למילים כוח רב

 עוד שתיקות

שתיקות הן ספורט ללב,

אימון לרוח,אין לטעות במצב הרוח.

העיניים מדברות ביניהן

ומקבלות החלטות עבורן

ואיש לא יכול לשבור את מילתן.

למאמן אין זכות דיבור,

הוא צופה מן הצד וכשמגיע סיפור

שרצוי וכדאי להתעכב על פניו,

הוא יכול אך ורק להצביע

ולבקש את רשות הדיבור.

שתיקות הן סוג של ספורט.

כמו ריצה למרחקים ארוכים

הן המרתון של החיים,

מפתח שרירים רדומים

ומעלה את קצב שיתוף הפעולה

בין הלב לריאות ומשפר את הבריאות.

ברית שלום

כתבתי חוזה רק עם עצמי

ברית שלום ביני לביני.

יודעת היטב כי ברית עולמית

מתחילה בין אדם ובין ליבו.

כרתתי ברית כמו עץ ואדמה,

שמעתי אותה נשטפת בדממה

בטיפות הגשם כמו בטיפות אמונה,

שחודרות כל העת לתוך התודעה.

ברית עולם בין אדם לטבע,

חוזה שלום בין חופש לדרור

ורק כאשר ניתן בו צבע

יזכה לפרוש כנפי ציפור

וימריא לרום.

אמרת לבן

אמרת לבן,ראית שחור

החיים שלנו יחד

נצבעו באפור.

לא ברור,לא נכון,

רק דמעות ורחוק.

אמרת לבן,צבעת שחור,

החיים אתך ביחד

סגרו כל חלון,

אטמו את השמש,

הסיטו וילון.

פתחתי הדלת,מצאתי אור.

שלום לכם לבן ושחור

האפור רק שלך,

את הצבע שבחרתי

לא אצבע אתך.

דמעות

כמו טיפות הגשם הקרות הזולגות אל בטן האדמה

ומנביטות חיים חדשים,כך הדמעות נוטפות על הפנים

וגולשות על עצמות הלחיים

ומשם נושאות את העיניים

לבדוק – הכצעקתה או שמא כשמחתה ?

כי הרי ידוע ומובן שבתוך הבטן

פועם לב קטן כתקתוק שעון מכוון,

אינו נח לרגע ובכל הזדמנות

מפעיל את ארנק הדמעות,

שפורט אותן לפרוטות וממטיר אותן בכל אחת מהעונות

ואפילו באביב,הפורח ומפיץ את הריח הנעים והמשכר,

אין ספק שהלב הזעיר הזה לעולם לא ישקר,

כי הוא פועל מתוך הבטן הרכה

והופך את הדמעות לגשם ברכה.

לא חי בלעדייך

לא אוכל,לא ישן”

לא רואה ממטר

חי רק בשבילך

בלעדייך שוד ושבר”.

היי ילדה,בחורה,היי גברת,

כשאת חוצה את הכביש באור ירוק וזוכרת,

שאתמול בחמש הוא אמר כך בערך,

שאת כל עולמו,בלעדייך הוא כלום

ואתך – לשמיים אין גבול…

לא אוכל,לא ישן,זכרי כי מחר הוא יאמר,

שרק נדמה לך שכך נאמר.

אל תביטי אחור,אל תאטי בדרך,

אחרי הטבעת תביני אחרת,

רק שאז תרגישי לבד

ולבד בתוך ה”ביחד” – זו כבר אופרה  לגמרי אחרת.

פשטות

ואני לך רציתי מזמן לספר

שפשטות היא חיים מלאים ויותר.

כל פרח פורח בצבע הלב.

בחורף בחוץ קר ושיר מתנגן…

ואני לך רציתי מאד לספר

שאתמול ליוויתי חברה טובה

לדרכה האחרונה,הלב שלי בוכה ואני עצובה

ובכל זאת,כוכב בשמיים שוב יעלה

ותינוק רך נוסף עמו ייוולד

וישוב החיוך עם זיכרון צרוף של מבט,

מגע וצחוק עז.

