביב ורק טריסטמית טסה בשמיים בדאייה צלולה. משמיעה עקב מעופה קולות הנאה מתפנקים. טוב לה לציפור הילדותית הזאת התלושה מהנוף הקשה של חיי ומותך.

אשת לוט: אולי אנו תלושים והיא בת המקום הלועגת לנו ולזמן?

הורדוס: תשקיף מהמצדה על חורבנה, כפי שהביטה בבעירתן של סדום ועמורה שכילו את בני ביתך. למרות כל שראתה נותרה נאיבית, חגה בין סלעיי גופך. חולפת דרך בית הכנסת העתיק בו כרתתי ברית של מלט עם היהודים וטייחתי את המחלוקות. אמש עוד עמדנו שם אני ומרים. חבוקים, משקיפים אל ים הרחמים בערב רומנטי אחרון. שכבנו על ריצפת האבן הקרירה של הארמון הזמני, תינינו אהבים והשקנו כוסות תרעלה. כמה ארס פעפע בעורקיה הגאים, בשעה שמכרה אותי לאחיה החשמונאים, כמו הייתי אני המלך, אחרון הכלבים בממלכה. אני מי שבנה מוסדות ארץ ושלט ביד רמה, לא יכולתי למשול בביתי וברוחי ששצפה, גדשה, גלשה מעבר לחומותיי ואיימה להציף את הים המת כולו.

אשת לוט: כעת מאוחר להשיב את הגלגל אחור.

הורדוס: הוצאתי להורג את זו שהוציאה את נשמתי. מסתובב בארמון וקורא בשמה – מרים, מרים שלי? בבקשה השמיעי קולך. ציפורני שורטות את זיפי המלבינים. מי הוא המטורף, שציווה בהינף יד לערפך ונותר באחת חסר כל בממלכה שבנה עבורך.

אשת לוט: בודד בקרב עם קשה עורף, שככל שיענו בו כן יפרוץ.

הורדוס: אדומי הם קוראים לי. מעולם לא אהיה אחד מהם – מלך פרובינציה רומית. מלך מטעם. חציתי את הים והסכמתי לשתות את מימיו הממיתים, כדי לקבל את המינוי הנכסף. לא השררה פעפעה בי, כי אם הרצון לבנות. יעידו הסנהדרין כי מי שלא ראה את בנין בית מקדש בימיי, לא ראה מבנה יפה מימיו.

אשת לוט: בכך חשבת שקנית את מקומך בקרבם – קדחת, קשים גרים לישראל כספחת.

הורדוס: את אהובת נפשי, בשר מבשרם, הקרבתי על מזבח גאוותם.

אשת לוט: לילה טוב.

הורדוס: שנתי טורפת את שפיותי כחפיסת קלפי פוקר. אירדם על שן הסלע במדרגות המצודה, הצופה אל הים, שכה יאה לי.

אשת לוט: מלך המלח שעל הים נח בסופו של יום קרבות נוסף ולאשתו המנוחה מידו, שוב ושוב ניכסף.

הורדוס: למזלי לא אחזה בנפילת מצדה וגם את לא תסיטי מבתך מסדום בכדי לצפות באסוני בראש ההר. הנה כך, אשב בין ענפי העץ ואירדם לצידך…

אשת לוט: ויחד נבכה את מפעלנו העצום שהיה לחורבות.

הורדוס: מרים – כבל חייך נותק. במו ידי לחצתי על המפסק. ומעלית הזמן של זמנך חנתה עתה סופית בקומת הקרקע. הרבה מעלי. אני בתהומות מחשכים, פוסע במחילות הימלטות שיועצי הסתרים שלי האיצו בי לבנות למעני. הבל למעני. ארמונות, היכלי שן ואני איני ישן. בן עבדים קראו לי בגמרא, שקם נגד אדוניו ורצח בבית חשמונאי.

אשת לוט: ורק אחת שנותרה ואיבדה נפשה מראש המגדל, שמר לו חנוטה לשעשועים במרתפו. כדי שיוכל להוכיח בבוא היום כי מזרע חשמונאי מוצאו.

הורדוס: שקר וכזב הלא אני צדוקי בן צדוקי ואבי מולידי שימש בחצרו של יוחנן הורקנוס ירום הודו. חברי הכוהנים יוכלו להעיד עלי עדות אופי ולאו דווקא עבור בצע כסף. הפרושים שנואי נפשי? הלא זו בדיחה. למי אני עמל. היו אי אילו תקריות ונהרגו אנשים, אך זה טיבעו של עולם. אדם נולד, חי ומת.

אשת לוט: צחוק הגורל שלבסוף קבעת משכנך ליד קומראן שם האיסיים נטוריי הקרטא, ברחו כדי להסתתר משכמותך.

הורדוס: “אבא? אבא?” קורא לי בני בסימן שאלה, המרחף על עתידי. כל חיינו מתקיימים בצל סימן זה. אנו חיים בזמן שאול ונתיני ברי מזל שהם חיים בזמני. שש וארגמן הבאתי. שינעתי מפעל בניה שניזון מחומרי הפאר וההדר של העולם העתיק. יזם היטק של תקופת המישנה. גם חשמל הייתי ממציא עבורם. אך מה הטעם. המזימות נרקחות מאחורי גבי ובפני הם לועגים לי, לעולם לא אהיה חד מהם. שמן ומים לא יתערבבו. שמים וארץ לא יפגשו. אהבה ושנאה לא יותכו.

אשת לוט: מתפוררת. קשים אדומים לישראל כספחת.

הורדוס: האלכימיה שבהפיכתי למלכם מתפוררת למגעה של רוח הלילה הקפואה. דמי קופא בעורקי, ארד להתחמם בחיקך אשת לוט. אבניך ינעמו לי מאהבת נשים. צופיה לעבר סדום ואני חוזה במצדה. ליבנו פועם יחד בטנגו של שקיעה, אני ונשמתי התאומה.

אשת לוט: רד לשחייה בים המלח ושקע לקרקעיתו. לך זקוף גב על שכבת חוואר העבר שנצבר. עצב נשמתך מכביד עלי – מובילני למצולות, שם יאה לי רחוק מעין רואה.

הורדוס: עצוב, גא ועזוב. מלך מלכי המלח אשר ביהודה. בחלומי חש את חיבוקך ויוצא לחופשי. מכילה אותי, שמה אותי בכפך ואני נוסק לאור.

אשת לוט: קל כאוויר.

הורדוס: מלח חיי נושר ממני ואני עולה במעלות מעלה מעלה כנביא ישראל.

אשת לוט: כמלך יהודה. אדומי דואג אחי.

הורדוס: אלוהי כמה טוב להיות בינך. יוצא לאור, יוצא מעצמי, משיל נפשי כקליפה אליך. אך כשאקיץ יקיץ הקץ על שלוותי, מרים מתבוססת בדמה ולא יועיל אם אומר “בדמיך חיי!”

מערכה 8 – פרובנס 

נורה ואריה יוצאים לאכול גלידה בערב בטיילת של ים המלח

( נורה ואריה פוסעים שלובי זרוע בטיילת של מלונות ים המלח, לאור פנסים חיוורים.

חוצים את הכביש כשמכונית עוצרת לידם בחריקת בלמים )

נורה: ( פונה ברוך אל נהג הרכב ) שולחת לך אור ואהבה.

אריה: (בכעס ) כמעט הרג אותך ואת עוד מברכת.

נורה: היינו השיעור שלו.

אריה: ( חש חולשה ) יושב על שפת המדרכה.

נורה: אלמד אותך הגנה: נשום אור, אור אנרגיה של קוסמוס. לבן בוהק, שנוטה קצת לזהב, תעטוף את הגוף והשאר למעלה פתוח. נשום אנרגיה אדומה ובקש לשמור מפגיעה רוחנית. עטוף הכל, כולל חלק מהאדמה, שאתה דורך עליה והשאר למעלה פתוח. אותו הדבר עשה עם אנרגיה כחולה – נגד פגיעה פיזית. כשאתה יושב באוטו בקש דרך צלחה. כשתיסע ילוו אותך המלאכים לצדך מיכאל ומאחוריך גבריאל.

אריה: בתיאום מופלא הגענו לגלידה ‘פינגווין’, עם יציאת הכוכב הראשון

נורה: המאה העשרים, היא המאה הרומנטית האחרונה. בה השתעשענו בהיותנו אנושיים, הקפנו עצמנו בטכנולוגיה ועדיין לא התחלנו לשלם את המחיר.

 אריה: ( מגיש לה כוס ארוכה ) הזמנתי מילקשייק לבת שלי.

נורה: יפה, תמשיך כך.

( ממשיכים לטייל ברחוב צדדי ושקט )

אריה: אנחנו מביאים את הפרובנס לים המלח ( מניח ידו על מותניה ).

נורה: ישנם שבטים באפריקה, בהם אדם זקן מתחתן עם מישהי צעירה ולאחר מותו היא לוקחת מישהו צעיר וכך לכל אחד יש שני מעגלי זוגיות בחיים.

