א. מַגְרַע
שַׂר הַטֶּקֶס מַגְרַע הִתְקַדֵּם בִּצְעָדִים מְדּוּדִים. יָדָיו הַנְּתוּנוֹת בְּשַׁרְווּלֵי מֶשִׁי רְחָבִים נִפְרְשׂוּ לַצְדָדִים וְרֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ הֻרְכַּן עָמֹק עָמֹק לִפְנֵי הַנָּסִיךְ. כֹּה עֲמֻקָּה הָיְתָה הַקִּדָּה, עַד כִּי נִרְאֲתָה מִלְמַעְלָה הַצַּלֶּקֶת הַמְצֻלֶבֶת אֲשֶׁר בִּקְצֵה קָדְקֳדוֹ הַקֵּרֵחַ שֶׁל מַגְרַע.
“מֵאַיִן לְךָ הַצַּלֶּקֶת. מִישֶׁהוּ הִכָּה בְרֹאשֶׁךָ בִּקְרָשִׁים מְצֻלָבִים?”
מַגְרַע הִתְעַלֵּם מִן הַשְׁאֵלָה וְאָמַר: “הוֹד מַלְכוּתוֹ הַמֶּלֶךְ קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי יִשְׂמַח אִם הַנָּסִיךְ עַזְפָּן יָבוֹא לְאוּלָם הַכֵּס הַפְּרָטִי, מַהֵר כְּכָל שֶׁיַּעֲלֶה הַחֶסֶד מִלְפָנָיו.”
מִשְׁנֵי עֲבָרָיו שֶׁל מַגְרַע צָצוּ לְפֶתַע שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ. צְמוּקִים הָיוּ, קְטַנִּים, וּפְנֵיהֶם אֲפֵלִים. בָּאַרְמוֹן קָרְאוּ לָהֶם “הַכְּלָבִים” וְלָחֲשׁוּ, כִּי חַרְבוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הֵסִירוּ יְדֵיהֶם מִנִּצְבֵיהֶן, מֻרְעָלוֹת הֵן. אִישׁ לֹא שָׁמַע אוֹתָם מְדַּבְּרִים. מַגְרַע חִלֵּק אֶת פְּקֻדּוֹתָיו בִּתְנוּעוֹת יָד.
הַכְּלָבִים נָעוּ בְּשֶׁקֶט וּבִמְהִירוּת וְהִתְיַצְבוּ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל עַזְפָּן.
“הֵי, סַלֵּק אוֹתָם מִכָּאן!”
“הוֹד מַלְכוּתוֹ הַמֶּלֶךְ קוּטָרַי הַשְּׁלִישִׁי יִשְׂמַח לִרְאוֹתְךָ בַּחֲדַר הַכֵּס הַפְּרָטִי, מַהֵר כְּכָל שֶׁיַּעֲלֶה חֶסֶד מִלְפָנֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – עַכְשָׁו וּמִיָּד!”
“הָה, אָז מַדוּעַ לֹא אָמַרְתָּ זֹאת?” הֵגִיב עַזְפָּן וְחִכָּה לִתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל מַגְרַע, שֶׁנִּתְנָה בְּסַבְלָנוּת וּבְקוֹל רָגוּעַ:
“כְּבָר הִסְבַּרְתִּי זֹאת מִסְפַּר פְּעָמִים.”
“אָז מָה, שָׁכַחְתִּי…” פָּלַט הַנָּסִיךְ כִּלְאַחַר יָד, “בִּכְלָל, מַה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי?”
“כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ מַזְמִין – אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְפָרֵט. כַּאֲשֶׁר אָבִיךְ קוֹרֵא לְךָ – מוּטָב שֶׁתִּתְפַּנֶּה אֵלָיו. וְאִם הַמֶּלֶךְ וְהָאָב מַזְמִינִים – רוּץ!”
בְּדַרְכָּם אֶל חֲדַר הַכֵּס הַפְּרָטִי, בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים, צָעַד עַזְפָּן צַעַד אֶחָד לִפְנֵי מַגְרַע וְדִבֵּר אֵלָיו בְּלִי לְהַפְנוֹת רֹאֹשׁוֹ לְאָחוֹר.
“הֵיכָן מָצָאתָ אֶת הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה? הֵם אֵינָם מֵהַשְּׁבָטִים שֶׁתַּחַת שִׁלְטוֹנֵנוּ.”
“זוֹ אֵינָהּ שָׂפָה הַנָּאָה לְנָסִיךְ.” עָנָה מַגְרַע וְהִתְעַלֵּם מִן הַשְּׁאֵלָה.
“עֲנֵה לִי: הֵיכָן מָצָאתָ אוֹתָם? מִי נָתַן לְךָ אוֹתָם? אֵיפֹה קָנִיתָ אוֹתָם? בְּאֵיזוֹ מַלְּכֹּדֶת צַדְתָּ אוֹתָם? לֹא הַשָּׂפָה חֲשׁוּבָה, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה שֶׁבִּקָּשְׁתִּי לָדַעַת.”
“בַּמָּקוֹם וּבַזְּמַן אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמּוּטָב שֶׁנְסִיכִים לֹא יִתְעַנְיְנוּ בָּהֶם יֶתֵר עַל הַמִּדָּה.” עָנָה מַגְרַע וּמִנִּסּוּחַ דְּבָרָיו נִשְׁמְעוּ נִימָה שֶׁל אִיּוּם וְהַרְבֵּה הֶחְלֵטִיּוּת.
עַזְפָּן הֵחִישׁ צְעָדָיו.
“אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ. אֵין צֹרֶךְ לְלַוּוֹת אוֹתִי,” פָּלַט לְאָחוֹר.
“אֵינֶנִּי מְלַוֶּה אוֹתְךָ. נִשְׁלַחְתִּי לַהֲבִיאֲךָ וְחוֹבָתִי לְוַדֵא כִּי הַדָּבָר יְבֻצַּעַ.”
בַּחֲדַר הַכֵּס הַפְּרָטִי הֵסֵב הַמֶּלֶךְ קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי מֵאֲחוֹרֵי מִכְתָּבָה רְחָבָה. שְׁנֵי פְּקִידִים עָמְדוּ מִשְׁנֵי צִדֵּי הַמֶּלֶךְ, אֶחָד הִגִּישׁ לוֹ מְגִלּוֹת לַחֲתִימָה וְהָאַחֵר גִּלְגֵּל אוֹתָן וְקָשַׁר בְּסֶרֶט.
“יָפֶה שֶׁבָּאתָ,” מִלְמֵל הַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת עַזְפָּן. “מְגִלָּה זֹאת לֹא נֻסָּחָה כַּהֲלָכָה. הַצַּו עַל אִסוּר מְכִירַת צַבִּים חַיָּב לְפָרֵט, כִּי מְדֻבָּר רַק בִּמְכִירַת מוּצָרִים מֻגְמָרִים מִשִּׁרְיוֹן הַצָּב וְלֹא בְּגִדּוּל צַבִּים וּבְהַחְלָפַת צַבִּים חַיִּים בֵּין חוֹבְבִים,” פָּלַט הַמֶּלֶךְ, “יֵשׁ לְהַחֲזִירוֹ אֶל מְנַסֵּחַ הַמִנְשָׁרִים, אֲשֶׁר יְפָרֵט כָּרָאוּי מַה אָסוּר ומַה מֻתָּר.”
הוּא דָחַף אֶת הַמְגִלָּה אֶל עֵבֶר הַפָּקִיד וּפָנָה לַנָּסִיךְ: “מַלְכוּת הִנָּה חוֹבָה מֵעִיקָה – יֵשׁ לְוַדֵּא כִּי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוֶה הִנּוֹ כִּרְצוֹנִי, תּוֹאֵם לְרוּחִי וּמְנֻסָּח בְּצוּרָה בְּרוּרָה וּפְשׁוּטָה – אָסוּר לְצַוּוֹת חֻקִים אֲשֶׁר אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַגְשִׁימָם – הַצַּוִּים מְחַיְבִים בָּרֹאשׁ וּבַרִאשׁוֹנָה אוֹתִי – אִם אֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹנִי – אִישׁ לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת – אוּלָם, לִפְעָמִים אֶפְשָׁר לַחֲרֹג מְעַט וּלְהַטִּיל חֵלֶק מֵהַמְּשִׂימוֹת וְהַחוֹבוֹת עַל הַנָּסִיךְ. אָנוּ חוֹגְגִים הַיּוֹם אֶת הַתְחָלַת שְׁנַת הַצָּב. מִנְהָג קָבוּעַ הוּא מִיָּמַי רֵאשִׁית הַמַּמְלָכָה, כִּי פַּעַם בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה מְשֻׁלָחִים מֵאָה צַבִּים בְּגַן הַמֶּלֶךְ וּלְאַחַר שָׁנָה הֵם נִמְכָּרִים לְאַסְפָנִים בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית. הַהַכְנָסָה יָפֶה וְהַטֶּקֶס מַרְשִׁים. בַּחֲגִיגָה נְשַׁחְרֵר צָב זָקֵן, אֲשֶׁר מִשְׁתַּתֵּף בַּטֶּקֶס בַּפַּעַם הָעֶשְׂרִים. אֶת הַכְּלוּב שֶׁבּוֹ הוּא הוּא נִמְצָא תִּפְתַּח אַתָּה. בְּהֶתְאֵם לַמָּסֹרֶת עָלֶיךָ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים חַוּמִים, כְּצֶבַע שִׁרְיוֹן הַצָּב, וְעַל כְּתֵפֶיךָ גְּלִימָה יְרֻקָּה.”
“אֵיזֶה הֶרְכֵּב צְבָעִים נוֹרָא! הַכֹּל יִצְחֲקוּ לִי. אוּלַי אֶפְשָׁר בֶּגֶד כָּחֹל עִם עֲנִיבָה לְבָנָה וּגְלִימָה שְׁחוֹרָה מִבַּחוּץ וְאַרְגְמָנִית מִבִּפְנִים?”
“תְּמֵהַנִי מִי יָעֵז לִצְחֹק לְנָסִיךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְמַלֵּא תַּפְקִיד מַמְלַכְתִּי, אוּלַי הֶרְכֵּב הַצְבָעִים אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְעֵינֶיךָ – אַךְ זֶה הַנֹּהַג וְכָךְ יִהְיֶה.”
“כְּשֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ, אֲשַׁנֶּה אֶת הַמִּנְהָג,” הִצְהִיר עַזְפָּן בְּהַיְשִׁירוֹ מַבָּטוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ.
“כָּל עוֹד לֹא תָּבִין אֶת חֲשִׁיבוּת הַמִּנְהָגִים לֹא תְּקַבֵּל אֶת תַּפְקִיד הַמֶּלֶךְ,” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה וְקוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי רָמַז לַלַּבְלָר שֶׁמִּשְּׂמֹאל לְהַגִּישׁ לוֹ אֶת הַמְּגִלָּה הַבָּאָה.
“מַה בְּיַחַס לְמַגָּפַיִם?” שָׁאַל עַזְפָּן בְּלִגְלוּג, “הַאִם הַטֶּקֶס קוֹבֵעַ מַשֶּׁהוּ בְּיַחַס אֲלֵיהֶם?”
הַמֶּלֶךְ עָנָה לוֹ בְּנִפְנוּף יָד כְּלַפֵּי מַגְרַע וְהִמְשִׁיךְ בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה.
“מַגְפֵיהֶם שֶׁל נְסִיכִים חַיָּבִים לְהַבְרִיק, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם עֲשׂוּיִים מֵעוֹר זָמְשׁ רַךְ. בְּטֶקֶס שְׁנַת הַצָּב מְקֻבָּל לִנְעֹל מַגָּפַיִם קָשִׁים וּמַבְרִיקִים, עִם אַרְנַק כֶּסֶף כָּפוּל וּלְלֹא דָרְבּוֹנוֹת,” עָנָה מַגְרַע בְּפֵרוּט וְהִמְשִׁיךְ, “נוֹתְרָה רַק שָׁעָה לִתְחִלַּת הַטֶּקֶס. מוּטָב שֶׁתִּזְדָּרֵז.”
“חוּם וְיָרֹק,” מִלְמֵל עַזְפָּן לְעַצְמו בְּלֶכְתּוֹ אֶל חֲדָרָיו. “אֲנִי אֶצְבַּע אֶת הַצָּב בְּיָרֹק וְאֶת רַגְלָיו בְּחוּם עִם כּוֹכָב כֶּסֶף עַל גַּבּוֹ וְכַפְתּוֹרִים עַל בִּטְנוֹ.”
לִזְכוּתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ יֵשׁ לוֹמַר, כִּי כַּאֲשֶׁר הֶחְלִיט מַשֶּׁהוּ – מֵעוֹלָם לֹא נָסוֹג מִלְּבַצְעוֹ. הוּא הֶחֱלִיף בְּגָדָיו בִּמְהִירוּת, נָטַל צְבָעִים מֵחֲדַר הַצִּיּוּר, עָטַף אוֹתָם בִּגְלִימָתוֹ וּמִהֵר הַחוּצָה.
טֶקֶס שִׁחְרוּר הַצַּבִּים נֶעֱרַךְ בַּפִּנָּה הַדְּרוֹמִית הָרְחוֹקָה שֶׁל גַּן הָאַרְמוֹן, עַל פְּנֵי מִשְׁטָח גָּדוֹל אֲשֶׁר שִׂיחִים רַבִּים צָמְחוּ בּוֹ בְּלִי סֵדֶר. בְּפִנַּת הַמִּשְׁטָח, בִּסְּבַךְ עָבֹת, הָיְתָה הַבְּאֵר הַיְשָׁנָה. מֵאָז יַלְדוּתוֹ נֶאֱסָר עַל עַזְפָּן לְהִתְקָרֵב לַבְּאֵר. “יֵשׁ שָׁם שֵׁדִים,” אָמְרוּ לוֹ.
בְּמֶרְכַּז חֶלְקָה שֶׁזֶּה עַתָּה נִקְצְרָה נִבְנְתָה בָּמָה גְּדוֹלָה, וּמִדְרוֹן-קְרָשִׁים מְשֻׁפָּע הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ. עַל בָּמָה זֹאת הֻצְּבוּ מֵאָה כְּלוּבִים מֻזְהָבִים, וּבְתוֹכָם הַצַּבִּים. הַצָּב הַזָּקֵן, שֶׁגִּילוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְפָחוֹת, הָיָה סָגוּר בִּכְלוּב מֵעֵץ אַלּוֹן. עַזְפָּן הִנִּיחַ אֶת הַצְּבָעִים עַל גַּג הַכְּלוּב וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת. הַצָּב שֶׁכְּבָר הָיָה מְנֻסֶּה בְּמַהֲלָךְ הַטֶּקֶס – וְלֹא יָדַע כִּי הוּא מַקְדִּים אֶת הַחֲגִיגָה – יָצָא מִיָּד בִּשְׁעָטָה מְהִירָה כְּכָל שֶׁצַּבִּים יְכוֹלִים לִשְׁעֹט.
“חַכֵּה!” קָרָא עַזְפָּן לְעֵבֶר הַצָּב, שֶׁיָּרַד בְּמִדְרוֹן הַקְּרָשִׁים וְהִתְקַדֵּם בְּבִטָּחוֹן לִקְרַאת הַשִׂיחִים.
הַנָּסִיךְ נָטַל שְׁתֵּי צִנְצְנוֹת צֶבַע, הִשִּׂיג אֶת הַצָּב וְנִסָּה לְצָבְעוֹ בְּעוֹדוֹ מַמְשִׁיךְ בַּהֲלִיכָתוֹ. הַתּוֹצָאָה לֹא יָצְאָה יָפֶה. הַגַּב אָמְנָם נִצְבַּע בְּיָרֹק, אַךְ אֶת הָרַגְלַיִם כְּלָל לֹא הִצְלִיחַ לִמְרֹחַ. הַצֶּבַע נָזַל-טִפְטֵף עַל בִּגְדֵי הַנָּסִיךְ וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִגִּיעַ הַצֶּמֶד אֶל בֵּינוֹת לַשִּׂיחִים. הַצָּב זָחַל אָל מִתַּחַת לָעֲנָפִים וְעַזְפָּן נִסָּה לַעֲקֹף אוֹתוֹ, אוֹ לַעְצֹר אוֹתוֹ בִּבְעִיטוֹת רֶגֶל. הַצָּב הַכָּבֵד נִכְנַס יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה – וְנֶעֱלַם מִן הָעַיִן. עַזְפָּן הִתְנַשֵּׁף בִּכְבֵדוּת, נֶעֱצַר וְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ – בְּגָדָיו הָיוּ מְזֹהָמִים בְּבֹץ וּמֻכְתָּמִים בְּצֶבַע. לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לַחְשֹׁב אֵיך יִתְנַקֶּה כְּבָר נִשְׁמְעוּ צַעֲדֵי הַקְּרוּאִים הַמִּתְקָרְבִים לַבָּמָה.
“הַפַּעַם הִגְזַמְתִּי,” חָשַׁב עַזְפָּן בְּלִבּוֹ. “יִרְאוּ אֶת הַבַּמָה עִם צִנְצְנוֹת הַצְבָעִים, אֶת עִקְבוֹת הַצָּב וְאֶת עִקְבוֹתַי וּבִמְיֻחָד אֶת הַצֶּבַע שֶׁעַל בְּגָדַי. מוּטָב שֶׁאַחְבִּיא אֶת הַבְּגָדִים בַּבְּאֵר הַיְּשָׁנָה, אָרוּץ לְחַדְרִי וְאֶשְׁלַח הוֹדָעָה שֶׁרֹאשִׁי כּוֹאֵב, אוֹ כָּל תֵּרוּץ אַחֵר… שֶׁיִּפְתְּרוּ לְעַצְמָם אֶת בְּעָיַת טֶקֶס הַצַּבִּים וִיגָרְשׁוּ אֶת שְׁאָר הַצַּבִּים בְּלַפִּידִים וַחֲצוֹצְרוֹת.”
והוּא פָּנָע לְכִווּן הַבְּאֵר, אַךְ מַשֶּׁהוּ כָּבֵד נָע בֵּין הַשִּׂיחִים בְּמַקְבִּיל לוֹ. עַזְפָּן מִהֵר לְהִשְׁתּוֹחֵחַ. מַגְרַע וּשְׁנֵי הַ”כְּלָבִים” עָבְרוּ מַמָּשׁ לְיָדוֹ, קָרְבוּ אֶל הַבְּאֵר וּמַגְרַע נֶעֱלָם בְּתוֹכָהּ. הַ”כְּלָבִים” פָּנוּ הַצִּדָּה וְגָרְרוּ מִסְבַךְ הַשִּׂיחִים חֲבִילָה גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה. הַנָּסִיךְ לֹא רָאָה מַה בְּדִיּוּק גָּרְרוּ, כֵּיוָן שֶׁהַ”כְּלָבִים” וְהַדְלִי שֶׁעַל פִּי הַבְּאֵר הִסְתִּירוּ זֹאת מֵעֵינָיו.
לְפֶתַע הִבְחִין עַזְפָּן בִּתְנוּעָה חֲפוּזָה. מַשֶּׁהוּ נָע וְיָצָא מִפִּי הַבְּאֵר, הָיָה זֶה מַגְרַע, שֶׁנּוֹתָר עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר וְסוֹרֵק אֶת הַשֶּׁטַח בְּמַבָּטוֹ. הַפַּעַם הִבְחִין מִיָּד בְּעַזְפָּן הַמִּסְתַּתֵּר, הֵנִיף יָדוֹ בִּתְנוּעָה קְצָרָה וְהַ”כְּלָבִים” זִנְקוּ לְעֶבְרוֹ.
“סַלְקוּ יְדֵיכֶם, כְּלָבִים,” מָחָה עַזְפָּן נִמְרָצוֹת. אוּלָם הַכְּלָבִים גָּרְרוּ אוֹתוֹ אֶל מַגְרַע.
“מֶה עָשִׂיתָ בַּבְּאֵר?” שָׁאַל עַזְפָּן בְּתוֹקְפָּנוּת לִפְנֵי שֶׁמַּגְרַע הִסְפִּיק לְבָרֵר מַדוּעַ בְּגָדָיו מְלֻכְלָכִים וְאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּתֵּף בַּטֶּקֶס. “נִכְנַסְתָּ, יָצָאתָּ, הַצַּלֶּקֶת עַל רֹאשְׁךְ הֶאֱדִימָה מֵאָז שֶׁדִּבַּרְנוּ בַצָּהֳרַיִם וְהֶחֱלַפְתָּ אֶת הַבֹּשֶׂם שֶׁלְךָ – נוֹדֵף מִמְּךָ רֵיחַ שֶׁל מֵי וְרָדִים וְגָפְרִית שְׂרוּפָה גַּם יַחַד.”
עַזְפָּן רָצָה לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁאֵלוֹת, כְּדֵי לְהַסִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל מַגְרַע, אַךְ זֶה הִזְדַּקֵּף וְנִצָּב קָרוֹב לַנָּסִיךְ, כַּאֲשֶׁר הַבְּאֵר מֵאֲחוֹרִי עַזְפָּן.
“נִמְאֲסוּ עָלַי הַחַקְרָנוּת שֶׁלְךָ וְהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלְךָ. אַתָּה תּוֹקֵעַ אַפְּךָ בָּעֲסָקִים לֹא-לְךָ!” אָמַר מַגְרַע בְּנַחַת וּלְפֶתַע, הִזְדַּקֵּף וְהָלַם בְּעַזְפָּן בְּבִטְנוֹ הַגְּדוֹלָה. עַזְפָּן נִדְחַף לְאָחוֹר, נָפַל אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר וְתָפַס בִּשְׁתֵּי יָדָיו בַּדְּלִי.
“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?” צָעַק בְּבֶהָלָה.
“נִפְטָר מִמְּךָ…” הֵשִׁיב מַגְרַע בְּנַחַת וְהֵחֵל לְסוֹבֵב אֶת הַגָּלִיל שֶׁעָלָיו הָיָה כָּרוּךְ הַחֶבֶל. עַזְפָּן הִשְׁתַּלְשֵׁל לְעָמְקָהּ שֶׁל הַבְּאֵר.
“הַפְסֵק זֹאת מִיָּד!” צָעַק, “אֵינְךָ מֵבִין? אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּחַיֵּי הַנָּסִיךְ.” “אָז מַה?” הֵשִׁיב מַגְרַע. אַחַר כָּךְ פָּנָה לַכְּלָבִים וְצִוָּה: “רְדוּ לְמַטָּה וְחַסְּלוּ אוֹתוֹ!”
הַדְּלִי שֶׁאֵלָיו נִצְמַד עַזְפָּן הִמְשִׁיךְ לָרֶדֶת וְהַנָּסִיךְ הִמְתִּין בְּאֵימָה לָרֶגַע שֶׁבּוֹ יִגַּע בַּמַּיִם. יָדָיו גִשְּׁשׁוּ סְבִיבוֹ וּמָצְאוּ בְּלִיטוֹת בְּדֹפֶן הַבְּאֵר. הַבְּלִיטוֹת הָיוּ קְבוּעוֹת בְּמֶרְחַקִּים שָׁוִים זוֹ מִזּוֹ וְעַזְפָּן הֵבִין, כִּי זֶה הַסֻּלָּם אֲשֶׁר בּוֹ יָרַד וְעָלָה מַגְרַע. הוּא עָזַב אֶת הַחֶבֶל, נִצְמַד לַסֻּלָּם וְהִמְתִּין. פֶּתַח הַבְּאֵר הָיָה גָבוֹהַּ לְמַעֲלָה, מְרֻחָק וְקָטָן. וְהִנֵּה הִזְדַּחֵל דַּרְכּוּ אַחַד הַכְּלָבִים וְהֵחֵל לָרֶדֶת אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר.
עַזְפָּן מִהֵר לָרֶדֶת בַּסֻּלָּם מַהֵר כְּכָל שֶׁיָּכֹל, אַךְ הַכֶּלֶב הָיָה זָרִיז מִמֶּנוּ. שְׁנֵיהֶם נִבְלְעוּ בָּאֲפֵלָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת. בְּפַחְדּוֹ תָפַס עַזְפָּן בְּחֶבֶל הַדְּלִי, שֶׁהִתְדַּלְדֵּל לְיַדּוֹ, וְנִפְנֵף אוֹתוֹ בְחָזְקָה. נִשְׁמָעָה צְעָקָה מִלְמַעְלָה וּמַשֶּׁהוּ נָפַל לְתוֹךְ הַדְּלִי. מֵעָלָיו קָרָא הַכֶּלֶב “אִבַּדְתִּי אֶת הַחֶרֶב”.
“הִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמְךָ וְאָבִיא לְךָ אַחֶרֶת.” הֵשִׁיב לוֹ הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי בִּצְעָקָה. עַזְפָּן מִשֵׁשׁ וּמָצָא בַּדְּלִי אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב.
מִלְמַעְלָה נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת הַכְּלָבִים, שֶׁדִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה, וּמַגְרַע. בָּחָלָל הַצַּר וְהָאָרֹךְ שֶׁל הַבְּאֵר הִתְעַרְבְּבוּ הַקּוֹלוֹת יַחַד וְלֹא נִתָּן הָיָה לְהָבִין מַה נֶאֱמַר.
הַכְּלָבִים הִסְבִּירוּ לְמַגְרַע, כִּי הַנָּסִיךְ יָרַד עָמֹק מְאֹד אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ. הֵם גַּם הִבִּיעוּ סְבָרָה שֶׁמָּצָא אֶת הַחֶרֶב. מַגְרַע פָּקַד עֲלֵיהֶם לָרֶדֶת וּלְהָרְגוֹ וְהַכְּלָבִים פָּחֲדוּ, הִסְּסוּ, הִתְוַכְּחוּ וְסֵרְבוּ לָרֶדֶת. לְבַסּוֹף צִוָּה עֲלֵיהֶם מַגְרַע לְהִשָּׁאֵר בְּפֶתַח הַבְּאֵר וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַנָּסִיךְ לֹא יֵצֵא מִתּוֹכָהּ.
