מחסן הטעויות

מאת : בן עמי צביה

בחצר גינתנו המטופחת והיפה

עומד לו מחסן עמוס לעייפה בקופסאות קרטון , שולחן וכסא שקיבלנו מהנגריה הסמוכה

מחסן רעוע ונראה די עלוב

מחסן ממזמן מזמן , לו דלת ישנה עם מנעול אפילו עוד יותר ישן

למחסן היה רק חלון קטנטן ממנו יכולתי רק להציץ על כל המטען

זה המחסן של אבא שלי

רק לאבא מותר להיכנס

כל יום שעבר סקרנותי רק גברה והתגברה

כי אבא לשם נכנס כל יום לחצי שעה

כעסתי מאד גם נעלבתי שאבא לא אפשר לי אף פעם להיכנס

אפילו לא לדקה

אבל כשאבא יוצא מהמחסן ורואה את פניי , הוא תמיד מחייך ופניו מוארים, כאילו השאיר שם משהו יקר ,משהו נסתר .

הוא מרים אותי באוויר מנשק את פניי וביחד הולכים לאכול את ארוחת הערב במטבח שאבא הזמין לאמא ושנראה …..די יקר .

כל יום חזר הדבר על עצמו .

כל יום הצצתי , כל יום נפגעתי , כל יום כעסתי

מה יש שם במחסן , שלי אסור לדעת ? האם הוריי מחביאים ממני סוד כמוס ?

אמא צחקה כשיום אחד אמרתי לה שזה לא יפה שאבא נמצא שם לבד , אולי הוא בוכה ?

” אוי יויי יויי ילד שלי מתוק”  אמרה אמא בצחוק “אבא נמצא במקום נפלא ,זה קודש הקודשים שלו , מקום של חשבון נפש……..”

לא הבנתי והסתכלתי עליה בפליאה , שאלתי : “חשבון לנפש ? אבא חייב לנפש חשבון ? מה קנה מהנפש ? איך הוא משלם לה ? בכרטיס אשראי ? אולי בגלל זה אני רואה אותו רושם דברים במחברת ? האם רושם למי משלם ?

אמא צחקה שוב “לא חמוד , התכוונתי שזה המקום שבו אבא חושב המון , אבל אם רוצה אתה ביותר פרטים , עליך לשאול אותו , כי המחסן רק שלו .

אז תפסתי אומץ ללכת לשאול “אבא טוב לך בקודש הקודשים ? למה אתה חייב חשבון לנפש ? כמה כסף אתה חייב ? כי יש לי דמי כיס……..”

הוא צחק ואני הסמקתי , הרגשתי כמו ילד קטן מטומטם

“קודש הקודשים , חהחהחה ” צחק אבא , “מה פתאם “! הוא הצביע על המחסן ואמר

“זה מחסן הטעויות שלי ” !

אוי ואבוי חשבתי לעצמי , לאבא שלי יש צרות רבות , גם חייב חשבון לנפש גם מלא בטעויות ……..ואמא ממש טעתה …., מה אפשר לעשות ?

“אבל……” התחלתי לאמר , אך שתקתי , כי גרוני נחנק

“אני………..”

“מה קרה חמוד שלי ” אין כאן שום סוד שאני מסתיר ממך” .

עיניי נפקחו בתדהמה ” לא ? מה זה מחסן הטעויות ? מה זאת אומרת ?למה לא נתת לי להיכנס ? למה אתה תמיד נועל את הדלת כאילו יש שם משהו סודי ?

אבא היסס לכמה שניות ואני עמדתי מולו במתח נוראי ממתין לתשובה

“אממממממ…..אמר אבא , “אתה יודע מה “? אני חושב שאתה כבר ילד מספיק גדול כדי להבין………רוצה להיכנס למחסן הטעויות שלי “?

” ואוו ….בטח רוצה………..” צעקתי מהתרגשות

אבא פתח שוב את הדלת והדליק את האור , הוא סימן לי לבוא אחריו אל תוך המחסן , נכנסתי בחרדת קודש

“תכיר בבקשה את מחסן הטעויות שלי ” אמר אבא בחיוך

והסתכלתי סביב בתדהמה , כלום , שום דבר , החדר נראה עוד יותר עלוב מבפנים , הצבע על הקירות דהה עם השנים , קופסאות הקרטון היו מלאות באבק ועל השולחן הפשוט היתה מחברת שעליה עט בצבע דיו שחור .לא תמונות על הקירות ,לא שטיח על הרצפה , לא מיטה ,לא מדפים …..כלום , כלום אחד גדול .