אריה : ( מתבונן בירכיה )

נורה : ( טופחת עליהם ) שלתולעים יהיה מה לאכול. ( בחיוך ) בין כה בזיון הירכיים זזות לצדדים. ( מניחה את ידה על כתפיו ) הן מעוגלות, בגלל המטען הכבד שיושב עליהן. התעטפת בשכבות ואתה פוחד לקלף אותן, כי לקלף את השכבות, זה לקלף את הבצל ולבכות.

אריה: בוכה.

נורה: ( חיבקה אותו ) כיף לראות גבר, שיודע לבכות.

אריה: שונא את עצמי.

נורה: אתן לך טיפ, שנקרא תרגיל הבמה. לתרגיל יש שני חלקים, בחלק הראשון: שב כאן על הספסל ושים כף יד בתוך כף יד, כשהאגודלים מתחברים ומרגישים את פעימות הדופק. עצום עיניים, אבל תזכור, שזה רק אתה. דמיין שמולך יש כיסא ועליו יושבת דמות, שיש לך הכי הרבה קונפליקטים איתה. דמיין שאתה קם ועושה בה מה שאתה רוצה. אחרי שתעשה תחזור חזרה למקום.

אריה: (עצם את עיניו ) רואה ילד קטן יושב על כיסא, מתקרב, יורק עליו בועט לו בבטן, דורך עליו, צורח עליו, מאשים אותו וחוזר למקומי מגואל בדם (פוקח עיניו).

נורה: ( נאנחת ) לפי שפת הגוף שלך, יש בך הרבה רוגז וזה גז, כעסים וסוד – שחרר את זה. שים לב, אתה כל הזמן עם אגרוף קמוץ, פתח את זה. זה לא בריא, יכול להביא להרבה מחלות ובעיות. עברת המון מאבקים רואים עליך ועכשיו עליך לצאת לדרך חדשה, לאור ואהבה. תן צ’אנס לשינוי, אל תסגור את החלון, תשאיר אותו פתוח. היה נחמד לעצמך ואחרים יהיו נחמדים אליך. אם תאהב ותעריך את עצמך, גם אחרים יעריכו. קח את זה ללבך באהבה, אם אתה לא תאהב את עצמך, למה שאחרים יעשו זאת?

אריה: לא מצליח להשתחרר, ממה שאחרים חשבו וחושבים עלי.

נורה: לכן יש גם חלק שני לתרגיל: תביט בדמות, באומללות האיומה שיש בה. קח אותה בין כפות ידיך ותקטין אותה, עד דמות קטנטנה וקרב אותה עם כפות ידיך אל ליבך. תרגיש את הרחמים ואת האהבה ואת הסליחה לעצמך ומכאן אל הדמות שבידיים שלך. לסלוח לעצמך זה בידיים שלך. תעשה את זה עם מספר אנשים שפגעו בך ותחנה בתחנת ביניים. בפעם הבאה שיתעוררו כעסים תעשה זאת שוב, רק לא להתמכר.

( נורה מוציאה מכיסה מטליות לחות ומניחה אותן על פניו ).

אריה: קריר, ריח טוב, מרגיש את הכובד שלהן.

נורה: (הסירה אותן אחת אחת ) התרגיל השני הוא ניסיון לשלוף את הפנים השונות מזמנים שונים בחיים, להתמודד אתן ולהחזיר אותן לפרופורציות ולגודל הטבעי.

אריה: לראות את עצמך בכיעורך זה לא נעים.

נורה: זכור, במפגש עם החיצון כעס על דמות, שמולי. זה אני עצמי במסתרי נשמתי. חפש את הפנים הנסתרות בך והעלה אותן. עזור לעצמך לשחרר אותן, אם הן לא רצויות לך, בלי מוניפולציה. תכניס את ההרמוניה בין הדמויות שלך ומכאן תבוא התובנה שלך לגבי עצמך ומכאן לגבי אחרים.

אריה: נילחם בשדים הפנימיים, נערך לקרב איתנים מול השטן.

נורה: השטן והמלאך הטוב פוסעים יד ביד לביתך, אורחים קבועים בארוחת השבת. אם טוב יאמר המלאך “הלוואי שיתקיים גם להבא” והשטן בלית ברירה יסנן “אמן”. אך אם לפתח חטאת רובץ, יפטיר השטן “כן יהי גם הלאה” והמלאך יהיה אנוס לומר “אמן”.

אריה: ( שש אלי קרב ) אתן לו באבי אביו.

נורה: “תודה, סליחה, בבקשה” – כלי נישקך כנגד הרוע, חבריך למסע הסקרנות וההדר. נושאת מבט אל דמות חביבה במראה: הייה מי שאתה בלי צורך לומר מי אתה. נקי, שלם עם עצמך, אין עילה לוויכוח – הדברים נאמרו.

אריה: ( מחבק את עצמו ) לפעמים אני מסתכל פנימה וניבהל.

נורה: יש לך פנים כי נועדת לשגות ולחטוא. למלך מלכי המלכים אין צורה כי כל מהלכיו מהלכים חלק, בלי להותיר אדווה.

אריה: ( תופס ראשו, כורע על בירכיו ) נטשתי את אשתי מדממת נפשית, מלקקת את פצעיה, חבושה כמומיה מכף רגל ועד ראש.

נורה: לך בדרכך ולשטן לא תהה בך אחיזה. שמח בקטנות כגדולות, נהג בגמישות מחשבתית, פסע בנועם לשגשוג והגשמה.

אריה: ( בקוצר נשימה ) חש תחושה של בהילות, כאילו אין זמן.

נורה: נהג במסלול האיטי והאמצעי ידמה מהיר, כשתעבור אליו – הבא אחריו ידמה מהיר וחוזר חלילה. סע במסורה! לאן אץ לך גליל הטואלט של הזמן הבורח?

אריה: ( זועק ) מתי אתעורר ממציאות הסיוט של אסון חיי. שתבוא כבר יחידת חילוץ והצלה לעקור אותי מאדמת השממה השטנית הזאת.

נורה: ( מרגיעה ומלטפת ביד רכה ) ששש…..אין מציאות – רק פרי דמיונך, דמיין מציאות שונה. היזכר בחלום שהיה לך כשהיית ילד קטן, טבעי ומשוחרר מדאגה. יש כוח במחשבה. ההתכוונות יוצרת דרך. היה משוחרר ממטרה, זרום את חייך.

מערכה 9 – בולענים 

נורה ואריה עומדים תחת פיסלה של אשת לוט ודנים בבולענים.

אריה: ( מביט לעבר פסלה של אשת לוט ) טיפות הגשם היורדות על הר המלח יוצרות בו מערות, המשתנות מידי גשם והופכות לשטח מסוכן ולא מוכר.

נורה: הן מושכות מטיילים רבים כי הטמפרטורה בהם, נמוכה בעשר מעלות מהתופת של דאנטה שבחוץ.

אריה: הר היהודים מיתמר מעל המים, טיפסתי לפסגה בידי וברגלי. מצאתי חופן גרעיני זית זרוקים לקחתי אותם בכיס ומסרתי למעבדה באוניברסיטה ושם כעבור 1900 שנה הצליחו להנביטם.

נורה: רק עם השב לארצו ומקיים את המצווה “ונטעתם כל עץ מאכל”, יכול להנביט זרע שהמתין לו באדמה 1900 שנה.

אריה: חוליה חשאית יצאה מעבר לים למבצע ריגול תעשייתי נועז והביאה 7000 זרעי תמרים משובחים מדמשק, ערב הסעודית, ירדן ומיצריים, כעת האדמה פוערת פיה ונוגסת בהם מכל טוב.

נורה: מפעלי הפוספטים בנו בריכות אידוי, שהאיצו את נסיגת פני ים. שטחים נרחבים שהיו מוצפים מיליוני שנה מי מלח, הופקרו למי הגשם ששטפו במדרונות. המים המתוקים חלחלו לשכבת המלח הכלואה ומוססו אותה.

אריה: בעלי ההון והשלטון משמיטים את הקרקע תחת רגלינו.

נורה: בולענים נפערו באדמה, הם החלו מסדק קטן והתרחבו. חברי המטע הגיעו בבוקר וראו כי נעלמו להם שלושה עצים. הם נמצאו בתחתית בור שנפער וצמרותיהם מבצבצות בקרקעיתו.

אריה: בונגלו שלם נעלם עם המנקה שלו. בעתיד יבלע גם מלון.

נורה: מי מעיין עין גדי הושמו במצור, רותכו באזיקי מתכת. הולכו בצינור עבה אל המפעל ונאטמו בבקבוקי פלאסטיק. המעיין מדדה על קביים. יופיו והדרו אבדו לו.

אריה: הנמר פוסע במחנה עייף, רזה וצולע.הוא פצוע ברגלו מציידי טבע וניראה כעת יותר כקרקל, או חתול בית מגודל.

נורה: אני צמאה.