כָּל זֹאת עַזְפָּן לֹא שָׁמַע. בְּמּוֹרַד הַסֻּלָּם הוּא הִרְגִּישׁ מַשַּׁב אֲוִיר שֶׁבָּא מִן הַצַּד, שָׁלַח אֶת יָדוֹ, גִשֵּׁשׁ וּמָצָא מְחִלָּה בְדֹפֶן הַבְּאֵר, שֶׁגָּדְלָה כְּמִדַּת אָדָם קָטָן. בְּפַחֲדוֹ הָרַב מִפְּנֵי הַכְּלָבִים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו, נִדְחַק פְּנִימָה וְזָחַל בָּאֲפֵלָה לְעָמְקָהּ.
ב. בַּתַּחְתִּית
הַמְּחִלָּה נִסְתַּיְמָה בְּמִשְׁטַח דֶּשֶׁא וְנַחַל זוֹרֵם. שָׁמַיִם זַכִּים נִפְתְּחוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל עַזְפָּן וְרֵיחַ פְּרָחִים חָרִיף שִׁכֵּר אוֹתוֹ.
“הַכֹּל נִרְאָה כְּמוֹ חֲלוֹם רַע,” מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.
אוּלָם חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, הָאֲחוּזָה בְּיָדוֹ, הִזְכִּירָה לוֹ כִּי אָכֵן מְצִיאוּת הִיא.
עַד מְהֵרָה גִלָּה שֶׁלֹּא הָיָה לְבַדּוֹ. לְרַגְלָיו עָמְדוּ שְׁלֹשָׁה יְצוּרִים קְטַנִּים, הַמַּגִּיעִים עַד מָתְנָיו, צְפוּפִים וּקְרוֹבִים עָמְדוּ וְעֵינֵיהֶם נְעוּצוֹת בּוֹ בְּהַפְתָּעָה. גַּם עַזְפָּן הִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּתַדְהֵמָה. מִיָּמָיו לֹא רָאָה זוּטָרִים כָּאֵלֶה. הַזּוּטָרִים לֹא הָיוּ שַׁתְקָנִים גְּדוֹלִים – וְדִבְּרוּ בְּבַת אַחַת.
“מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כָּזֶה גָדוֹל,”
:כִּמְעַט כְּמוֹ דֹב אָפֹר,”
“וְצָבוּעַ בְּיָרֹק עַל הַפָּנִים וּבְחוּם עַל הַבְּגָדִים…”
“הַבְּגָדִים חוּמִים – הַצֶּבַע הוּא עַל הָרַגְלַיִם וְעַל הַמַּגָּפַיִם,”
“בֶּטַח הוּא מְסֻכָּן – יֵשׁ לוֹ חֶרֶב בַּיָּד.”
“אוּלַי כְּדַאי שֶׁנַּחְזִיר אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ?”
“מִסְכֵּן, רַק יָצָא מֵהַבְּאֵר וְהוּא כֻלּוֹ מְבֻלְבָּל.”
מִלְמוֹלָם שֶׁל הַזּוּטָרִים נָסַךְ בְּעַזְפָּן בִּטָּחוֹן.
“הַפְסִיקוּ לְפַטְפֵּט,” פָּקַד בְּתַקִּיפוּת. “אֵיךְ יוֹצְאִים מֵהַחֹור הַזֶּה בַּחֲזָרָה לְאַרְמוֹן?”
“הוּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר; וַאֲפִלּוּ לֹא כָּל כָּךְ מְנֻמָּס.”
“אוּלַי לֹא לָמַד לְדַבֵּר אַחֶרֶת? שָׁמַעְתִּי שֶׁנְּסִיכִים מְקַבְּלִים חִנוּךְ גָּרוּעַ מְאֹד.”
“הוּא לֹא נִרְאֶה כְּמוֹ נָסִיךְ. יוֹתֵר מִדַּי מְלֻכְלָךְ בְּיָרֹק עַל הַפָּנִים. אוּלַי זֶה נָסִיךְ שֶׁעוֹד לֹא גָמַר לִהְיוֹת צְפַרְדֵּעַ…”
“וְאוּלַי זֶה נָסִיךְ שֶׁמַּתְחִיל לִהְיוֹת צְפַרְדֵּעַ?”
“אוּלַי, אֲבָל הַצְּפַרְדְּעִים יוֹתֵר מְנֻמָּסוֹת מִמֶּנוּ.”
“שֶׁקֶט! נִמְאַסְתֶּם!” הִתְפָּרֵץ עַזְפָּן, “הַרְאוּ לִי מִיָּד אֵיךְ יוֹצְאִים מִכָּאן.”
“הוּא חֲסַר סַבְלָנוּת, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַדֹּב הָאָפֹר.”
“אוּלַי הוּא רָעֵב וְגַם מְסֻכָּן?…”
“אִם נִתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל יֵרָגַע. אָז אֶפְשָׁר יִהְיֶה גַם לְדַבֵּר אִתּוֹ.”
הַזּוּטָרִים דִבְּרוּ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם וְהִתְעַלְּמוּ לַחֲלוּטִין מֵעַזְפָּן. חֲמָתוֹ בָעֲרָה בוֹ, בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְחַיָּיו נוֹכַח שֶׁלֹּא חָשִׁים לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדּוֹתָיו. כַּעְסוֹ הַגָּדֵל, קוֹמָתָם הַקְּטַנָּה וְחַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב בִּימִינוֹ, כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ בּוֹ הַרְגָּשַׁת עֶלְיוֹנוּת וְכֹחַ. הוּא הֵנִיף אֶת חַרְבּוֹ בְּאִיּוּם.
הַזּוּטָרִים הִצְטוֹפְפוּ יוֹתֵר זֶה לָזֶה, הֵרִימוּ מַשְׁרוֹקִיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לְצַוָּארֵיהֶם וְהֵחֵלוּ לִשְׁרֹק.
“סִתְמוּ תַּ’פֶּה,” רָצָה עַזְפָּן לוֹמַר, אוּלָם הַשְּׁרִיקָה הָלְכָה וְגָבְרָה. הַקּוֹל הָיָה צוֹרֵם וּמַקְפִּיא וְהַמִּלִּים נִתְקְעוּ בִּגְרוֹנוֹ. יָדוֹ הָאוֹחֶזֶת בַּחֶרֶב הִתְקַשְּׁתָה, תְּחִלָה בְּאֶגְרוֹף וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּשֵּׁט הַשִּׁתּוּק דֶּרֶךְ הַזְּרוֹעַ וְהַכָּתֵף לַיָּד הַשְׁנִיָה וְגַם לָרַגְלַיִם. הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד כִּמְאֻבָּן, וְרַק אֶת עֵינָיו יָכֹל לְהָנִיעַ.
“כָּךְ הוּא נִרְאֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר בָּטוּחַ.”
“נַרְאֶה לִי שֶׁנִּרְגַּע לַחֲלוּטִין.”
“נַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּאן, כְּדֵי שֶׁיָנוּחַ יוֹמַיִם.”
“לֹא כְּדַאי. הָאָפֹר נִמְצָא בַּסְּבִיבָה וְעָלוּל לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ קְצָת.”
עַזְפָּן חָשׁ מְבֻיָּשׁ וּמֻשְׁפָּל. יוֹתֵר מִדַּי אֵרוּעִים קָרוּ לוֹ בְּיוֹם זֶה. מִנָּסִיךְ שַׁחְצָן, שֶׁהִפְגִּין עֶלְיוֹנוּת וְזִלְזוּל בַּמֶּלֶךְ וּבְשָׂרָיו, נֶהְפַּךְ לְגוּף חֲסַר תְּנוּעָה, שֶׁזּוּטָרִים קְטַנֵּי קוֹמָה מְלַגְלְגִים עָלָיו וּמִתְעַלְּמִים מִבַּקָּשׁוֹתָיו. דְּמָעוֹת הֵחֵלּוּ לִזְלֹג מֵעֵינָיו.
“תַּרְאוּ, הוּא בוֹכֶה!”
“רַחֲמָנוּת מַמָּשׁ.”
“אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִי הוּא.”
“צָרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ.”
“אִם נָסִיר מִמֶּנוּ אֶת הַשִּׁתּוּק, אוּלַי יַתְחִיל שׁוּב עִם הַחֶרֶב.”
“מַי שֶׁבּוֹכֶה אֵינוֹ מְאַיֵּם בַּחֲרָבוֹת.”
“אֲנִי מַכִּיר אֶת הַפִּתְגָּם. הוּא נָכוֹן כְּמוֹ ‘כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֵינוֹ נוֹבֵחַ’.”
“כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֵינוֹ נוֹבֵחַ כִּי יֵשׁ לוֹ מִישֶׁהוּ בַּפֶּה…”
“מִישֶׁהוּ אוֹ מַשֶּׁהוּ – עֲדַיִן לֹא סִכַּמְנוּ מַי הוּא הָאוֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ.”
“אוּלַי נָסִיר מִמֶּנוּ אֶת הַשִּׁתּוּק לְאַט לְאַט, וְאִם יָנִיף אֶת הַחֶרֶב, נְשַׁתֵּק אוֹתוֹ שֵׁנִית.”
הַגַּמָּדִים הֵחֵלוּ לִנְשֹׁף בְּפִיוֹתֵיהֶם וְהִשְׁמִיעוּ קוֹל שֶׁל אֲוִיר הַיּוֹצֵא מִבָּלוֹן. עַזְפָּן הִרְגִּישׁ שֶׁהַשִּׁתּוּק מוּסָר מִמֶּנוּ. דָּבָר רִאשׁוֹן, הוֹרִיד לְאַט אֶת יָדוֹ וְהִנִּיחַ אֶת הַחֶרֶב עַל הַרִצְפָּה. הוּא הִתְיַשֵּׁב, הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו וְהֵחֵל לְדַבֵּר. הוּא סִפֵּר לַזּוּטָרִים הַכֹּל – עַל הָאַרְמוֹן, עַל מַגְרַע, עַל מִשְׁמַר הָאַרְמוֹן וְאֻרְווֹת הַסּוּסִים. עַל הַמֶּלֶךְ קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי וְעַל הַמְּגִלּוֹת שֶׁהוּא חוֹתֵם עֲלֵיהֶן כָּל הַיּוֹם. כֵּן סִפֵּר מַה עוֹשֶׂה נָסִיךְ שָׁנִים עַל שָׁנִים כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ עִם מִי לְשַׂחֵק וְעִם מִי לְדַבֵּר, עַל הַצָּב הַגָּדוֹל שֶׁגִּילוֹ 400 שָׁנָה, אֲשֶׁר לֹא רָצָה לְהִצָּבַע בְּיָרֹק, עַל הַכְּלָבִים וְעַל הַיְּרִידָה לַבְּאֵר.
“אֵיזֶה סִפּוּר אָרֹךְ וּמְבֻלְבָּל…”
“לֹא כָּל כָּךְ מְבֻלְבָּל, אֶלָּא הַמַּצָּב בֶּאֱמֶת מְסֻבָּךְ.”
“מַדוּעַ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר פֹּה אֶצְלֵנוּ בֵּינְתַּיִם?”
“נוּכַל לְסַדֵּר לוֹ פִּנַּת מְגוּרִים וְנִרְאֶה כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר לִפְנֵי שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר בְּמַעֲלֵה הַבְּאֵר לַגַּן.”
“מַדוּעַ הָיָה צָרִיךְ לְהִתְגָּרוֹת בְּמַגְרַע? הַאִם לֹא יָדַע שֶׁהוּא מְסֻכָּן…”
“צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַחֶרֶב שֶׁל הַכְּלָבִים. הָרַעַל שֶׁעָלֶיהָ חָזָק מָאֹד.”
“אוּלַי שָׁלַח אוֹתוֹ מַגְרַע לְכָאן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲקֹב אַחֲרָיו וְלִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר.”
“מַגְרַע מְסֻגָל לְכָל דָּבָר, אוּלָם הַנָּסִיךְ עַזְפָּן בֶּאֱמֶת הִסְתַּבֵּךְ לֹא בְּכַוָנָה, וְאֵינוֹ שְׁלִיחוֹ שֶׁל מַגְרַע.”
“נִדְמֶה לִי שֶׁהַשֵּׁד מְבַשֵּׁל מַשֶּׁהוּ יַחַד עִם מַגְרַע.”
“הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת מַגְרַע?” תָּהָה עַזְפָּן, “חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא פּוֹעֵל רַק בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן. וּמִי זֶה הַשֵּׁד שֶׁהִזְכַּרְתֶּם?”
“יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמּוּטָב לַנְּסִיכִים לֹא לְהִתְעַנְיֵן בָּהֶם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.” עָנוּ הַזּוּטָרִים.
לְעַזְפָּן הָיָה נִדְמֶה שֶׁכְּבָר שָׁמַע פַּעַם תְּשׁוּבָה זֹאת. “בִּמְקוֹם לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בּוֹא עִמָּנוּ לַמְּעָרָה. תּוּכַל לָגוּר אִתָּנוּ, תַּעֲזֹר לָנוּ בִּמְלַאכְתֵּנוּ וּנְטַכֵּס יַחַד עֵצָה כֵּיצַד לְהַחֲזִיר אוֹתְךָ בְּשָׁלוֹם לְגַן הָאַרְמוֹן.”
הַזּוּטָרִים פָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד, פִּלְּסוּ דָרַך בֵּין הָעֲשָׂבִים וְעַזְפָּן צָעַד בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם הָיוּ גְדוֹלוֹת, גְּדוֹלוֹת בְּהַרְבֵּה מֵרַגְלָיו, הָעֲשָׂבִים הָיוּ נִרְמָסִים תַּחַת רַגְלֵיהֶם, חוֹרְקִים וְנִשְׁבָּרִים, אוּלָם מִיָּד הָיוּ שָׁבִים וּמִזְדַקְרִים – יְרֻקִּים וַעֲסִיסִיִּים כְּשֶׁהָיוּ. וְאִלּוּ עַזְפָּן הִשְׁאִיר אַחֲרָיו עִקְּבוֹת צְעָדִים כְּכָל אָדָם.
“רְאוּ, הוּא מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת!” אָמַר אֶחָד הַזּוּטָרִים וְהֵם נֶעֶצְרוּ לְדִיּוּן בַּבְּעָיָה.
“הַשֵּׁד יוּכַל לִמְצֹא בְּקַלּוּת אֶת מְקוֹמֵנוּ אִם יָגוּר אִתָּנוּ.”
“אוּלַי נְסַדֵּר לוֹ כְּנִיסָה נִפְרֶדֶת?”
“אֲבָל אָז יֵדַע הַשֵּׁד לְהַגִּיעַ אֶל הַכְּנִיסָה הַנִּפְרֶדֶת וּמִשָּׁם יַגִּיעַ גַּם אֵלֵינוּ?”
“נוּכַל לְשַׁרְיֵן אֶת הַכְּנִיסָה וּלְהָגֵן עָלֶיהָ בְדֶלֶת אֶבֶן כְּפוּלָה.”
“מוּטָב לְסַדֵּר מִסְפָּר כְּנִיסוֹת נִפְרָדוֹת.”
“אֲבָל אָז יִצְטָרֵךְ לְסַמֵּן אֶת כֻּלָּן בְּעִקְבוֹת רַגְלָיו.”
“אוּלַי פָּשׁוּט נְסַדֵּר גַּם לוֹ נַעֲלִים שֶׁאֵינָן מַשְׁאִירוֹת עֲקֵבוֹת?”
“מַצְחִיק שֶׁכָּמוֹךָ. מָתַי סוֹף סוֹף תַּפְסִיק לְיַחֵס לַנַּעֲלַיִם אֶת הַתְּכוּנוֹת שֶׁל הַנּוֹעֵל אוֹתָן. כַּמָּה פְּעָמִים צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לְךָ שֶׁהָעֲשָׂבִים צוֹמְחִים הֵיטֵב בִּגְלַל הַמַּגָּע אִתְּךָ וְלֹא בִּגְלַל שֶׁנְעָלֶיךָ גְּדוֹלוֹת אוֹ מְיֻחָדוֹת.”
“אִם כֵּן, אוּלַי נֵלֵךְ אַחֲרָיו וּנְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָעֲקֵבוֹת?”
“מְצֻיָּן, אֲבָל אֵיך יֵדַע לְאָן לָלֶכֶת?”
הַשִּׂיחָה הִתְמַשְׁכָה לְלֹא כָּל פִּתָרוֹן. וּלְבַסּוֹף הִתְפָּרֵץ עַזְפָּן:
“מוּטָב שֶׁאֶחָד יֵלֵךְ לְפָנַי, לְהַרְאוֹת אֶת הַכִּווּן, וּשְׁנַיִם אַחֲרַי, כְּדֵי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָעֲקֵבוֹת.”
הַזּוּטָרִים חִיְכוּ בַּהֲנָאָה.
“אָמַרְתִּי לכם שאיננו טפש.”
“זֶה בֶאֱמֶת סִימָן שֶׁהַיָּרֹק שֶׁעָלָיו הוּא צֶבַע וְלֹא שְׂרִידִים שֶׁל מַעֲבָר מִצְּפַרְדֵּעַ.”
“אִם אֵינֶנּוּ טִפֵּשׁ – כֵּיצַד נִכְנַס לְצָרָה כָּזֹאת?”
5 “וְאִם אֵינֶנּוּ טִפֵּשׁ – מַדּוּעַ נִסָּה לִצְבֹּעַ אֶת הַצָּב בְּיָרֹק עַל הַגַּב? הֲלֹא אִלּוּ הָפַךְ אֶת הַצָּב עַל גַּבּוֹ הָיָה יָכוֹל לִצְבֹּעַ אֶת בִּטְנוֹ לְלֹא כָּל הַפְרָעָה.”
“מַה טַעַם לִצְבֹּעַ אֶת הַבֶּטֶן אִם הַצָּב מִמֵּילָא רוֹבֵץ עָלֶיהָ כָּל הַזְּמַן?”
“כְּדַאי לַהֲפֹךְ אֶת הַצָּב עַל גַּבּוֹ וְאַחַר כָּךְ לִשְׁכַּב לְיָדוֹ וְלִצְבֹּעַ אֶת גַּבּוֹ מֵהַצַּד.”
“הֵם תָּמִיד מְדַבְּרִים בְּבַת-אַחַת,” חָשַׁב עַזְפָּן, “וְכָל אֶחָד עַל נוֹשֵׂא שׁוֹנֶה, מַמָשׁ אֵינָם מַקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה לָכֵן תָּמִיד הַשִּׂיחָה מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּצוּרָה בִּלְתִּי צְפוּיָה. אִם לֹא אַפְסִיק אֶת הַדִּיּוּן – לְעוֹלָם לֹא יִגְמְרוּ.”
“אִם מְנַסִּים לִצְבֹּעַ אֶת גַּבּוֹ שֶׁל צָב הַשּׁוֹכֵב עַל הַגַּב,” הִסְבִּיר בְּסַבְלָנוּת, “תָּמִיד יִשָּׁאֵר קֶטַע בִּלְתִּי צָבוּעַ, לָכֵן הַשִׁיטָה אֵינֶנָּה יְעִילָה, וְעַכְשָׁו – שְׁנַיִם אַחֲרַי וְאֶחָד לְפָנַי, נֵלֶךְ מַהֵר לִפְנֵי שֶׁיַּחֲשִׁיךְ הַיּוֹם.”
אַךְ גַּם הֶסְבֵּרוֹ וּדְבָרָיו הַנִּמְרָצִים שֶׁל עַזְפָּן לֹא קָטְעוּ אֶת הַוִּכּוּחַ.
“טוֹב שֶׁהוּא קוֹבֵעַ לָנוּ אֶת סֵדֶר הַיּוֹם.”
“אִם מִי שֶׁבָּא לְהִתְאָרֵחַ יַחְלִיט בִּשְׁבִילֵנוּ עַל הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, נַגִּיעַ לְהֶסְפֵּק יוֹתֵר גָּבוֹהַּ בְּפָחוֹת וִכּוּחִים.”
“תָמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁקַּל לִצְבֹּעַ גַּב שֶׁל צָב, וּפִתְאֹם מִתְבָּרֵר שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ טוֹבָה לַעֲשׂוֹת זֹאת.”
“אֶפְשָׁר לִתְלוֹת אֶת הַצָּב בָּאֲוִיר וְלִצְבֹּעַ אוֹתוֹ מִכָּל הַכִּווּנִים.”
“נַסֵּה לַעֲשׂוֹת זֹאת לְצָב בֶּן 400 שָׁנָה בְּגֹּדֶל שֶׁל עֵגֶל, שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹהֵב צְבָעִים,” לִגְלֵג עַזְפָּן וְהוֹסִיף: “הַאִם הַשֵּׁד מְחַפֵּשׂ אֶתְכֶם רַק בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה?”
הַזּוּטָרִים הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ בִפְלִיאָה. “הַשֵּׁד אֵינֶנּוּ מְחַפֵּשׂ אוֹתָנוּ בְּעַצְמוֹ. הוּא שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים שׁוֹנִים. בְּעִקָּר חַיּוֹת לַיְלָה.”
“אִם כָּךְ – מוּטָב שֶׁנִּמְהָר לִפְנֵי שֶׁיֹּרֵד הַלַּיְלָה,” פָּסַק עַזְפָּן.
הָרְבִיעָיָה הִמְשִׁיכָה בְּדַרְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר שְׁנַיִם מְטַשְׁטְשִׁים אֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו וְאֶחָד מוֹלִיךְ אֶת הַחֲבוּרָה בְּדַרְכָּהּ לַמְּעָרָה.
ג. הַדֹּב
הֵם הִגִּיעוּ לְקָרַחַת יַעַר קְטַנָּה, צְמוּדָה לְצוּק סֶלַע, קָרְבוּ לְחֶלְקַת הָאֶבֶן הַמַּבְרִיקָה, נָגְעוּ בְמָקוֹם מְסֻיָם וְחֵלֶק מֵהַסֶּלַע שָׁקַע מְעַט וְנִפְתַּח פְּנִימָה.
“מְעָרָה יָפָה וְנֶחְמָדָה,” אָמְרוּ, בְּדַרְכָּם, יַחַד. “אֲנַחְנוּ גָרִים כָּאן כְּבָר אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְאֵין תְּלוּנוֹת.”
“בַּחֹרֶף קְצָת מַסִּיקִים – וּבַקַּיִץ אֵין צוֹרֵךְ לְקָרֵר.”
“שְׁכֵנִים נֶחְמָדִים – רֲבָּם חַיּוֹת קְטַנּוֹת וַחֲבִיבוּת.”
“חוּץ מֵהַדֹּב, יִקָּחֵהוּ הַשֵּׁד.”
“הַשֵּׁד הוּא שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶת הַדֹּב.”
שׁוּב מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁד, חָשַׁב עַזְפָּן. יוֹתֵר מִדַּי פְעָמִים הוּא הֻזְכַּר מֵאָז יָרַדְתִּי לַבְּאֵר.
“מִיהוֹ הַשֵּׁד?” שָׁאַל בְּקוֹל רָם.
“עֲזֹב אֶת הַשֵּׁד. הַדֹּב יוֹתֵר מְסֻכָּן.”
“מוּטָב שֶׁלֹּא תִּתְעַסֵּק עִם הַשֵּׁד – מַגְרַע מְסֻכָּן לֹא פָחוֹת מִמֶּנוּ.”
כָּל הַשְׁלִשִׁיָּה מְסֻכֶּנֶת – הַשֵּׁד, מַגְרַע וְהַדֹּב.”
“לִפְעָמִים הַדֹּב מְחַפֵּשׂ אַחֲרֵינוּ כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מַמְרִיץ אוֹתוֹ.”
“מַה זֶה מַפְתִּיעַ אוֹתְךָ? תָּמִיד יֵשׁ לְיַד הַמְּאוּרָה שֶׁלּוֹ רֵיחַ שֶׁל שֵׁד, וְגַם עֲקֵבוֹת שֶׁל כַּף רֶגֶל בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ צִפָּרְנַיִם אֲרֻכוֹת.”
“הַאִם כַּוָּנָתְךָ לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁד נִפְגַּשׁ עִם הַדֹּב? לֹא יָדַעְתִּי שֶׁדֻּבִּים יוֹדְעִים לְדַבֵּר.”
“מִי אָמַר שֶׁהֵם מְדַבְּרִים? הַשֵּׁד מְאַלֵּף אֶת הַדֹּב כְּמוֹ שֶׁמְּאַלְּפִים כֶּלֶב. רָאִיתִי אִיך הוּא מְלַמֵּד אוֹתוֹ לְחַפֵּשֹׂ עֲקֵבוֹת, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַעְדֵּר שֶׁאִבַּדְתְּ כְּסִימַן רֵיחַ.”
“אֶת הַמַּעְדֵּר שֶׁלִּי אַתָּה אִבַּדְתָּ וְלֹא אֲנִי. אַל תַּאֲשִׁים אוֹתִי!”
“תַּגִּיד תּוֹדָה שֶׁחִפַּשְׂתִּי אֶת הַמַּעְדֵּר בִּשְׁבִילְךָ וְגַם מָצָאתִי אוֹתוֹ.”
“עוֹד מְצִיאָה כָּזֹאת וְאָבַדְנוּ. הַדֹּב רָדַף אַחֲרֶיךָ לְאֹרֶךְ כָּל הַיַּעַר, וְרַק בְּקֹשִׁי הִצַּלְנוּ אוֹתְךָ מִמֶּנוּ.”
“יָשַׁבְתָּ עַל קְצֵה הָעֵץ וְצָרַחְתָּ מִפַּחַד, וְהַדֹּב טִלְטֵל אֶת הָעֲנָפִים כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל לְמַטָּה.”
“וְגַם הַיָּדִית שֶׁל הַמַּעְדֵּר הָיְתָה לְגַמְרֵי מְכֻרְסֶמֶת.”
“אוּלַי נַפְסִיק אֶת הַפִּטְפּוּט וּנְסַדֵּר פִּנַּת שֵׁנָה לָאוֹרֵחַ!”
