הרברט סמואל

לורד הרברט לואי סמואל (באנגלית: Herbert Louis Samuel; ‏6 בנובמבר 1870– 5 בפברואר 1963),‏ היה מדינאי ודיפלומט יהודי-בריטי, חברהפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית, שר בממשלת בריטניה; שימש כנציב העליון הראשון על ארץ ישראל בזמן המנדט הבריטי (וכונה בפי אנשי היישוב גם “הנציב הראשון ליהודה”).

הנציב העליון בארץ ישראל

מינויו של סמואל עורר ביקורת מחוגים שונים בממשל הבריטי, ולתמיכה בקרב הקהילה היהודית בבריטניה.^{[דרוש מקור]} בבואו לארץ נתקבל הרברט סמואל כנציב עליון יהודי בהתלהבות על ידי היישוב, וניתן לו הכינוי “הראשון ליהודה”. סמואל שאף לנייטרליות וניסה לנהל יחסים מאוזנים בין היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית, ולרכוש גם את אמונם של הערבים. בין היתר מינה לתפקיד המופתי של ירושלים את חאג’ אמין אל-חוסייני, תוך שימוש בסמכות שהועברה אליו מהסולטאן הטורקי.

בשנת 1921 פרצו מאורעות תרפ”א, שבמהלכן רצחו ערבים עשרות יהודים ביפו ובסביבתה, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. על מנת להשקיט את הרוחות הורה סמואל על הפסקה זמנית בעלייה. בעקבות המאורעות הוקמה ועדת חקירה שנקראה ועדת הייקראפט, ובעקבותיה הוציאמשרד המושבות הבריטי את הספר הלבן הראשון של צ’רצ’יל – נייר עמדה רשמי של הממשלה הבריטית. בספר לבן זה, הראשון מבין שלושה, הופרד עבר הירדן משטח “ארץ ישראל” המנדטורית, והועבר לניהול נפרד (אם כי המנדט הבריטי הוסר לחלוטין משטח זה רק בשנת1946). כן הוחלו הגבלות על העלייה.

לאחר המאורעות הבין סמואל כי כוח המשטרה הבריטי שפעל בארץ זקוק לחיזוק משמעותי. ב-1921 הקים את “המשטרה המעולה” (שכונתה גם “הז’נדרמריה הפלשתינאית”) – כוח משטרה למניעת מהומות ושמירה על השלום, שפיקודו היה בריטי, אך המשרתים בו גויסו מבני הארץ על פי מפתח עדתי. ב-1922 הקים את “הז’נדרמריה הבריטית” – כוח משטרה צבאי למחצה ששימש אף הוא למניעת מהומות וללוחמה בכנופיות שודדים. פעולתן של שתי הז’נדרמריות הביאה לרגיעה יחסית בארץ לקראת סוף שנות כהונת סמואל כנציב. מחליפו,הרברט פלומר, פירק את הז’נדרמריות.

בין פעולותיו החשובות של סמואל היו הכרזה על ירושלים כבירת “ארץ ישראל” המנדטורית, וקביעת משכנו של הנציב בירושלים. בימי מושלו, משכן השלטון הבריטי היה במתחם אוגוסטה ויקטוריה בפסגת הר הצופים (רק בשנות ה-30, לאחר שרעידת האדמה של 1927 פגעה במבנה, נבנה “ארמון הנציב“). כן פעל סמואל רבות לפיתוח הארץ (מיזם סלילת הכבישים, שצמצם את בעיית התעסוקה של אנשי העלייה השלישית) ולרווחת תושביה, היהודים והערבים.

בעקבות כהונתו של סמואל, וכהונתו של הלורד פלומר לאחריה, שהיתה, מבחינות רבות, המשך ישיר למדיניותו של סמואל, חל בארץ שקט יחסי, עד למאורעות תרפ”ט שפרצו בשנת1929. לאחר שסיים סמואל את תפקידו, בשנת 1925, שקל סמואל את האפשרות להשתקע בחיפה, אך חזר בו עקב התנגדותו הנחרצת של מחליפו, הלורד פלומר.^[1]