אריה: ( מסובב את הברז וזולג משם חול ) היה היה. ערים נטושות, ביניהן מהלכות רוחות, גן משחקים מפלסטיק מתקלף, מוט ברזל חלוד, מעקה רופף.

אריה: הם היו פה פעם בני האדם יצור בר- קיימא שתחת רגליו שלו במו ידיו חתר. הוציא מחצבים, בזז אוצרות טבע, עד שניגמר ותחת יוהרתו שלו ניקבר.

נורה: איכר תאילנדי ננשך בעורפו ע”י נמר שפספס את עורק הצוואר. כמובן שאני לטובתו של הנמר, מצמצמים לו את שטחי המחיה ומצפים שיהפוך עורו.

אריה: בשם הרייטינג, דורשים שיהיה צמחוני. לא כל היקום הוא תוכניות בישול.

נורה: על כל עץ שנכרת נוטעים שניים, אבל לך תשחזר את המרקם האקולוגי העדין כמו זה שנוצר תחת המקרר שלך, איפה שמעולם לא ניקית. תשחזר ואז נדבר.

אריה: המין האנושי, אלופי המין, נעדרי האנושיות. תקועים מול הריאליטי – במקום לצאת לטבע. וכשרצו לצאת – קיבלו ביטול, אין לאן.

נורה: הטבע הושמד, מחוסר עניין לציבור הציבור נכחד, מחוסר טבע. נשארו ערוצי הבידור.

אריה:  ים המלח – משאב לאומי, אוצר טבע, שניתן בשלמונים למשפחה אחת. כדי שכספה יגן עלינו, עכשיו ובמחדלים הלאומיים הבאים.

נורה: בכייה לדורות, מפעלי הכרייה רוצחים את ים המוות. למרחוק שומעים את נאקותיו.

אריה: רופא מלומד, שאת הטקסט לדקלם למד מסביר לאימא המודאגת, שהסטטיסטיקה מוטה קלות לטובת אפשרותו של בנה לחלות. כאשר אותו היא מתקנת, מיד היא מואשמת כשבויה בשטיפת-מוח של עיתונות עוינת.

נורה: ד”ר / פרו”פ / מדען אטום / נוכל יקר, לא יכלה האם בקולך שלא לזהות את החיוך המר. האם גם תחת שמך יש להוסיף בקטן את הכתובת המתבקשת? “המציג הוא רק שחקן – אליו לטיפול אין לגשת”.

אריה: בתרגילים בבה”ד אסרו “אש-אש” המצב דליק, נפיץ והרס”ר חושש. גזיי תרעלה באוויר, כליי הנשק הביולוגי והכימי מרחפים באוויר האזרחי תדיר.

נורה: בעלי ההן כורים לביתם בכוח השלטון בדרכם אל המיליון הנכסף – טומנים לנו בור נוסף.

אריה: המדינה נתנה במתנה את משאביה, מתוך בהלת ההפרטה – התפשטה מנכסיה. וכעת עירומה היא – מתכסה במערומיה.

נורה: בהותירה חסרי חמצן – את תושביה.

נורה: כשאני במצדה, אני חשה שרוח אלוהים מרחפת על פני תהום. זכיתי להימנות על ראשוני הארכיאולוגים באתר. באחת החפירות חשתי רעד וסמרו שערותיי. תחת מכושי נמצאה מגילה מספר התפילה, המקום בו עמדתי היה בית כנסת. בני עלה שם לתורה.

אריה: מקום ראוי לחידוש ברית הנישואים שלי עם רעייתי.

( תחת פסלה של אשת לוט נעצר רכב, ממנו בקעה מוסיקה מחרישת אוזניים ).

אריה: ( צופה ) זוג גברים ונערה נכנסים למערה.

נורה: ( משחזרת ) לוט התעורר כשעל בשרו ריחן המשכר של בנותיו. הוא שאל את הבכירה איפה תחתוניו וענתה “ליד הספה”, הבין באיחור את אשר קרה. תחילה הילך וחיוך של הנאה פרוס על שפתיו, אולם כאשר גילה את גודל הזוועה לא ידע להיכן להוליך את ייאושו – וזוהי מורשתו.

אריה: הנה הם כבר יוצאים. הנערה שערה פרוע וכפתורי חולצתה מכופתרים לא בסדר הנכון. בחושך קשה למצוא…

נורה ( קמה וזועקת ) ריבונו של עולם, בשביל פחות מזה החרבת עיר.

( נפתחת לעברם אש אוטומטית מכיוון הרכב והם תופסים מחסה )

אריה: אצלנו יודעים לשנוא.

נורה: מפחידה אותי מכל “שנאת החינם”.

אריה: כאן אפילו השנאה לא בחינם.

מערכה 10 – מוטל ארגמן 

אשת לוט מבקרת את הורדוס בארמונו בהרודיון והם עושים אהבה.

(המלך מוטל על פוך מול מסך טלוויזיה מנותצת, דרכה הוא משקיף אל בית המקדש אשת לוט עומדת בשער הארמון עטויה בגלימה לבנה ופניה מקומחים בלבן)

אשת לוט: במצדה יבש, רק בורות אדירים של בולענים כיסו את קו האופק. מאיימים לכלות את המצודה שכה אהב. מזמן פסקו בני האדם לחיות ביום. כשהשמש הפציעה נמלטו אל מתחת לאדמה, או מתחת לפוך. כשהמרשעת שקעה בים התעוררו ופנו לעיסוקיהם. השינוי השעתי הפך לנסבל חום הגהנום של הכדור המתלהט.

(אשת לוט  נוקשת על שער הארמון. המלך גולש במדרגות, שולי גלימתו נשרכים

על הרצפה ).

 הורדוס: ( מציץ בהפתעה מהחרך ) כמעט הפכתי לנציב מלח. אשת לוט?

אשת לוט: אני ולא אחרת ( חושפת כתף בחושניות ).

הורדוס: ( ממהר לסובב את המפתח ) תמיד נמשכתי למבוגרות.

אשת לוט: 1300 שנה הבדל הם הגזמה פראית לא?

הורדוס: את שמורה טוב.

אשת לוט: יד ראשונה משיכור, תודה לאל שמשח אותי במלח, עשה חסד עם עור הפנים שלי.

הורדוס: נפתח עסק משותף.

אשת לוט: חברה בע”מ לאיבוד קרובים. אני כל קרובי היו לחול ואת קרוביך זרית לרוח.

הורדוס: זה היה חזק ממני, החינוך הרומי שקיבלתי עודד חיסול קרובים.

אשת לוט: ( טיזינג ) אני ארביץ לך.

הורדוס: מתחיל להיות מעניין.

אשת לוט: גם אתה ראית ת’סרט שעשו עלי, הבמאי החליט שהייתי אחראית השפחות בארמונה של מלכת סדום. שטויות. אם זה היה המצב לא היו נותנים לי להימלט מהמקום הארור הזה. אתה חושב שאת הקזינו המציאו ביריחו. כמות האנשים שנקברו חיים באזור הזה לאחר שהפסידו את מכנסיהם או את ראשיהם בהימורים היו כה גדולים, עד שהאדמה מקיאה אותם מקרבה ויוצרת את הבורות     האדירים הללו באדמה. איך אתה קורא להם?

מלך: בולענים?!

אשת לוט: כן. למעשה הם “פולטנים”, היורקים החוצה את העצמות לאחר שעיקלו את הגווייה. הגופות היו נעוצות שנים כמו קוץ באדמה וכעת היא פולטת אותם. הבור שנפער הוא מקום המוגלה, שזיהמה את הפצע.

הורדוס: לכן הרחקתי לכאן. חולם להיקבר בהרודיון. בניתי אותו כדי שאוכל להימלט בבוא הזמן מאחיה של מלכתי. אכנס קצת לתוך הסרקופג, אותו אוכל אדם. שיאכל חי את עצמותיי. איזה ספר אקח איתי, איזה פרח, איזה פרפר. מה יחזיק מעמד בשנות הגלות מעולם החיים?

אשת לוט: דבר זולת המבצר הזה עצמו שיעמוד כגל עד, עדות לכוחך מלכי.

הורדוס: הצדק עימך נערתי, מוזר לקרוא לך נערה, אבל דמותך שנותרה ללא פגע אינה מסגירה את גילך המופלג.

אשת לוט: לצעירים יש בוטוקס, אבל מה הוא לעומת המלח, שאינו מוחק את  קמטי ההבעה.

הורדוס: ובמקרה שלך את גומות החן. בואי נרד אל ברכות המים שתחת למבצר. הנמכתי במתכוון את ההרים הקרובים, כך שמכל מקום בירושלים יראו את גדולתי. תזרמי בואי לשחות – רחצה לילית. עכשיו כשאינך עוטה עוד את שמלת המלח אין חשש שתתמזגי עם המים ותהפכי לחול על קרקעית הברכה. שדיך כה מוצקים כאפרסמונים בסתיו. אומרים הוד ואת נאלמת ואינך אומרת דבר. שתיקתך רועמת.