סוֹף-סוֹף חָדְלוּ הַזּוּטָרִים מִשִּׂיחָתָם וְהֵחֵלוּ בַמְּלָאכָה. בִּשְּׁבִיל עַזְפָּן פִּנּוּ פִּנָּה נִפְרֶדֶת, אַחַר כָּךְ אָכְלוּ אֲרוּחַת-עֶרֶב וְשָׁכְבוּ לִישֹׁן.
הַנָּסִיךְ הִתְעוֹרֵר לִפְנֵי זְרִיחַת הַחַמָּה. הַזּוּטָרִים כְּבָר עָמְדוּ לְיָדוֹ, לְבוּשִׁים, וְהֵאִיצוּ בּוֹ:
“בֹּקֶר טוֹב, מִיָּד הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח.”
“צָרִיךְ לָצֵאת לִפְנֵי שֶׁהַטַּל מִתְיַבֵּשׁ. אַחַר כָּךְ גִּדוּל הַצְּמָחִים יוֹתֵר אִטִּי.”
“הִזְדָּרֵז לֶאֱכֹל וְנֵצֵא לְהַכִּיר אֶת הַיַּעַר.”
“אֲנַחְנוּ נְטַפֵּל בַּיַּעַר כָּל הַיּוֹם. מוּטָב שֶׁתַּחֲזֹר לְפָנֵינוּ וַאֲנַחְנוּ נְטַשְׁטֵשׁ אֶת עִקְבוֹת רַגְלֶיךָ הַמּוֹלִיכוּת לַמְּעָרָה. אֵינֶנּוּ רוֹצִים שֶׁהַדֹּב יְגַלֶּה אֶת מְקוֹמֵנוּ.”
“נַרְאֶה לְךָ אֶת יָדִית הַסְּתָרִים שֶׁל הַמְּעָרָה. כַּאֲשֶׁר אַתָּה נִכְנָס – אַל תִּנְעַל אוֹתָהּ בִּבְרִיחַ הָאֶבֶן, אַחֶרֶת לֹא נוּכַל לְהִכָּנֵס.”
“אָנוּ נוֹעֲלִים אוֹתָהּ מִבִּפְנִים רַק בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכֻּלָּנוּ כְּבָר כָּאן.”
“תַּחֲזֹר בְּעֵרֶךְ בַצָּהֳרַיִם וְתָכִין מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל. בַּמְזָוֶה תִּמְצָא מַסְפִּיק מָזוֹן לְכֻלָּנוּ.”
“כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה כָּאן כְּדַאי שֶׁתַּתְחִיל לְמַלֵּא תַפְקִידִים, שֶׁכֵּן עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת כַּמָּה זְמַן תִּשָּׁאֵר פֹּה.”
“זֶה בְּסֵדֶר,” מִלְמֵל עַזְפָּן, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִתְהַפֵּך לַצַּד הַשֵּׁנִי.
“מוּטָב שֶׁתָּבוֹא לִרְאוֹת מַה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְהַסְבִּיר לְךָ. אַחֶרֶת לֹא תִּמְצָא אֶת הַדֶּלֶת.”
“אַחַר כָּךְ,” עָנָה עַזְפָּן מִבְּלִי לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו, “לֹא כָּל כָּךְ קַל לִמְצֹא אֶת הַיָּדִית – הֶחְבֵּאנוּ אוֹתָהּ הֵיטֵב.”
“אֲנִי מֵת מֵעֲיֵפוּת. תְּנוּ לִי לִישֹׁן. אַחַר כָּךְ אֵצֵא, אִם יִתְחַשֵּׁק לִי. וָלֹא – אֶשָּׁאֵר בַּבַּיִת לָנוּחַ.”
הַזּוּטָרִים הִסְתַּכְּלוּ זֶה בָזֶה בְּאַכְזָבָה וְהָלְכוּ לְהִתְיָעֵץ בְּשֶׁקֶט.
“הוּא מְפֻנָק מְאֹד. עוֹד יִהְיוּ אִתּוֹ צָרוֹת.”
“אִם יֵצֵא, בֶּטַח לֹא יוּכַל לַחֲזֹר. מוּטָב שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּמְּעָרָה.”
“כַּמָּה זְמַן נוּכַל לִשְׁמֹר עָלָיו בַּמְּעָרָה?”
“מַה זֶה חָשׁוּב? מָחָר מָחֳרָתַיִם נֵצֵא הַחוּצָה וְיַתְחִיל לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת.”
“כַּמָּה זְמַן יַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּנֵּק? אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְטַפֵּחַ נְסִיךְ שַׁעֲשׁוּעִים…”
“מוּטָב שֶׁנֵּצֵא מִיָּד הַחוּצָה. כְּבָר מְאֻחָר. מָחָר נִרְאֶה מַה יִהְיֶה.”
עַזְפָּן יָשַׁן עַד הַצָּהֳרָיִם, קָם, אָכַל מַה שֶׁמָּצָא מוּכָן בַּמִּטְבָּח, וְהִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ.
“מַה פִתְאֹם שֶׁאֶשָּׁאֵר כָּאן כָּל הַיּוֹם,” תָּמַהּ לְעַצְמוֹ אֵצֵא קְצָת לְטַיֵּל וְאַחַר-כָּךְ אֶחֱזֹר.”
נִגַּשׂ לְדֶלֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה וּבָחַן אוֹתָהּ בְּקַפְּדָנוּת. מִבִּפְנִים הִיא חֻזְקָה בִּבְרִיחַ אֶבֶן עָבֶה, אַךְ לֹא הָיָה כָּל סִימָן לְמַנְעוּל אוֹ לְיָדִית.
“הַזּוּטָרִים אָמְרוּ מַשֶּׁהוּ עַל יָדִית סְתָרִים,” נִזְכַּר. הוּא בָּחַן אֶת הַקִּיר שֶׁמִּסָּבִיב בְּקַפְּדָנוּת, מִשֵׁשׁ אוֹתוֹ מִכָּל צְדָדָיו, וּבְמָקוֹם מְסֻיָם נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הַמַּגָּע הֵזִיז מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ קִיר הָאֶבֶן. בְּהַרְגָּשַׁת בִּטָּחוֹן כִּי מָצָא אֶת מַנְגְנוֹן הַפְּתִיחָה יָצָא הַחוּצָה. הַדֶּלֶת נִנְעֲלָה אַחֲרָיו בִּטְרִיקָה יְבֵשָׁה.
הַיַּעַר מִסָּבִיב הָיָה גָבוֹהַּ. עֵצִים מִמִּנִּים לֹא מֻכָּרִים לוֹ צָמְחוּ צְפוּפִים. שִׂיחִים וּמְטַּפְּסִים הִתְפַּתְּלוּ בֵּין הַגְּזָעִים וְיָצְרוּ סְבַךְ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַעֲבֹר בּוֹ. “הַזּוּטָרִים אֵינָם מַשְׁאִירִים עֲקֵבוֹת,” חָשַׁב עַזְפָּן. “אוּלָם כְּדֵי לַעֲבֹר הֲלֹא חַיָּבִים לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בֵּין הַמְּטַפְּסִים. אִם אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל – אַגִּיעַ אֲלֵיהֶם.”
תְּחִלָה קַלָּה הָיְתָה הִתְקַדְּמוּתוֹ, אַךְ לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת – וּפְנִיּוֹת רַבּוֹת – אִבֵּד עַזְפָּן אֶת הַכִּווּן, לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא – וְנִבְהַל. מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה לִצְעֹק, אַךְ הִתְבַּיֵּשׁ – וְגַם פָּחַד מֵהַדֹּב. לְאַחַר מִכֵּן רָצָה לִבְרֹחַ – לָרוּץ מַהֵר מַהֵר וּלְהִתְרַחֵק, אַךְ שִׁקּוּל דַעַת נוֹסְף מָנַע אוֹתוֹ גַם מִזֶּה.
“מוּטָב שֶׁאֲחַפֵּשׂ אֶת דַּרְכִּי לַמְּעָרָה בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת,” הִרְהֵר בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. הוּא שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וְחָרַץ סִימָן בִּקְלִפַּת הָעֵץ שֶׁלְּיָדוֹ. מִשָׁם עָבַר לָעֵץ הַסָּמוּךְ וְסִמֵן גַּם אוֹתוֹ. כָּךְ הִמְשִׁיךְ לְהִתְקַדֵּם כַּאֲשֶׁר הוּא מַרְחִיב אֶת תְּחוּם חִפּוּשָׂיו. בְּצוּרָה זֹאת יָכֹל לָדַעַת אִם חָזַר לַמָּקוֹם אֲשֶׁר כְּבָר חִפֵּשֹׂ בּוֹ.
הַחִפּוּשׂ הַזֶּה נִמְשַׁךְ זְמַן רַב וְהֶחֱרִיד אֶת שַׁלְוַת הַיַּעַר. צִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ בִּצְרִיחוֹת וּבַעֲלֵי הַחַיִּים הַקְּטַנִּים נָסוּ בְּבֶהָלָה.
עִם עֶרֶב חָזְרוּ הַזּוּטָרִים לַמְּעָרָה, מָצְאוּ אֶת הַדֶּלֶת סְגוּרָה וְאֶת שְׁיָרֵי הָאֹכֵל שֶׁנּוֹתְרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
“יָצָא וְלֹא חָזַר. לְפָחוֹת יָכֹול הָיָה לְנַקּוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן אַחֲרָיו.”
“מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הוּא לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינַי, יוֹתֵר מִדַּי מִתְנַשֵּׁא וּמִתְיַהֵר.”
“חֲבָל עָלָיו, הַיַּעַר מְסֻכָּן וְהוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר מִפְּנֵי הַדֹּב.”
“גַּם מָזוֹן הוּא לֹא יִמְצָא בְּדַרְכּוֹ, וְהַנַּחַל הַקָּרוֹב מֻסְתָּר בִּסְבַךְ וְקָשֶׁה לְגַלּוֹתוֹ.
“אוּלַי נֵצֵא לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו?”
“מְסֻכָּן. הַדֹּב כְּבָר מְשׁוֹטֵט בַּחוּץ וְאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְשַׁתֵּק אוֹתוֹ בְעֶזְרַת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת שֶׁלָּנוּ.”
“אִלּוּ חָזַרְנוּ יוֹתֵר מֻקְדָּם, הָיָה טַעַם לְחַפְּשׂוֹ. עַכְשָׁו נֶאָלֵץ לְהַמְתִּין עַד הַבֹּקֶר.”
“הַלְּוַאי שֶׁיַּצְלִיחַ לַעֲבֹר אֶת הַלַּיְלָה בְּשָׁלוֹם.”
נַעֲלוֹ הַזּוּטָרִים אֶת הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה בִּבְרִיחַ הָאֶבֶן, כִּבּוּ אֶת הָאוֹר וְשָׁכְבוּ לִישֹׁן.
עַזְפָּן הִמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת דַּרְכּוֹ עַד שֶׁהֶחֱשִׁיךְ, וְאָז הִפְסִיק, כִּי לֹא יָכֹל עוֹד לִרְאוֹת אֶת הַסִּמּוּנִים שֶׁהִשְׁאִיר עַל גִּזְעֵי הָעֵצִים.
“אֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת קָרוֹב מְאֹד לַמְּעָרָה, אוּלָם מוּטָב שֶׁאֲטַפֵּס עַל עֵץ וְאַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְאוֹר הַיּוֹם.”
כָּךְ חָשַׁב – אוּלָם לֹא כֵן הָיָה.
רַק עָלָה עַל הָעֵץ – וּמִבֵּין הַשִּׂיחִים נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ וּפִצּוּחַ עֲנָפִים. גּוּשׁ כָּבֵד וְגָדוֹל פִּלֵּס דַּרְכּוֹ בַחֹשֶׁךְ. לְאַחֲרָיו נָע צֵל אָפֵל, אֲשֶׁר דִּלֵּג בְּצוּרָה מוּזָרָה עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם דַּקּוֹת.
“חַפֵּשׂ הֵיטֵב! יֵשׁ כָּאן רֵיחַ טָרִי שֶׁל נָסִיךְ. וְהוּא אֵינֶנּוּ מְטַשְׁטֵשׁ עֲקֵבוֹת. וּזְכֹר – אַל תִּפְגַּע בּוֹ. לֵךְ בְּעִקְבוֹתָיו עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַמְּעָרָה. עָלֵינוּ לִמְצֹא אֶת הַזּוּטָרִים וְרַק אַחַר-כָּךְ נִגְמֹר אוֹתוֹ בְּלִי בְּעָיוֹת.”
הַדֹּב נָעַץ בַּצֵּל המרקד לְיָדוֹ מַבָּט אָטוּם וְנָהַם בְּקוֹל עָמֹק. הַצֵּל הִתְקָרֵב לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַדֹּב וְלִטֵּף בֵּין אָזְנָיו.
“חַפֵּשֹׁ, חַפֵּשׂ!” אָמַר, “אֵינְךָ צָרִיךְ אוֹתִי לְעִנְיָן זֶה, מְצָא אֶת הַדֶּלֶת וּפְרֹץ אוֹתָהּ. אַתָּה חָזָק. עָלַי לַחֲזֹר לַבְּאֵר.”
כָּךְ אָמַר הַצֵּל – וּפָנָה לְדַרְכּוֹ.
“הַקּוֹל מֻכָּר לִי מְאֹד,” חָשַׁב עַזְפָּן. “דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל מַגְרַע. אָמְנָם אֵינֶנּוּ גָדוֹל וְשָׁמֵן כָּמוֹהוּ, אֲבָל רֵיחוֹ דוֹמֶה. מַמָּשׁ אוֹתוֹ רֵיחַ גָּפְרִית שְׂרוּפָה, אֲשֶׁר נָדַף מִמַּגְרַע כַּאֲשֶׁר יָצָא מֵהַבְּאֵר.
הַדֹּב רִחְרַח אֶת הַקַּרְקַע בְּשַׁקְדָנוּת וְהֵחֵל לְהִתְקַדֵּם לְאֹרֶךְ הַסִּימָנִים אֲשֶׁר הִשְׁאִיר עַזְפָּן. הוּא הִגִּיעַ לְעֵץ, סָבַב אוֹתוֹ בִּקְפִידָה, הִבִּיט לְמַעְלָה אֶל עֵבֶר הַנָּסִיךְ הַמְּפֻחָד – וְחָזַר עַל עִקְבוֹתָיו.
“כְּמוֹ כֶּלֶב מְאֻלָּף. קִבֵל פְּקֻדָּה לְחַפֵּשׂ אֶת הַמְּעָרָה – וְזֹאת הוּא מְבַצֵּעַ.” נֶאֱנַח עַזְפָּן בַּהֲקָלָה. “אֵין לִי מַה לַחֲשֹׁשׁ עוֹד. הַדֹּב יִפְנֶה לַמְּעָרָה וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר כָּאן, עַל הָעֵץ, בָּטוּחַ מִכָּל רַע.”
לְאַחַר זְמַן-מָה הֵחֵל הַסָּפֵק לְהָצִיק לַנָּסִיךְ.
“וּמָה אִם יִמְצָא הַדֹּב אֶת פֶּתַח הַמְּעָרָה? הֲלֹא הִשְׁאַרְתִּי סִימָנֵי יָדַיִם עַל פְּנֵי הַקִּיר. אִם הַדֹּב יְרַחְרֵחַ שָׁם הַרְבֵּה – אוּלַי יִלְחַץ בְּמִקְרֶה עַל מַנְגְּנוֹן פְּתִיחַת הַדֶּלֶת – וְאִם הַזּוּטָרִים מַמְתִּינִים לִי, יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת.”
הוּא חָשׁ אִי-נֹחוֹת גּוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת.
“אֵין מַה לַחֲשֹׁשׁ,” הִרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ, “הַמַּסְלוּל שֶׁעָבַרְתִּי כֹּה מְסֻבָּךְ וּמְפֻתָּל, שֶׁגַּם הַדֹּב יְאַבֵּד דַרְכּוֹ.”
הוּא נִתְרַוֵּחַ שֵׁנִית עַל מוֹשָׁבוֹ וּבוֹ בָרֶגַע נִשְׁמְעָה הַלְמוּת חֲזָקָה – הַדֹּב הָיָה טוֹפֵחַ בְחָזְקָה עַל מַשֶּׁהוּ חָלוּל, שֶׁהִדְהֵד כְּתֹף.
“הוּא מָצָא אֶת הַמְּעָרָה!” נִבְהַל עַזְפָּן. “אִם יִפְרֹץ פְּנִימָה – יִטְרֹף אֶת הַזּוּטָרִים, וְאָז מַה יִהְיֶה עָלַי?”
דִּלֵּג הַנָּסִיךְ מֵהָעֵץ וְהִתְקַדֵּם בְּרִיצָה לְכִוּוּן הָרַעַשׁ. הַשִּׂיחִים וְהַמְּטַפְּסִים הֵאֵטּוּ אֶת קֶצֶב הִתְקַדְּמוּתוֹ. הוּא שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וּפִלֵּס לוֹ דֶרֶךְ. הָרַעַשׁ שֶׁהֵקִים הַדֹּב כִּסָּה עַל הָרַחַשׁ שֶׁל תְּנוּעוֹתָיו.
הַדֹּב עָמַד עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת וּבַקִּדְמִיּוֹת הָלַם בְּדֶלֶת הַמְּעָרָה. כָּח אַדִּיר הָיָה לוֹ וּבְרִיחַ הָאֶבֶן הִתְרוֹפֵף וְהָלַךְ תַּחַת לַחַץ מַכּוֹתָיו. בַּסֶּלַע כְּבָר הִצְטַיֵּר מַלְבֵּן הַדֶּלֶת הַקּוֹרֶסֶת וּמִבַּעַד לֶחָרִיץ נִשְׁמְעוּ זַעֲקוֹתֵיהֶם שֶׁל הַזּוּטָרִים הַמְּבֹהָלִים.
לְלֹא מַחֲשָׁבָה זִנֵּק עַזְפָּן וְהִכָה בַּדֹּב בְּחַרְבּוֹ. הַמַּכָּה הָיְתָה חַלָּשָׁה וְהַחֶרֶב הֶחֱלִיקָה עַל הַפַּרְוָה הַסְּמִיכָה מִבְּלִי שֶׁגָּרְמָה לַדֹּב נֶזֶק. אַךְ עַתָּה הִבְחִין הַדֹּב בְּעַזְפָּן, פָּנָה לְעֶבְרוֹ וּבִמְהִירוֹת הִקִּיפוֹ בְּכַפּוֹתָיו, כְּדֵי לִמְחֹץ אוֹתוֹ. חִבּוּק הַדֹּב הִצְמִיד אֶת עַזְפָּן אֶל בִּטְנוֹ שֶׁל הַדֹּב וְהוּא נָעַץ בַּבֶּטֶן אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב. רַעַל הַכְּלָבִים פָּעַל מִיָּד. הַלַּחַץ הַמַּתִּישׁ הִתְרוֹפֵף וּזְרוֹעוֹת הַדֹּב הִתְקַשּׁוּ. שִׁוּוּי-מִשְׁקָלוֹ אָבַד – וּשְׁנֵיהֶם, הַדֹּב וְהַנָּסִיךְ, נָפְלוּ אַרְצָה. עַזְפָּן נִשְׁאַר חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת הַדֹּב הַמֵּת עַד הַבֹּקֶר, עֵת הֵצִיצוּ הַזּוּטָרִים בִּזְהִירוּת רַבָּה מִבַּעַד לְסֶדֶק הַדֶּלֶת הָרְעוּעָה.
“הַדֹּב מֵת! הוּא אֵינֶנּוּ נוֹשֵׁם.”
“זָרַקְתִּי עָלָיו אֶבֶן וְאֵינֶנּוּ מֵגִיב. יִתָּכֵן שֶׁשִּׁתַּקְנוּ אוֹתוֹ בְכָל זֹאת בַּמַּשְׁרוֹקִיּוֹת…”
“בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. גַּם אִלּוּ הָיְתָה הַדֶּלֶת פְּתוּחָה לֹא הָיִינוּ מְסֻגָּלִים לְשַׁתְּקוֹ. כְּבָר נִסִּינוּ זֹאת כַּאֲשֶׁר חִפַּשְׂתָּ אֶת הַמַּעְדֵּר.”
“ומַה קָרָה לַנָּסִיךְ? אוּלַי הַדֹּב טָרַף אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּסָּה לִפְרֹץ פְּנִימָה?”
“מוּטָב שֶׁתְּחַלְּצוּ אוֹתִי מֵהַחִבּוּק! קָרָא עַזְפָּן, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בְּפַרְוַת הַדֹּב וּמֻסְתָּר עַל יְדֵי כַּפּוֹת רַגְלָיו הָעֲנָקִיּוֹת. “מַה אַתֶּם מְפַטְפְּטִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. עֲשׂוּ מַשֶּׁהוּ!”
“אֵיך הִגַּעְתָּ לְכָאן?” שַׁאֲלוּ הַזּוּטָרִים בְּעוֹדָם מַפְרִידִים אֶת רַגְלֵי הַדֹּב וּמוֹשְׁכִים אֶת עַזְפָּן הַחוּצָה. “מָתַי יָצָאתָ מֵהַבַּיִת?” “הַאִם הָלַכְתָּ לְאִבּוּד?”
“יֵשׁ דְּבָרִים אֲשֶׁר מוּטָב שֶׁזּוּטָרִים לֹא יִתְעַנְיְנוּ בָּהֶם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה,” עָנָה הַנָּסִיךְ בַּחִיּוּךְ.
ד. הַקְמֵיעוֹת
הַשְּׁלֹשָׁה יָשְׁבוּ עַל תְּלוּלִית, וְכָרָגִיל – דִּבְּרוּ יַחַד.
“קָשֶׁה לְתָאֵר כַּמָּה הִתְבַּגֵּר בַּשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים.”
“מֵאָז שֶׁהָרַג אֶת הַדֹּב, הִשְׁתַּנָּה לְלֹא הַכֵּר.”
“כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ מְחַבֻּקָ בְּכַפוֹת הַדֹּב, לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיִּחְיֶה. אֲבָל עַכְשָׁו, כִּמְעַט אֵינוֹ מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת בָּעֵשֶׂב. אִם יַמְשִׁיךְ כָּךְ יִהְיֶה צַיָּד מְצֻיָּן.”
“אֵיזֶה מִין צַיָּד הוּא אִם אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֲפַרְפָּרוֹת? הֵן הוֹפִיעוּ רַק לְאַחַר שֶׁהַדֹּב הוּמַת, כְּאִלּוּ שָׁלַח אוֹתָן הַשֵּׁד לַחְפֹּר מַלְכֹּדֶת לַנָּסִיךְ.”
“בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאָנוּ מִסְתּוֹבְבִים אֵין כְּלָל מַחְפּוֹרוֹת וְאִלּוּ בָּאֲזוֹרִים שֶׁעַזְפָּן יוֹצֵא לְצַיִד – הָאֲדָמָה כֻּלָּה חֲפוּרָה.”
אָכֵן, הַחֲפַרְפָּרוֹת הָיוּ מִטְרָד חָדָשׁ. תְּלוּלִיוֹתֵיהֶן הוֹפִיעוּ בְּכָל מָקוֹם. תְּחִלָה חָפְרוּ סְבִיב סֶלַע הַמְּעָרָה, אַךְ לְאַחַר זְמַן שִׁנּוּ מֵהֶרְגֵּלָן, הִתְפַּזְּרוּ בְּפִנוֹת הַיַּעַר הַשּׁוֹנוֹת וְהָאֲדָמָה הַחֲלוּלָה נֶהֶפְכָה מְסֻכֶּנֶת לְמִדְרַךְ רֶגֶל.
“אִם הַשֵּׁד שָׁלַח אֶת הַחֲפַרְפָּרוֹת – וְעַזְפָּן אֵינוֹ מַצְלִיחַ לָצוּד אוֹתָן – אוּלַי כְּדַאי שֶׁיַּעֲבֹר לְמָקוֹם בָּטוּחַ יוֹתֵר. אָנוּ כְּבָר לִמַּדְנוּ אוֹתוֹ כָּל אֲשֶׁר יָדַעְנוּ. נִשְׁלַח אוֹתוֹ בְּמוֹרַד הַנָּהָר, אֶל מַמְלֶכַת נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי. שָׁם יִמְצָא אֶת מְקוֹמוֹ לְלֹא כָּל קְשִׁי.”
עַזְפָּן יָצָא מֵהַיַּעַר וְהִתְקָרֵב אֶל הַשְּׁלֹשָׁה. עַל צַוָארוֹ עָנַד מַחֲרֹזֶת מִצִּפָּרְנֵי הַדֹּב וְעַל כְּתֵפוֹ נָשָׂא קֶשֶׁת וְאַשְׁפַּת חִצִּים.
“מַדוּעַ אַתֶּם נִרְאִים מֻטְרָדִים?”
הַשְּׁלֹשָׁה שָׁתְקוּ.
“הַאִם זֹאת אַחַת הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֵין נְסִיכִים צְרִיכִים לִשְׁאֹל אוֹתָן?” הִמְשִׁיךְ לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם.
הַשְּׁלֹשָׁה חִיְכוּ זֶה אֶל זֶה, הֶחֱלִיפוּ מַבָּטִים וּפָתְחוּ בְּשִׂיחָה.
“מוּטָב שֶׁאַתָּה תַּסְבִּיר לוֹ.”
“קָשֶׁה לְהַסְבִּיר, זֶה סִפּוּר אָרֹךְ.”
“וְגַם מַצָּב מְסֻבָּךְ.”
“הֵכַנְתָּ אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת?”
“כֵּן, וְגַם בָּדַקְתִּי אוֹתָן. הֵן שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסוֹת לְפֶה אֶחָד.”
אִם כֵּן, מוּטָב שֶׁנִּתֵּן לוֹ אֶת הַמַּתָּנָה לִפְנֵי שֶׁיֵּצֵא.”
“מִי יוֹצֵא, לְאָן, וְלָמָה?” הִתְפָּרֵץ עַזְפָּן בְּכַעַס.
“אַתָּה, עַכְשָׁו, אֶל נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן שׁוּב אַתָּה לֹא בָּטוּחַ.”
“שְׁטֻיּוֹת! אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ, וְאֵינֶנִּי מְפַחֵד כָּאן.”