בזכות כל אותם הדברים

הקטנים,הפשוטים,

כי הם הם מהות החיים.

כשהאופק נוגע

כשהאופק נוגע בגרגרי החול,

השמש נופלת ומתגלגלת

מחוף אל חוף.

כשהשמש עוצרת – הים עומד,

המים מייבשים את המלח

והדגים מתחממים בשמש

ומתפלשים בחול,

לפני המסע לים הקרח הצפוני.

רק הכחול נותר בוהק

ומשקף לחיים את בריאת העולם.

כך תפילה,כחולה,בוהקת,

נוגעת בשמיים כמו היו מים

בלב חוף יחף.

בחירות

התלבטות היא תמיד השתהות

והיא מספקת לאדם אפשרות

לבחור בחירה,את הבחירה הנבונה.

כי סוף מעשה במחשבה תחילה

ועל מנת שהסוף יגמר בכי טוב,

חובה עלינו לתהות ושוב לחשוב,

על הסיבה שלשמה נתבקשנו לבחור.

יש בחירה של טעם ובחירה של שם,

יש בחירה של פעם ויותר לא תתאפשר

ויש בחירה של פעם בחיים

ועליה אי אפשר להתפשר,

כי היא רגעית ולעתים מצילת חיים

או מסכנת אותם לבלי הכר.

באש ובמים

אלוהים ברא את המים

רטובים,זורמים ושקופים.

את האש לוהטת,

יבשה ובוערת.

לא לשווא ברא אותם לפניה

ולא לאחריה אלא ובעיקר,

כדי לשטוף את פניה

מחום היום.

זרמו המים בנחלים ובנהרות

וביום פקודה הוצאו מן הבארות

את האש לכבות,

לאהבה לא יכלו

כי פועמת בה נשמה.

אהבה היא סיבה למסיבה

כן…אהבה היא אחת הסיבות

מכל הרבות והטובות

שפותחת דלת לאולם מסיבות,

אולם רחב ידיים ואור.

חגיגה לעיניים,ללב ולנשמה הזוכרת

כי שניים הם תמיד עולם ומלואו

ואף אחד לא נשאר לבדו.

אהבה היא סיבה להזמין לריקוד,

אפשר בשניים ואפשר לחוד,

לרקוד במקביל או לרקוד סביב

ותמיד תמיד ניתן להזמין

מישהו או מישהי ולהרגיש נעים.

שלושה וחצי מטר

שלושה וחצי מטר על שלושה,

שולחן כתיבה,כיסוי מיטה,

מחשב אפור עכבר.

זריחות בין צלצולי השעון,

הילדים קמים לגן,לביה”ס,לצבא.

בצד ישנם בתים שלא תמיד ישכימו קום,

כי אין לאן…

שלושה וחצי מטר על שלושה,

חדר שינה רגיל,מרבד קטן,

חיוך,פריחת עצים מול החלון,

רק במיטה ממול – הבוקר של אתמול.

אותו כאב,אותה עצבות,אותו ענן אפור.

צלצול שעון לקום – אינו אומר מאום.

לובשים,חוגרים ילקוט,כריך,בקבוק שתייה.

לזמן אין שם ואין מקום,

יש רק דמעה מיום ליום.

לחיות עם הטבע בדרכו

לחיות כדרך הטבע,

להאזין לזרימת האוויר.

לחוש את ריח הפרח

בעזרת  החוש השישי.

לראות ולשמוע,לטעום ולגעת

ותמיד תמיד להקשיב ולדעת

כמו קריאה בספר בין השורות

שאפשר בעזרתה להבין רגשות,

כדי לנוע עם הרוח בכיוון הנכון.

לחיות עם הטבע במבט אוהב

ולשמור לו מקום רחב בלב.

לקרוא לשקט בשמו

צועדת בכביש הראשי,התחבורה שועטת מולי.

מצמצמת מבט פנימי למנוע בריחה צפויה.

קשה לי מאד עם הרעש בעיר,עשן האגזוזים וצפירות הנהגים,

עוטפת את עצמי במגן רך ומוצאת שטוב לי כך.