אשת לוט: זה הזמן לנשיקה מלכי, קח אותי כמו גבר. הסר בגדיך המאובקים ממלאכת הבנייה ושכב עלי מלוא קומתך. שנים מאז חדר אלי בן תמותה. מידי פעם שיגלו אותי הרוחות, מחפשות באיברי מקום לטביעות אצבעותיהן הקרות, אבל גבריותך ממלאת אותי בחיים וזרעך הניגר על ירכי חם וזולג. פי טועם אותך, אנושי להחריד. רכות חלקלקה ומתוקה נעה בתוכי הלוך ושוב כמוט עינויים ואני מודה בכל – מהראשונה עד האחרונה. אני היא אשת לוט שנידונה לשנות בדידות נגאלת על ידי מלך נבטי, המולך על ישראל ועל שריד רוטט מסדום.

הורדוס: ריח שיערך מזכיר לי את מרים, הלוואי והייתי פוקח עיניי והיתה כאן מולי. עדיין רואה את חופתנו לאור השמש השוקעת. נקמה מתוקה. היא כבר מיזמן החזירה נשמתה לבוראה. אחיה זוממים לקחת את המצודה הזאת בתמורה למצדה שלקחתי מידיהם. הם יקימו כאן מקווה עם אוצר, שיאצור את מי הגשמים כדי שתהייה טהורה וזכה לשימושם המקודש. אחר כך בימי המרד יחפרו כאן מחילות מילוט, מדרגות מסתור וינתצו את מצבתי.

אשת לוט: אתה התמקדת בתענוגות העולם הזה, סאונה חמה, קרה ופושרת ומגדלי שמירה מחופרים היטב במבנה הר- קטום בצורת שד.

הורדוס: מקדיש לך את המכלול כולו לזכר ערב הכלולות הענוג, בו בעלתי נדבך מההיסטוריה היהודית שהגיבה באנחה מתוקה. לחוש את משק כנפי היסטוריה בין רגליך איזו תחושת ניצחון משכרת. הם קראו לי גוי ואני קראתי דרור למאוויי והורקתי את מחסנית גבריותי, לתוך אימם, ששחזרה עימי הערב את ימיה מקדם.

אשת לוט: עבורי אין זו תאוות בשרים – נשמה תיאומה שלי. אתה מלכי – גז אציל, שאינו מתחבר לאחיו ונותר מרחף מעליהם באוויר – כאל.

מערכה 11 – אליך לא מתפללים 

אריה יורד לתוך בולען למפגש עם השטן.

אריה: ( דופק בדלת ) פתח כלב בן כלב.

( השטן פותח: עם סל קניות, לבש סינר, בפיו סיגר ומגהץ)

שטן: איזה אורח פורח, בחיי שהייתי מעסיק אותך אצלי אם לא הייתי מחויב להצלחה. מוזמן לארוחה קונטיננטאלית של מעדנים קפיטליסטיים, פרי הגלובליזציה.

אריה: ( לועס בתיאבון ) פה המטה שלך?!

השטן: אין כמו המשאב של הראש היהודי. יובלות שאני מחפש טאלנטים, שאין להם אלוהים.

אריה: אתה מנהל את העולם כאילו זה עסק פרטי שלך.

שטן: נו בוודאי. זו מחמאה גדולה, אני בסך הכל תומך בארגונים לשינוי חברתי. אדוניך יצר עולם, שהוא כמו כוס עם פטל מרוכז. אני מוהל את הפטל עם קצת מים משלי, זה לא פטנט שהמצאתי להזכירך – המבול….

אריה: התמונה שציירת יפה, אבל המסגרת כל כך מכוערת.

השטן: מה אתה רוצה ממני אני לא אלוהים, טפו טפו טפו.

אריה: מבחינתי אין אלוהים

שטן: הלוואי, לצערי היה אצלי פאציינט אחד – ניטשה שמו שאמר שאלוהים מת, איש דגול – אללה ירחמו.

אריה: נראה שאתה מקנא בו, כי אליך לא מתפללים.

שטן: ככל שמרגישים בך פחות אתה משפיע יותר, טביעות אצבעותיי מורגשות ברוך השם יום יום, שעה שעה.

אריה: אצל האדון שלי, השמיים הם הגבול.

שטן: בוא לא נשבש מונחים משפטיים, שאין לך בהם מושג ירוק. לידיעתך הביטוי ‘השמיים הם הגבול’ הוא קיצור החוזה ביני לאדוניך, שפותח בהסכם הטריטוריאלי – שהשמיים הם הגבול בין אזורי השליטה של השטן והאלוהים. ייצג אותי עורך דין, שרצה שיהיה כתוב ברזומה שלו – פרקליטו של השטן.

אריה: בימינו יש רבים כאלה.

השטן: לא קיבלתי ממנו שירות טוב. ההסכם הזה בשבילי הוא בד אדום, מאז חתימתו איתגר אותי לפרוץ אותו. מעולם לא קיבלתי את זה שאדוניך הוא בעליונים ואני בתחתונים. לעניות דעתי בשותפות צריך לתת מקום לאחר בלי לגרוע מהמקום שלך. לכן לשיטתי ‘השמיים הם רק ההתחלה’.

אריה: העיקר שבינתיים תמשיך להפסיד.

שטן: לא בטוח, נכון שחטפתי מכה רצינית כשאמר “ויהי אור” והרס לי את הנירוונה שבתוהו ובוהו. תקופה ארוכה היה לי די כיף בחושך על פני תהום. אבל זה לא היה נוק אאוט ולדעתי כעת אני דווקא מוביל בנקודות. היתרון שלי נעוץ בכך שהוא חייב לכולם הכל, בעוד שאני לא חייב לאף אחד דבר.

אריה: חש סיפוק בעמלך?!

שטן: אני מאושר, כל סמכותי נובעת מרצונם הטוב של אנשים. מוצא עצמי מתהלך בארץ כקולומבוס קטן, שכל פעם מגלה אמריקה קטנה בכל פינה.

אריה: אתה חש גלי אהדה ברחוב?

שטן: בשביל לעשות דברים גדולים, צריכים לשכוח מהפופולאריות, אני לא רואה סביבי מנהיגים שעושים את זה. כל אדם גדול כגודל המטרה שהוא משרת לא כגודל ההון שצבר.

אריה: בתור פחדן, אתה די אמיץ.

שטן: הדבר הכי חשוב בחיים הוא להעז. הדבר הכי מסובך בחיים זה לפחד. הדבר הכי חכם בעולם זה להשתדל להיות אדם מוסרי. אין חוכמה גדולה מזו.

אריה: בהחלט הוכחת את זה בשואה.

שטן: ( בביטול)  סטית תקן סטטיסטית שולית. אפס נקודה אפס אפס אפס מהסבל האנושי הטבוע בהגדרה במעשה הבריאה. קין והבל החלו את הקריירה עוד בימי בראשית.

אריה: הסתובבתי הרבה בעולם ראיתי כנסיות מסגדים ובתי כנסת מפוארים, אפילו הבהאים הקימו גן לתפארת, איפה כל הנכסים שלך?

שטן: כסף זה כלום, אם זה לא משרת את הארגון שלי. אם אנשי יראו מיליון דולאר ברחוב הם לא ירימו אותם, אם המשאב אינו בהלימה עם כוכב הצפון שלהם. הכלל הוא שאם זה מקדם את הדרך של הארגון שלך – קח אותו! אחרת – אל תרים. למשל יכולתי לעשות כסף מעמותות של עזרה לזולת, בייחוד היום שהממשלה הסירה אחריות מכל דבר סוציאלי. לצערי זה לא משרת את האידיאולוגיה הדורסנית שלי.

אריה: בזה אתה והממשלה שלי דיי דומים.

שטן: קח למשל את תלמידי האהוב היטלר שזנח קריירה מבטיחה באדריכלות.

אריה: והפך לאדריכל סביבתי, שיצר עולם אמיץ וחדש.

שטן: הוא יכל לעשות כסף מתעשייה אזרחית ולייצר תנורים וחיפושיות, אבל ייצור קרמטוריום וטנקים –  הלם יותר את כוכב הצפון הארגוני שלו.

אריה: דוגמה מובהקת לרוע הלב והאכזריות שאתה מיצג.

שטן: דבריך הקשים נובעים מהדמוניזציה שעשתה לי התקשורת המכנה אותי שטן בעוד ששמי המקורי הוא ג’רמיה עבדול שווארץ. שם המתאים לשלוש הדתות אגב.

אריה: תרגיל ידוע, להצטייר ככבשה ולהתכחש לזאב המסתתר מתחת לעורה.

שטן: הכל בעין המתבונן. כמנחה קבוצות בהכשרתי למדתי להגדיר זהות ארגונית ולעצב את ערכי הליבה והחזון. לתפיסתי תפקידי הוא לייצר תחושת קהילתיות.

אריה: והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא לאגד אנשים סביב אויב משותף.

