האלוף!

שָׁלוֹם, קוֹרְאִים לִי דּוֹר,

אִמָּא קוֹרֵאת לִי דּוֹר הַגִּבּוֹר,

אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן,

אֲנִי פַּחְדָן,

אֶתְמוֹל בַּגַּן,

כִּמְעַט קִבַּלְתִּי מַכּוֹת מִדָּן,

וְגַם מֵרוֹי מִטַּל וּמֵעִדָּן.

בַּבֹּקֶר אָמַרְתִּי לְאִמָּא-

“לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת לַגַּן,

לֹא נָעִים שָׁם, מְסֻכָּן,”

וְאִמָּא אָמְרָה-

“דּוֹר, אֵין בְּעָיָה,

תִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת, כָּאן

נְסַדֵּר אֶת הַבָּלָגָן

נְנַקֶּה, נִתְלֶה כְּבִיסָה,

יֵשׁ הָמוֹן עֲבוֹדָה.”

אָמַרְתִּי- “לְסֵדֶר בָּלָגָן? לֹא בָּא לִי,”

“דּוֹרִי, בְּבַקָּשָׁה תַּעֲזֹר לִי.”

אִמָּא אָמְרָה וְהוֹסִיפָה בְּלִי פְּסִיק אוֹ נְקֻדָּה,

 “קָדִימָה לַעֲבוֹדָה!”

“לֹאאאאא” נִסִּיתִי לְהִתְחַמֵּק

וְאִמָּא אָמְרָה –”נוּ בֶּאֱמֶת,

תִּהְיֶה גִּבּוֹר , תַּגִּיד בְּקוֹל

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל

אֲנִי יָכוֹל הַכֹּל.

קַח מַטְלִית, קַח סַבּוֹן

וְנַקֵּה אֶת הַקִּיר וְאֶת הַחַלּוֹן.”

עַל הַקִּיר וְהַחַלּוֹן הָיוּ כְּתָמִים.

כֶּתֶם עֲנָק, כַּנִּרְאֶה מְפַקֵּד, וְהַקְּטַנִּים חַיָּלִים.

“אַל תִּכָּנְעוּ” הַמְּפַקֵּד בֶּטַח פָּקַד,

וְהַחַיָּלִים נִסּוּ אֲבָל נִכְנְעוּ לִי אֶחָד, אֶחָד.

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל אֲנִי יָכוֹל הַכֹּל, שִׁנַּנְתִּי.

וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאוּלַי הִצְלַחְתִּי,

כִּמְעַט אֶת כֻּלָּם מָחַקְתִּי.

“נֶהְדָּר” קָרְאָה אִמָּא

“וְעַתָּה,

לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה.

בּוֹא עֲזֹר לִי לְהַעֲבִיר אֶת הַגִּיגִית הַמְּלִֵאָה,

 הַחוּצָה אֶל חֶבֶל הַכְּבִיסָה.”

הִיא אָחֲזָה בַּיָּדִית, וַאֲנִי בַּשְּׁנִיָּה

סָפַרְנוּ – “אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אַרְבַּע,”

הֵרַמְנוּ וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת לְכִוּוּן הַיַּעַד,

אֲבָל לְפֶתַע מַמָּשׁ כָּאֲבָה לִי הַיָּד,

הַבְּגָדִים הָרְטֻבִּים בְּוַדַּאי צָהֲלוּ,

“כֵּיף לָנוּ לְהִתְנַדְנֵד כָּךְ יַחְדָּו, אַל תַּעַצְרוּ,”

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל אֲנִי יָכוֹל הַכֹּל, שִׁנַּנְתִּי

וְהִתְאַמַּצְתִּי. עוֹד קְצָת,

וְהִגַּעְתִּי כִּמְעַט,

עַד הַיַּעַד.

“נֶהְדָּר” קָרְאָה אִמָּא

“וְעַתָּה לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה.

תֶּאֱסֹף  אֶת הַצַּעֲצוּעִים

וְתַּכְנִיס אוֹתָם לַסַּלִּים הַמַּתְאִימִים.”

אֶת הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ בִּצַּעְתִּי מַמָּשׁ מַהֵר,

כַּדּוּרִים הִשְׁלַכְתִּי מֵרָחוֹק וְקָלַעְתִּי בְּסַל אֶחָד,

 וְאֶת הַלֶּגוֹ בְּסַל אַחֵר.

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל אֲנִי יָכוֹל  הַכֹּל, שִׁנַּנְתִּי,

וְאֶת כָּל הַצַּעֲצוּעִים מֵרִצְפַּת הַסָּלוֹן פִּנִּיתִי.

“הֵי,” בֶּטַח צָוְחוּ הַצַּעֲצוּעִים-  

“הוּא מְבֻלְבָּל, תִּרְאוּ אֵיפֹה הוּא שָׂם אוֹתִי,

הֵי , גַּם אֲנִי לֹא בִּמְקוֹמִי,

וְאוֹתִי הוּא בִּכְלָל שָׁכַח, מִתַּחַת לְסַפָּה”

מַזָּל שֶׁאִמָּא לֹא שָׁמְעָה אֶת קוֹלוֹת הַמְּחָאָה.

“נֶהְדָּר,” הִיא אָמְרָה, “וְעַתָּה לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה.”

“מָה עַכְשָׁו?” שָׁאַלְתִּי סָחוּט מֵעֲיֵפוּת

הִרְגַּשְׁתִּי בְּעַצְמִי כְּמוֹ סְמַרְטוּט.

“עַכְשָׁו טֶקֶס חֲלֻקַּת הַמֶּדַלְיָה.

מֶדַלְיָה לְדוֹר, אַלּוּף הַנִּקָּיוֹן, סַבָּבָּה?”

“לֹא אִמָּא. תָּבִינִי

אֲנִי בִּכְלָל לֹא נִקִּיתִי,

רַק שִׂחַקְתִּי,

בְּמִלְחָמָה, בְּנַדְנֵדָה וּבִקְלִיעָה לְסַל.

ואֲנִי לֹא אַלּוּף, הַכֹּל הִצְלַחְתִּי רַק כִּמְעַט,” 

“זֶה לֹא מְשַׁנֶּה,” אָמְרָה אִמָּא-

“הָעִקָּר שֶׁנִּסִּיתָ,

מִי שֶׁמִּתְאַמֵּץ מִשְׁתַּדֵּל וּמַתְמִיד,

בְּעֵינַי הוּא אַלּוּף הָאַלּוּפִים.”

לְמָחֳרָת הָלַכְתִּי לַגַּן, לְצַוָּארִי מֶדַלְיָה.

עָלֶיהָ הָיְתָה כְּתוּבָה רַק מִלָּה אַחַת-

אַלּוּף

וּפִתְאֹם כְּבָר לֹא הָיִיתִי שָׁקוּף.

טַל וְעִדָּן  רָאוּ אוֹתִי וְשִׁתְּפוּ,

רוֹי וְדָן צָחֲקוּ אִתִּי, שִׂחֲקוּ.

וְלֹא חָטַפְתִּי מֵאַף אֶחָד כִּמְעַט מַכּוֹת.

כִּי עַכְשָׁו אֲנִי לֹא סְתָם דּוֹר.

אֲנִי דּוֹר

שֶׁנִּצֵּחַ בִּקְרָב הַכְּתָמִים.

שֶׁקָּלַע לַסַּל מָלֵא פְּעָמִים.

וְנָשָׂא מַסָּע כָּבֵד כִּמְעַט בְּלִי לְהִתְעַיֵּף.

                                                                      -סוף-