בְּבֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת

בְּבֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת – יָפֶה, אַךְ קַר מְעַט,

יָצָאתִי לָעוֹלָם, לִנְשֹׁם אֲוִיר.

בַּגַּן הַצִּבּוּרִי, שֶׁנָּח בִּדְרוֹם הָעִיר,

רָאִיתִי מַחֲזֶה קָסוּם, מֵאִיר.

עָצַרְתִּי וְהִכַּרְתִּי עוֹלָם מָלֵא בְּחֵן

שֶׁל טֶבַע וְשֶׁל יֹפִי מְיֻחָד.

בַּגַּן הַצִּבּוּרִי, בְּבֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת

קָרָה לִי מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד…

בְּבֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת – יָפֶה, אַךְ קַר מְעַט,

הִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי לִרְאוֹת עוֹלָם.

פָּגַשְׁתִּי בְּשָׁפָן, גָּדוֹל וּמְיֻחָד

אֲשֶׁר בְּיוֹם רָגִיל הוּא נֶעֱלָם.

וְחַשְׁתִּי אֵיךְ טִיּוּל, קָטָן, כָּל כָּךְ פָּשׁוּט,

בּוֹ מַרְגִּישִׁים אֶת קֶסֶם הָרְחוֹב,

טוֹעֵן אֶצְלִי בַּלֵּב מַשֶּׁהוּ שָׁלֵו –

מַשֶּׁהוּ שָׁלֵו, נָעִים וְטוֹב…