הצהרת כורש

כורש מתיר ליהודי בבל לשוב לארץ ישראל:

בשנת ‏539 לפני ספירת הנוצרים (לפני 2555 שנה)

כבש כורש מלך פרס את ממלכת בבל ואת כל הארצות שבבל מלכה עליהן.

הוא נודע ביחס סובלני כלפי כל העמים שחיו בממלכה שהקים.

במסגרת יחס זה הוא פרסם בשנת ‏538 לפני ספירת הנוצרים (לפני 2554 שנה)

את הצהרת כורש.

תוכן ההצהרה:

ההצהרה התירה ליהודי בבל לחזור לארץ ישראל

ולבנות את בית המקדש שנחרב.

העלייה לארץ ישראל הייתה רשות, ולא חובה,

אבל הנשארים בבבל נדרשו לעזור לעולים בכסף ובבהמות.

כורש התיר ליהודי בבל גם להביא נדבה לצורך בניית המקדש.

למרות שבהצהרת כורש לא הוזכר בניית העיר ירושלים

ולא החזרת המלכות ליהודים,

היא עוררה תקוות רבות אצל היהודים.

היהודים רואים בכורש שליח ה’:

בזכות הרשות שנתן כורש לחזור

לירושלים ולהקים את בית המקדש

ראו יהודים בכורש שליח שנשלח

מאת ה’ כדי להחזיר את העם לארצו, ו

בנבואת ישעיהו הוא מכונה משיח:

“כה אמר ה’ למשיחו לכורש”  (ישעיהו מה, א).

המשך ההצהרה:

את הצהרת כורש השלים מסמך שנשלח אל הפקידים הפרסים

וידוע בשם הצו של כורש. הצו נכתב בארמית

ועסק בעניינים טכניים וכספיים של בית המקדש

 בצו ציווה כורש על פקידיו להחזיר לירושלים את כלי המקדש

 שלקח נבוכדנאצר מלך בבל

והרשה ליהודים להקריב במקדש קורבנות מחיות-

זכות שלא ניתנה למקדשים אחרים באימפריה הפרסית להקריב חיות.

כורש גם התחייב לתרום מאוצר המלך כסף לבניית בית המקדש.

מציורי התנ”ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה- 19.

התמונה מתארת את המסופר בעזרא א’-

כורש מלך פרס נותן לשבי ציון את כלי המקדש שנלקחו שלל

על ידי נבוכדנצאר מלך בבל.

“והמלך כורש הוציא את כלי בית ה'” (עזרא א, ז).