My Mother

בשנת 1964 החליטו הורי לעלות לארץ יחד עם סבתי מצד האבא , כוכה דיעי , ושני ילדיה הקטנים בחלה תבדל”א ,ויוסי דיעי ז”ל. בדרכם לארץ עליהם היה לעבור במחנה צבאי Grande Arenas  שבמרסיי , צרפת .

כשהגיעו לשם הקצו לכל משפחה חדרונים קטנים זה לצד זה. כמו כן, קיבלו כרטיסיות כדי להגיע לקחת אוכל לכל ארוחות היום. אמי הייתה בחודש התשיעי להריונה ולאחר כשבועיים של שהות שם החלה לחוש בצירים וילדה את אחותי הגדולה , חנה , בבית החולים שבתוך המחנה הצבאי . אמי ילדה ביום שבת .

מכיוון שהיה שבת ויהודי ג’רבה הם יהודים אדוקים , אבי לא יכול היה להתלוות אליה כי חשב שההלכה אוסרת. אמי בת כ17 שנים סה”כ,  בארץ שהיא לא מכירה , בשפה שהיא אינה דוברת מול אנשים זרים לחלוטין יולדת את ביתה הבכורה. כמובן שבצאת השבת אבי , מערבי (מרדכי) מצטרף אליה ומכיר את ביתו לראשונה. אמי שוהה בבית החולים ההוא כשבועיים ,סרבו לשחרר את אמי והתינוקת מחשש למחלות במחנה. בזמן שאמי שוהה בבית החולים היא מכירה את פריחה , אישה שלימים הופכת להיות החברה הכי טובה והאימא השנייה שלה.  פריחה היא עולה ממרוקו , שוהה אף היא עם משפחתה במחנה הצבאי בדרכה לארץ הקודש.

אמי מכירה את פריחה לראשונה בבית החולים כיוון שהייתה שם עם חמותה ששברה את הרגל  .

בחיי היומיום של העולים השוהים במחנה היה סדר ושגרה, ארוחות משותפות , ניקיון , שטיפת הכלים המועטים שברשותם וכביסות במכבסה היחידה שם.

הורי ומשפחתם נאלצו להישאר במחנה כחודשיים כיוון שחיכו לכסף שיה צריך להגיע לאחות אבי ,בחלה.  שהרי ביציאה מטוניס אסור היה להם לצאת עם זהב או כסף. כל מה שהיה נמצא עליהם היה מוחרם ונלקח לממשלת טוניס. פעולה זו נעשתה כדי למנוע מהיהודים לעזוב את המדינה.

כשהגיע הכסף ,אבי הלך לאסוף אותו מנקודת הציון חזר במונית. בסיום הנסיעה אבי שילם לנהג והמשיך לדרכו. כשהגיע למחנה הבחין כי הכסף אינו ברשותו עוד. מבלי הרבה היסוסים החליט כי הוא יותר לחפש את אותה המונית ע”י מונית אחרת . אחרי שעות של חיפוש וכמעט אובדן התקווה שיראו את הכסף שוב , בצומת מרומזרת אחד ליד השני אבי מבחין בנהג שאתו נסע קודם דרך החלון הוא מחזיק את היד של הנהג המבוהל ( שלא יברח) ודורש את כספו חזרה . למרבה המזל כך היה, הנהג לא הכחיש שמצא את הכסף ולקח לעצמו ומחזיר את הכסף המיוחל לאבי .

לאחר כשבוע הודיעו להורי שהם עולים לארץ , בהגיעם לארץ בקשו לשלוח אותם לדרום אך דודי שכבר היה בארץ אמר להם לסרב ולבקש באזור המרכז . כך היה , הורי נלקחו למעברות של יבנה . שם כאילו שוב במקרה , אמי פגשה את אותה פריחה ממרסי . גרו בצריפים אחת ליד השנייה.

אבי הצליח להשיג לעצמו עבודה ואמי נשארה בבית עם אחותי , חנה. בהתחלה אמי הייתה מפוחדת לצאת או שמישהו יכנס ( עדיין בת 17) אז אבי היה נועל את הבית בצאתו ושם אמי הייתה לבדה עד חזרתו . השכנות היו מדברות עמה דרך התריסים וכך עם הזמן צברה ביטחון והתחילה לצאת ולהיות עם שאר הנשים בחוץ.

במעברה ילדה גם את אחותי השנייה , איריס. גדלו בנחת ושמחה בלי תחרות וקדמה . חיים פשוטים ושמחים עם שאר העולים במשך כ 20 שנה. עם השנים אנשים התקדמו ועברו לבנייני דירות , וכך גם הורי אבל עדיין קרוב לאמא חברה פריחה . ובגיל 38 בזמן שהורי מתכוננים ומתרגשים לחתן את הבת הבכורה אמי מגלה שהיא בהריון נוסף – בי! וכך בזמן שאחותי הגדולה בת ה21 נכנסת בברית הנישואים אני בת 9 חודשים עם שמלת שושבינה..