שטן: בדיוק, הקרבתי את עצמי עבורכם.

אריה: אז הבעיה היא שאתה לא מקבל מספיק קרדיט.

שטן: אין ספק שהיח”צנים של אדוניך היו זריזים מאנשי, הם גם אלה שכתבו את התנ”ך והוציאו אותי בשואב אבק.

אריה: לולא התקרית האומללה עם איוב לא היו כלל יודעים על קיומך.

שטן: למזלי הסופר המקראי כשל בלשונו ומאז קיבלתי הכרה מהממסד, למרות שעדויות לקיומי מעולם לא היו חסרות אתה יודע.

אריה: אתה מתנסח כמו פוליטיקאי.

שטן: פוליטיקה בידיים הנכונות יכולה לחולל פלאים בעולם.

אריה: הבעיה שהטובים פוחדים להתלכלך ולא מתקרבים לשם.

שטן: נכון, גם אני לא קיבלתי את התפקיד בגלל טוב ליבי.

אריה: איך באמת התגלגלת לחבל ארץ, כה נידח וצחיח?

שטן: זה בא מתוך אילוץ, הייתי חייב תפקיד רוחב. חשבתי שאתווה מדיניות, אך לצערי אני נאלץ להתעסק עם: פקידים, כרישי נדל”ן ובנקאים – בירוקרטיה, הכוח השולט בביצה שלכם.

אריה: אל תעשה קוסמטיקה למציאות – אתה עוסק ברוע, בהרג ברצח, באלימות, חירחור מלחמות ושאר מריעין בישין.

שטן: מפיך זה נשמע זוהר, אבל בפועל זו עבודת ניהול אפורה, הכרוכה בהרבה ניירת, הגשת תוכניות, אישור תקציבים ועמידה ביעדים. משרדי מנקז אליו הרבה נישות, שלולא טיפולינו המסור היו הופכות לגיהינום.

אריה: אתה שחקן מבוזבז.

שטן: אימי רצתה שאגיע לגדולה – נקודה. גדולה קוסמית. כל דבר פחות מזה יאכזב אותה. לו רצתה שאהיה רופא היה יותר קל להשביע את רעבונה, אבל איך לעזאזל משיגים גדולה קוסמית.

אריה: רק בהתנגחות ראש בראש מול אלוהים.

שטן: בדיוק. זה חייב אותי להפוך ליזם. הרי לפני שהגעתי היה כאן גן עדן. הייתי חייב לפתח סטרט-אפ חדש. ליין חדש של מוצרים. וכשמוצר אחד תפס נתתי לאחרים לנהל ורצתי הלאה.

אריה: מפתיע, כלפי חוץ אתה נראה חביב, אך בתוכך אתה אדם נוקשה.

שטן: ראשית אני לא בן אדם, אבל כללים ונוקשות זה בהחלט אני.

אריה: אני טוב לב.

שטן: על חשבון מי? זה תמיד על חשבון מישהו.

אריה: תסביר.

שטן: ( הצביע כלפי התקרה) הרצאות זה למעלה בפקולטה, אני סדנאי. ( התאורה מתקדרת, רעש עמום עולה מלמטה, ומרעיד את הבית, השטן מואר מלמטה ומטיל צל ארוך על הקיר )

אריה: ניתק לי חוט המחשבה.

שטן: ( בארס ) טוב שלא ניתק לך חוט החיים.

אריה: ( בכעס ) טוב, טוב, אל תעיז להעלות על שפתיך את המילה הזאת, מה לך ולטוב?

שטן: תחשוב בעצמך, אני רע? מה רע בי? אני טוב, השאר זה קונספירציה. אבל עם עזרה קטנה מהחברים שלי, הצדק יצא לאור – הצבע ש.ט.ן למען עתיד ילדינו ( צחוק מתגלגל ).

אריה: ואותם אתה הורג על כל שעל במיתות משונות: סמים, תאונות, דקירות, אבות רצחניים, או סתם מוות בעריסה.

שטן: אני קורא לך לא להיות חסם הצלחה. אל תאלץ אותנו לחזור לתקופות אפלות, בהם אנשים מתו במפתיע. טכניקת ההסתרה גרמה לנו במשך שנים נזק תדמיתי גדול בעולמכם. כעת אנו מנסים לעבוד בשקיפות מלאה ולמתג את עצמנו מחדש. אנשי מנגישים עבורכם את עצמי וכעת אני נוכח, במה שפעם היה נחשב למוות מסתורי. יש לנו תודעת שירות גבוהה, אבקשך לא להפריע לנו למנף אתכם לעולם הבא.

אריה: ( בבוז ) תפסיק למכור לי את המנטרות השיווקיות האלה, תיכף תגיד שזמן הוא משאב יקר…. מוניפולטור.

שטן: ואדוניך לא מוניפולאטיבי, הידעת שבשביל להגיע ל 120 השנה שהובטחו לך, אתה צריך לוותר על 60 שנות שינה.

אריה: ( מיתמם ) אני רק שורד.

שטן: (מלטף את ראשו באבהיות) כמה משפיל, להתייחס לעצמך לפי העיסוק שלך. זכור שאתה קודם כל אדם. על כורחך נולדת, על כורחך תחיה ועל כורחך תמות.

אריה: המוות לא מפחיד אותי, מאז שלקחת את בני התינוק.

השטן: לא אני לקחתי, תבדוק מי לקח.

אריה: ככתוב “נקמת דם ילד קטן, לא ברא השטן”.

שטן: (בוחש בכוס התה ) התבלבלת – אני לא הבורא. אם בינך היקר לא ניברא אינני הכתובת. בריאה זה מחלקה אחרת. לו היית מת הלילה בשנתך הסיפור היה שונה.

אריה: זה היה מתחת לחגורה.

שטן: אני תמיד שם. אומנם לא אין סופי כמו אדוניך היושב במרומים, אך בכל זאת יש לי גרורות פה ושם ( יוצא )

אריה: למשל.

שטן: ( חוזר ) זוכר שערב הלידה ביקרת בבית הכנסת של האר”י הקדוש בצפת. העילוי שהפך את הקבלה לדרך הפתוחה לכל אדם, דרך לנצחיות ולשלמות, לחיים של אהבה ואושר.

אריה: זוכר.

שטן: כשהגעת נודע לך שהמקום סגור בשל זמן שימחת תורה, דבר שכמובן לא ידעת –  כי אתה גוי. ( הפסקה קלה ) בדרך נס הספקת להיכנס ברגע האחרון לפני שננעלו דלתות הברזל. ישבת מול התיבה וביקשת מה?

אריה: ( שתיקה )

( חושך על הבמה )

שטן: ( שואג ) ביקשת מה? בן אדם שכמוך.

אריה: ( בלחש ) לא זוכר.

( האור חוזר בצבע אדום )  

שטן: לא ביטאת זאת במילים, אך המחשבה הבליחה לרגע – ( בקול מתפנק ) “להיות מפורסם”.

אריה: ( שותק )

שטן: ( שואג ) ובכן בן עוולה, על חשבון חייו של מי חשבת שזה יקרה?

אריה: ( ממלמל ) אתה הזוי.

שטן: ( לוחש בארס ) ואתה רקמת שם עסקה ובמחי יד מכרת את בינך, יחידך אשר אהבת.

אריה: ( בוכה ) סרקת את בשרי במסרגות ברזל.

שטן: ( בבוז ) דמך בראשך – רבי עקיבא לעניים.

( השטן יוצא בטריקת דלת, אריה נותר לשכב על הרצפה באיברים פשוטים )

מערכה 12 – אהבה בנחל קדרון 

הורדוס מבקש לבלות את הלילה עם אשת לוט.

הורדוס: ( מושך אותה אליו ) הייתי מבקש לבלות איתך את הלילה.

אשת לוט: אמרתי שעליך לנקוט יוזמה ואני שמחה שעשית זאת.

הורדוס: לילה פלאי, מעלינו לאורך השמים נוצצים הכוכבים כעדות.

אשת לוט: ( מצביעה ) זה שביל החלב.

הורדוס: שדך מתמזג עם תנועת העננים. צמרות העצים רוחשות מעלינו. אי שם קוראת תנשמת לעבר הלילה הבהיר.

אשת לוט: המים חלקים ואדוותם מקציפה את קו החוף הכחלחל.

הורדוס: חש בנשימותיך הקצובות, הבל פיך המתוק נח על עורפי כהבטחה גדולה. אהבתי אליך גואה בי כנהר, נלהב כנער המגלה לראשונה טעמה של נשיקה וליטוף.

אשת לוט: מה זה שאתה עושה לי שכחתי כבר את הטעם, כה חסר היה לי מגע של גוף אנושי. שנים חלפו מאז נגעה בידי יד שהיתי מחוברת אליה בליבי פנימה.

( שיפוד בשר גדול ניצלה על האש הפתוחה, הורדוס קורע ממנו נתחים ).

