דניאל, יעל ואסף מצילים את המשפחה

שלום לכם. קוראים לי דניאל ואני בן 11. יש לי אחות תאומה ואח קטן. לאחותי קוראים יעל והיא קטנה ממני ב-5 דקות. לאחי הקטן קוראים אסף והוא בן 9. אנחנו משפחה די עניה ויש לנו בית קטן מעץ בלי גינה. אמא שלנו חולה במחלה נדירה שהתרופות שלה ממש יקרות ואבא שלנו עובד מהבוקר עד הלילה כדי להרוויח בשבילנו כסף. בכל זאת אנחנו לומדים בבית ספר רגיל.

“יעל ואסף, יש לי רעיון איך נהיה משפחה רגילה, כמו כולם ושיהיה לנו די הרבה כסף”, אמרתי להם היום אחרי בית הספר. “מה הרעיון?”, שאלה יעל.

“ראש העיר ארגן תחרות, שהפרס הוא 20,000 דולר והתחרות תתקיים בעוד שבוע. התחרות היא על כמה שאלות היגיון קשות”.

אנחנו ממש טובים בשאלות היגיון. פעם, בבית הספר בכיתה ג’, נתנו לנו מבחן של שאלות היגיון וגם אני, גם יעל, ואתמול גם אסף עשה, הגענו לציון מאה.

“בתחילת התחרות נציג של ראש העיר מחלק טאבלט קטן ובו כתוב את השאלות ומקום לכתיבת התשובות. התחרות מיועדת אך ורק למשפחות עניות אז יש לנו מזל”, אמרתי. “אנחנו יכולים להירשם, נכון?”, שאל אסף. “נראה לי שכן”, ענתה לו יעל. “אז בואו נלך להירשם”, אמרתי.

התאמנו כל היום וכל הלילה, עד שהגיעה התחרות. הגיע אלינו נציג של ראש העיר והביא לנו את הטאבלט. בטאבלט היו כתובות שתי שאלות ונתנו שתים עשרה שעות לפתירת השאלות.

שאלה ראשונה: מוכר ביטוח הגיע לבית בעיר ודפק בדלת.

המוכר שאל את האישה שפתחה את הדלת כמה ילדים יש לה ובני כמה הם.

מאחר והאישה לא אהבה שמפריעים לה באמצע היום כדי למכור לה ביטוח בביתה, היא החליטה להתחכם ונתנה לו רמז כדי שיגלה: “אם תכפיל את הגילאים של שלושת ילדיי, תקבל את המספר 36”. מוכר הביטוח אמר לאישה שהמידע הזה אינו מספיק כדי שידע את גיליהם של ילדיה, אז היא נתנה לו רמז שני: “אם תחבר את הגילאים של שלושת ילדיי, הסכום יהיה המספר של בית השכנים שלי”.

מוכר הביטוח ניגש לבית השכנים כדי להסתכל על המספר, חזר לביתה של האישה ואמר לה שעדיין אין לו מספיק מידע, לכן היא נתנה לו רמז שלישי ואחרון: “הבן הבכור שלי מנגן בפסנתר”.

המוכר חשב מספר רגעים והבין את גילאי ילדיה. האם תצליחו לפתור את החידה ולגלות את גילאי ילדיה רק מהמידע שקיבלתם? ומהם גילאי הילדים?

חשבנו וחשבנו בערך 6 שעות מה התשובה עד שאסף אמר: “אני יודע! גילאי הבנים הם 9 , 2, 2, קלי קלות”. “כל הכבוד!”, אמרנו אני ויעל ומחאנו לו כפיים. רשמנו את התשובה והגענו לשאלה השנייה:

ביום גשום אחד גנבו למלך את הכתר שלו.
הוא שאל את כל עובדיו על הכתר ואלה היו התשובות שלהם:
המשרת ענה: כל היום שירתתי אותך
המטפלת ענתה: כל היום טיפלתי בבניך אדוני
המנקה ענתה: כל היום ניקיתי את הארמון אדוני
הטבח ענה: כל היום בישלתי אדוני
הגנן ענה: כל היום השקתי את הצמחים אדוני
המלכה ענתה: כל היום הייתי בחדרי

גלו מי גנב את הכתר ?

חשבנו וחשבנו בערך 3 שעות מה התשובה עד שיעל אני ואסף הבנו את התשובה: הגנן , כי הוא לא השקה את הגינה ביום גשום.

רשמנו את התשובה בטאבלט והלכנו לישון. “לא לקח לנו הרבה זמן, תשע שעות”, אמרתי. “אבל יש לנו עדיין זמן לישון, לפחות עד שמונה וחצי”, אמר אסף. שלושתנו לא הצלחנו להירדם מרוב הלחץ. “אוף, מתי מגיע כבר הבוקר?”, שאלה יעל בחוסר סבלנות. הסתכלתי בשעון היד שלי והיה כתוב : 07:56 “תכף שמונה”, אמרתי. “אולי כדי שנתחיל להתארגן?”, שאלה יעל. “בסדר”, אמר אסף. הסתכלתי על השעון רגע לפני שיצאנו מהבית והיה כתוב: 08:30 “כבר שמונה וחצי”, אמרתי בדאגה. “עוד רגע אנחנו יוצאים, רק צריך למצוא את הטאבלט”, אמרה יעל. ברגע שלקחנו את הטאבלט רצנו לכיוון האולם והגענו לשם בדיוק בזמן.

ראש העיר בדיוק התחיל לקרוא את התשובות “משפחה א’- טועה.

משפחה ב’- טועה, (יש 5 משפחות ואנחנו מספר 5).

משפחה ג’- טועה.

משפחה ד’- טועה”, ראש העיר המשיך לספור: “ומשפחה ה’- צודקת!!.

קפצנו מרוב התרגשות וחזרנו הביתה עם הזכייה.                                      

אחרי כמה חודשים אמא שלי כבר הבריאה ומצאה עבודה, יש לנו בית רגיל וכולנו שמחים ומאושרים.