הבטתי על אבי בהשתהות מוחלטת והרמתי את ידיי לצדדים , “אין כאן כלום ,שום דבר וכלום ” אמרתי במבוכה “אז מה אתה……”

” יש כאן הכל ”  אמר אבא בנועם , הוא הוביל אותי אל השולחן והצביע על המחברת עבת הכרס שהייתה מונחת שם “זו המחברת האישית והפרטית שלי , פתח בתאריך של היום” אמר בשקט .

התרגשתי ממש אבל הייתי נבוך “אני…..” , משהו עצר בעדי , לא ידעתי מה , אבל חשתי שאם אפתח את המחברת אחדור לפרטיות האישית של אבא ולא הרגשתי בנוח לעשות זאת , גם אני לא אוהב שמישהו נכנס לי לחדר שלי כשאני עם חברים או כשאני מתלבש , או ………מלא סיבות .

“אני מרשה לך , פתח את המחברת ” אמר אבא

פתחתי בידיים רועדות אבל הייתי סקרן כל כך ………דפדפתי במחברת שהייתה כמעט מלאה בכל מני רשימות , עד שהגעתי לתאריך המבוקש . הכתב היה ברור , כתוב בעט עם דיו שחור . הזעתי כי היה חם במחסן , היו לי פרפרים בבטן……..

“קרא” שמעתי את קולו של אבא . בלעתי את הרוק והתחלתי לקרוא בקול ניחר , לאט ובשקט .

1- היום פגשתי את יורם פועל מחלקת הניקיון ,יורם ברך אותי לשלום ושאל מה שלומי , לא עניתי לו ושאלתי בקול רם “למה החולצה שלך רטובה ולמה אתה לא דואג להיראות נקי , יש לך כתמים של שמן……” . יורם נעלב אבל ענה לי בנימוס “סליחה אדוני , מייד אחליף חולצה”

2- היום נכנס אליי יואב ממחלקת הרכב וביקש העלאה במשכורת , סירבתי לו בטענה שאין הצדקה כרגע ושהמפעל לא יכול להרשות לעצמו .

3-היום לא עניתי לטלפונים , לא התחשק לי , גם ברק התקשר , גם לו לא עניתי , אשאל אותו בערב מה רצה .

4- היום צעקתי על הטבח הראשי כי לא הכין לי שניצל כמו שאני אוהב , צלוי על האש בלי פירורי לחם , שכח מה שביקשתי .

אבא הנהן בראשו להסכמה כשראה את הבעת פניי , לא אהבתי מה שעשה

“אתה צודק ברק , זה לא בסדר מה שעשיתי , בגלל זה אני בא לכאן לבד , לחשוב על מה שעשיתי לטוב או לרע , בגלל זה אני קורא למחסן “מחסן הטעויות “אני עושה חשבון נפש , מסתכל בתוך הנשמה והלב שלי ורואה את הדברים שקורים לי קצת יותר ברור

“אז אתה כל יום מקדיש חצי שעה כדי לחשוב על הטעויות שעשית ? גדול…….” אמרתי בהערכה

 “גם לא יפה שלא עניתי לטלפונים אבל לפעמים אין חשק , אני מצטער שלא עניתי לטלפון ממך “

“אין דבר אבא”

“לא , זה לא בסדר , כי אולי היה לך משהו חשוב לשוחח עליו , אולי היה מקרה חרום בבית ………, אני מתנצל , זה לא יקרה יותר , מה קרה ? למה התקשרת ? “

“תודה אבא אבל האמת ? סתם התקשרתי ……..”  .

“יופי” צחק אבא ,גם אני התגעגעתי אליך ואתה יודע מה ? אחזור בדיוק בזמן , לא אשאר סתם בעבודה , אני צריך ללמוד לסמוך על העובדים הטובים שלי קצת יותר .  אז נו , ספר כבר ,מה הטעויות שלך להיום ? אתה מוכן לשתף אותי בטעויות שלך “? שאל אבא בקול אוהב ומנחם ” “זה בכלל לא חשוב איכן רושמים את הטעויות ברקי ,תקדיש מחברת שעליה רשום “מחברת טעויות” ותכתוב בה כל יום , הכי חשוב זה לתקן אותן , ולהרגיש טוב עם זה שמתקנים טעות , אבל אני מקווה שלא יהיה לך הרבה מה לרשום……, אתה יודע מה ? אמר לי אבא “גם אני כבר לא צריך את המחסן הזה , עזרת לי להבין שאפשר לעשות את זה בכל מקום בכל זמן ולתקן כל מה שצריך , כל יום כל הזמן , אני ממש גאה בך ילד ” אבא טפח על שכמי .