“תִּפְגֹשׁ אוֹתוֹ, חֹסֶר פַּחַד אֵינֶנּוּ מוֹנֵעַ אֶת הַסַּכָּנוֹת.”
“עַל אֵילוּ סַכָּנוֹת אַתֶּם מְדַבְּרִים?”
“שׁוּב הַשֵּׁד. הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַחֲפַרְפָּרוֹת, אֲשֶׁר מְנַסּוֹת לִלְכֹּד אוֹתְךָ בְּמַלְכּוֹדוֹת חֲפוּרוֹת. אַחֲרֵי הַחֲפַרְפָּרוֹת יַגִּיעוּ צְרָעוֹת, נְחָשִׁים, אוֹ שְׁאַר מִינֵי מִפְלָצוֹת מְאֻלָּפוֹת שֶׁהַשֵּׁד יוֹדֵעַ מֵאַיִן בָּאוּ.”
“מֵאָז שֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַדֹּב, הַשֵּׁד מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ. בֵּינְתַּיִם הוּא הוֹרֵס לָנוּ אֶת הַיַּעַר וְאֶת הָאֲדָמָה, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ.”
“הֵכַנּוּ בִּשְׁבִילְךָ שָׁלֹשׁ מַשְׁרוֹקִיּוֹת מִקְנֵה סוּף – מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. אֲבָל לְךָ פֶּה יוֹתֵר גָּדוֹל, אִם תִּשְׁרֹק בִּשְׁלָשְׁתָּן יַחַד – יִשָׁמַע אוֹתוֹ הֵרְכֵּב צְלִילִים אֲשֶׁר שִׁתֵּק אוֹתְךָ בַּיּוֹם שֶׁבָּאתָ אֵלֵינוּ. אֲבָל הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בִּתְּבוּנָה.”
“בַּמּוֹרַד הַנַּחַל, מַהֲלַּךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, תַּגִּיעַ לְנָהָר רָחָב. הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת בְּמוֹרַד הַנָּהָר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, מֶלֶךְ גָּדוֹל וְחָזָק. כְּנָסִיךְ וַדַּאי תִּמְצָא אֶת דַּרְכְּךָ לַחֲצֵרוֹ – וּמִשָּׁם נַסֵּה לִיצֹר קֶשֶׁר עִם אָבִיךְ וּלְגַלּוֹת מַה זוֹמֵם מַגְרַע.”
עַזְפָּן נָטַל אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת זוֹ לְזוֹ כְּחָלִיל וְרָחְבָּן הִתְאִים בְּדִיּוּק לְפִיו, חִיֵּךְ וְנָשַׁף בָּהֶן בִּמְלֹוא כֹחוֹ, הַשְּׁרִיקָה הֶחֱרִישָׁה אֶת אָזְנָיו וְגָרְמָה לוֹ תְּחוּשַׁת סְחַרְחֹרֶת קַלָּה, לָכֵן מִהֵר לַעֲצֹם אֶת עֵינַיו. כַּאֲשֶׁר פָּקַח אוֹתָן – רָאָה אֶת שְׁלֹשֶׁת הַזּוּטָרִים מְחַיְּכִים, כְּשֶׁיְּדֵיהֶם עַל אָזְנֵיהֶם.
“זוֹ בְּדִיּוּק הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל שִׁמוּשׁ בְּמַשְׁרוֹקִית שֶׁלֹּא בִּתְבוּנָה. רָאִינוּ אוֹתְךָ מְנַפֵּח אֶת הֶחָזֶה וְנִצְנוּץ שׁוֹבָב בְעֵינֶיךָ. מִיָּד נִחַשְׁנוּ מַה כַּוָּנָתְךָ.”
“אִם תְּסַמֵּן לְמִי שֶׁנִּצָּב מוּלְךָ, כִּי אַתָּה מִתְכּוֹנֵן לִשְׁרֹק – מַסְפִּיק שֶׁיֶּאֱטֹם אֶת אָזְנָיו וְלֹא תּוּכַל לְשַׁתֵּק אוֹתוֹ.”
“מַדּוּעַ אֲנִי לֹא שֻׁתַּקְתִּי מִן הַשְּׁרִיקָה שֶׁהִשְׁמַעְתִּי?” חָקַר עַזְפָּן.
“יֵשׁ דְּבָרִים אֲשֶׁר מוּטָב שֶׁנְּסִיכִים לֹא יִתְעַמְּקוּ בָּהֶם.” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה.
הַנָּסִיךְ נִפְרַד מִן הַזּוּטָרִים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
שְׁלֹשָׁה יָמִים צָעַד בְּמוֹרָד הַנַּחַל, שָׁרַק, צִפְצֵף וְשִׁתֵּק זְבוּבִים בִּמְעוֹפָם, סְנָאִים עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים וְאַרְנָבוֹת בִּמְאוּרָתָן. בִּטְחוֹנוֹ בְּכֹחָן שֶׁל הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת גָּבַר וְהָלַךְ. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הִגִּיעַ לַנָּהָר הָרָחָב וְשָׁכַב לָנוּחַ לְמַרְגְּלוֹת עֵץ גָּדוֹל. כָּל הַזְּמַן לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנוּ תְּחוּשָׁה מַטְרִידָה: עָקְבוּ אַחֲרָיו עֵינַיִם נִסְתָּרוֹת. מַשֶּׁהוּ זָז בְּקִרְבָתוֹ, אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לְהַגְדִּיר מָה!
לַפֶּתַע הֵבִין – עַנְפֵי הָעֵץ אֲשֶׁר קֹדֶם הָיוּ גְּבוֹהִים וּרְחוֹקִים יָרְדוּ, הִשְׁתַּפְּלוּ וְכָלְאוּ אוֹתוֹ בִּסְבַךְ הָעֲנָפִים. עַזְפָּן זִנֵּק מִמִּשְׁכָּבוֹ, אַךְ אֵחַר: כְּלוּב הָעֲנָפִים סְבִיבוֹ הָיָה סָגוּר לְלֹא מוֹצָא. עַתָּה הִבְחִין בִּדְמוּת שֶׁעָמְדָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל רֶשֶׁת הָעֲנָפִים – דְּמוּת צְנוּמָה, כֵּהָה וּגְבוֹהָה, עֲטוּפָה בִּשְׁכָבוֹת רַבּוֹת שֶׁל מֶשִׁי שָׁחוֹר. פָּנֶיהָ הָיוּ מְכֻסִּים שֵׂעָר צָפוּף וְעֵינֶיהָ הַבּוֹהֲקוֹת מְצִיצוֹת מִתּוֹכו. לְכַפּוֹת רַגְלָיו הָיוּ שָׁלֹשׁ צִפָּרְנַיִם גְּדוֹלוֹת.
רֵיחַ הַגָּפְרִית שֶׁנִּשָּׂא בָּאֲוִיר הִבְהִיר לוֹ, כִּי נִלְכַּד בִּידֵי הַשֵּׁד.
עַזְפָּן הִסְתַּכֵּל בַּשֵּׁד מֻקְסָם. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה שֵׁד מִקָּרוֹב. “לְאוֹר הַיּוֹם הוּא נִרְאֶה מְסֻכָּן וּפִקֵּחַ,” חָשַׁב, “עָלַי לִפְעֹל בִּזְהִירוּת.”
הוּא תָּפַס בְּיָדוֹ אֶת הָעֲנָפִים, טִלְטֵל אוֹתָם בְּכֹחַ וְצָרַח בִּמְלוֹא גְרוֹנוֹ:
“הַצִּילוּ! עֶזְרָה! רְעִידַת אֲדָמָה! הָעֵץ שׁוֹקֵעַ.”
הַשֵּׁד הִתְקָרֵב אֵלָיו בְּהִלּוּךְ מְדַלֵּג וְעַל פָּנָיו הַשְּׂעִירִים נִמְתַּח חִיּוּךְ שֶׁל הֲנָאָה.
“אֵין סִבָּה לְהִתְרַגֵּשׁ,” אָמַר הַשֵּׁד בְּשֶׁקֶט. “הָעֵץ מְכֻשָּׁף וְלֹא תּוּכַל לְהִמָּלֵט מִתּוֹכוֹ.”
עַזְפָּן כִּסָּה פָנָיו בִתְנוּעַת יֵאוּשׁ, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִכְנִיס אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת לְפִיו. אַחַר כָּךְ הֵסִיר יָדָיו לַצְּדָדִים וְשָׁרַק בִּמְלוֹא כֹחוֹ. כְּשֶׁנִּגְמְרָה הַשְּׁרִיקָה, נִצַּב מוּלוֹ הַשֵּׁד מְחַיֵּךְ וּלְלֹא פֶּגַע.
“לָמַדְתָּ זֹאת מֵהַזּוּטָרִים? לֹא רַע. אוּלָם עָלַי הַשְּׁרִיקוֹת אֵינָן עוֹבְדוֹת.”
“גַּם הוּא פַּטְפְּטָן,” חָשַׁב עַזְפָּן, “וּמוּטָב לְנַצֵּל זֹאת.”
“אֵיך זֶה שֶׁלֹּא אָטַמְתָּ אֶת אָזְנֶיךָ וּבְכָל זֹאת אַתָּה מְחֻסָן מִפְּנֵי הַשְּׁרִיקוֹת הַמַּשְׁתִּיקוֹת?”
“יֵשׁ דְּבָרִים אֲשֶׁר מוּטָב שֶׁנְּסִיכִים לֹא יִתְעַנְיְנוּ בָּהֶם.” אָמַר הַשֵּׁד וְהוֹסִיף: “אוּלָם כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַלְתָּ, מוּטָב שֶׁתֵּדַע – כָּל שֵׁד נוֹשֵׂא אִתּוֹ קְמֵיעוֹת. וּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא קְמֵיעוֹת כָּאֵלֶה – יָכֹל לֹא רַק לָעוּף בָּאֲוִיר, אֶלָּא גַּם לִשְׁמֹעַ שְׁרִיקוֹת וְלֵהָנוֹת מֵהֶן כְּמוֹ מִמּוּסִיקָה גְרוּעָה.”
“קְמֵי מָה?” שָׁאַל עַזְפָּן.
“קְמֵיעוֹת,” עָנָה הַשֵּׁד.
“מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי עַל קְמֵמַשֶּׁהוּ שֶׁמֵּעִיף בָּאֲוִיר.”
“קְמֵיעוֹת!” אִבֵּד הַשֵּׁד אֶת סַבְלָנוּתוֹ. “אֵלֶּה הֵן פִּסּוֹת קְלָף מְכֻשָּׁפוֹת, אֲשֶׁר עָלֵיהֶן כְּתוּבוֹת מִלּוֹת קֶסֶם וְהַשְׁבָּעוֹת.”
“מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי עַל פִסְפוּסִים מְקֻלָּפִים הַמְּשַׁמְּשִׁים לְמָּעוֹף.”
הַשֵּׁד אִבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ. הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל מִתַּחַת לְמַלְבּוּשָׁיו, שָׁלַף שְׂרוֹךְ אָרֹךְ שֶׁבְּקָצֵהוּ הִתְנוֹדְדָה שַׂקִּית עוֹר שְׁחוֹרָה, וְנִדְנֵד אוֹתָהּ לִפְנֵי עֵינָיו שֶׁל עַזְפָּן.
“רוֹאֶה, נָסִיךְ, אֵלֶּה הַקְמֵיעוֹת.”
בִּתְנוּעָה מְהִירָה בָּעַט עַזְפָּן מִבַּעַד לְסִבְּכִי הָעֲנָפִים בְּרַגְלָיו שֶׁל הַשֵּׁד, וּבְעוֹד עֵינָיו שֶׁל הַשֵּׁד עוֹקְבוֹת אַחַר רַגְלוֹ, תָּפַס אֶת הַקְמֵיעוֹת מִיָּדָיו וּמָשַׁךְ בְחָזְקָה. הַחוּט נִקְרַע וְאָז חָזַר הַנָּסִיךְ וְשָׁרַק בַּמַּשְׁרוֹקִיּוֹת.
ה. פִּלְפֶּלֶת
קָשֶׁה לָטוּס בָּאֲוִיר. צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי-מִשְׁקָל – שֶׁהָרֹאשׁ לֹא יֵרַד לְמַטָּה, הָרַגְלַיִם לֹא תּוּנַפְנָה לְמַעְלָה וְהַקְמֵיעוֹת לֹא תִּפֹּלְנָה מֵהַצַּוַּאַר. כַּאֲשֶׁר קָרָה הַדָּבָר לְעַזְפָּן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא תָּפַס אֶת הַקְמֵיעוֹת בְּיַד יָמִין – וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָפְלָה חַרְבּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וְאָבְדָה בַּנָּהָר. לָכֵן יָרַד, קָשַׁר אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת הַמְּשַׁתְּקוֹת אֶל שַׂקִּיק הַקְמֵיעוֹת – וְחָזַר לָטוּס כְּשֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו חָפְשִׁיּוּת לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי-מִשְׁקָלוֹ.
לְאַחַר טִיסָה מְהִירָה בְּמּוֹרַד הַנָּהָר הִגִּיעַ לְעִיר שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ מֻכֶּרֶת, רַק שֶׁרְחוֹבָהּ הָרָאשִׁי הָיָה נִצָּב לַנָּהָר, וְלֹא מְאֻנָּךְ לוֹ, כְּמוֹ לְיַד אַרְמוֹנוֹ שֶׁל קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי. גַּם צֶבַּע הַגַּגּוֹת הָיָה שׁוֹנֶה, הַמִּזְרָקָה שֶׁבְּכִכָּר הָעִיר נִצְּבָה בְּצִדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל מִגְדָּל הַפַּעֲמוֹנִים וּשְׁבִילֵי הָאַרְמוֹן הִצְטַלְּבוּ בְּצִדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל בֵּיִת הָאֻרְווֹת.
מַפְתִּיעַ הָיָה לְגַלּוֹת בְּמָקוֹם זָר וּבִלְתִּי מֻכָּר הֶעְתֵּק כִּמְעַט מְדֻיָּק – וְלֹא זֵהֶה – שֶׁל הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר עָזַב לֹא-מִכְבָר. יָכֹל הָיָה לְהִתְמַצֵּא בְּאַרְמוֹן זֶה וּבְגַנּוֹ בְּאוֹתוֹ בִּטָּחוֹן שֶׁבּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ הַשִּׂיחִים הַצְּפוּפִים שֶׁלְּיַד הַבְּאֵר אֲשֶׁר בְּפִנַּת הַגַּן הָיוּ דוֹמִים, אֲבָל פִּרְחֵיהֶם וְרֻדִּים וְלֹא צְהֻבִּים וּסְגֻלִּים.
לְיַד הַבְּאֵר יָשְׁבָה נַעֲרָה. רַגְלֶיהָ מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת אֶל תּוֹךְ חֲלַל הַבְּאֵר וּלְיָדָהּ צְרוֹר פְּרָחִים. עַזְפָּן נָחַת בְּשֶׁקֶט מֵאֲחוֹרֶיהָ, הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְאָמַר:
“מוּטָב שֶׁתִּזָהֲרִי, הַבְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד וְאֵין בָּהּ מַיִם.”
מִבְּלִי לְהָסֵב אֶת רֹאשָׁהּ עָנְתָה הַנַּעֲרָה:
“אֲנִי יוֹדַעַת. מֵאָז הֱיוֹתִי יָלְדָה, נָהַגְתִּי לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים לַבְּאֵר וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל פְּגִיעַת הָאֶבֶן בַּמַּיִם. אַךְ מֵהֵיכָן יוֹדֵעַ זֹאת אַתָּה?”
“הַרְבֵּה דְבָרִים אֲנִי יוֹדֵעַ.” עָנָה עַזְפָּן בְּגַאֲוָה.
“אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִי אֲנִי, אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְדַּבֵּר בְּנִימוּס וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאתָ.” עָנְתָה.
עַזְפָּן נִדְהַם וְנִשְׁאַר לְלֹא מִלִּים בְּפִיו. לְבַסּוֹף עָנָה בְּחֻצְפָּה, הַמְּכַסָּה עַל מְבוּכָתוֹ:
“גַּם אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מִי אֲנִי.”
הַנַּעֲרָה הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ וְנָעֲצָה בוֹ זוּג עֵינַיִם נְבוֹנוֹת.
“אֲנִי הַנְּסִיכָה נוּרִית. קוֹרְאִים לִי פִּלְפֶּלֶת. וְזֹאת לֹא יָדַעְתָּ. אִלּוּ יָדַעְתָּ – הָיִיתָ פּוֹנֶה אֵלַי בַּהֲכָּרַת הַכָּבוֹד הַמַּתְאִימָה. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מִתְנַהֵג בְּחָפְשִׁיּוּת בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – סִימָּן שֶׁאַתָּה נָסִיךְ, וְכֵיוָן שֶׁאֵינְךָ שַׁיָּך 10 לְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן – וַדַּאי בָּאתָ מִמָּקוֹם שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לַחֲזֹר אֵלָיו. מִכָּאן יֵשׁ לְהַנִּיחַ, כִּי אַתָּה נָסִיךְ נִמְלַט. הַאִם צָדַקְתִּי?”
“הַאִם הִסְפַּקְתָּ לַחְשׂב כָּל זֹאת כַּאֲשֶׁר רָאִית אוֹתִי מִתְקָרֵב?” חָקַר עַזְפָּן, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַע כִּי לֹא יָכְלָה לִרְאוֹתוֹ בְּבוֹאוֹ.
“אֵינֶנִּי צְרִיכָה לִזְמַן כְּדֵי לַחְשֹׁב עַל דְּבָרִים כָּל-כָּךְ פְּשׁוּטִים,” עָנְתָה פִּלְפֶּלֶת, “וְלֹא רָאִיתִי כֵּיצַד וּמָתַי בָּאתָ.”
“לֹא יָכֹלְתְּ לִרְאוֹת, כִּי בָּאתִי בְּטִיסָה.” אָמַר עַזְפָּן בְּגַאֲוָה. הוּא חָטַף מִידֵי הַנְּסִיכָה אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים וְהִמְרִיא לְגֹבַהּ צַמֶּרֶת הָעֵץ.
“מַדּוּעַ קוֹרְאִים לָךְ פִּלְפֶּלֶת?” שָׁאַל מִלְּמַעְלָה בְּעֶלְיוֹנוּת. “הֲלֹא אֵינֵךְ קְטַנָּה וְשְׁחוֹרָה כְּגַרְגְּרֵי הַפִּלְפֵּל?”
“אִם לֹא הֵבַנְתָּ עַד עַכְשָׁו,” בָּאָה מִלְּמַטָּה הַתְּשׁוּבָה “לֵךְ לַסִּפְרִיָּה וּבַקַּשׁ שֶׁיַּחֲלִיפוּ לְךָ הָרֹאשׁ בֶּחָדָשׁ. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁיַּסְכִּימוּ לְקַבֵּל מוּצָר פָּגוּם כְּמוֹ זֶה שֶׁתָּקוּעַ בֵּין כְּתֵפֶיךָ…”
“אֶת שֶׁלְךָ הֵכִינוּ בְּמַסְגֵּרִיָּה,” עָנָה עַזְפָּן, “הִכְנִיסוּ בִּמְקוֹם לָשׁוֹן אֶבֶן-מַשְׁחֶזֶת”.
11 פִּלְפֶּלֶת הִבִּיטָה בּוֹ בְּחִיּוּךְ.
“הֵיי, אַתָּה טוֹב בְּהַחְלָפַת חִדּוּדִים. עַכְשָׁו רֵד לְמַטָּה וְהֲחְזֵר לִי אֶת הַפְּרָחִים.”
“בּוֹאִי וְחַפְּשִׂי אוֹתִי.” הִתְגָּרָה בָּהּ הַנָּסִיךְ הַמְּעוֹפֵף.
מֵבִין הַשִּׂיחִים יָצְאוּ לְפֶתַע שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת רָזוֹת, גְּמִישׁוֹת, שְׁחֹורוֹת וּבִידֵיהֶן קְשָׁתוֹת דְרוּכוֹת. עַזְפָּן קָפָא בָּאֲוִיר – הַכְּלָבִים!
לְאַט לְאַט יָרַד וְנֶעֱמָד לְיַד פִּלְפֶּלֶת.
“אֵלֶּה הַכְּלָבִים, סַלְקִי אוֹתָם מִכָּאן הֵם מְסֻכָּנִים וְחַרְבוֹתֵיהֶם מֻרְעָלוֹת.”
“אָנוּ קוֹרְאִים לָהֶם ‘תַּנִּים’ – וְחִצֵּיהֶם מֻרְעָלִים. שַׂר הַטֶּקֶס הִצְמִיד אוֹתָם אֵלַי כְּשׁוֹמְרֵי רֹאשׁ.”
“מַגְרַע?” שְׁאַל עַזְפָּן בְּבֶהָלָה.
פִּלְפֶּלֶת הִפְנְתָה מַבָּטָה אֶל הַתַּנִּים, וּבִמְנוֹד רֹאשׁ סִלְקָה אוֹתָם חֲזָרָה אֶל בֵּין הַשִּׂיחִים. הִיא אָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל עַזְפָּן וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל הַדֶּשֶׁא שֶׁבְּמֶרְכַּז הַכִּכָּר, הַרְחֵק מִכָּל אֹזֶן שׁוֹמַעַת.
“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מֵהֵיכָן בָּאת,” אָמְרָה, “אוּלָם נִרְאֶה שֶׁחֲצַר אַרְמוֹנְךָ וְסֶגֶל הַמְשָׁרְתִים דּוֹמִים מְאֹד לְאֵלֶּה שֶׁכָּאן. מוּזָר וּמְשׁוּנָה הַדָּבָר. אֲנִי בִתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי – וּמַגְרַע הוּא אָכֵן שַׂר הַטֶּקֶס שֶׁלָּנּוּ. מִדְּבָרֶיךָ וּמֵהִתְנַהֲגוּתְךָ אֲנִי לְמֵדָה שֶׁהִסְתַּבַּכְתָּ אִתֹּו בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאתָ.”
“מַגְרַע, אוֹ הַשֵּׁד, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיך לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם,” הִסְבִּיר עַזְפָּן, כְּדַרְכּוֹ, מִן הָאֶמְצַע, “מְסֻכָּנִים מְאֹד – אוֹ הָיוּ מְסֻכָּנִים. כָּרֶגַע הַקְמֵיעוֹת בְּיָדִי וְהַשֵּׁד נִשְׁאַר מְשֻׁתָּק לְיַד הָעֵץ בַּעַל הָעֲנָפִים הַצּוֹנְחִים לַמַּיִם.
פִּלְפַּלְתָּ הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְּתִמָּהוֹן, וּמִמַּבָּטָהּ הֵבִין עַזְפָּן כִּי אֵינֶנָּה מְבִינָה כְלָל עַל מַה הוּא מְדַבֵּר. לָכֵן הִפְסִיק דִּבּוּרוֹ לְרֶגַע, נָשַׁם עֲמֻקּוֹת וְהִתְחִיל לְסַּפֵּר מֵהַתְחָלָה אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה לוֹ.
חֲדַר הַכֵּס שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי הָיָה שׁוֹנֶה. שְׁנֵי טוּרֵי חַיָּלִים נִצְּבוּ לְאָרְכּוֹ, חֲנִיתוֹת בִּידֵיהֶם וּמָגִנִּים נִשְׁעָנִים לְבִרְכֵּיהֶם. הַמֶּלֶךְ יָשַׁב עַל כִּסֵּא זְקוּף מִשְׁעֶנֶת, הַמּוּרָם בְּאַרְבַּע מַדְרֵגוֹת מֵעַל רִצְפַּת הַחֶדֶר שֶׁעָלֶיהָ עָמְדוּ עַזְפָּן וּפִלְפֶּלֶת. בְּמַבָּט זוֹעֵף בְעֵינָיו רָטַן:
“הֵיכָן מָצָאת אֶת זֶה? אֵיךְ הִגִּיעַ לַחֲצַר הָאַרְמוֹן מִבְּלִי שֶׁהַמִּשְׁמָר הִשְׁגִּיחַ בּוֹ? – סַמָּל: בָּרֵר מִי נִצָּב עַל מִשְׁמַר הַחוֹמוֹת וּתְקַע בְּרֹאשׁוֹ כִּי תַפְקִידוֹ לְהַשְׁגִּיחַ לֹא רַק עַל מִי מְטַפֵּס עַל הַחוֹמָה, אֶלָּא גַּם מִי טָס מֵעָלֶיהָ… מַה הַקִּשְׁקוּשׁ הַזֶּה עַל קְמֵיעוֹת וְאַרְמוֹן אַחֵר וְעַל קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי. מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים טִפְּשִׁיִּים מֵאֵלֶּה. וְגַם אִם בַּבְּאֵר אֵין מַיִם – לְמִי זֶה אִכְפַּת? יֵשׁ בָּאַרְמוֹן מְקוֹרוֹת מַיִם אֲחֵרִים וְאֵין זֶה מוֹכִיחַ כִּי דֶּרֶךְ הַבְּאֵר נִתָּן לְהַגִּיעַ לְקוּטֶרַי, אוֹ מַה שְׁמוֹ הַשְּׁלִישִׁי. מַגְרַע!” פָּקַד בְּקוֹל רָם: “הָבִיאוּ אֶת מַגְרַע!”
שַׂר הַטֶּקֶס מַגְרַע יָצָא מֵאֲחוֹרִי שׁוּרַת הַחַיָּלִים שֶׁמִּיָּמִין וּבִצְעַדִים מְדוּדִים הִתְקָרֵב אֶל הַכֵּס. יָדָיו הַנְּתוּנוֹת בְּשַׁרְווּלֵי מֶשִׁי רְחָבִים נִפְרְשׂוּ לַצְּדָדִים וְרֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ הֻרְכַּן בְּקִדָּה עֲמֻקָּה. הַצַּלֶּקֶת הַמְצֻלֶבֶת שֶׁעַל רֹאשׁוֹ הִתְבַּלְּטָה בְּצִבְעָהּ הָאָדֹם-וְרַדְרַד.