אשת לוט: הניחוחות ממלאים את נחירי. עד כה לא חשתי געגוע לבשר וכעת טורפת אותו בשקיקה. לוגמת אל קרבי את מיציו העסיסיים.

( הורדוס מגיש לפיה נתח צלוי והיא נוגסת בו )

הורדוס: קול הנגיסה נשמע כקול פעמונים באוזני. כתפי מתחככת בכתפך. חום גופך נספג בי וממלא אותי שלווה. נוכחותך הזרה ממלאת אותי במשמעות. רוצה להראות לך את כל שבניתי על ההר, את המצודה, המחסנים, הארמון הזמני, הארמון ההולך ונבנה. מבנה אקולוגי חדשני המקדים את זמנו: דו-קומתי מדורג בצבעי אדמה הנעלם מעין המתבונן  גם כשהוא עומד בפתחו ממש.

אשת לוט: טוב לי איתך ליד המדורה, לא רוצה להינתק מהאשליה המתוקה הזו.

הורדוס: נתכרבל על משכבינו בחיבוק, כשתי כפיות דבש. איברי גופך מתאימים לשקעים של גופי. שניים שהם אחד מתאימים לשלם עגול ופועם. אישה ואיש שני שרידים – מלך ובת סדום החרבה. חיים איש על עזבונו עם מטען זיכרון מעיק.

אשת לוט: אני לא מזרע מלכים, סתם אישה פשוטה שההיסטוריה הכתירה לה כתרים.

הורדוס: מלכות ארורה. מרוב שהייתי מלך, שכחתי להיות הורדוס.

אשת לוט: אתה אומן ההישרדות. גבר שגודל על בידי זאבות.

הורדוס: מכרתי את נשמתי להגה השלטון ושיכור כוח חשבתי שתמו ייסוריי. לו ידעתי אז מה שאני יודע כעת – כי כל כיבוש יביא בעקבותיו קרבות נוספים, הייתי נותר ליד שמלת אימי ולא מתפתה לחלומות גדולה, שנטע בי אבי משחר ילדותי.

אשת לוט: הוא עשה הכי טוב שידע.

הורדוס: בכוונה פוליטית טובה הלביש עלי חליפה הגדולה ממידותיי. מאז הילכתי בעולם כגיבן, עובד בפרך בכדי להגשים חלומם של שניים.

אשת לוט: כל שרצית היה לתת דרור ליצר האומנות שפיעם בך משחר נעוריך.

הורדוס: זה היה חזק ממני. מרים עיסתה את רכותי בשמן רימונים, בידיה הענוגות שהיו מלאכת מחשבת של מסורת שנועדה לענג מלכים. קפץ בי שד ואמרתי: “אקים עבורך את בית המקדש” היא התפלצה: “לא הגזמנו קצת? אינך שלמה המביא לירושלים את ארזי הלבנון”. הקנאה ניצתה בי ואמרתי “אני אעלה עליו”.

אשת לוט: הדלק הישן והטוב מילא את נחיריך בקרביות גברית.

הורדוס: הבית שבניתי יעמוד לנצח. עיגנתי אותו לתוך סלע היסוד של ירושלים יתנשא למרחוק עד קץ הדורות ככידון הנעוץ בליבה.

אשת לוט: אדריכל שלי, דבר לא היה לך עם תאוות השלטון?

הורדוס: השלטון היה האמצעי לא המטרה. משהומלכתי שמתי את כל כוחי ומרצי במלאכת הבניין. כל גבר מבטיח לנערתו אבנים מהירח. לא הייתי שונה במאום מכל זכר מצוי.

אשת לוט: למעט העובדה שקיימת.

הורדוס: אם תחברי בקו דמיוני ממעוף הציפור את כל המקומות שבניתי יופיע שמה של מלכתי – הצרוב לאורכה ולרוחבה של הארץ המלוחה הזאת.

( ידה של אשת לוט החליקה על ידו ).

הורדוס: ( מושך שמיכה מעל ראשם ) יש בינינו כימיה ופיזיקה.

אשת לוט: (צחוק מתגלגל )

הורדוס: צחוקך הנישא צלול על פני עמק הרפאים, מפיח לרגע רוח חיים בעולם המתים שאנו שרויים בו עד צוואר.

מערכה 13 – החול נוצץ

נורה מלווה את אריה בתרגיל המכריע על שפת ים המלח.

אריה: ( מטלפן בזמן סופת רעמים, אוחז בניירות ) סליחה על השעה המאוחרת.

נורה: אין מוקדם ומאוחר בתורה.

אריה: כתבתי כמו שהנחת אותי.

נורה: ילד טוב

אריה: הכל יצא שחור בגוון של מיץ של סיגריות רטובות ומעוכות בתוך קפה הבוץ של חיי.

נורה: תכתוב דברים יותר קודרים ואפלים.

אריה: אני חושב להתאבד.

נורה: תמשיך לכתוב.

אריה: שוקע.

נורה: תמשיך לכתוב.

אריה: נחנק.

נורה: תגיע, נרד לים.

אריה: להביא בגד ים?

נורה: תביא חגורה, את הכתבים שלך וגפרורים. נפגש ב 8 בדיוק.

( נורה ואריה יורדים לחוף ים המלח )

נורה: בוקר, חייל צייתן ובחוץ מעונן.

אריה: הכנת חלבה לנשנש.

נורה: יום חורפי לא גשום עם אור יהלומים. אתה חייב להיות על בטן ריקה.

אריה: הגוף כבד, כאילו בלעתי סיר חמין. המוח תקוע בלי שומר מסך.

נורה: תוציא את כל מה שכתבת.

( אריה מוציא את כל הדפים ועורם על החול ליד מעקה החלוד ).

נורה: ( מצווה ) עכשיו שרוף.

אריה: ( ביד רועדת קירב את הגפרור הבוער ) אילו יצירות שכתבתי בדם ליבי. וכעת הם נשרפו.

נורה: אתמול הם לא היו נשרפים.

אריה: יודע.

נורה: מעתה זה המקדש שלך. המקום בו שרפת את השחור מתוך חייך.

 ( השניים עומדים שעונים על המעקה ומתבוננים בגלים בדממה )

נורה: הים הוא האין סוף, הגלים באים והולכים בצורת הספרה 8 ומייצרים אנרגיה חשמלית, שלוקחת ממך את המחשבות השליליות וטוענת אותך מחדש. בוא!

( הולכים על החוף. עוצרים ליד כפר דייגים נטוש. נורה נשענת על סלע ).

אריה: ( מצביע ) דייג יצא אל המרפסת עם חכה בלי חוט, עושה את עצמו דג.

נורה: בא לראות אותנו מזדיינים, הבאת את החגורה?

אריה: ( מוציא את החגורה ומגיש לה אותה)

נורה: יש לך משימה קשה מאוד, תכה ת’סלע ותוציא את כל הרעלים, שהצטברו אצלך דרך מכות החגורה. אם לא, הם יהרגו אותך.

אריה: מסכים, אבל מתבייש, אז אני אלך לשם ( הצביע לעבר סלע מרוחק ).

נורה: אני אחכה כאן.

( אריה מתרחק בכבדות, מדשדש בחול והופך הצדפים על גבם. כשהיה רחוק מספיק, שלף ת’חגורה והכה בסלע בכל הכוח, קילל, צעק והשתולל עד שקצף לבן כיסה את שפתיו ונשימתו הפכה כבדה. הים בלע את הצעקות. אחר כך הכה שוב עד שהרגיש אפיסת כוחות וחזר לנורה )

אריה: מותש, אבל התחושה הקשה לא עזבה.

נורה: זה לא עובד, כי אני צריכה להסתכל.

אריה: ( מתבייש ) לא מסוגל לקלל לידך את כל העולם ואשתו. גם עבר כבר המון זמן מהחרא שהאכילו אותי. אני סולח, גם על פשעי מלחמה יש חוק התיישנות.

נורה: בעניינים של הנפש לשנים שחלפו אין כל משמעות.

אריה: לא יכול לעשות את זה לפניך. זה כמו אוננות נפשית.

נורה ( מסתכלת בשעון ) טוב, אנחנו צריכים לחזור.

אריה: ( נעמד מול הקיר ) ביני לבינו יש קיר.

נורה: בינך לבינך יש קיר שעליך לעבור. ( מאבדת סבלנות ) השמש עלתה לאמצע השמיים, זה עכשיו או לעולם לא.

(אריה תופס את החגורה ומתחיל להכות את הסלע, לבעוט, לקלל, לצרוח, לירוק, ליפול, לקום ולהרביץ. בזווית עינו רואה את נורה עומדת שלובת ידיים על רקע הגלים ומביטה בו בשקט. נשען על הסלע, החגורה נשמטה מידיו והוא מקיא.

אריה: ( מחזיק את החזה. מתקשה לנשום. חש בחילה. נתמך בכורכר)  זהו!

נורה ( עוזרת לו לשבת)

אריה: מרוקן, המחוג של הדלק עומד על האפס.