מסננת את הרעש ואת המהומה ורק מצב אחד נותר ללא שינוי,

אלו הם דרי הרחוב העזובים שאיש לא מצליח

להוציאם מהרחוב ומלבי הדואג…

הם מונחים על מדרכות כחפץ שאין בו צורך

ונראים ישנים כביכול,אבל הגוף שלהם קשוב אלינו החולפים מעליהם

כמו היו מתים בבתי קברות בעודם בחיים.

עוצרת ושוקלת אם יש ביכולתי לעזור,פרט להטלת מטבע

או שטר נייר לארוחת ערב או שמיכה חמה לחורף.

מבינה את קטנותי במבצעים שהם גדולים מכל רעשי הסביבה

ותופעות חברתיות שדורשות פתרון חברתי רחב היקף.

…זה הרגע שהשקט משתלט עליי ומבקש תווים למנגינה אחרת

מקשיבה לה בשקט מתוך רחם לבי.

מילים לחברה

בפסח קנית לי תיבה מעץ וכתבת על נייר צבעוני,

שאשים בתוכה את כל החלומות – קטנים כגדולים.

חלומות אני אוהבת,הם מצרך נפלא ויקר,

את רובם על דפים אני כותבת

ובמפתח הלב את השאר.

התיבה קטנה,החלומות גדולים,

אבל שקופים ומחייכים

ביחד אתך אקטוף חלומות לכם ולילדים…

ואתן בתיבה ואצרור בלב

ובבוא היום הריני בטוחה

שנוכל להתלהב,

כפי שמתאים לנו כל כך.

יום הולדת שמח,חלומי,מעניין ואיכותי,

כמו שמגיע לך באמת ומתאים – בעיקר אתי.

וכעת שוב מילים

כמו השמש,הגיליון הזה

צהוב,חלק ורחב

ויש בו שפע של אור ומרחב,

לצייר תקוות בכל צבע ושם,

לעגל מילים ולהרגיש שלם.

עם התפילות והברכות

שאת מבקשת לאט ובשקט,מהר ובקול

ואני לך כותבת אותן בגדול.

שתגשימי את כל את כל הבקשות במהירה

כדי שלא אראה אותך שוב

כמו במראה שבורה

ממתינה בחוסר אונים…

כי מעבר לבקשות ולמילים

אין לי כל אפשרות לעשות דבר

שהטבע אמור ליצור בחיים

שאין לי חשוב ויקר מהם.

אני אוהבת כמו שאתה כותב

(moshe momi gal – מוקדש  ל)

אוהבת את הצדפים

משחקים תופסת על החול.

את הגעגוע לאהוב שוב

כמו מסע מחוף אל חוף.

את קולות הרוח הנישאת אל הים

מתוך צדף שרוע על תלולית חול חם.

אוהבת את הגל הסוחף אותי לחוף

ונוגע לי בלב כמו הלמות קבועה של תוף.

את קו האופק המפריד בין שמיים למים

ומזכיר לי כל הזמן לעמוד יציב על הרגליים,

בעיקר בזמן גאות,כשהים כועס נורא

ואין לו מילים להסביר את הסיבה.

לתת

אלו שלא רוצים

את האהבה שלך,

לא יקבלו ממך

דברים אחרים.

לא בגלל שאת/ה

לא יודע/ת לתת,

אלא ובעיקר

מפני שאינם יודעים לקבל.

לאלו אסור להעניק,

כי הם ירצו גם

את החופש שבעינייך

ויעופו עם הכנפיים שלך

ולא יחזירו בחזרה.

לאהוב

כה פשוט לאהוב,

כמו מבחן בחיבור,

לחבר אחת לאחת

ולטעות בסיכום.

כה נעים לאהוב,אנושי וחכם,

כמו סיפור קצת ארוך

שלא פג בו הזמן.

כה נכון לאהוב

כל אדם ואדם,

לחפש את החום ולזכור כל מגע.

כה פשוט ונכון

לאהוב מחדש,

למרות שקורה

ונטשה אהבה

ופנתה לאחר.