“הַבֵּט הֵיטֵב,” פָּקַד נִרְגָּן, “הַאִם אַתָּה מַכִּיר אֶת הַצָּעִיר הַזֶּה?”
מַגְרַע סָקַר אֶת עַזְפָּן בְּעֵינַים שְׁקֵטוֹת וּשְׁלֵווֹת. שׁוּם סִימָן שֶׁל הֶכֵּרוּת לֹא נִרְאָה בָּהֶם.
“מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיו, מַלְכִּי.” עָנָה בְּשֶׁקֶט.
“הוּא נִכְנָס וְיוֹצֵא בַּבְּאֵר. הַכְּלָבִים עוֹזְרִים לוֹ. וְהוּא מַדִּיף רֵיחַ גָּפְרִית שְׂרוּפָה כְּמוֹ הַשֵּׁד. חַרְבוֹת הַכְּלָבִים מֻרְעָלוֹת וְיֵשׁ לוֹ צַלֶּקֶת מְצֻלֶבֶת עַל רֹאשׁוֹ. הוּא דָּחַף אוֹתִי לַבְּאֵר וְשִׁלַּח אֶת הַכְּלָבִים אַחֲרֵי. הַזּוּטָרִים אָמְרוּ שֶׁהוּא וְהַשֵּׁד הֵם אוֹתוֹ דָבָר – וְהַשֵּׁד שָׁלַח אֶת הַדֹּב הָאָפֹר, וְאַחַר כָּךְ חֲפַרְפָּרוֹת, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם הַמִּסְתּוֹר וְאֶת הָאוֹצָר.”
עַזְפָּן אָמַר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מַהֵר, בִּנְשִׁימָה אַחַת.
מַגְרַע זָקַף אֶת גַּבּוֹתָיו.
“אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הַכְּלָבִים, וְלָמָה לִי לְהִכָּנֵס וְלָצֵאת מִן הַבְּאֵר? הַאִם חַדְרֵי מְגוּרַי אֵינָם מְרֻוָּחִים?… אֵינֶנִּי שׂוֹרֵף גָּפְרִית וְאֶת הַצַּלֶּקֶת שֶׁעַל רֹאשִׁי אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַסְתִּיר, אִם אֲנִי הַשֵּׁד, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ הָאֵיךְ-קוֹרְאִים-לָהֶם – מְקֻבָּל עָלַי שֶּׁהֵם צוֹדְקִים. אֲבָל מִי הֵם אֵלֶּה שֶׁהַדֹּב הָאָפֹר וְהַחֲפַרְפָּרוֹת אֵינָם יְכוֹלִים לְגַלּוֹתָם?”
עַזְפָּן הִסְמִיק מִבּוּשָׁה. טַעֲנוֹתָיו וְהוֹכָחוֹתָיו הֻצְּגוּ כְּאֹסֶף שְׁטֻיּוֹת דִּמְיוֹנִי. הוּא הֵסִיט אֶת מַבָּטוֹ לְעֶבְרָהּ שֶׁל פִּלְפֶּלֶת.
“הַנָּסִיךְ עַזְפָּן עָיֵף מִמַּסָּעוֹ,” הִסְבִּירָה בְּשֶׁקֶט, “הוּא נִסְעָר מֵהַפְּגִישָׁה עִם שַׂר הַטֶּקֶס שֶׁלָּנוּ,” הִמְשִׁיכָה בְּנֹעַם. “בְּאַרְמוֹנוֹ, אֲשֶׁר מִמֶּנוּ נֶאֱלַץ לְהִמָּלֵט, יֵשׁ אָדָם דּוֹמֶה לְהַפְלִיא לַמַּגְרַע. גַּם הוּא שַׂר טֶקֶס וְיַחַד עִם שׁוֹמְרֵי רֹאֹשׁוֹ – הַמְכֻנִּים כְּלָבִים – נִסָּה לְהִתְנַקֵּשׁ בְּחַיַּי הַנָּסִיךְ עַזְפָּן.” הִמְשִׁיכָה בְּהֶסְבֵּרָה “הַנָּסִיךְ נִמְלַט בְּמוֹרַד הַבְּאֵר וְשָׁם נֶאֱסַף עַל יְדֵי יְצוּרִים קְטַנִּים הַחַיִּים בַּיַּעַר וּשְׁמָם זוּטָרִים.”
“מַסְפִּיק עִם הַקִּשְׁקוּשִׁים!” הִתְפָּרֵץ הַמֶּלֶךְ נִרְגָּן, “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר עַל הַמֶּלֶךְ קוּטֶרַי. כְּבָר אָמַרְתִּי זֹאת וְלֹא אֶחֱזֹר – וְאַתָּה,” פָּנָה לְעַזְפָּן, “כֵּיצַד רִחַפְתָּ מֵעַל חוֹמוֹת אַרְמוֹנִי?”
עַזְפָּן רָאָה בְּכָךְ הִזְדַּמְּנוּת לְהוֹכִיחַ אֶת אֲמִתּוּת דְּבָרָיו. הוּא הוֹצִיא אֶת הַקְמֵיעוֹת מִתּוֹךְ צַוָּארוֹנוֹ – וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ גִלָּה כִּי הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת קְשׁוּרוֹת אֶל הַשַּׂקִּיק. הוּא הִשְׁפִּיל מַבָּטוֹ וְהֵחֵל לְהַתִּיר בִּמְהִירוּת אֶת הַקֶּשֶׁר. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא רָאָה כֵּיצַד הִתְקָרֵב אֶלָיו מַגְרַע. לְאַט לְאַט, בִּצְעָדִים קְטַנִּים, הִתְקָרֵב אֵלָיו שַׂר הַטֶּקֶס וְכַאֲשֶׁר לְבַסּוֹף הִתִּיר וְשִׁחְרֵר אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת – נִשְׁלְחָה יָדוֹ שֶׁל מַגְרַע וְחָטְפָה מִידֵי הַנָּסִיךְ אֶת הַקְּמֵיעוֹת!
“מַה זֹאת?” שָׁאַג מַגְרַע בְּנוֹפְפוֹ אֶת הַקְמֵיעוֹת בְּיָדָיו, “אֵיך הִגִּיעוּ אֵלֶּה לְיָדְךָ? מִשְׁמָר! אֵיך נְתַתֶּם לָאְדָם הַנּוֹשֵׂא שַׂקִּיּוֹת רַעַל לְהִכָּנֵס אֶל חֲדַר הַכֵּס?! וְאַתְּ,” פָּנָה לְפִלְפֶּלֶת, “אֵיך לֹא תֵבוֹשִׁי לְהַכְנִיס זָר מְסֻכָּן לְאַרְמוֹן הַמַּלְכוּת וּלְהַצִּיגוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הַאֻמְנָם כָּל כָּךְ תְּמִימָה וּפְתַיָּה אַתְּ?!”
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלֹּא הָיָה בַעַל סַבְלָנוּת רַבָּה, הִתְפָּרֵץ גַּם הוּא:
“לֹא עָנִיתָ לִי כֵּיצַד חָדַרְתָּ לָאַרְמוֹן – וּמַדּוּעַ אַתָּה מִסְתּוֹבֵב עִם שַׂקִּיּוֹת רַעַל. עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין מַדוּעַ נִסִּיתָ לְהַגִּיעַ לַבְּאֵר – רָצִיתָ לְהַרְעִיל אֶת מֵימֵינוּ. טוֹב שֶׁהַנְּסִיכָה הָיְתָה שָׁם וּמָנְעָה מִמְּךָ לְפַזֵּר אֶת הָרַעַל בַּבְּאֵר הַיְּבֵשָׁה. הִמְצֵאתָ סִפּוּרִים שֶׁרַק הַנְּסִיכָה הַפְּתַיָּה מוּכָנָה לְהַאֲמִין לָהֶם. מִשְׁמָר, סַלְקוּהוּ מִכָּאן! הַרְאוּ לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, אֶת הַמִּסְדְּרוֹן, אֶת הַמַּדְרֵגוֹת, הַשְּׁבִיל וְשַׁעַר הָאַרְמוֹן – וּמַהֵר! אִם יֵעָצֵר בְּדַרְכּוֹ, זָרְזוּהוּ בְּחֹד הַחֲנִית. וְכָל הַשְּׁאָר – הִסְתַּלְּקוּ!”
חַיָּלַי הַמִּשְׁמָר תָּפְסוּ אֶת עַזְפָּן וְגָרְרוּ אוֹתוֹ מֵחֲדַר הַכֵּס. מַגְרַע, בִּצְעָדָיו הַשְּׁקֵטִים, נֶעְלַם עִם הַקְמֵיעוֹת שֶׁבְּיָדָיו בֵּין הָעַמּוּדִים וּפִלְפֶּלֶת פָּנְתָה נְבוֹכָה לְכִווּן דֶּלֶת הַיְּצִיאָה.
“פִּלְפַּלְתָּ, אַתְּ הַמְתִּינִי כָּאן!” צִוָּה נִרְגָּן.
הַנְּסִיכָה פָּנְתָה לְאָחוֹר, הִבִּיטָה בְּאָבִיהָ וְאָמְרָה בְּשֶׁקֶט:
“מַדּוּעַ אֵינְךָ מַאֲמִין לוֹ? אֲנִי מַכִּירָה אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן – וּמִיָּמַי לֹא רְאִיתִיו. בְּכָל זֹאת הוּא מַכִּיר כָּל פְּרָט וְחֶדֶר בָּאַרְמוֹן, בֶּחָצֵר וּבַגַּן. אֶת מַגְרַע תֵּאֵר לִפָנַי עוֹד לִפְנֵי שֶּׁרָאָה אוֹתוֹ כָּאן, בַּחֲדַר הַכֵּס – וּבְדַּיְקָנוּת, כְּמִי שֶׁמַּכִּרוֹ זֶה שָׁנִיִם. אֶת רֵיחוֹ הַמּוּזָר שֶׁל מַגְרַע – רֵיחַ וְרָדִים וְגָפְרִית שְׂרוּפָה – גַּם אַתָּה מַכִּיר. סִפּוּרוֹ מְעוֹרֵר חֲשָׁדוֹת שֶׁיֵּשׁ קְשָׁרִים מוּזָרִים בֵּין מַגְרַע לְבֵין שֵׁד שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַי הוּא ומַה רְצוֹנוֹ. הוּא הִגִּיעַ לְכָאן בְּטִיסָה – זֹאת רָאִיתִי בְּעַצְמִי כַּאֲשֶׁר חָטַף אֶת זֵר הַפְּרָחִים שֶׁלִּי, כְּדֵי לְהַרְשִׁים אוֹתִי, וְרִחֵף בְּגֹבַהּ צַמְּרוֹת הָעֵצִים. הוּא מְרַחֵף בְּעֶזְרַת אוֹתָן קְמֵיעוֹת אֲשֶׁר מַגְרַע חָטַף מִמֶּנּוּ. עַכְשָׁו הַקְמֵיעוֹת בִּידֵי מַגְרַע וְהוּא יַחֲזִיר אוֹתָן לַשֵּׁד, אֲשֶׁר בְּכָךְ יַחֲזֹר אֵלָיו כֹחוֹ. אֵינֶנִּי בְּטוּחָה, כִּי מַגְרַע וְהַשֵּׁד זוֹמְמִים מְזִמּוֹת רַק נֶגֶד הַמֶּלֶךְ קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי – וְאֵין לָהֶם כַּוָנוֹת נוֹסָפוֹת כָּאן, בַּחֲצֵרֵנוּ.”
נִרְגָּן הִסְתַּכֵּל בְּתִמָהוֹן בִּפְנֵי בִּתּוֹ.
“וּמַדּוּעַ לֹא אָמַרְתְּ זֹאת קֹדֶם?”
“הַאִם נָתַתָּ לִי הִזְדַּמְּנוּת לְהַסְבִּיר זֹאת לִפְנֵי שֶׁגֵּרַשְׁתְּ אֶת הַנָּסִיךְ וְאִפְשַׁרְתָּ לַמַּגְרַע לְהֵעָלֵם יַחַד עִם הַקְמֵיעוֹת?”
“יוֹתֵר מִדַּי שְׁטֻיּוֹת שָׁמַעְתִּי בְּבַת אַחַת,” קָרָא נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, “מוּטָב שֶׁתְּמַהֲרִי עַכְשָׁו וְתִמְצְאִי אוֹתוֹ נָסִיךְ עַז-פָּנִים. אֲשֶׁר לְמַגְרַע – אֲנִי סוֹמֵךְ כִּי יִמְסֹר אֶת הַקְמֵיעוֹת לְיָדִי. סַמָּל! מְצָא אֶת שַׂר הַטֶּקֶס וּפְקֹד עָלָיו לַחֲזֹר וּלְהָבִיא מִיָּד אֶת שַׂק הַקְמֵיעוֹת.”
פִּלְפֶּלֶת וְהַסַּמָּל עָמְדוּ לָצֵאת מֵהַחֶדֶר כַּאֲשֶׁר נִשְׁמְעָה בַּחוּץ שְׁרִיקָה צוֹרְמָנִית – חַלָּשָׁה, אַךְ בַּעֲלַת צְלִיל צוֹרֵם וּמַרְטִיט.
“הַקּוֹלוֹת בָּאַרְמוֹן הַזֶּה עוֹבְרִים כָּל גְּבוּל,” רָטַן נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, “צְאוּ וַעֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר צִוִיתִיכֶם.”
ו. שׁוּבוֹ שֶׁל הַשֵּׁד
הָרִאשׁוֹן שֶׁחָזַר לַחֲדַר הַכֵּס הָיָה סַמָּל הַמִּשְׁמָר. מַבָּטוֹ הָיָה פָּרוּעַ וְהִתְנַהֲגוּתוֹ מוּזָרָה. פַּעֲמַיִם פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ – וְחָזַר וְהִפְנָה לוֹ אֶת גַּבּוֹ. יָדָיו מִשְּׁשׁוּ כָּל הַזְּמַן אֶת נִצַּב חַרְבּוֹ וּפִיו מִלְמֵל מִלִּים
מוּזָרוֹת.
“עֲמֹד זָקוּף כַּאֲשֶׁר אַתָּה לִפְנֵי מַלְכְּךָ!” רָעַם נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי.
הַצְּעָקָה הוֹצִיאָה אֶת הַסַּמָּל מִבִּלְבּוּלוֹ. הוּא נִזְדַּקֵּף מָתוּחַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּפָלַט:
“חַיָּלַי הַמִּשְׁמָר שׁוֹכְבִים מְשֻׁתָּקִים, לְיַד הַקִּירוֹת, הַמְּשָׁרְתִים אָף הֵם מְשֻׁתָּקִים, בְּכִכַּר שַׁעַר הָאַרְמוֹן, הַסּוֹחֲרִים רְדוּמִים מוּל דּוּכְנֵיהֶם וְהַזְּבוּבִים אֵינָם מִתְרוֹמְמִים מֵעַל גַּלֵּי הָאַשְׁפָּה.”
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי זָקַף אֶת גַּבָּתוֹ.
“מָה עִנְיָנֵי בִּזְבוּבִים שֶׁעַל גַּלֵּי הָאַשְׁפָּה? וְאִם הַחַיָּלִים נִרְדְּמוּ – בְּעַט בַּאֲחוֹרֵיהֶם עַד שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ!”
הַסַּמָּל הִבִּיט בַּמֶלֶךְ בְּהִשְׁתָּאוּת.
“כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ,” מִלְמֵל, “הֵם לֹא יְשֵׁנִים, אֶלָּא מְשֻׁתָּקִים כְּבוּלֵי-עֵץ. בָּעַטְתִּי בַּאֲחוֹרֵיהֶם, דָּרַכְתִּי עַל אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם, מָחַצְתִּי אֶת אַפֵּיהֶם – וְאִישׁ לֹא נָע. בָּרוּר לִי שֶׁאֵינָם מֵתִים, כִּי גוּפָם אֵינוֹ מִתְקָרֵר וְלִבָּם פּוֹעֵם. קְלָלָה נוֹרָאָה נָפְלָה עַל הָאַרְמוֹן!”
“אֵין זֹאת קְלָלָה,” נִשְׁמַע קוֹל מֵבֵּין הָעַמּוּדִים וְשַׂר הַטֶּקֶס מַגְרַע חָזַר וְנִכְנַס אֶל חֲדַר הַכֵּס. “זֶה הָרַעַל אֲשֶׁר הֵפִיץ אוֹתוֹ רַמַּאי שֶׁחָדַר לָאַרְמוֹן. זִמַּנְתִּי אֵלַי אֶת קוֹסֵם הֶחָצֵר וְהוּא תֵּאֵר לְפָנַי בִּפְרוֹטְרוֹט אֶת הַשְׁפָּעַת רַעַל הַשֵּׁדִים אֲשֶׁר נָשָׂא אוֹתוֹ אָדָם צָעִיר בְּשַׂקִּית הַקְמֵיעוֹת שֶׁלּוֹ. כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַשְׁפָּעַת הָרַעַל, שָׂרַפְתִּי אֶת הַשַּׂקִּית וַאֲנִי מִקַּוֶּה שֶׁבְּכָךְ תֵּעָצֵר הַהַשְׁפָּעָה.”
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי הִפְנָה רֹאשׁוֹ אֶל מַגְרַע בַּחַשְׁדָנוּת.
“כֵּיצַד הִסְפַּקְתָּ כָּל כָּךְ מַהֵר לְזַמֵּן אֶת קוֹסֵם הֶחָצֵר? הֲלֹא הוּא חֵרֵשׁ, זָקֵן, כְּבַד-תְּנוּעָה וּמַגִּיעַ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בְּאִחוּר שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים?…”
מַגְרַע, שֶׁעָמַד וּפָנָיו אֶל הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁל חֲדַר הַכֵּס, עִוָּה פָנָיו וְאָמַר:
“לֹא אֶת… לֹא אֶת… לֹא אֶת קוֹסֵם הֶחָצֵר! זִמַּנְתִּי אֶת הַסַּפְרָן הָרָאשִׁי, שֶׁגַּם הוּא זָקֵן וּכְבַד-תְּנוּעָה, אַךְ בְּמִקְרֶה הָיָה בְּמִשְׂרָדִי, אֶת קוֹסֵם הֶחָצֵר לֹא פָּגַשְׁתִּי מִסְפַּר חֳדָשִׁים וְהַמִּלִּים נִפְלְטוּ מִפִּי.”
“אִם כָּךְ, חֲשֹׁב לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר!” נָזַף בּוֹ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי וְהִמְשִׁיךְ “גַּם אֲנִי לֹא רְאִיתִיו. מַדּוּעַ מַמְשִׁיךְ אוֹצַר הַמֶּלֶךְ לְשַּׁלֵּם לוֹ מַשְׂכֹּרֶת? מוּטָב שֶׁתִּבְדֹּק.”
חַיָּלַי הַמִּשְׁמָר הֵחֵלוּ לָנוּעַ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם בְּאִי-נוֹחוּת. וּלְפֶתַע, כְּמוֹ לְפִי פְּקֻדָּה, פָּרְצוּ בְּרִיצָה אֶל אֲחוֹרֵי חֲדַר הַכֵּס. הָיְתָה שָׁם מְהוּמָה וּלְאַחַר זְמַן חָזְרוּ הַחַיָּלִים, גּוֹרְרִים אִתָּם דְּמוּת בְּלוּיָה, עֲטוּפָה בִּבְגָדִים מוּזָרִים.
“מַה זֶה? מִי זֶה? מָה לִי וְלוֹ?” חָקַר נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי בְּזַעַם.
הַחַיָּלִים הֶחֱלִיפוּ בֵינֵיהֶם מַבָּטִים, הֵרִימוּ אֶת צְרוֹר הַבְּגָדִים – וּמִתּוֹכוֹ נִשְׁקְפוּ אֶל הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַבּוֹהִים שֶׁל נִשְׁתַּנָּה, קוֹסֵם הֶחָצֵר.
“מַדוּעַ בָּאתָ?” שָׁאַל נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי. “הֲיָדַעְתָּ כִּי פָּרְצָה מַגֵפָה בָאַרְמוֹן? כְּלוּם יֵשׁ בְכֹחֲךָ לְרַפֵּא אֶת הַמְּשֻׁתָּקִים?”
נִשְׁתַּנָּה הַקּוֹסֵם הִבִּיט בַּמֶּלֶךְ בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת.
“מָה?” צָעַק כְּדֶרֶךְ כָּל הַחֵרְשִׁים. “יָצְאָה מְגוּפָה עִם סַבּוֹן? צָרִיךְ לְמָלֵא אֶת הַשַּׂקִּים?”
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי הֵשִׁיט מַבָּטוֹ בְּיֵאוּשׁ מִן הַסַּמָּל, אֶל חַיָּלַי הַמִּשְׁמָר וּמֵהֶם אֶל מַגְרַע, שֶׁעָמַד בַּצַּד וְשָׁתַק. מַגְרַע הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵגִיב.
“סַמָּל הָבֵא לְכָאן גִּיר וְלוּחַ-כְּתִיבָה!” פָּקַד.
הַסַּמָּל הִבִּיט בּוֹ בְעֵינַיִם מְטֻמְטָמוֹת.
“גִּיר? לוּחַ? מָה כָּאן, בֵּית-סֵפֶר? – אֵיפֹה תִמְצָא, אֲדֹנִי שַׂר הַטֶּקֶס, חֲפָצִים כָּאֵלֶּה בָּאַרְמוֹן? אִם רְצוֹנְךָ לִכְתֹּב מַשֶּׁהוּ לְנִשְׁתַּנָּה הַחֹרֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיָּבִין אוֹתְךָ – מֵאֲחוֹרֶיךָ יֵשׁ שֻׁלְחָן עִם נְיָרוֹת וּכְלֵי-כְּתִיבָה.”
הוּא גִחֵך בְּקוֹל רָם וְחַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר הִצְטָרְפוּ לִצְחוֹקוֹ.
מַגְרַע נָעַץ בּוֹ מַבָּט אַרְסִי, וְאִלּוּ נִרְגָּן תָּמַהּ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ כֵּיצַד סַמָּל הַמִּשְׁמָר מַחְצִיף פָּנָיו לְשַׂר הַטֶּקֶס. “יֵשׁ קֶשֶׁר מוּזָר בֵּין הַשְּׁנַיִם,” חָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּלִבּו, “אַחֶרֶת לֹא הָיָה הַסַּמָּל מֵעֵז לִפְנוֹת אֶל מַגְרַע בְּזִלְזוּל כָּזֶה.”
מַגְרַע נָטַל נְיָר וְעֵט וְהִגִּישָׁם לְנִשְׁתַּנָּה הַקּוֹסֵם, אֲשֶׁר הִתְיַשֵּׁב בַּחֲשִׁיבוּת וְהֵחֵל לִכְתֹּב לְאַט, בְּאוֹתִיּוֹת מְסֻלְסָלוֹת, מְגִלָּה אֲרֻכָּה מְאֹד.
“גְּמֹר מַהֵר, חֵרֵשׁ שֶׁכָּמוֹךָ!” פָּקַד הַמֶּלֶךְ.
“אֱמֹר? חָצֵר? חֵרֵף אָזְנֶיךָ?” שָׁאַל נִשְׁתַּנָּה בְּתִמָהוֹן, “אֵינֶנִּי מֵבִין מַה רְצוֹנְךָ, מַלְכִּי. חַכֵּה עַד שֶׁאֶגְמֹר לִכְתֹּב. יוֹתֵר קַל לִכְתֹּב מֵאֲשֶׁר לְדַבֵּר, כַּאֲשֶׁר דְּבָרֶיִךָ אֵינָם מוּבָנִים לִי.”
“הוֹד מַלְכוּתְךָ, נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, יָרוּם הוֹדְךָ וּתְהִלָּתְךָ נֶצַח, קָצָר הַזְּמַן, וְקָצָר הַנְיָר, וַאֲקַצֵּר בִּכְתוּבִי. זֶה זְמַן רָב לֹא הוֹפַעְתִּי בְּפָנֶיךָ וְעֵינַי אַף לֹא רָאוּ אֶת שְׁאֵלוֹתֶיךָ וּמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ רְשׁוּמוֹת עַל קְלָף.
בְּדַרְכִּי הַיּוֹם נִתְקַלְתִּי בְּתַהֲלוּכָה מוּזָרָה, אֲשֶׁר מָשְׁכָה אֶת תְּשׁוּמַת לִבִּי. שְׁמוֹנָה מֵחַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר צַעֲדוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן, דּוֹחֲפִים בַּחֲנִיתוֹת צָעִיר לָבוּשׁ כְּנָסִיךְ. הֵם הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְאֹרֶךְ כָּל הָאַרְמוֹן, דָּקְרוּ אוֹתוֹ וְלָעֲגוּ לוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הָאַרְמוֹן, הֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי עֲרֵמַת זֶבֶל בְּמֶרְכַּז הַכִּכָּר, הִפִּילוּהוּ עָלֶיהָ וְהִכּוּ בוֹ בְקַתּוֹת חֲנִיתוֹתֵיהֶם. וְאָז קָרָה דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא קָרָאתָ בַּסְּפָרִים – הַצָּעִיר הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַשְׁרוֹקִית בַּת שְׁלֹשָׁה קָנִים, הִכְנִיס אוֹתָהּ לְפִיו וְנִפַּח לְחָיָיו. הַזְּבוּבִים שֶׁבַּאֲוִיר נָפְלוּ לַקַּרְקַע, הַסּוֹחֲרִים קָפְאוּ לְיַד הַדּוּכָנִים, הַחַיָּלִים עִם הַקַּתּוֹת הַמּוּנָפוֹת צָנְחוּ בִּמְקוֹמָם וְרַק אֲנִי, שֶׁאֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ, לֹא נִפְגַּעְתִּי כְּלָל. הִסַּקְתִּי אֵפוֹא כִּי הַנָּסִיךְ שָׁרַק בַּמַּשְׁרוֹקִית – וּשְׁרִיקָתוֹ הִיא אֲשֶׁר גָּרְמָה לְשִׁתּוּק כָּל הַשּׁוֹמְעִים.