“אז ספר לי , מה קרה איתך ” ? שאל אבא

“ואיך אתה “? עניתי לו בשאלה רק כדי להרוויח עוד קצת זמן למחשבה ” יש לך צרות אבא ? המפעל לא עובד מספיק ” ?

 אבא נענע ראשו בשלילה , “ממש לא ברקי , המפעל מייצר יותר ממה שייצר בכל השנים האחרונות , רק שכחתי שזה לא רק בזכותי אלא בזכות אותם עובדים שבאים כל יום לעבודה בנאמנות ואהבה . יורם הוא עובד חרוץ מאד , בא כל יום לעבודה ועובד קשה , הוא עובד ומנקה את הלכלוך שאחרים משאירים והוא אף פעם לא מתלונן , עושה כל יום את אותה העבודה והמפעל נקי ומצוחצח , מחר אלך אליו אלחץ את ידו ואתנצל , אני חושב שמגיע לו גם העלאה במשכורת אז אעשה את זה מייד מחר בבקר  . יואב הוא עובד ותיק , כבר 17 שנים , כולם אוהבים אותו כי הוא עוזר לכולם והרבה פעמים נשאר לשעות נוספות למרות שיש לו משפחה וילדים שזקוקים לו “

 ” אבל למה בכלל אתה צריך לרשום את זה , אתה לא זוכר מה עשית “?

” אני זוכר ” אמר אבא , “אבל לפעמים צריך לרשום כדי שלא לחזור על אותה טעות בעתיד , כדי שאוכל לדפדף במחברת ולראות כמה טעויות עשיתי בלי לשים לב “

הנהנתי בראשי בהבנה ולחשתי

” כמו שעושים ביום כיפור נכון ? גם לי יש טעויות……..”

“בדיוק “! אמר אבא “אבל לא צריך לעשות זאת פעם בשנה , צריך כל יום וישר לתקן.

“ומה תעשה עם הטבח אבא ? אתה צריך לתת לו גם עוד כסף………..”

“לא , הוא מרוויח טוב מאד ברקי כי הוא טבח ראשי והתחיל לעבוד רק לפני כמה חודשים , אבל אני בהחלט מתכונן ללכת להתנצל מפני שלמרות שאני בעל המפעל אני לא צריך להיות מורם משאר העובדים שלי , אני צריך לאכול בדיוק את מה שהם אוכלים בלי לדרוש מאכלים שונים , זה לא יפה מצידי ” .

“נכון” אישרתי “לא יפה”

“אתה מוכן לשתף אותי בטעויות שלך “? שאל אבא בקול אוהב ומנחם

“כן , היום…….דחפתי איזה ילד מכיתה א , עולה חדש …..ילד קטן ורזה ,נמוך ממני וחלש ממני……..דחפתי אותו לריצפה…..”

“למה” ? שאל אבא

הרמתי את כתפיי בחוסר אונים ושוב לחשתי , “סתם , ממש סתם…..הוא לא עשה לי כלום……ממש סתם בצחוק ……..לא הייתי בסדר אבא , אני כבר בכיתה ב ויותר חזק ממנו , הוא לא הבין למה דחפתי אותו ואני סתם צחקתי עליו , כי דיבר עברית עם מבטא לא ישראלי ………., מה אעשה אבא ? לא חשבתי על מחסן טעויות……..”

ואיך תתקן ?

“אבקש ממנו סליחה” אמרתי בנחרצות ובהסכמה עם עצמי , זה הדבר הכי נכון לעשות .

אבא טפח שוב על שכמי “כל הכבוד ” אמר .

למחרת , ניגשתי לילד וביקשתי סליחה , בתחילה חשש כשהתקרבתי אליו , אבל אחר כך שאל אותי “חברים” ?

“חברים” עניתי לו בחיוך

איזה יום יפה היה לי אותו יום , הדיו השחור האיר לי את המחשבה ואבא פירק את המחסן , זרק את כל הקופסאות עם הדברים שלא היינו זקוקים להם והזמין מחסן חדש לכלי הגינון שלו .

” ואתם ? מה תיקנתם היום ?”