נורה: מנקודת הריק הזו תתחיל להתמלא אור ( הוציאה לחם טבעי מרוח בחלבה ).

אריה: ( אכל מעט ולגם טיפת תה. קמים ואריה רואה את החגורה המעוכה זרוקה וניגש להרימה ) למזכרת.

נורה: ( בפסקנות ) תניח לה כאן, היא סיימה את תפקידה לגביך, מישהו אחר ייקח אותה לצרכים שלו, לא אתה.

אריה: ( הולך ומתבונן בקרקע ) תראי איך שהחול נוצץ.

נורה: (צחקה) בוודאי, הוא תמיד נוצץ, רק שלא יכולת לראות את זה, כי היית חסום. תיזכר בילד המשחק בחול הים בלי דאגה. הילד ההוא כבר ידע הכל, עד שבלבלו אותו ושתלו בו חלומות לא שלו. תן לו יד, צחק אתו ברוח, שחה אתו בין הגלים.

מערכה 14 – בית הקפה 

אריה ונורה יוצאים לבית קפה על חוף ים המלח ופוגשים בשטן.

אריה: היום יום ההולדת שלי, מזמין אותך לבית קפה.

נורה: אין צורך.

אריה: ועוד איך יש. נחגוג את יום השחרור.

( פוסעים לכיוון בית הקפה על קו החוף )

נורה: התיירים משתכשכים בבריכה מלאכותית שהמפעלים מזרימים בתעלה.

אריה: הסכם שילומים, לקחו את הים מהעניים ונתנו לעשירים.

נורה: הם קיבלו זכאות על כל האזור, את כל ההרים הם יטחנו עד דק. בסוף התהליך מצדה תשב בתוך מכתש.

אריה: הארץ עמדה בשיממונה אלפי שנה, עד שבאו הישראלים להשמיד אותה.

אריה: יש תור, נקצר מכאן ( מרים את החוט והם מתגנבים פנימה ).

( השטן – מחופש לבעל בית הקפה, כשלצווארו קעקוע של ברק. ניגש ונוזף בהם ).

שטן: נעים לי מאוד כבעל המקום לתפוס באוזן תלמידים שוררים. לשלוח אתכם להביא את ההורים?

אריה: ( נזןף ) סליחה זה לא יקרה שוב, אצא להירשם אצל המארחת ( יוצא ).

השטן: ( התרכך ) אתם מעוררים בי עניין אנתרופולוגי, כמו זוג עכברי מעבדה. אתם אימא ובן?

נורה: חוגגים סיום של טיפול.

שטן: ( בממזריות ) והארוחה כלולה ב…טיפול? אם כך אפנק אתכם בענבים מקורמלים.

( השטן מסתובב לצאת והמרפק שלו פגע בכוח בראשה של נורה ).

נורה: מודה לך על המכה שהענקת לי.

שטן: הכאבתי לך כמו השטן.

נורה: ביד חזקה ובזרוע נטויה.

שטן: אתן לך זיכוי לספא במעיינות הגיהינום.

נורה: אז אתה אשמדאי?!

השטן: כן זה אני.

נורה: אם כך תאמר לי אם היו לך 5 דקות לאן היית חוזר?

שטן: ( שותק, מתכווץ ) לאהובים לי מכל.

נורה: רגשנות, אצלך?

שטן: יש רגש מבעבע, מתעתע, שריד אבולוציוני.

נורה: מעליו הקמת מערכת מטריות נגד טילים.

שטן: כיפת ברזל חוסמת.

נורה: בכל זאת, אתה לא מנהל את המציאות – המציאות מנהלת אותך.

שטן: תודות לכם קהל נכבד.

נורה: אין לך רוב בציבור.

שטן: מזמן עברתי את אחוז החסימה, אני כבר לא רק לשון מאזניים. לשונות האש שלי מלחכות לכם את הטוסיק. שמת לב כמה חם נעשה בעולם?

נורה: קארניבור.

שטן: אוהב ריח של בשר חרוך.

נורה: נהנה מהג’וב?

שטן: זה בהתנדבות. אין לי אג’נדה פוליטית או קמפיין, לא רודף אחרי כספים ויכול לשרת את המדינה נטו.

נורה: יום אחד התחביב יהפוך למקצוע.

שטן: אין לי תלונות, העבודה מרתקת, טולסטוי אמר שכל המשפחות המאושרות  דומות וכל משפחה אומללה, אומללה על פי דרכה. ברוך השם – ישראל אינה משפחה גדולה ומאושרת.

נורה: האנושות שינתה את יחסה אליך מפחד לסגידה, למה לא שינית את יחסך?

שטן: לא חושב שעל כל דבר צריך להגיב מיד ובטח לא למנות אויבים, תראי כמה הזיקה להורדוס התנהלותו מול בית חשמונאי.

נורה: הוא בהחלט יכול היה לחיות בלי זה ושום דבר רע לא היה קורה.

השטן: הזדמנויות בחיים אינן באות עם שלטי הכוונה. הוא חש נרדף, קרא לי ואמר “אני זקוק לגב שלך, אשמח לראות אותך בשטח”, אמרתי “ראה בי שותף”.

נורה: ברית טבעית בקרב בין הטובים לרעים.

שטן: אנחנו היינו הטובים. אמנם הוא בנה ובמחי תער הרס את הכל, אך גאוות בית חשמונאי פעפעה לא מעט ארס במשוואה הרצחנית.

נורה: שהביאה לרציחתה של מרים.

שטן: ( בענווה ) לא בלי הכוונתי הצנועה, מודה באשמה. ( בפאתוס ) היא ממש דרשה את זה – צדקנית מתחסדת ( מצטמרר ).

נורה: אשמה שנשאה לבעל פסיכופט.

שטן: שאהב אותה עד כלות

נורה: שבזכותה חידש את עלומיו

שטן: שהקפיצה עליו זיקנה בטרם עת

נורה: יצור פרנואיד אלים

שטן: שחתרה תחתיו וניהלה נגדו תעמולה מביית.

נורה: שהצר את צעדיה.

שטן: שהטעים אותה ממנעמי השלטון.

נורה: ניכר שאתה מתגעגע לבן טיפוחיך.

שטן: מוצא את עצמי חושב על המצב שנקלע אליו שלא בטובתו. אי צדק היסטורי משווע. יש קשר בין מצוקות חיים לבין הפשע. משפחות הרוסות, התאכזרות הטבע לאנשים. יש צירוף נסיבות אכזריות מאין כמוהן ושופט ההיסטוריה שופט.

נורה: על ערש דוויי ביקש את עזרתך.

שטן: ואמרתי “אל תצפה שאעזור לך”, לא מפני שאין לי השפעה, אלא מפני שיש לי השפעה. לכן אל תבקש. לא אעזור לך.

נורה: זה אכזרי.

שטן: זו מידה של “האמת מעל הכל”, את יכולה לקרוא לזה אכזריות.

נורה: אנחנו עושים קצת פשרות עם האמת.

שטן: וזה יביא אתכם לפשיטת רגל בעתיד.

נורה: אתה תובע זאת מאחרים וגם מעצמך?

שטן: בהחלט, בניגוד לאדוניכם שבמעשה הבריאה עשה את מיטב השגיאות, מונדיאל של שגיאות, קירקס של טעויות ולא לקח אחריות.

נורה: ואתה חף מכך?

שטן: אני פרפקציוניסט, למשל – המצאת המוות, תחשבי כמה זה מושלם.

נורה: המוות לא זקוק למחשבה שלי. אני לא מטרידה אותו והוא לא מטריד אותי.

שטן: זה חלק יפה מהטבע, כל אדם נולד עם מכונת מות בתוכו.

נורה: מבטיחה לך שלא אשכח למות.

שטן: אופטימית בלתי נלאית.

נורה: הסיכוי שיהיה בסדר, אינו נופל מהסכנה שלא יהיה בסדר.

שטן: שני הדברים השתנו בגודל – גם הסיכויים וגם הסיכונים

נורה: אבל האיזון נשמר.

שטן: אין דרוויניזם הפוך, להיסטוריה אין רוורס, ההתפתחות היא לכיוון אחד המסע הולך קדימה.

נורה: אז איך בני האדם חוזרים להיות קופים.

שטן: זה מבורך ולשם כך עלינו להמשיך פעול בגיל המעצב את האדם. אם נבטיח כי ילדים לא יקבלו את אבות המזון הרוחניים, נבטיח כי יגדלו כאנשים חלשים וחולים. נזקקים לאורך כל חייהם וזה כר פעולה נרחב.

נורה: חכם על חלשים.

שטן: לשמחתי טבע האנושי אין מתחרים, מכיל מתח בלתי רגיל, תוסס, גועש, ווכחן, יודע כל –  עבורי זה פשוט נהדר.

נורה: ההיסטוריה מלמדת שאתה מאוהב בארצנו יתר על המידה.

שטן: ישראל נראית לי יותר כדרמה, מאשר כמדינה. לא הייתי יכול לחיות בארץ משעממת.