זֹאת רָאִיתִי בְּעֵינַי וְהִסַּקְתִּי בְּשִׂכְלִי. שֶׁהֲרֵי אִמּוּנוֹ שֶׁל קוֹסֵם אֵינוֹ רַק בְּמִלְמוּל כְּשָׁפִים וּמִלּוֹת הַשְׁבָּעָה. שׁוּלְיָה הָיִיתִי אֵצֶל קוֹדְמַי וְהֵם אֵצֶל קוֹדְמיהֶם – אֶלֶף שָׁנִים שֶׁל חָכְמָה סָפַגְתִּי וְאָצַרְתִּי בְּמֹחִי. הָעֵינַיִם טוֹעוֹת, הָאָזְנַיִם חְרְשׁוֹת, אַךְ הַמֹּחַ הוּא הַמְּקַשֵּׁר בֵּין הַדְּבָרִים, מַסִיק מַסְקָנוֹת וּמְתַּחְבֵּל תַּחְבּוּלוֹת.
מוּטָב, מַלְכִּי, שֶׁתִּיצֹר קֶשֶׁר, מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר, עִם אוֹתוֹ נָסִיךְ, תְּקַבֵּל מִיָּדוֹ אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת וְתִמְסֹר לִי אוֹתָן לִבְדִיקָה. אִם אוּכַל לִלְמֹד אֶת סוֹדָן – נוּכֵל לְיַצֵּר רַבּוֹת כְּמֹותָן וּלְצַיֵּד אֶת מִשְׁמָר הָאַרְמוֹן בִּכְלִי-נֶשֶׁק מְשַׁתְּקִים אֵלֶּה. בִּתְּמוּרָה נְפַצֶּה אֶת הַנָּסִיךְ עַל עֶזְרָתוֹ בְּעַיִן יָפָה.
אֵלֶּה מַסְקְנוֹתַי וַעֲצוֹתַי.
וַאֲנִי חוֹתֵם בְּהַכְנָעָה,
קוֹסֵם הֶחָצֵר
נִשְׁתַּנָּה חָתַם עַל הַכְּתָב וּמָסַר אוֹתוֹ לִידֵי הַמֶּלֶךְ.
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי זָקַף מִבָּטוֹ מֵעַל לַמְּגִלָּה וּפָלַט לְעֵבֶר מַגְרַע:
“רַעַל… שׁוּם רַעַל! לְחִנָּם שָׂרַפְתָּ אֶת הַקְמֵיעוֹת! לְאוֹתוֹ עַז-פָּנִים הָיוּ מַשְׁרוֹקִיּוֹת-קֶסֶם, הַמְּשַׁתְּקוֹת אֶת שׁוֹמְעֵיהֶן. סַמָּל, הוֹדַע לְכָל חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר: כָּל מִי שֶׁיִּפְגֹּשׁ בַּנָּסִיךְ הַזָּר, חַיָּב לְהַכּוֹת מִיָּד בְּחַרְבּוֹ עַל מָגִנּוֹ וְהַקּוֹל שֶׁיִּשָׁמַע יְשַׁמֵּשׁ אוֹת לְכָל הָאֲחֵרִים לֶאֱטֹם מִיָּד אֶת אָזְנֵיהֶם בְּשַׁעֲוָה. וְאַתָּה,” פָּנָה אַל שַׂר הַטֶּקֶס, “פַּטֵּר מִיָּד אֶת הַסַּפְרָן הַזָּקֵן וּדְאַג לְחַלֵּק שַׁעֲוָה לְכָל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר.”
מַגְרַע לֹא מִהֵר לָצֵאת וּלְמַלֵּא אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
“לִפְנֵי שֶׁאֶדְאַג לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים,” אָמַר לְנִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, “רְצוֹנִי לְיָעֵץ לְךָ בְּנוֹשְׂאִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים. מִן הַסַּפְרָן אֶפָּטֵּר מַהֵר וִּביעִילוּת, אַךְ בַּאֲשֶׁר לַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת הַמְּשַׁתְּקוֹת – יָדוּעַ לִי מֵאַיִן מְקוֹרָן בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר – מַהֲלַּךְ חֲמִשָּׁה יָמִים בְּיַּעַר עָבֹת, חַיִּים שְׁלֹשָׁה יְצוּרִים קְטַנִּים וּשְׁפָלִים, הַנִּקְרָאִים זוּטָרִים. הֵם מְגַדְּלִים בַּיַּעַר צִמְחֵי אֶרֶס וּמִגִּבְעוֹלֵיהֶם מְכִינִים מַשְׁרוֹקִיּוֹת אֲשֶׁר צִפְצוּפָן מֵטִיל שִׁתּוּק בְּשׁוֹמְעָיו. מְסֻכָּנִים וְאַרְסִיִּים הֵם הַזּוּטָרִים הַלָּלוּ, אַךְ לְמַזָּלֵנוּ, בִּגְלָל רְגִישׁוּתָם לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת מִתּוֹךְ הַיַּעַר. מִשּׁוּם כָּךְ הֵם שׁוֹלְחִים פַּעַם בְּפַעַם שְׁלִיחִים שֶׁיָּפִיצוּ אֶת אַרְסָם בָּעוֹלָם.”
נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי הִבִּיט בַּהִתְפַּעֲלוּת בְּמַגְרַע, אֲשֶׁר הִמְשִׁיךְ לְהַפְגִּין אֶת יְדִיעוֹתָיו.
‘”יָדִיד יֵשׁ לִי. קְצָת מוּזָר, קְצָת לֹא מְקֻּבָּל – אוּלַי אַף מַפְחִיד – אֲשֶׁר שׁוֹכֵן בְּמֶּרְחַק שְׁלֹשָׁה יְמֵי הֲלִיכָה בְּמַעֲלָה הַנָּהָר. הוּא אֵינוֹ מֶלֶךְ אוֹ דֻכָּס, אַךְ אֵינֶנּוּ חֲסַר-עָצְמָה. לְשִׁטְחוֹ שׁוֹלְחִים תָּמִיד הַזּוּטָרִים הַלָּלוּ אֶת שְׁלִיחֵיהֶם. הַמִּלְחָמָה הַנִּמְשֶׁכֶת בֵּין יְדִידִי לְבֵין הַזּוּטָרִים לִמְדָה אוֹתוֹ אֶת דַּרְכֵיהֶם וְכֵיצַד לִמְנֹעַ אֶת תְּכָכֵיהֶם. בִּרְשׁוּתְךָ אֶקְרָא לוֹ לָבוֹא אֵלֵינוּ.”
פָּנָיו שֶׁל נִשְׁתַּנָּה הֵאִירוּ בְּחִיּוּךְ.
“גַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי עַל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר בַּיְּעָרוֹת. צִפָּרִים יָפוֹת, שֶׁשְּׁרִיקָתָן מַחֲרִישָׁה אָזְנַיִם.”
מַגְרַע הִבִּיט בּוֹ בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת, רָמַז בְּיָדוֹ לְאֶחָד הַתַּנִּים וְזֶה נִגַּשׂ אַל הַקּוֹסֵם וּדְחָפוֹ לְכִוּוּן הָעַמּוּדִים.
“הַחֹרֶשׁ הַזֶּה מִתְעָרֵב בְּכָל שִׂיחָה,” קָבַל בְּאָזְנֵי נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, “אִם אֶשְׁלַח הוֹדָעָה לִידִידִי, הוּא יַגִּיעַ לְכָאן בִּמְּהֵרָה. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁל בְּנֵי תְמוּתָה רְגִילִים,” הִסְבִּיר. “אֵין מַה לַחֲשֹׁשׁ מִמֶּנּוּ – צוּרָתוֹ מְעַט מוּזָרָה. לְרַגְלָיו שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, פָּנָיו שְׂעִירִים וְהוּא רָגִישׁ לְמַיִם. אִם יֵרָטֵב – יִתְמוֹסֵס וְיֵעָלֵם. אוּלָם טוֹבָה עֲצָתוֹ וְנֶאֱמָנָה יְדִידוּתוֹ,” הִמְשִׁיךְ וְהִסְבִּיר נֹכַח מַבָּטוֹ הַמִּשְׁתָּאֶה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, “יְדִידִי זֶה הוּא שֵׁד.”
ז. נִשְׁתַּנָּה
עַזְפָּן עָמַד נִדְהַם בְּכִכַּר הַשּׁוּק.
הַשְׁפָּעַת הַשְּׁרִיקוֹת הִדְהִימָה גַם אוֹתוֹ. הוּא לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ, כִּי הַמָּקוֹם הַהוֹמֶה וְהַתּוֹסֵס יֵהָפֵך בְּהֶרֶף-עַיִן לְכִכָּר שׁוֹמֵמָה, חַסְרַת כָּל רַחַשׁ וְרִשְׁרוּשׁ. הַדְּמֻיּוֹת הַמְּאֻבָּנוֹת שֶׁל חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר, הַסּוֹחֲרִים, הַקּוֹנִים, הַחֲמוֹרִים וְהַגְּמַלִּים הֵטִילוּ עָלָיו פַחַד. כֵּיצַד יְשַׁחְרֵר עַתָּה אֶת כָּל הֶהָמוֹן מִשִּׁתּוּק מַפְחִיד זֶה? הוּא סָטַר עַל לְחָיֵיהֶם, טִלְטֵל אֶת יְדֵיהֶם – אַךְ הַשִּׁתּוּק לֹא פָּג. נִסָּה לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹל הַנְּשִׁיפָה שֶׁהִשְׁמִיעוּ הַזּוּטָרִים כַּאֲשֶׁר שִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ מִשְּׁתּוּקוֹ – אַךְ לֹא הִצְלִיחַ בְּכָךְ. רוּחַ חֲזָקָה נָשְׁבָה – וְהִפִּילָה סוֹכְכִים אַרְצָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, אַךְ גַּם הָרַעַשׁ הַזֶּה לֹא הֶעִירָם. פַּחַד נָפַל עַל הַנָּסִיךְ וְהוּא הֵחֵל לָרוּץ אֶל הַמָּקוֹם הַיָּחִיד אֲשֶׁר הִכִּיר וּמִמֶּנּוּ יָדַע כֵּיצַד לְהִמָּלֵט מִן הַחִזָּיוֹן הַמַּפְחִיד שֶׁעוֹלֵל, אֶל הַבְּאֵר. בְּדַרְכּוֹ לָאַרְמוֹן שָׁרַק וְצִפְצֵף בִּמְלוֹא כֹחוֹ, כְּדֵי לְפַלֵּס לוֹ דֶרֶך – וְהוֹתִיר אַחֲרָיו עַשְׂרוֹת דְּמֻיּוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁקָּפְאוּ עַל עָמְדָן.
בְּהַגִּיעוֹ לַגַּן כְּבָר כָּאֲבוּ רֵאוֹתָיו מֵרֹב הַשְּׁרִיקוֹת.
לְיַד הַבְּאֵר יָשַׁב לָנוּחַ, רַגְלָיו בְתוֹךְ הַבְּאֵר, דָּרוּךְ וּמוּכָן לְהֵאָחֵז בַּשְּׁלַבִּים וּלְהִסְתַּלֵּק לְמַטָּה עִם הִתְגַּלְּעוּת סִימָן רִאשׁוֹן שֶׁל סַכָּנָה.
“עַזְפָּן!” נִשְׁמָע קוֹל שָׁקֵט מֵאֲחוֹרָיו וּפִלְפֶּלֶת יָצְאָה מִבֵּין הַשִּׂיחִים. “חִכִּיתִי לְךָ כָּאן, יָדַעְתִּי כִּי תִמַלֵּט הֵנָּה, כִּי זֶה הַמָּקוֹם הַיָּחִיד הַמֻּכָּר לְךָ.”
“נִכְשַׁלְתִּי בְּמַעֲשַׂי,” מִלְמֵל עַזְפָּן בִּמְבוּכָה. “לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַסְבִּיר לְאָבִיךְ הַמֶּלֶךְ אֶת כַּוָּנוֹתַי וְאֶת חֲשָׁדוֹתַי, מַגְרַע נִהֵל אֶת הַשִּׂיחָה כָּל-כָּךְ מַהֵר, שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְאַרְגֵּן אֶת מַחְשְׁבוֹתַי. הוּא גַּם לָקַח מִמֶּנִּי אֶת הַקְמֵיעוֹת וּוַדַּאי יַחֲזִיר אוֹתָם לַשֵּׁד. וְאִם יַעֲשֶׂה זֹאת – לֹא אוּכַל לִגְבֹּר עָלָיו, גַּם אֶל הַזּוּטָרִים אֵינֶנִּי יָכֹל לְהִמָּלֵט. כְּבָר גָּרַמְתִּי לָהֶם דַּי צָרוֹת. וְאִם אַמְשִׁיךְ לִשְׁרֹק וּלְשַׁתֵּק אֶת כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלַי – גַם זֹאת אֵינָה דֶּרֶךְ. מָה אֶעֱשֶׂה?”
נִכַּר בּוֹ הֵיטֵב שֶׁמְּבוּכָתוֹ הָיְתָה גְדוֹלָה.
פִּלְפֶּלֶת נִסְּתָה לְהַרְגִּיעוֹ, אַךְ לְפֶתַע שָׁמְעוּ שְׁנֵיהֶם רַחַשׁ בֵּין הַשִּׂיחִים.
“מַהֵר, הַכְּלָבִים!” נִבְהַל עַזְפָּן וְהִתְכּוֹפֵף אֶל הַבְּאֵר.
“הַמְתֵּן!” צִוְּתָה עָלָיו פִּלְפֶּלֶת, “אֵין טַעַם בִּבְרִיחָה אֶל הַבְּאֵר. הַפַּעַם הֵם יִרְדְּפוּ אַחֲרֶיךָ וְיַהַרְגוּ אוֹתְךָ לִפְנֵי שֶׁתַּצְלִיחַ לִמְצֹא מִסְתּוֹר.”.
הִיא אָחֲזָה בְּיָדוֹ וּמָשְׁכָה אוֹתוֹ אֶל הַסְּבַךְ. בְּלֶכְתָּהּ הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ, הִבִּיטָה וְהֵאֵטָּה צְעָדֶיהָ.
“אֵין לְךָ מַה לִבְרֹחַ. זֶה נִשְׁתַּנָּה, הַקּוֹסֵם הַזָּקֵן. הוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל לָרוּץ, וְגַם חֵרֵשׁ הִנֵּהוּ. נַעֲמֹד כָּאן וְלֹא יִרְאֶה אוֹתָנוּ.”
“חֵרֵשׁ וְטִפֵּשׁ, שָׁמֵן וְזָקֵן, עִוֵּר וְאִלֵּם – וַאֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים מִפָּנָיו כִּשְׁפָנִים,” צָחַק עַזְפָּן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַמֶּתַח הָרַב שֶׁהִצְטַבֵּר בּוֹ.
“שָׁמֵן – מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי; זָקֵן – גַּם אַתָּה תִּהְיֶה; גַּם חֵרֵשׁ וְאִלֵּם אֵינֶנִּי, וְעֵינַי טוֹבוֹת מִשֶּׁלְּךָ… וּמִי הַטִּפֵּשׁ מִבֵּינֵינוּ – אֲנִי אוֹ אַתָּה, שֶׁכָּל כָּךְ הִסְתַּבַּכְתְּ?” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי נִשְׁתַּנָּה, אֲשֶׁר הִתְקַדֵּם הַיְשֵׁר אֶל זוּג הַנְּסִיכִים.
“יָפֶה חָשַׁבְתְּ.” חִלֵּק מַחֲמָאָה לְפִלְפֶּלֶת, “לְכָאן חַיָּב הָיָה לְהִמָּלֵט. וְאַתָּה צָדַקְתָּ,” הִמְשִׁיךְ וּפָנָה לְעַזְפָּן, “כִּי אִם יִמָסְרוּ הַקְמֵיעוֹת לִידֵי הַשֵּׁד מוּטָב שֶׁתִּסְפֹּר אֶת שְׁעוֹתֶיךָ.”
נִשְׁתַּנָּה פִּנָּה אֶת הֶעָלִים וְהִתְיַשֵּׁב בִּרְוָחָה בֵינֵיהֶם.
“מֵאָז נִתְמַנָּה מַגְרַע לְשַׂר הַטֶּקֶס בָּאַרְמוֹן – חָשַׁדְתִּי בְּמַעֲשָׁיו. תְּחִלָה הֵטִיל אֵימָה עַל הַכֹּל בְּעֶזְרַת שׁוֹמְרֵי רֹאֹשׁוֹ, הַתַּנִּים. אַחַר כָּךְ הֵחֵל לְשַׁחֵד אֶת חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר הַמַּלְכוּתִי. הַסַּמָּל שֶׁבַּחֲדַר הַכֵּס מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ תַשְׁלוּם קָבוּעַ. גַּם אֶת הַסַּפְרָן נִסָּה לִקְנוֹת כְּדֵי שֶׁיְּזַיֵּף אֶת מִסְמְכֵי הַמַּלְכוּת הַשְּׁמוּרִים בַּסִּפְרִיָּה. וּכְשֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְשַחֲדוֹ – הִרְעִיל אוֹתוֹ בְּרַעַל שֶׁקִּבֵּל מֵהַשֵּׁד. הַסַּפְרָן הַמִּסְכֵּן הִזְדַּקֵּן תּוֹךְ שָׁבוּעַ וְנֶהְפַּךְ לִמְטֻמְטָם מְפֻחָד. אֲנִי הָיִיתִי הַלָּקוֹחַ הַבָּא בַּתּוֹר, אַךְ נִחַשְׁתִּי אֶת כַּוָּנוֹתָיו וּמִהַרְתִּי לְשַׁנּוֹת אֶת הִתְנַהֲגוּתִי, כְּדֵי שֶׁיָּחְשֹׁב שֶׁאֵינֶנִּי מְהַוֶּה עוֹד אִיּוּם עָלָיו.
סָתַמְתִּי אָזְנַי בְשַׁעֲוָה, וְכָךְ יְכֹלְתִּי לְמַלֵּא תַפְקִיד שֶׁל חֵרֵשׁ. הָאֲנָשִׁים תָּמִיד חוֹשְׁבִים אֶת הַחֵרְשִׁים לְחֵרְשִׁים-אִלְמִים – לָכֵן הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב בִּמְקוֹם לְדַבֵּר… הֵבָנְתִּי שֶׁשֵּׁדִים אֵינָם חוֹשְׁשִׁים מִפְּנֵּי קוֹסֵם חֵרֵשׁ-אִלֶּם – לֹא כָּל שֶׁכֵּן שָׂרֵי טֶקֶס. לְאַחַר שֶׁיָּצַרְתִּי אֶת הַדְּמוּת הָאֻמְלָלָה, יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא אֶת הַשַּׁעֲוָה מֵאָזְנַי וְלִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר מְדַבְּרִים, מִבְּלִי שֶׁיַּחְשְׁדוּ בִּי.” הוֹסִיף בְּחִיּוּךַּ.
פִּלְפֶּלֶת הִסְתַּכְּלָה בַּקוֹסֵם בְּהִתְפַּעֲלוּת וְשָׁתְקָה.
“מַה כַוָּנוֹתָיו שֶׁל מַגְרַע?” שָׁאַל עַזְפָּן.
עֲדַיִן זֶה לֹא בָּרוּר לִי. לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין אֶת מְזִמּוֹתָיו. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִכְנָס לְבָאֵר וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה תְכוּפוֹת, וְלִפְעָמִים כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹצֵא מְדַמֶּמֶת הַצַּלֶקֶת שֶׁעַל רֹאשׁוֹ.”
הַתֵּאוּר הִזְכִּיר לְעַזְפָּן מַשֶּׁהוּ.
“יֵשׁ שְׁנֵי מַגְרַע,” אָמַר בְּהַבְרָקַת-רֶגַע, “אֶחָד הָאֲמִתִּי וְהָאַחֵר הַוּא רַק מַעֲטֶה חִיצוֹנִי, שֶׁבּוֹ מִתְכַּסֶּה הַשֵּׁד. לָכֵן הוּא מֵפִיץ לִפְעָמִים רֵיחַ גָּפְרִית וּמְחַפֶּה עַל כָּךְ בְּעֶזְרַת בֹּשֶׂם הַוְּרָדִים. בְּצוּרָה זֹאת הוּא יָכֹול לִהְיוֹת בּוֹ-בַּזְּמַן בִּשְׁנֵי הָאַרְמוֹנוֹת וּלְהַחֲלִיף מְקוֹמוֹ מִבְּלִי שֶׁהַדָּבָר יֻרְגַּשׁ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהַשֵּׁד לוֹבֵשׁ אֶת דְּמוּתוֹ – מְדַמֶּמֶת הַצַּלֶּקֶת שֶׁעַל רֹאשׁוֹ.”
“נִרְאֶה לִי שֶׁאַתָּה צוֹדֵק!” הִסְכִּים נִשְׁתַּנָּה, אוּלָם עַכְשָׁו חָשׁוּב יוֹתֵר לְהַחְלִיט מַה נַעֲשֶׂה. הַמֶּלֶךְ פָּקַד לְחַלֵּק שַׁעֲוָה לְכָל יוֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן, כְּדֵי שֶׁלַּמַּשְׁרוֹקִיּוֹת שֶׁלְךָ לֹא תִהְיֶה עוֹד הַשְׁפָּעָה עֲלֵיהֶם. נוֹסָף לְכָךְ שִׁכְנֵעַ מַגְרַע אֶת הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַשֵּׁד, כְּדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ וְיִתְפֹּס אוֹתְךָ.”
מֵרָחוֹק נִשְׁמַע רַעַשׁ חָזָק. חַיָּלֵי הָאַרְמוֹן צָעֲדוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת לְרֹחַב הַגָּן, מַכִּים בְּחַרְבוֹתֵיהֶם עַל מָגִנֵיהֶם, אָזְנֵיהֶם חֲתוּמוֹת בְשַׁעֲוָה – וְהֵם סוֹרְקִים אֶת כָּל הַפִּנּוֹת.
“מַהֵר!” צִוְּתָה פִּלְפֶּלֶת, “עָלֶיךָ לְהִמָּלֵט. רוּץ בְּמּוֹרָד הַשְּׁבִיל עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְבֵית-הַסֹּהַר. שָׁם תִּתְחַבֵּא. אִישׁ לֹא יְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ בְּמָקוֹם זֶה.”
עַזְפָּן עָשָׂה כִדְבָרֶיהָ וּמִהֵר לְהִמָּלֵט מִן הַמָּקוֹם.
ח. הַמִּרְדָּף
בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל הִתְקַדְּמָה שׁוּרַת הַחַיָּלִים. לְרָאשֵׁיהֶם חָבְשׁוּ קְסָדוֹת, אָזְנֵיהֶם הָיוּ אֲטוּמוֹת בְשַׁעֲוָה וְהֵם הִכּוּ בְּחַרְבוֹתֵיהֶם עַל הַמָּגִנִּים. צַעֲדֵיהֶם הָיוּ אִטִּיִּים וּמְהֻסָסִים. הֵם הִבִּיטוּ זֶה בָזֶה בְפַחַד וּכְלָל לֹא חִפְּשׂוּ אַחַר עַזְפָּן. גַּם הַסַּמָּלִים, אֲשֶׁר צָעֲדוּ אַחֲרֵיהֶם, נִרְאוּ מְהֻסָסִים לֹא פָּחוֹת מֵהֶם.
עַזְפָּן מִהֵר לְטַפֵּס עַל עֵץ גָּבוֹהַּ וְהִמְתִּין עַד שֶׁיַּעַבְרוּ הַחַיָּלִים מִתַּחְתָּיו. שְׁנֵי הַסַּמָּלִים צָעֲדוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וְדִבְּרוּ בְּלַחַשׁ זֶה עִם זֶה.
“הַפְּקֻדָּה הָיְתָה לִפְקֹק אֶת הָאָזְנַיִם,” הִרְעִים עֲלֵיהֶם עַזְפָּן מִן הֶעָנָף שֶׁעָלָיו יָשַׁב.
הַסַּמָּלִים נָשְׂאוּ אֶת מַבָּטָם לְעֶבְרוֹ – וְנִשְׁאֲרוּ קְפוּאִים בְּמַצָּב זֶה לְאַחַר שֶׁהַנָּסִיךְ שָׁרַק בַּמַּשְׁרוֹקִיּוֹת שֶׁבְּפִיו.
הוּא הוֹצִיא אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת מֵהַפֶּה – וּבְאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ נִנְעַץ חֵץ סָמוּךְ לְאַפּוֹ.
“אַל תָּעֵז לְהַכְנִיס אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת בַּחֲזָרָה לְפִיךָ, אוֹ שֶׁהַחֵץ הַבָּא יְחַבֵּר אוֹתְךָ לָעֵץ!”
בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ סָמוּךְ עָמְדוּ שְׁנֵי הַתַּנִּים. חִיּוּךְ אַכְזָרִי עַל שִׂפְתֵיהֶם, וּקְשָׁתוֹת דְּרוּכוֹת בִּידֵיהֶם
“רֵד מִן הָעֵץ, לְאַט וּבְשֶׁקֶט.” פָּקְדוּ עָלָיו. “כָּל הָאַרְמוֹן מְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה נוֹפֵל לְיָדֵינוּ כִפְרִי בָשֵׁל,” גָּעוּ בִּצְחוֹק מְלַגְלֵג.
“רְאוּ נָא אֶת הוֹרֵג הַדֹּב, חֲנִיכָם שֶׁל הַזּוּטָרִים… רוּץ, גִּבּוֹר, רוּץ! בְּעוֹד שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת נֵצֵא אַחֲרֶיךָ. אִם נַשִּׂיג אוֹתְךָ נִנְעַץ חֵץ מֻרְעָל בְּכָל אַחַת מֵרַגְלֶיךָ, בְּרַח!”
עַזְפָּן נִמְלַט בְּבֶהָלָה. אָכֵן מַצָּב בִּישׁ. זוּג צַיָּדֵי אָדָם בְּעִקְבוֹתָיו וְחַיָּלֵי מִשְׁמָר הַמֶּלֶךְ חוֹסְמִים אֶת כָּל הַמִשְׁעוֹלִים… הוּא מִהֵר אֵפוֹא אֶל מְקוֹם הַמִּסְתּוֹר הַמֻּכָּר לוֹ מֵאַרְמוֹנוֹ הַמְרֻחָק – אֶל חֻרְשַׁת הַמַּנְגְּרוֹבִּים שֶׁלְּיַד הָאֲגַם.
