שירה קיבלה מסבתא חתולה

פרוותה לבנה ובטנה עגולה.

עיניה ירוקות כמו דשא, כמו ים

חתולה כה יפה לא ראתה לעולם.

ביום ראשון, פנתה שירה לחתולה:

“רוצה עם הדוב להיות חברה?”

“אני והדוב?” החתולה נעלבה,

“הוא ישן , מרופט, עם פרווה עלובה.”

התעצבנה שירה ועיניה דומעות,

אך ביום שני, החליטה שוב לנסות.

“אולי את רוצה לשחק בכדור?

אולי בצבעים תציירי לי ציור?”

גחכה החתולה: “לציר? זה משעמם ולא כיף.

לשחק בכדור זה טפשי ומעיף.”

ביום שלישי, ארזה שירה פרי ובקבוק מים,

והן נסעו לשוט באגם ולהעיף עפיפון בשמים.

כשהגיעו לחוף, פרשה שירה מגבת,

התישבה והזמינה את החתולה לשבת.

נחרדה החתולה: “שירה, בואי, מהר הביתה נלך

לפני שהפרווה שלי תרטב ותיתלכלך 

ביום רביעי לבשה שירה בגד ורוד,

והזמינה לחתולה חוג בלט, שתרקוד.

אבל החתולה לא הזיזה רגל או יד,

רק נמנמה על כסא שעמד לו בצד.

ביום חמישי, החליטה שירה בגינה לטייל.

לקחה אתה שמשיה, כדי שיהיה להן צל.

“מיאו, מיאו!” יללה החתולה,

“חם כאן, מחניק, אוף, יש לי בחילה.”

ביום שישי, קמה החתולה, מתחה זנב.

שירה הציצה בחלון והפנתה לה את הגב.

הביטה החתולה סביב בכל פינות החדר.

” מה זה?” חשבה, ” משהו כאו לא בסדר?”

היא קראה: ” מיאו, שירה, מה נעשה היום.

מתי נצא לטייל? ולאיזה מקום?”

שירה חיכה ולא אמרה אף מילה.

על קולב בארון היא תלתה שמלה אחר שמלה. 

“שירה!” החתולה רטנה, “שכחת אותי כבר?

מה אתי, מה היום? לא עושים שום דבר?”

שירה שתקה, עברה לפינת החדר,

המשיכה לסדר כל משחק, לפי הסדר.

התחננה החתולה: “שירה, אעשה אתך הכל.

אשחק אם הדוב ואשב על החול.

אעיף עפיפון, ארקוד לפי מנגינה,

אטיל אפילו כל יום אתך בגינה.”

חיכה שירה: ” נראה עם את מוכנה

לקום מיד, לעזור לי, בלי תרוץ וטענה.”

מתחה החתולה ידיים, הפשילה שרוולים,

חבשה כובע ורוד, סינר כחול עם עיגולים.

“בואי מהר!” שירה אמרה, ” ניצבע את הבית-

את הקירות בלבן והדלתות בצבע זית.”

אחזה החתולה במכחול וצבעה דלת אחר דלת,

קשטה משקופים בצבע ירקרק ותכלת.

את השביל, הגדר ואת שער הגן

הן צבעו בצהוב, בירוק ובלבן,

ולבסוף הוסיפו רעפים אדומים לגג

עד שיראה כל הבית מוכן ליום חג.

כשסימו לעבוד כבר היה מאוחר.

חיכה החתולה: ” מיאו, איזה יום נהדר.

” היה כל כך מעניין! איזה יום של כיף!”

לא הרגשתי בכלל איך הוא עובר וחולף!”

הסוף