נורה: הלוואי שהיה קצת משעמם. יכולנו סתם להיוולד ולקחת את הזמן.

השטן: אל דאגה, את עוד תזכי לראות את ה – “שלום“.

נורה: זה הדבר הכי יפה שאמרו לי.

השטן: הנה תראי – “שלום” ( יוצא מהבמה ).

( נורה יוצאת ומצטרפת לאריה, העומד ליד מעקה המזח ומביט בסירות )

נורה: מה אתה רואה?

אריה: סירות ומה את רואה?

נורה: את הערפל שעולה ומצטבר ליד התרנים, את השחפים, את המים השקופים והדגים השוחים בלהקות.

אריה: איך את רואה מה שלא ראיתי?

נורה: זאת נקראת התבוננות. כשאתה מסתכל: הסלולארי שלך מסתכל, הליווייס שלך מסתכל, הרצון שלך מסתכל – כשאני מסתכלת…, רק אני מסתכלת.

אריה: הרהרתי בפרידה מאשתי, ההרים הרבה יותר גבוהים בדרך חזרה.

נורה: נתת סטירה לעצמך, עכשיו תתקן. הכי כיף לתקן את הטעויות בשקט כשאיש לא רואה. פרוס לה שטיח ותן לה את המרחב לפגוש אותך בו. תאפשר ליחסים להיבנות לאט, נדבך על נדבך.

אריה: ללכת בשביל הזהב: מייתר מתוח מידי יקרע ורפוי מידי לא ינגן.

נורה: קח דוגמה מהחיים: בערב ניקיתי דג גדול וראיתי שהדגים הקטנים שאכל מסודרים בבטנו עם הראש כלפי פנים. מזה למדתי שבחיים לא תזכה במה שתרדוף אחריו, אלא במה ששוחה אליך. כשתרפה זה יבוא.

אריה ( לאחר שתיקה) מה בעצם קיבלתי ממך?

נורה: אהבה, שאינה תלויה בדבר.

יציאה: נדידת הציפורים 

אריה מגיע לביתה של נורה להיפרד.

נורה ( נותנת לו תמונה ) היא נקראת ‘נדידת ציפורים’. טריסטמית עברה מעל הים לאור השקיעה וצילמתי אותה עבורך. לזכר מסענו המשותף.

אריה: למה את נודדת?

נורה: ביתי לוחצת שאחזור למחקר על הורדוס.

אריה: תכירי בינינו.

נורה:לא כדאי לך, היא קלפטה באמריקה.

אריה: חשבתי שהקשר שלנו ימשך לנצח.

נורה: מה זה נצח? הרגע הזה הוא נצח ששווה מיליונים.

אריה: ניסיתי לשנות את העולם, אבל הוא לא רצה להשתנות.

נורה: תפסיק לתקן ת’עולם ותתחיל להיות אדון לעצמך. זאת האחריות שלך.

אריה: זה קשה.

נורה: אין מציאות הכל פרי דמיונך, זה קשה כי דמיינת שזה קשה. דמיין מציאות שונה.

אריה: תקוע בעליות של סדום.

נורה: כל דבר קורה לטובה.

אריה: אלא אם כן אתה נדרס.

נורה: אתה גרגר חול שנסחף ברוח. אל תאבק, תן לעצמך להיסחף בלי שיפוט. התפקיד הנורא בעולם הוא תפקיד השופט, שצריך לפסוק מי סיפר סיפור יותר משכנע. כולנו מספרי סיפורים וכולנו מצירי חלומות.

אריה: אני רוצה להיות מישהו.

נורה: יש כאלה שיש להם מזל ונהיו מפורסמים ויש כאלה, שיש להם מזל ונותרו הם עצמם.

אריה: הסבל קשה מנשוא.

נורה: חשבת שבחיים צריך להשקיע הרבה מאמץ ולקבל הרבה סבל. אז השקעת הרבה מאמץ וקיבלת הרבה סבל. הייתה לך תוכנית משלך, ניסית לשלוט על מסלול חייך ולכן אתה עלול לפספס את הייעוד שלך.

אריה: ניסיתי בכל בכוח לנווט את חיי, על פי תהום.

נורה: ניסית להיות, במקום להיות. כשנסחפים בלי מאמץ ונותנים לדברים לקרות מעצמם, זה הרגע שבו קורים נסים.

אריה: אני בורג קטן במערכת.

נורה: רק אתה תוכל לאפשר לעצמך לגדול, עליך רק להאמין. זה הדבר הפשוט ביותר, שהוא גם הקשה ביותר.

אריה: מנסים לדרוס אותי.

נורה: טיפשותם של אחרים היא נחלתם, אל תפחד מהפח החד שבפחד. צחק, בצחוק יש כוח מרפא.

אריה: חש כבוי.

נורה: אל תאבד את הניצוץ, תן לו אוויר שיגדל.

אריה: מיואש מעצמי.

נורה: ייאוש זה שלב טוב, כי אתה מבין שמשהו לא עובד. חבק את עצמך בשמי.

אריה: אל תיסעי, יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

נורה: אין לך מה ללמוד, היררכיות הן מנגנון הפחדה שהחברה יצרה בשביל לשלוט בנו. אל תאמין שאתה צריך להיות דוקטור, כדי להיות מוכן לחיים.

אריה: ( מחבק כמו ילד ).

נורה: מאחלת שהשנה הבאה תהיה בסימן רוח ההרפתקה.

( נשמע קול עמום של צלצול שעון )

נורה: הגיע הזמן. שעון המגדל בסדום מראה את השעה 12. בשעה זו היו הופכות בנות הבית ליצאניות ובעליהן לסרסורים.

אריה: מנהג הידוע במקומותינו כ”חילופי זוגות”.

נורה: לא היו ילדים בסדום רק ממזרים. יהודי אחד היה שם ושמו לוט. איש שיכור לא תם ולא ישר. ולא ידע האיש הזה מדוע בחרו בו המלאכים להיות מין נוח מודרני ולתת בידו את ההתרעה לברוח מהעיר. כשהוא מתנודד שיכור כעצמו ידו האחת נסמכת על ביתו והשנייה על רעותה עשה את הדרך לכיוון הר היהודים.

אריה: אמרו לו המלאכים לא לסב פניו אחור. אולם הוא לא העביר זאת לאשתו. כאשר הומטרה מהשמיים אש וגופרית עשתה היא כמעשה האימהות החרדות לגורל יקיריהן, בבת עיניהן והסתובבה על עקבה והפכה לנציב מלח.

נורה: ולא ידע לוט כי בשל זאת הצילוהו מלאכים מעירו, שבצלמה ודמותה היה הוא. המעשה של אשתו נחרט לעולמים בהר סדום, כשגופה הגאה משוך לאור לכיוון אוהביה ונטוע בסלע הקשיח עד קץ כל הדורות.

אריה: סיפור יפה.

נורה: זה לא סיפור זה ציווי. אל תביט אחורה התמקד באופק, אפילו הירח משנה את מיקומו. הכוכב שהיה מימינו כעת לשמאלו.

אריה: איך אחזור לאשתי, איך נבנה משהו על בולען חיינו?

נורה: כל חתן וכל קלה: תהיה מלך כל עוד תעשה מזוגתך מלכה. הצל עליה – תצל עליך, האר עליה – תהיה מוארת ותאיר עליך.

אריה: עברנו גיהינום יחד.

נורה: החיים מגוונים: פלפל, זית, זעתר, אבק, מלח, יין, נענע, דבש. כמותית יש יותר רע מטוב, ספור את מה שיש.

אריה: היא עצובה, אני עצוב יחד אנחנו במקום הנמוך בעולם – ים של מלח.

נורה: צלול לאוקיאנוס הרוע והיווכח – ים העצב מלא שימחה רבה. קל לשקוע – טביעה מתרחשת בדממה, הצל את תוככי עצמך. החושך מגרש את האור, לכן ברצותך לקבל – הייה מואר.

אריה: פוחד שלא תרצה בי.

נורה: חיית בפחד – מסע כבד של ציניות ומרירות על כתפיך. שים יד על הבטן של אשתך – שם מקור החיים. בנה גשר זהוב מהעבר הקודר לעתיד הבוהק.

אריה: למה קרה לי האסון הזה?

נורה: כוח עליון הפקיד בידיך מתנה – ידע שתנצלה כראוי. בעוונותיי הייתי רק השליח – שהפיח חיים בציית נפשך.

אריה: בצמא ספגתי מישנתך.

נורה: העולם חיי ומלא בהבטחה, כשהלב זוהר באהבה. בזוהר חול הים ונצנוץ גרגיריו, כך שיהיו חייך וחייך המשותפים. הלוואי, שהשנה הבאה – תהיה בסימן רוח ההרפתקה.

אריה: נכנסנו לעולם באמצע הסרט, בלי לדעת מה היה לפני ומה יהיה אחרי.

נורה: מה שנותר לנו הוא לזרום וליהנות מהמסע.

( נורה ואריה מתחבקים ארוכות )

סוף.