הָעֵצִים עָמְדוּ בְמַיִם רְדוּדִים, סְבוּכִים וּמִשְׂתָּרְגִּים זֶה בָזֶה.
“הַמַּיִם יְכַסּוּ אֶת עִקְבוֹתַי,, חָשַׁב עַזְפָּן בְּשָׁעָה שֶׁפִּלֵּס דַּרְכּוֹ בֵּין הָעֵצִים וּפָנָיו לְמֶרְכַּז הַחֻרְשָׁה, שָׁם עָמַד עֵץ עַתִּיק, שֶׁגִּזְעוֹ חָלוּל וּפִתְחוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה. הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ וְנִדְחַק אֶל תּוֹךְ חֲלַל הָעֵץ.
“לְפָחוֹת אֶהְיֶה מוּגָן מִפְּנֵי חִצִּים.” אָמַר לְעַצְמוֹ.
הַיְּשִׁיבָה בְּתוֹךְ גֶּזַע הָעֵץ הָיְתָה מְאֹד לֹא נוֹחָה. הֶחָלָל הָיָה קָטָן וְצַר וְרֵיחַ הָרִקָּבוֹן כִּמְעַט הֶחֱנִיק אֶת נְחִירָיו. עַזְפָּן הִמְתִּין בַּדְּרִיכוּת וְאָזְנָיו הָיוּ קַשּׁוּבוֹת לְכָל רַחַשׁ מִבַּחוּץ. הַהַמְתָּנָה הָיְתָה אֲרֻכָּה וְקָשָׁה. לְבַסּוֹף לֹא יָכֹל עוֹד לָשֵׂאת אֶת רֵיחַ הָרִקָּבוֹן וְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ לִנְשֹׁם מְעַט אֲוִיר צַח. חֵץ מְכֻוָּן הֵיטֵב נִתְקַע סָמוּךְ לְאַפּוֹ.
בַּבֹּץ הֶעָמֹק וְהַטּוֹבְעָנִי שֶׁל הָאֲגַם עָמְדוּ שְׁנֵי הַתַּנִּים וְגִחֲכוּ.
“מִי שֶׁרָץ בַּבֹּץ מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת, גַּם אִם הֵם מְכֻסִּים בְּמַיִם,” לִגְלְגוּ, “אֲפִלּוּ הַזּוּטָרִים יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לְבוֹסֵס בְּבֹץ עָמֹק. אַרְנָבוֹן בֶּן יוֹמוֹ מְסֻגָּל לְהִמָּלֵט יוֹתֵר טוֹב מִמְּךָ…”
עַזְפָּן מִהֵר לְהַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ פְּנִימָה.
“אִם תִּשָּׁאֵר שָׁם – נִשְׂרֹף אֶת הָעֵץ וְאוֹתְךָ גַּם יַחַד.” אִיְּמוּ הַתַּנִּים.
“הַמְתִּינוּ!” קָרָא עַזְפָּן, “אִם אַתֶּם רוֹצִים בְּמִשְׂחַק צַיִד – בּוֹאוּ נְנַהֵל אוֹתוֹ בְּצוּרָה הוֹגֶנֶת. תְּנוּ לִי רֶבַע שָׁעָה לְהִמָּלֵט וְרַק אַחַר כָּךְ תֵּצְאוּ בְּעִקְבוֹתַי. אוּלָם יֵשׁ לִי תְנַאי – בִּזְמַן הַמִּרְדָּף עֲלֵיכֶם לְהַשְׁאִיר אֶת אָזְנֵיכֶם פְּתוּחוֹת…”
“אֶת תְּנַאֵי הַמִּשְׂחָק אֲנַחְנוּ נִקְבָּע. רֶבַע שָׁעָה – בְּבַקָּשָׁה. אַךְ אָזְנֵינוּ הֵן רְכוּשֵׁנוּ. נִפְתַּח אוֹ נִפְקֹק אוֹתָן כִּרְצוֹנֵנוּ.”
18 מְחֹסֶר בְּרֵרָה אַחֶרֶת הִסְכִּים עַזְפָּן לִתְנָאֵיהֶם שֶׁל הַתַּנִּים. הוּא יָצָא מִן הָעֵץ וּפָתַח בִּמְנוּסָה.
“אַרְנָבוֹן הֵם קָרְאוּ לִי,” דִבֵּר אֶל עָצְמוֹ. “אַרְאֶה לָהֶם אֵפוֹא אִיך בּוֹרַחַת אַרְנֶבֶת.”
הוּא הִרְהֵר בְּתַּחְבּוּלוֹת הַמְּנוּסָה שֶׁל הָאַרְנֶבֶת. “עֲקֵבוֹת אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לְהַסְתִּיר, אֲבָל בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁר לְבַלְבֵּל אוֹתָם כָּךְ שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד יִהְיֶה לִקְבֹּעַ בְּאֵיזֶה כִּוּוּן נַסְתִּי. בְּנוֹסָף לְכָךְ אָסוּר לִי לְהִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. חַיָּב אֲנִי לִבְחֹר מְקוֹם מַחֲבוֹא שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתָּן לִצְפּוֹת וְלִרְאוֹת אֶת הַצַּיָּדִים מִתְקָרְבִים.”
הוּא רָץ בֵּין מִשְׁעוֹלֵי הַגַּן, שֶׁבָּהֶם יְטַשְׁטְשׁוּ הַחַיָּלִים הַבּוֹלְשִׁים אַחֲרָיו אֶת עִקְבוֹתָיו, פָּנָה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה לְלֹא כָּל סֵדֶר הֶגְיוֹנִי, כְּדֵי לְהַעֲלִים אֶת הַכִּוּוּן שֶׁל יַעֲדוֹ הָאֲמִתִּי – אֵזוֹר הַחֹרֶשׁ הַנָּמוּךְ שֶׁבַּגַּן.
בַּחֹרֶשׁ הַנָּמוּךְ צָמְחוּ בִּצְּפִיפוּת שִׂיחִים וְעֵצִים שֶׁקּוֹמָתָם כְּקוֹמַת אָדָם.
“עַתָּה אַרְאֶה לָהֶם מַה לָמַדְתִּי מֵהָאַרְנָבוֹת,” אָמַר לְעַצְמוֹ וּפָתַח בְּרִיצָה מְהִירָה, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת גְּדוֹלִים וּבְרוּרִים. הוּא הִתְפַּתֵּל וְרָץ בְּמַעְגָּלִים בֵּין הָעֵצִים, חָצָה אֶת עִקְבוֹתָיו, שָׁב וְחָזַר עֲלֵיהֶם, מְעַרְבֵּב עֲקֵבוֹת חֲדָשִׁים וִישָׁנִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה. פְּעָמִיִם אֲחָדוֹת יָצָא מֵאֵזוֹר-הַחֹרֶשׁ, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר עִקְּבוֹת-יְצִיאָה בְּרוּרִים, וְחָזַר אֵלָיו תּוֹךְ הַקְּפָּדָה לְכַסּוֹת אֶת עִקְבוֹתָיו, כָּךְ שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ כִּי חָזַר לְאֵזוֹר זֶה.
“בְּמָבוֹךְ כָּזֶה, גַם שׁוּעָל מְנֻסֶּה לֹא יִמְצָא אֶת מְקוֹמוֹ,” הִרְהֵר בְּסִפּוּק וְצָעַד צְעָדִים קַלִּים, שֶׁאֵינָם מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת, אֶל קְבוּצַת שִׂיחִים מְרֻחֶקֶת, שֶׁבְּתוֹכָהּ הִסְתַּתֵּר.
הַתַּנִּים הִגִּיעוּ אֶל אֵזוֹר הַחֹרֶשׁ בִּמְּהֵרָה. אֶחָד עַל אַרְבְּעוֹתָיו, מְרַחְרֵחַ אֶת הָאֲדָמָה, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי עָקַב אַחֲרָיו זָקוּף וְדָרוּךְ, כְּשֶׁקַשְׁתּוֹ מוּכָנָה לִירִיָּה בְּיָדוֹ.
הֵם הִתְיַעֲצוּ לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לַחֹרֶשׁ וְנֶעֶלְמוּ בַּסְּבַךְ. בְּדַרְכָּם הֶחֱרִידוּ אֶת הַצִּפֳּרִים וּלְפִי מְעוּפָן שֶׁל הַצִּפֳּרִים יָכֹל עַזְפָּן לַעֲקֹב אַחַר הִתְקַדְּמוּת הָרוֹדְפִים.
זְמַן רָב נִשְׁאֲרוּ הַתַּנִּים בְּאֵזוֹר הַחֹרֶשׁ הַנָּמוּךְ וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מִמֶנּוּ, הִתְיָעֲצוּ רֶגַע זֶה עִם זֶה – וְנִפְרְדוּ. כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּנִפְרָד פָּנָה לִבְלֹשׁ אֶת שׁוּלֵי הַחֹרֶשׁ, כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ עֲקֵבוֹת שֶׁל יְצִיאָה מִמֶּנּוּ לַעֲבָרִים שׁוֹנִים.
“הֵם פִּקְּחִים וּמְנֻסִּים,” הִסִּיק עַזְפָּן,” :בְּצוּרָה זוֹ יַקִּיפוּ אֶת אֵזוֹר הַחֹרֶשׁ מִסָּבִיב וְיוּכְלוּ לְהַחְלִיט אִם עֲדַיִן אֲנִי מִסְתַּתֵּר בּוֹ אוֹ יָצָאתִי מִמֶּנּוּ לְמָקוֹם אַחֵר. לְמַזָּלִי הִשְׁאַרְתִּי הַרְבֵּה עִקְּבוֹת יְצִיאָה. עַד אֲשֶׁר יִבְדְּקוּ אֶת כֻּלָּם – אוּכַל לִמְצֹא לִי מִסְתּוֹר אַחֵר, טוֹב-יוֹתֵר.”
הוּא חָמַק אֵפוֹא בְּשֶׁקֶט מִמַּחֲבוֹאוֹ וְהֵחֵל לְהִתְקַדֵּם בִּזְהִירוּת.
בְּמִשְׁעוֹלֵי הַגַּן הִמְשִׁיכוּ הַחַיָּלִים בְּחִפּוּשֵׂיהֶם, אוּלָם הַסַּכָּנָה שֶׁיְּגַלּוּ אֶת עַזְפָּן הָיְתָה קְטַנָּה. הֵם הָלְכוּ צְפוּפִים, מַחֲזִיקִים זֶה בְּיָדוֹ שֶׁל זֶה, חוֹשְׁשִׁים לְהִתְרַחֵק מִן הַשְּׁבִילִים הַפְּתוּחִים. בֵּינֵיהֶם הִסְתּוֹבְבוּ רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הֶחָצֵר, שֶׁגַּם אָזְנֵיהֶם הָיוּ פְקוּקֹות. הַכֹּל נִרְאוּ יוֹתֵר מְפֻחָדִים מֵאֲשֶׁר מְשֻׁעֲשָׁעִים מֵהַצַּיִּד הַגָּדוֹל שֶׁנֶּעֱרָךְ בְּרַחֲבֵי גַּן הָאַרְמוֹן.
עַזְפָּן הִתְעָרֵב בִּקְהַל הַצּוֹעֲדִים. אִישׁ לֹא זִהָה אוֹתוֹ וּבִטְחוֹנוֹ חָזַר אֵלָיו. לְפֶתַע רָאָה בְּעִקּוּל הַמִּשְׁעוֹל אֶת הַתַּנִּים. שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ כְּפוּפִים, אַפֵּיהֶם נְעוּצִים בָּאֲדָמָה, מְרַחְרְחִים לְגַלּוֹת אֶת רֵיחוֹ, עוֹד רֶגַע יוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ.
הוּא פָּרַץ בְּרִיצָה אֶל עֵבֶר הָאֻרְוָה, כִּי חָשַׁב שֶׁזֶּבֶל הַסּוּסִים הָרֵיחָנִי יְכַסֶּה עַל רֵיחוֹ וְלֹא יַבְחִינוּ בִּמְצִיאוּתוֹ. בָּאֻרְוָה דִּלֵּג מֵעַל לָאֵבוּסִים וְהִתְקַדֵּם בֵּין הַסּוּסִים, כְּשֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל צַוָּארֵיהֶם לְהַרְגִּיעָם.
בְּתוֹךְ מַלְבֵּן הַדֶּלֶת הַמְּרֻחֶקֶת רָאָה אֶת צְלָלִיּוֹת הַתַּנִּים, הַנִּכְנָסִים בִּמְרוּצָה פְּנִימָה. הוּא דִלֵּג מִן הַחַלּוֹן – וּמָצָא עַצְמוֹ בִּגְדֵרַת סוּסֵי הָרְכִיבָה, אֲשֶׁר הִצְטוֹפְפוּ בַּפִּנָּה הַמְּרֻחֶקֶת. כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַסּוּסִים, חָלַף לְיַד אָזְנוֹ בִּשְׁרִיקָה חֵץ. הַסּוּס הַקָּרוֹב אֵלָיו הִתְרוֹמֵם עַל טְלָפָיו הָאֲחוֹרִיִּים בִּבְעָתָה, צוֹהֵל מִכְּאֵב, וְחֵץ נָעוּץ בְּשׁוֹקוֹ.
כָּל הַסּוּסִים נִבְהֲלוּ וּפָרְצוּ בִּדְהָרָה סְבִיב הַגָּדֵר. עַזְפָּן, שֶׁהָיָה פָּרָשׁ מְנֻסֶּה, קָפַץ עַל גַּבּוֹ שֶׁל סוּס, חָבַק אוֹתוֹ חָזָק בְּבִרְכָּיו וְנָהַג אֶת עֲדַת הַסּוּסִים הַמְבֹעֶתֶת הַיְשֵׁר אֶל הַגָּדֵר. הַסּוּס דִּלֵּג מֵעַל הַגָּדֵר – וְכָל הַלַּהֲקָה אַחֲרָיו. הַסּוּסִים הַמְבֹהָלִים דָּהֲרוּ הַיְשַׁר אֶל מִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים וּפִזְּרוּ אֶת טוּרֵי הַחַיָּלִים, אֲשֶׁר פָּתְחוּ בִּמְרוּצָה אַחֲרֵיהֶם.
“לְיוֹתֵר מִזֶּה לֹא יְכֹלְתִּי לְקַוּוֹת,” חִיֵּךְ עַזְפָּן מְרֻצֶּה. “עִם עֵדֶר סוּסִים מִצְּדָדַי וּפְלֻגַּת חַיָּלִים מֵאֲחוֹרִי – אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁהַתָּנִים יַעֲלוּ עַל עִקְבוֹתַי.”
בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ דִּלֵּג מֵעַל הַסּוּס, הִתְגַּלְגֵּל בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִמְתִּין עַד שֶׁהַסּוּסִים, הַחַיָּלִים וְהַתַּנִּים, הַמְּמַהֲרִים בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, יִתְרַחֲקוּ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ. אָז קָם, נִעֵר אֶת הֶעָלִים שֶׁדָּבְקוּ בִּבְגָדָיו – וּפָנָה אַל עֵבֶר בֵּית-הַסֹּהַר.
ט. בֵּית-הַסֹּהַר
בֵּית הַסֹּהַר הָיָה מִבְנֶה גָדוֹל. דֶּלֶת הַבַּרְזֶל הַכְּבֵדָה שֶׁלּוֹ נִשְׁאֲרָה פְּתוּחָה בְּשֶׁל הַמְּהוּמָה שֶׁקָּמָה בָּאַרְמוֹן וְעַזְפָּן מִהֵר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. מַדְרֵגוֹת צָרוֹת הוֹלִיכוּ אֶל הַמַּרְתֵּף – וְאַחַד הַתָּאִים שָׁבּוֹ הָיָה פָּתוּחַ. הוּא נִכְנָס לְתוֹךְ הַתָּא וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו.
בַּמִּסְדְּרוֹן נִשְׁמְעָה הַלְמוּת צְעָדִים. סַמָּל הַמִּשְׁמָר נִכְנַס וְהִזְעִיק אֶת הַסּוֹהֲרִים.
“הַקְשִׁיבוּ כֻּלְכֶם!” אָמַר לָהֶם, “נִמְלַט אָדָם מְסֻכָּן, הַמַּשְׁמִיעַ שְׁרִיקוֹת אֲשֶׁר מְשַׁתְּקוֹת אֶת הַשּׁוֹמְעִים. הִנֵּה לָּכֶם שַׁעֲוָה לִסְתֹם אֶת אָזְנֵיכֶם… מְטֻמְטָמִים, הַמְתִּינוּ, עוֹד לֹא!” צָעַק הַסַּמָּל וְעַזְפָּן שָׁמַע צְלִיל סְטִירַת לֶחִי. “אַל תִּסְתְּמוּ אֶת אָזְנֵיכֶם כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְחַלֵּק לָכֶם הוֹרָאוֹת. אֵין לִסְתֹם אֶת הָאָזְנַיִם, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁתִּשְׁמְעוּ תִּפּוּף חֶרֶב עַל מָגֵן. כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַנִּמְלָט – צָעִיר יָפֶה וְזָקוּף, לָבוּשׁ גְּלִימָה יָרֻקָה, יַשְׁמִיעַ תְּחִלָה אוֹת אַזְעָקָה וְרַק אַחַר כָּךְ יֶאֱטֹם אֶת אָזְנָיו. בָּרוּר?”
הַסַּמָּל יָצָא וְהַסּוֹהֲרִים עָבְרוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן, כְּשֶׁצְּרוֹרוֹת מָפְתְּחוֹתֵיהֶם מְשַׁקְשְׁקִים. לְיַד כָּל דֶּלֶת נֶעֶצְרוּ, פָּתְחוּ אוֹתָהּ, הֵצִיצוּ פְּנִימָה וְחָזְרוּ וְנָעֲלוּ אוֹתָהּ. לְיַד דַּלְתּוֹ שֶׁל עַזְפָּן חָלְפוּ מִבְּלִי לְהָצִיץ פְּנִימָה, שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ כִּי הַתָּא רֵיק. אוּלָם, מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל, כַּנִּרְאֶה – נָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת.
“עַכְשָׁו אֲנִי תָּקוּעַ בַּכֶּלֶא כְּמוֹ טִפֵּשׁ. בְּעַצְמִי הִכְנַסְתִּי אֶת עַצְמִי לְכָאן, סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְאִפְשַׁרְתִּי לָהֶם לִנְעֹל אוֹתָהּ. אִם אֶצְעַק – אִישׁ לֹא יָשִׂים לֵב אֵלַי, שֶׁהֲרֵי כָּל הָאֲסִירִים צוֹעֲקִים. וְאִם יַבְחִינוּ בִּי – מִיָּד יָבִיאוּ אוֹתִי אֶל הַשֵּׁד, אֲשֶׁר לַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת אֵין כֹּחַ הַשְׁפָּעָה עָלָיו…”
יָשַׁב עַזְפָּן בַּתָּא וְשָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת כָּל אוֹתוֹ יוֹם, עַד אֲשֶׁר שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
בָּעֶרֶב שׁוּב נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת בַּמִּסְדְּרוֹן. סוֹהֵר חָדָשׁ הִגִּיעַ לַמִּשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה.
“עֲדַיִן לֹא מָצְאוּ אֶת הַשּׁוֹרֵק הַמְּסֻכָּן. חִפְּשׂוּ אַחֲרָיו בְּכָל פִּנּוֹת הָאַרְמוֹן וְגַם בָּעִיר. אוּלַי נִמְלַט לַשָּׂדוֹת, אוֹ טָבַע בַּנָּהָר. הַשְּׁמוּעוֹת אוֹמְרוֹת כִּי הוֹד מַלְכוּתוֹ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי הִזְמִין שֵׁד כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. צָנוּם וְשָׂעִיר הוּא, כָּךְ אוֹמְרִים, גָּבוֹהַּ כְעַמּוּד וּפָנָיו מְכֻסִּים שֵׂעָר. הַשֵּׁד הַזֶּה אֵינוֹ פּוֹחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, מִלְּבַד מַיִם. הוֹד מַלְכוּתוֹ, שַׂר הַטֶּקֶס מַגְרַע וְהַשֵּׁד יוֹשְׁבִים וּמְטַכְּסִים עֵצָה בַּחֲדַר הַכֵּס. כְּשֶׁתֵּצְאוּ הַחוּצָה, אִטְמוּ אֶת אָזְנֵיכֶם. מוּטָב כָּךְ, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן. כָּאן אֵין צֹרֶךְ בְּכָךְ.”
נֶאֱנַח הַסּוֹהֵר אַנְחַת הֲקָלָה וְהוֹצִיא אֶת הַשַּׁעֲוָה מֵאָזְנָיו.
“מִיָּד אֵצֵא לְסִיּוּר בַּתָּאִים. תְּחִלָה עָלַי לְאַוְרֵר מְעַט אֶת אָזְנַי.” אָמַר.
מִשְׁמֶרֶת הַיּוֹם יָצְאָה מִבֵּית-הַסֹּהַר בְּדַרְכָּהּ אֶל הָאַרְמוֹן וְהַסּוֹהֵר הַתּוֹרָן נָעַל אֶת הַדֶּלֶת מֵאֲחוֹרֵי הַיּוֹצְאִים. הוּא צָעַד, שׁוֹרֵק וּמְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ, לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן. הָאֲסִירִים – כְּהֶרְגֵּלָם – זָעֲקוּ וְתָבְעוּ אֹכֶל מִבַּעַד לַדְּלָתוֹת הָאֲטוּמוֹת, אַךְ הוּא לֹא שָׁעַה לִקְרִיאוֹתֵיהֶם. אָדִישׁ הָיָה לַזְּעָקוֹת.
מֵאַחַד הַתָּאִים שָׁמַע לְפֶתַע קוֹל מוּזָר – קוֹל יִלְלַת חָתוּל. הַיְּלָלוֹת הָיוּ חַלָּשׁוֹת וּמְקֻטָּעוֹת.
“אֵיך הִגִּיעַ חָתוּל לְבֵיִת-הַסֹּהַר?” תָּמַהּ הַסּוֹהֵר. הוּא הִתְקַדֵּם לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן, מַאֲזִין לַיְלָלוֹת, וְנֶעֱצָר לִפְנֵי דֶּלֶת נְעוּלָה.
“תָּא זֶה רֵיק. אֵין בּוֹ אֲסִירִים,” הִרְהֵר, “יִתָּכֵן שֶׁחָתוּל נִכְנַס לְכָאן בְּטָעוּת.”
הוּא שָׁלַף אֵפוֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת…
“מִצְטַעֵר שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לְשַׁתֵּק גַּם אֶת הָאֲסִירִים,” הִתְנַצֵּל עַזְפָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְדַרְכּוֹ הַחוּצָה.
הוּא פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּיִת-הַסֹּהַר וְחָזַר וְנָעַל אוֹתָהּ אַחֲרָיו בְּצֵאתוֹ. אַחַר כָּךְ נֶעְלָם בַּחֲשֵׁכָה לְכִּוּוּן גִּבְעוֹלֵי הַבַּמְבּוּק שֶׁצָּמְחוּ בַּגַּן, כְּשֶׁבְּיָדוֹ סַכִּין חַדָּה, אֲשֶׁר נָטַל מִידֵי הַסּוֹהֵר.
י. מֶרֶד בָּאַרְמוֹן
בְּאוּלָם הַכֵּס יָשַׁב נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי וְהִקְשִׁיב לְדִבְרֵי מַגְרַע וְהַשֵּׁד, שֶׁעָמְדוּ לְצִדּוֹ וְדִבְּרוּ בִּרְצִיפוּת, כְּשֶׁאֶחָד מַמְשִׁיךְ אֶת דִּבְרֵי קוֹדְמוֹ.
“חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הָאַרְמוֹן, בַּעַל הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת אֵינֶנּוּ. אוּלָם אֵין לְהַסִּיק מִכָּךְ שֶׁבָּרַח. מֻכָּרִים לִי הַזּוּטָרִים, אוֹתָם יְצוּרִים אַרְסִיִּים וּרְשָׁעִים אֲשֶׁר שָׁלְחוּ אוֹתוֹ; אֵין לִי סָפֵק שֶׁאִלּוּ רָצָה, יָכֹל הָיָה לְהֵעָלֵם וְלַחֲזֹר וּלְהוֹפִיעַ בִּזְמַן וּבְמָקוֹם בִּלְתִּי צְפוּיִים – לְהִתְחַבֵּא בְּקֶפֶל שֶׁל וִילוֹן אוֹ בַּחֲלָלָהּ שֶׁל אֲרֻבָּה; לְהַקְשִׁיב, לִרְאוֹת וּלְהַשְׁמִיעַ שְׁרִיקֹותָיו כַּאֲשֶׁר אָזְנֵינוּ תִּהְיֶינָה פְּתוּחוֹת. אַךְ לַמְרוֹת תְּכוּנוֹת אֵלֶּה – אֵינוֹ יָכֹול לְהַזִּיק קָשֶׁה לְבַדּוֹ. דְּרוּשִׁים לוֹ עוֹזְרִים, אֲשֶׁר יַנְחוּ אוֹתוֹ בַּעֲצוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת…”
“וְכָאֵלֶּה יֵשׁ בָּאַרְמוֹן!” הִמְשִׁיךְ מַגְרַע בַּמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק הַשֵּׁד. “לְמָשָׁל, הַסַּפְרָן הַזָּקֵן. הוּא אֵינוֹ אָמִין עוֹד. נִרְאֶה כִּי הִזְדַּקֵּן וְשִׁנָּה אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ. וַדַּאי זוֹ הַשְׁפָּעַת הַזּוּטָרִים הָאַרְסִיִּים. מוּטָב שֶׁנַּרְחִיק אוֹתוֹ מֵהַסִּפְרִיָּה. לְעֻמַת זֹאת, סַמָּל הַמִּשְׁמָר גִּלָּה תוּשִׁיָּה רַבָּה בְּמִלְחַמְתּוֹ בַּסַּכָּנָה וַאֲנִי מַמְלִיץ כִּי הוֹד מַלְכוּתוֹ יַעֲלֶה אוֹתוֹ לְדַרְגַּת קְצִין מִשְׁמַר הָאַרְמוֹן.”
