הגשת חומרים בגן הילדים.

קצת רקע,

בגן הילדים הגננת היא זו שבוחרת את החומרים, הזמן והמגוון לפעילות.

היום נכון יותר שזה יעשה תוך כדי התחשבות ביכולות הילדים.

בספר זה הדגש הוא על החלק המעשי של הגשת החומרים,

וכאן נשאלות השאלות:

• “כיצד להגיש לילד את החומרים?
• אילו חומרים נגיש?
• באיזה כמות?

הרי ידוע, כי הגשת החומרים משפיעה על הביצועים של הילד…

ראשית, העבודה עצמאית או לפי הנחייה של הגננת?

בכל פעילות הילד מתמודד עם אילוצים שונים, מצד אחד ישנם חומרים המגבילים את הרצון שלו ביצירה, והוא צריך למצוא פתרון, ומצד שני יש את הסביבה (הגננות) אשר מבקשות ממנו ליצור משהן לפי תבנית, לפי הוראה…

הילד מנסה להתמודד עם הקונפליקט …

הרי יש פער בין יכולתו התפיסתית והמושגית לבין יכולתו הביצועית.

• המצע –
• רצוי שיהיה קרטון (מחזור קורנפלקס, עוגיות..) על מנת שיוכל לשאת את משקל ההדבקה של המצרפים השונים.
• חשוב כי צבעו יהיה אחיד ונטרלי, יש להשאיר אריזות שלמות על מנת לאפשר לילדים הרוצים (ויכולים –תואם גיל) לגזור בעצמם את המצע.
• ישנם ילדים אשר נמנעים מלעבוד עם מצע, ועובדים על השולחן בהרכבת דגם תלת מימד.

אין לבלום יוזמות, דימיון אלו ואין לבלום ניסיונות בחומרים ובדיקת אפשרויות חופשית.

הילדים אינם מתעניינים בימים ראשון בנייר, ובימי שני בבדים ובימי שלישי בחימר… כפי שקיים גם היום בלא מעט גני ילדים “טבלת חומרים שבועית”.

ערבוב חומרים –

לעיתים הילד מתבקש ו/או רוצה להוסיף/להשלים על העבודה שלו

אז הוא מצייר, מדביק, מוסיף בגואש…

מומלץ לא לעודד “ערבוב תחומים” אך כן נענה לבקשתו של הילד כשאנחנו משוחחים עימו לנמק את בקשתו מדוע הוא רוצה להוסיף?

לפני שנאשר לו לעבור שולחן, חשוב שינסה למצוא פתרון אחר לרצונותיו.

צעד זה חשוב, על מנת למנוע “פריצת חוקים” המקובלים בגן,

פריצה העשויה להשפיע על כל שאר אזורי הפעילות בגן.

השולחן –

השולחן חייב להתאים ל -4 ילדים, כאשר מכל צד, ילד אחד באותו זמן ולו מרחב ידיים.

באמצע השולחן יהיה מספיק מקום להנחת כלי החומרים השונים וכלי העבודה.

בכל צד יהיה מספיק מקום להנחת משטח העבודה ותנועת ידיים של הילד.

מדף –

על המדף יהיו מונחים כלי האחסון שבהם החומרים.

כל חומר בכלי נפרד, ההגשה תהיה בנפרד וממוינת לפי סוגי החומרים,

כן ממוינת (נדבר על החשיבות בהמשך).

על מדף נפרד יהיו המצעים/המשטחים בגדלים שונים ומגוונים.

הדבק –

ישנם שני סוגי דבקים בולטים בגני הילדים, דבק טפטים ודבק פלסטיק.

שניהם זולים, נוחים לעבודה ומתאימים למגוון החומרים להדבקה בגן.

-חשוב כי הדבק שאנו משתמשים בו יהיה ניתן לייבוש בזמן סביר, על מנת לאפשר לילד זמן להשלים את עבודתו בזמן. (לא לבזבז זמן בהמתנה לייבוש)

–

המיכלים –

חשוב שהמכלים בהם אנו משתמשים יהיו קטנים ונמוכים.

קטנים על מנת לחסוך בכמות החומר המוגשת (כמובן למלא כשצריך),
נמוכים על מנת שהילד יוכל להגיע למיכל בקלות.

מתקן לעבודות גמורות –

כאשר מדובר בהדבקות רגילות, מספיק מתקן הייבוש של הגואש, אבל ברגע שהילדים עוברים לשלב של עבודות “תלת מימד” – יש להניח על מדף רחב ויציב באופן כזה שהילדים יוכלו לראות את העבודות.

החומרים –

אין סוף לאפשרויות…. אך חשוב למיינם לקבוצות:

– ניירות, בדים, פלסטיק, מתכות ועץ.

– פסולת תעשייתית ופסולת ביתית.

-צבעים, גדלים…

הגשת החומרים בצורה ממוינת, מאפשרת לילד זיהוי קל והתנסות במגוון רב של אפשרויות.

רצוי שהחומר לא יהיה גדול מידי למצע הילדים.
כל חומר ותכונותיו שלו מתקמט, מתיישר, נשבר, נקרע…
כל חומר ותנאי העיבוד שלו.

הכלים –   לפעמים נדמה כי צריך רק חומרים ודבק, אך מהר מאוד אנו מגלים שהילדים מחפשים כלים נוספים ליצירתם: מספריים, מחורר, מהדק, עפרונות, צבעים…
כלים אלו צריכים להיות קבוע במרכז השולחן.

משך הזמן –  שונה ותלוי בגיל הילד, בפעילות, ביכולת הילד להתמיד ולהשלים משימה… בד”כ הילדים פעילים בין 20-30 דקות, אך אין אנו מקצרים ויש אפילו שמאריכים.

החיקוי –  קיים גם בפעילות זאת, ולו שני סוגי חיקוי:

1. כל עיצוב הוא למעשה חיקוי- בין אם בפועל ובנוכחות שלו, ובין אם בזיכרון ובמאגר חוויותיו.

2. חיקוי הוא למעשה ילד העובד במקביל לשולחן ומעתיק את עבודתו של חברו.

   – חיקוי זוהי תופעה מוכרת ולעיתים זוהי “אופנה” בגן, ולעיתים ביטוי של תלות רגשית בילד אחר, ולעיתים זהו מאמץ לשפר תדמית עצמית “גם אני יכול”.    ולכן לא צריך להתערב בכך.

 “אם יש לך צבעים ומכחול, קח אותם וצייר לך חלום”…