הילדה שלא מפסיקה לקנא

7 שנים לפני 2004 גרו שני שכנים גבר ואישה אבל לעולם לא ראו זה את זה. הגבר היה נמוך עם משקפי ראייה. הוא היה בחור צעיר שלמד אנגלית בתיכון.  האישה הייתה בת עשרים יפה מאוד עם עיניים בשילוב צבעים חום וירוק.

שניהם הביאו אותי לעולם באוגוסט 14, 2004. שני שכנים אלה היו אימא ואבא, הם אהבו אותי ואני אהבת אותם, והם היו ההורים הכי טובים בעולם. ההורים שמחו מאוד על מתנת אלוהים – ילדה שלמה בריאה ויפה מאוד. מאז שהייתי קטנה, אבא תמיד הדגיש ואמר שאני יפת תואר ועתיד ורוד ומבטיח מחכה לי.

התחלתי לגדול, וראיתי עוד ילד אחד בבית שלנו, והילד הזה הפריע לי מאוד, וחשתי קנאה אליו, כל מה שהוא רצה נתנו לו, ואני הרגשתי שנאה כלפיו.

גדלתי וגדלתי והילד הפך לחבר הכי טוב שלי, והכי קרוב עלי. הילד הזה הוא אח שלי, שבא לעולם 4 שנים לפניי.

 הוא היה רזה עם כאבי ראש עזים. הוא סבל ממיגרנה. האור הפריע לו וכמעט כל פעם שנסענו ברכב הטויוטה שלנו, הוא ביקש להאיט כי אחרת הרגיש סחרחורת.

על הכריכה האחורית:

הספר הזה מתמקד על היחס שלי עם האח היחיד שלי, זה יחס שהתחיל בקנאה והסתיים במשהו אחר.