“הַקּוֹסֵם נִשְׁתַּנָּה – גַּם הוּא רָצוּי לָנוּ מְאֹד. חָכְמָתוֹ הָרַבָּה וִידִיעוֹתָיו הַמַּקִּיפוֹת יִהְיוּ לָּנוּ לְתוֹעֶלֶת בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ.” הִמְשִׁיךְ הַשֵּׁד בַּמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק מַגְרַע. “תָמִיד רָצִיתִי בְּקִרְבָתוֹ.”
“מַה לְךָ וְלִי,” הִתְפָּרֵץ נִשְׁתַּנָּה, “אַתָּה שֵׁד וּמְסֻכָּן.”
הַשֵּׁד חִיֵּךְ בְּעָרְמָה וּפָנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: “רְאֵה נָא, הוֹד מַלְכוּתְךָ, כֵּיצַד רִמָּה אוֹתְךָ הַקּוֹסֵם – מֵעוֹלָם לֹא הָיָה חֵרֵשׁ. מְרַגֵּל הָיָה – נְצִיגָם שֶׁל זוּטְרֵי הָאֶרֶס.”
בְּדַבְּרוֹ אוֹתֵת לְאַחַד הַתַּנִּים, אֲשֶׁר קָרַב אֶל נִשְׁתַּנָּה, קָשַׁר אֶת יָדָיו בְּחֶבֶל וּלְאַחַר מִכֵּן כָּרַך אֶת הַחֶבֶל לְצַוָארוֹ הַדַּק שֶׁל הַקּוֹסֵם.
“נַסֵּה לְהִתְחַכֵּם – וְהַחֶבֶל יְהֻדַּק!” הִזְהִיר מַגְרַע, וְהוֹסִיף: “גַּם הַנְּסִיכָה פִּלְפֶּלֶת חָבְרָה לַזָּר הַמְּסֻכָּן. כַּנִּרְאֶה הֻשְׁפְּעָה מֵהָרַעַל אֲשֶׁר הֵפִיץ. מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּהַשְׁגָּחָה מַתְמֶדֶת שֶׁל אָדָם נֶאֱמָן.”
הַתַּן הַשֵּׁנִי נָע לְעֵבֶר הַנְּסִיכָה וְנִצַּב מֵאֲחוֹרֶיהָ כְּשֶׁיָּדוֹ עַל נִצַּב חַרְבּוֹ בַּעֲלַת הַלַּהַב הַמֻּרְעָל.
“רֶגַע אֶחָד!” הִתְפָּרֵץ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי, “אֲנִי הוּא אֲשֶׁר מְמַנֶּה קְצִינִים בְּמִשְׁמַר אַרְמוֹנִי; אֲנִי הוּא הַחוֹרֵץ דִּינָם שֶׁל אַנְשֵׁי חֲצֵרִי, וַאֲנִי קוֹבֵעַ שֶׁאֱמוּנִי בְּבִתִּי לֹא הִתְעַרְעֵר!”
“אֵינְךָ מֵבִין אֶת גֹּדֶל הַסַּכָּנָה, מַלְכִּי!…” הִסְבִּיר מַגְרַע בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת.
“הַמַּמְלָכָה בְּסַכָּנָה!” הִמְשִׁיךְ הַשֵּׁד, “זוּטְרֵי הָאֶרֶס מְנַסִּים לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַמְּדִינָה.”
“אַתָּה אָמְנָם הַמֶּלֶךְ, אַךְ הַמַּמְלָכָה חֲשׁוּבָה מִמְּךָ,” אָמַר הַשֵּׁד, “עָלֶיךָ לְהַכְרִיז מִיָּד מִשְּׁטָר חֵרוּם וּלְמַנּוֹת עוֹצֵר, אֲשֶׁר יְנַהֵל אֶת הַמַּמְלָכָה בִּמְקוֹמְךָ, אִם תִּפָּגַע גַּם אַתָּה מֵאֶרֶס הַזּוּטָרִים. אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁשַּׂר הַטֶּקֶס יְשַׁמֵּשׁ עוֹצֵר לִשְׁעַת חֵרוּם וּקְצִין הַמִּשְׁמָר יֻפְקַד עַל הֲגַנָּתְךָ הָאִישִׁית.”
סַמָּל הַמִּשְׁמָר, אֲשֶׁר חִיֵּךְ בַּהֲנָאָה מֵרֶגַע שֶׁהֻצַּע לַמֶּלֶךְ לְהֲעלֹותֹו בְּדַרְגָּה, הִצִּיב עַצְמוּ קָרוֹב קָרוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ, צַעַד מֵאֲחוֹרָיו, כְּשֶׁחָרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ…
הַמֶּלֶךְ נִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי נָע עַל הַכֵּס בְּחֹסֶר נוֹחוּת.
“לֹא אֲנִי הִזְמַנְתִּי אֶת הַשֵּׁד וְלֹא הוּא יַצִּיעַ הַצָּעוֹת. אֶת הַחְלָטוֹתַי אֲקַבֵּל כִּרְצוֹנִי, מַגְרַע לֹא יִהְיֶה הָעוֹצֵר!”
קָצִין הַמִּשְׁמָר הֶחָדָשׁ נָגַע בַּעֲדִינוּת בִּכְתֵפוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּפָנָיו לֹא חִיְּכוּ עוֹד. “מַלְכִּי, מוּטָב שֶׁתִּשְׁמַע לַעֲצַת שַׂר הַטֶּקֶס, עֲצָתוֹ כָמוֹהָ כִּפְקֻדָּה.”
“הַמֶּלֶךְ הִבִּיט סְבִיבוֹ נִדְהָם, אוּלָם אִישׁ מֵהַנּוֹכָחִים לֹא זָע וְלֹא מָחָה עַל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ מִפִּי סַמָּל הַמִּשְׁמָר, פְּרָט לְנִשְׁתַּנָּה שֶׁאָמַר:
“זֶה כֹּחָם שֶׁל שֵׁד וְשֹׁחַד. כַּמָּה שִׁלַּמְתָּ לְסַמָּל הַמִּשַׁמָּר כְּדֵי שֶׁיְּאַיֵּם בְּחַרְבּוֹ עַל הַמֶּלֶךְ?”
לִפְנֵי שֶׁהַתַּן הִסְפִּיק לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹסֵם, נִשְׁמָעָה נְקִישַׁת חֶרֶב עַל גַּבֵּי מָגֵן.
“הַשּׁוֹרֵק! הַשּׁוֹרֵק!” הִזְדַּעֲקוּ כֻּלָּם וּמִהֲרוּ לִפְקֹק אָזְנֵיהֶם, פְּרָט לַשֵּׁד.
“פְּקֹק אָזְנֶיךָ!” פַּקֵּד מַגְרַע עַל הַשֵּׁד.
הַשֵּׁד חִיֵּךְ בְּזִלְזוּל: “שֶׁיִּשְׁרֹק עַד שֶׁיִּתְפּוֹצֵץ. יֵשׁ לִי קְמֵיעוֹת. שָׁכַחְתָּ?
שַׂר הַטֶּקֶס הִזְדַּקֵּף וְנָעַץ בַּשֵּׁד מַבָּט נוֹקֵב. הוּא לֹא אָהַב כְּשֶׁמְּסָרְבִים לִפְקֻדּוֹתָּיו – אֲפִלּוּ זֶה שֵׁד.
“כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ פּוֹקֵק אֶת אָזְנָיו – גַם אַתָּה תַעֲשֶׂה זֹאת,” חָזַר וּפָקַד.
הַשֵּׁד צִיֵּת וּפָקַק אֶת אָזְנָיו.
דֶּלֶת הָאוּלָם נִפְתְּחָה וּמִסְפַּר חַיָּלִים פָּרְצוּ פְּנִימָה, כְּשֶׁהֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַזְפָּן בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם. הַמַּשְׁרוֹקִית הָיְתָה בְּפִיו וּלְחָיָיו נְפוּחוֹת מִנְּשִׁיפָה.
הַשֵּׁד הֵגִיב רִאשׁוֹן. בִּקְפִיצָה אַחַת הִגִּיעַ אֶל הַנָּסִיךְ הָאָחוּז בִּזְרוֹעוֹת הַחַיָּלִים, תָּלַשׁ מִפִּיו אֶת הַמַּשְׁרוֹקִית, לָעַס וּבָלַע אוֹתָהּ.
“סוֹף פָּסוּק!” הִכְרִיז הַשֵּׁד. “יֵשׁ לָהּ טַעַם שֶׁל גִּבְעוֹלֵי בַּמְבּוּק טְרִיִּים, כְּמוֹ אֲרוּחָה סִינִית…” וְצָחַק בְּקוֹל רָם.
“וְעַכְשָׁו נֹאכַל אֶת הַזּוּטָרִים לַאֲרוּחַת-הָעֶרֶב,” הִמְשִׁיךְ מַגְרַע, “חַיָּלִים! הָבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי!”
הַחַיָּלִים הֵבִיאוּ אֶת עַזְפָּן לִפְנֵי מַגְרַע וְהִנִּיחוּהוּ.
“הֵיכָן נִמְצָאִים הַזּוּטָרִים?”
“אֵיך נִכְנָסִים לִמְעָרָתָם?”
“אֵיך הָרַגְתָּ אֶת הַדֹּב?”
“מַה הוּא אוֹצַר הַנַּנָּסִים?”
“מַדוּעַ אֵינָם מַשְׁאִירִים עֲקֵבוֹת?”
מַגְרַע וְהַשֵּׁד הִמְטִירוּ שְׁאֵלוֹת עַל עַזְפָּן וְאִישׁ מֵהַנּוֹכְחִים בָּאוּלָם לֹא הֵבִין מַה כַּוָּנָתָם וּמַדּוּעַ הֵם מְעֻנְיָנִים כָּל כָּךְ בַּזּוּטָרִים, שֶׁרַק לִפְנֵי רֶגַע הִצִּיגוּ אוֹתָם וְתֵאֲרוּם כִּיצוּרִים אַרְסִיִּים וּמְסֻכָּנִים.
עַזְפָּן עָמַד בְּשֶׁקֶט בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא פָּצָה פִּיו. שַׁלְוָתוֹ הִרְגִּיזָה אֶת מַגְרַע וְגַם חֲמָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁד בָּעֲרָה.
הַשֵּׁד הֵנִיף יָדוֹ וְסָטַר בְּחָזְקָה עַל פָּנָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ וּמַגְרַע הֵנִיפוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת וְחָבַט בְּבִטְנוֹ בְּיָדוֹ הַשְׁנִיָה.
“הַפְסִיקוּ!” צָרְחָה פִּלְפֶּלֶת, “הַמַּשְׁרוֹקִית שׁוּב אֵינָהּ בְּיָדוֹ – וְהַסַּכָּנָה חָלְפָה. מַדּוּעַ אַתֶּם מַכִּים אוֹתוֹ ומַה לָנוּ וְלִרְצוֹנְכֶם לְגַלּוֹת אֶת הַזּוּטָרִים?”
“שִׁתְקִי תִינֹקֶת!” עָנָה הַשֵּׁד.
“יֵשׁ דְּבָרִים אֲשֶׁר נְסִיכוֹת אֵינָן חַיָּבוֹת לָדַעַת,” הִמְשִׁיךְ מַגְרַע.
“שָׁנִים תִּכְנַנּוּ לְהִשְׁתַּלֵּט עַל חֲצַר הַמַּלְכוּת – וְהַמְּטֻמְטָם הַזֶּה סִפֵּק לָנוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ. עַכְשָו גַּם נוֹצִיא מִפִּיו הֵיכָן מַטְמִינִים הַזּוּטָרִים אֶת אוֹצָרָם.”
“מוּטָב שֶׁתֵּרָגְעוּ,” אָמַר עַזְפָּן בְּשֶׁקֶט. לֹא אַסְגִּיר אֶת יְדִידַי גַם אִם תַּטְבִּיעוּ אוֹתִי בַּמַּיִם.”
הַשֵּׁד וּמַגְרַע פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.
“אִם זֶה מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ – תְּקַבֵּל אֶת זֶה בְּרָצוֹן.”
שְׁנֵיהֶם תָּפְסוּ בְיָדָיו וְגָרְרוּ אוֹתוֹ אֶל בְּרֵכַת הַמַּיִם שֶׁבְּמֶרְכַּז הָאוּלָם.
הַשֵּׁד נִשְׁאַר לְיַד שְׂפַת הַבְּרֵכָה וְאִלּוּ מַגְרַע, בִּבְגָדָיו הַמְּהֻדָּרִים, קָפַץ לַמַּיִם וְהֵטִיל אֶת עַזְפָּן פְּנִימָה, מַשְׁקִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם. תְּחִלָה הִתְנַגֵּד עַזְפָּן, בָּעַט בְּרַגְלָיו וְנִסָּה לְהֵאָחֵז בְּמַעֲקֵה הַבְּרֵכָה בְיָדָיו – אוּלָם תּוֹךְ זְמַן קָצָר פָּסְקָה הִתְנַגְּדוּתוֹ וְהוּא נִשְׁאַר שׁוֹכֵב לְלֹא תְּנוּעָה.
“רוֹצֵחַ, הָרַגְתָּ אוֹתוֹ!” הִתְפָּרְצָה פִּלְפֶּלֶת בִּצְעָקָה וְרָצָה לְכִוּוּן הַבְּרֵכָה. הַשֵּׁד הֵנִיף יָדוֹ – וְהִפִּיל אֶת הַנְּסִיכָה בִּסְטִירָה אַרְצָה. הַתַּן הַשּׁוֹמֵר עָלֶיהָ גָּרַר אוֹתָהּ לְאָחוֹר.
יָדוֹ שֶׁל מַגְרַע, הָאוֹחֶזֶת בִּשְׂעַר רֹאשׁוֹ שֶׁל עַזְפָּן, הִתְרוֹמְמָה וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מֵהַמַּיִם.
“וּבְכֵן,” אָמַר בְּלַעַג, “הֲתַעֲנֶה לָנוּ עַל שְׁאֵלוֹתֵינוּ אוֹ אַתָּה מַעֲדִיף לַחֲזֹר לִצְלֹל בַּמַּיִם?”
עַזְפָּן פָּקַח אֶת עֵינָיו, הֱסִיטָן מִצַּד לְצַד – עַד שֶׁרָאָה אֶת הַשֵּׁד. הוּא נִפְנֵף לוֹ בְּיָדוֹ, כְּמִי שֶׁמּוּכָן לְדַבֵּר, וְהַשֵּׁד בְּסַקְרָנוּתוֹ הָרַבָּה הִתְקָרֵב צַעַד אֶחָד לְפָנִים. אָז פָּתַח עַזְפָּן אֶת פִּיו וְהֵטִיל סִילוֹן מַיִם יָשָׁר בְּפָנָיו שֶׁל הַשֵּׁד.
הַמַּיִם פָּגְעוּ בַּשֵּׁד וְהֵמֵסּוּ מִיָּד אֶת פָּנָיו. הַשֵּׁד פָּרַץ בִּילָלָה אֲיֻמָּה, אֲשֶׁר הִכְאִיבָה בְּעָצְמָתָהּ לְאָזְנֵי כָּל הַנּוֹכְחִים. הַכֹּל מִהֲרוּ אֵפוֹא לִפְקֹק אֶת אָזְנֵיהֶם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, לְבַד מִמַּגְרַע שֶׁהָיָה הָמוּם וְנִדְהָם.
אָז הוֹצִיא עַזְפָּן מִכִּיסוֹ אֶת הַמַּשְׁרוֹקִיּוֹת הָאֲמִתִּיּוּת – וְשִׁתֵּק אֶת מַגְרַע בִּשְׁרִיקָה מְכֻוֶּנֶת הַיְשֵׁר לְאָזְנָיו.
יא. הַבְּאֵר
עַזְפָּן פִּלְפֶּלֶת וְנִשְׁתַּנָּה יָשְׁבוּ לְיַד הַבְּאֵר.
“הַתַּרְגִּיל שֶׁל מַשְׁרוֹקִיּוֹת-הַדֶּמֶה הָיָה מְאֹד מְחֻכָּם. גַּם אֲנִי לֹא הָיִיתִי מַמְצִיאָה טוֹב מִמֶּנּוּ. “מָתַי הִסְפַּקְתָּ לַחְשֹׁב עַל כָּךְ?” שָׁאֲלָה פִּלְפֶּלֶת.
“כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי כָּלוּא בַּתָּא הַנָּעוּל וְיִלַלְתִּי כְּחָתוּל,” עָנָה עַזְפָּן. “בְּצֵאתִי מִבֵּית-הַסֹּהַר לָקַחְתִּי מֵהַמִּטְבָּח סַכִּין. רָאִיתִי אֶת גִּבְעוֹלֵי הַבַּמְבּוּק שֶׁצָּמְחוּ לְיַד הַכְּנִיסָה וְנִצְנֵץ בִּי הָרַעְיוֹן.”
בֶּאֱמֶת תָּמַהְתִּי מַדוּעַ נִשְׁאַרְתָּ בְּבֵית-הַסֹּהַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן וַדַּאי נִכְנַסְתָּ לְאַחַד הַתָּאִים וְהַסּוֹהֵר נָעַל אוֹתְךָ מִבְּלִי לָדַעַת שֶׁאַתָּה שָׂם… אֲבָל לְיַלֵּל כְּחָתוּל נָעוּל – רַעְיוֹן לֹא רַע. גַּם אֲנִי לֹא הָיִיתִי מַמְצִיאָה טוֹב מִמֶּנּוּ.”
“הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינֵךְ חוֹשֶׁבֶת עָלָיו?” שָׁאַל עַזְפָּן בְּהִתְגָּרוּת.
“לֹא,” עָנְתָה פִּלְפֶּלֶת בִּרְצִינוּת מְלֵאָה. “אָנוּ, הַנְּסִיכִים, צְרִיכִים לְלְמֹד לְהִתְגַּבֵּר עַל בְּעָיוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, וְתָמִיד מוּטָב לְהֶיוֹת מוּכָן מֵרֹאשׁ מֵאֲשֶׁר לְאַלְתֵּר.”
“אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא הִתְכּוֹנַנְתִּי. תָּמִיד אִלְתַּרְתִּי,” אָמַר עַזְפָּן בְּגַאֲוָה.
“רְאֵה לְאֵילוּ צָרוֹת נִתְקַעְתָּ מִשּׁוּם כָּךְ. רַק כַּאֲשֶׁר נִנְעַלְתָּ בַּכֶּלֶא וָלֹא הָיָה לְךָ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מִלְּבַד לַחְשֹׁב – הִצְלַחְתָּ בְּמַעֲשֶׂיךָ.”
עַזְפָּן נִשְׁאַר לְלֹא תְשׁוּבָה, כָרָגִיל, וְעַל כֵּן הִטָּה אֶת הַשִּׂיחָה לְנוֹשֵׂא חָדָשׁ.
“מָה יִקְרֶה עַכְשָׁו?”
“הַסִּבּוּכִים עֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ,” עָנְתָה פִּלְפֶּלֶת בְּקַפְּדָּנוּת שֶׁל מַרְצָה, “אֶת הַמְּשֻׁתָּקִים שֶׁהִשְׁאַרְתָּ בִּנְדִיבוּתְךָ עַל פְּנֵי כָּל הָאַרְמוֹן וּבְכִכָּר הַשּׁוּק – שִׁחְרֵר נִשְׁתַּנָּה. אִישׁ לֹא נִפְגָּע. אוּלָם הַזְּבוּבִים שֶׁשֻּׁתְקוּ קָפְאוּ מִקֹר בַּלַּיְלָה וְהֵעִיר נְקִיָּה עַתָּה מִזְּבוּבִים. בִּזְכוּת זֹאת הִצִּיעָה מוֹעֶצֶת הָעִיר לְהַעֲנִיק לְךָ תֹּאַר ‘קוֹטֵל זְבוּבִים מַלְכוּתִי’ וְנִרְגָּן הַשְּׁלִישִׁי אִשֵּׁר אֶת הַהַצָּעָה בְּחוֹתַמְתּוֹ.”
“תּוֹדָה עַל הַתֹּאַר,” עָנָה קוֹטֵל הַזְּבוּבִים הַמַּלְכוּתִי הֶחָדָשׁ, “אֲנִי מְקַּוֶּה כִּי מִשְׂרָה רָמָה זֹאת לֹא תְאַלֵּץ אוֹתִי לָלֶכֶת כָּל הַזְּמַן עִם מַחְבֵּט זְבוּבִים מֻזְהָב בְּיָדִי.”
פִּלְפֶּלֶת לֹא הֵגִיבָה עַל דְּבָרָיו וְהִמְשִׁיכָה בְהַרְצָאָתָהּ.
“סַמָּל הַמִּשְׁמָר יִשָּׁפֵט לְפִי חֻקֵּינוּ; הַסַּפְרָן אוֹכֵל דִּיאֶטָה שֶׁל מְלָפְפוֹנִים חֲמוּצִים, כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת גּוּפוֹ מֵהָרַעַל שֶׁהִסְפִּיג בּוֹ מַגְרַע וְכָל חַיָּלֵי הָאַרְמוֹן קִבָּלוּ קַסְדוֹת חֲסִינוּת רַעַשׁ, עֲמִידוֹת בִּפְנֵי שְׁרִיקוֹת, חֲרִיקוֹת וְזִמְרַת צִפֳּרִים. הַגַּנָּנִים תּוֹלְשִׁים עַתָּה אֶת כָּל שִׂיחֵי הַבַּמְבּוּק וּבִפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּשְׁרוֹקִיּוֹת בְּכָל תְּחוּמֵי הַמַּמְלָכָה.”
“חֲבָל עַל הַגַּן – לַעֲקֹר שִׂיחֵי בַּמְבּוּק זֹאת עֲבוֹדָה קָשָׁה. וּמָה יַעֲשׂוּ כָּל הַיְּלָדִים – בַּמֶּה יְשַׂחֲקוּ?” הִקְשָׁה עַזְפָּן. “אָבִּי קוּטֶרַי הַשְּׁלִישִׁי, אֵינוֹ מְחוֹקֵק חֻקִּים שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהֵגְשִׁימָם.”
“נָאֶה. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי כָּךְ. אוּלָם בַּמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ, כְפִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, יֵשׁ חֻקִּים שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְקַיְּמָם. הַבַּמְבּוּק יַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל – וְהַיְּלָדִים יִשְׁרְקוּ בְּאֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם.”
“ומַה עִם מַגְרַע?”
“זֹאת בְּעָיָה קָשָׁה. הוּא הָיָה שַׂר הַטֶּקֶס בְּאַרְמוֹנֵנוּ וּבְאַרְמוֹנְךָ – גַּם כָּאן וְגַם שָׁם זָמַם לִתְפֹּס אֶת הַשִּׁלְטוֹן. הַשְּׁאֵלָה הִיא: מִי מִשְׁנֵי הַמְּלָכִים יִשְׁפֹּט אוֹתוֹ? שָׁלַחְנוּ מְשַׁלַּחַת אֶל אַרְמוֹנְךָ – לֹא דֶּרֶךְ הַבְּאֵר – וְהִיא תָּדוּן עִם אַנְשֵׁי חֲצַר אָבִיךְ בַּשְּׁאֵלוֹת הֵיכָן יִתְקַיָּם הַמִּשְׁפָּט; כַּמֶּה שׁוֹפְטִים יְיַצְּגוּ כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, מַה הַחַק הַמַּתְאִים שֶׁלְּפִיו יִשָּׁפֵט, כַּמֶּה תּוֹבְעִים יִהְיוּ וּמֵאֵיזוּ חָצֵר… וְעוֹד וָעוֹד. עַד שֶׁיִּגְמְרוּ הַדִּיּוּנִים הַמְּקַדְּמִים הַלְּלוּ וַדַּאי יַחַלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת.”
“ומַה בְּיַחַס אֵלֵינוּ?” שְׁאַל עַזְפָּן.
“גַּם זֶה לֹא פָּשׁוּט. אִם תִּשָּׁאֵר כָּאן וְאִם אָבוֹא אִתְּךָ אֶל חֲצַר אָבִיךָ – הַסִּבּוּכִים יִרְדְּפוּ אוֹתָנוּ. כְּזוּג נְסִיכִים אֲשֶׁר חָשְׂפוּ יַחַד מְזִמָּה לְהַפָּלַת הַשִּׁלְטוֹן – עָלֵינוּ לְשַׁתֵּף גּוֹרָלֵנוּ בֶעָתִיד. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁנִּנָּשֵׂא, כָּאן אוֹ בְּמַמְלַכְתְּךָ, וְכָל טִרְדּוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁבִּשְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת תִּפֹּלְנָה עָלֵינוּ: נְמַנֶּה שׁוֹפְטִים, נַטִּיל מִסִּים, נַחְגֹּג אֶת יוֹם הַצָּב הַמְּשֻׁחְרָר וּנְפַקֵּחַ עַל טֶקֶס הֲרִיגַת הַזְּבוּבִים.”
“יֵשׁ פִּתְרוֹן נוֹסָף,” אָמַר עַזְפָּן, “יֵשׁ יַעַר שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. הַדֶּרֶךְ אֵלָיו מַתְחִילָה בַּבְּאֵר שֶׁלְּרַגְלֵינוּ –
שָׂם כָּל אֶחָד מֶלֶךְ לְעַצְמוֹ, דּוֹאֵג לְמָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִתְגַּבֵּר עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁהוּא יוֹצֵר – וּבוֹחֵר בָּהֶם. וְאִם יִזְדַּקְּקוּ לָנוּ כָּאן – יֵדְעוּ הֵיכָן לִמְצוֹא אוֹתָנוּ.”
וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ לֹא חָשְׁבָה פִּלְפֶּלֶת. הִיא שִׁלְּבָה אֶת יָדָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל עַזְפָּן וּשְׁנֵיהֶם נִכְנְסוּ לַבְּאֵר.
סוף –
Published: Nov 6, 2016
Latest Revision: Nov 20, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-194480
Copyright © 2016