עגונה

עגונה…ממתינה שנים

מעבר לפינה,

איש לא מושיט יד

או מחפש פתרון.

איש לא יוצא מגדרו

או פותח וילון,

להאיר את פניה

בל תדרדר למדרון.

עיניה כבויות,מבטה כאוב,

לא דמעה על פניה,

גם לא סיכוי…

או תקווה לשינוי.

עגונה,ממתינה שנים

מעבר לפינה,בדממה.

שאלה לגופה

מבט אחד שווה אלף מילים,

אולי מיליון

ואם נשפוט על פיו

נמצא כי הוא שווה המון…

חמלה וכאב,שמחה ושברון לב,

חולשה וחוזק.

לעתים הוא אטום

ולא נראה בו מאום

מכל המסתתר תחתיו…

שאלה לגופה : מה אומר המבט ?

כאן התשובה,כאן ועכשיו לאיכות חייו

של נושא המבט שנמצא מול עיניו,

מתבונן,מתעכב,לחפש הסבר אחר,

שיבין את עוצמת הכאב.

לפרוח מאהבה
אהבה שמקטינה אותך
אינה אהבה.
היא מרוקנת ממך
את האנרגיה החיובית,
משתמשת בה לעצמה,
מתמלאת בה במקומך
ומשאירה אותך עירום ועריה.
אהבה שממלאת אותך
שאר רוח,דמיון  וחלומות בהקיץ,
מרחיבה את לבך ועושה אותך
מאושר ונדיב,תקשורתי וחביב…
בעיקר מבין  ברזי האהבה.

השקט שבין המילים

מתבוננת בשקט…

בתוך החדר
מצאתי מילה נוספת,

מילה מזמינה ללב.
אני מסכימה ונכנסת לעומק ההבנה
של כל מילה ומילה.

מתבהר היום,
האור פותח חלון נוסף
ושותק בקרבת מקום.
שוב מסכימה ומצטרפת
לספור קרני שמש,
שמחממות את השקט
לכלל דיבור.

דמעות

יש דמעות של גשם
ויש דמעות של טל.
יש דמעות של עצב
ואחרות של זמן,
אבל דמעות של עץ
מכאיבות לי בנשימה
וכשהן כל כך יפות
הן כמו דמעות זהב.

לך ובשבילך

זוהר של אור
מונח בין המילים,
בין השורות.
בתוך שיפעת הרגשות.
אין כאן מסתור,
הכוונות ברורות
והאדם מולך מבין
גם אם נדמה שלא.
אדם נכון במקום הנכון
ולבו רחב ופתוח,
תן לכנפיים
לשאת אותך

עם הרוח
ושם השקט

יפגוש בך לאט.

למילים כוח רב

למילים כוח רב מאד ואין כל אפשרות לאמוד

את השפעתן על האדם,על החברה,

על המיעוט או הרוב.

לפני שפותחים את הפה ומתחילים לפלוט,

מילים מיותרות לחלל האוויר.

למילים כוח בלתי רגיל,מעצימות ומשפרות,

מגוונות ומלהיבות ומאידך פוגעות,

מעציבות והורסות חיים שלמים של אנשים

עם דעות שונות…יש שיסכימו אתי ויש שלא,

יש שיאמרו שזו בעיה של חוק ועדיין…

הרוב השקט חסר הגנה נגד הכוח העצום

שמנוצל לרעה בתקשורת ההמונים.

צר לי מאד על הסבל שנגרם

ועל פני החברה ששינו פנים

ומכניסים למגננה אזרחים כה רבים.

מסר מלמעלה

אלוהים שלי שלח לי מסרון,
כתב שהוא אוהב את הרעיון
לרדת אל העם,
להרגיש תמיד אדם
ולזכור :
שהחיים הנחבאים מן העין
הם החיים האמתיים
ולא כל הסיפורים
של אלו,שחיים בסרט
ורוצים שנאמין
שכזו היא המציאות.
אז – שיהיה להם לבריאות
ואנו נישאר עם הפשטות.