המהפכה האמריקאית

אסף-  מרכיבי החברה במהפכה האמריקאית (חברתי)

לפני כמה שנים התחילה ההגירה לאמריקה, בעליה הגענו לחופי יבשת צפון אמריקה, היינו הרבה אנשים והיגרנו ממגוון עמים דתות ומדינות. היינו:

הפוריטינים – שהיגרו בעקבות רדיפה דתית מצד הכנסייה האנגליקנית, הם היו נוצרים שדגלו באורח חיים צנוע והאמינו שמותר לפרש את התנ”ך פירוש אישי.

מחפשי אוצרות – שהיגרו מכיוון ששמעו שיש אזורים באמריקה שיש בהם הרבה זהב

אסירים – שאפשרנו להם לבחור בין ריצוי העונש שלהם או להגר לאמריקה ולהיות חופשיים.

אנשים ממעמד גבוה שלא היו בכורים – הם היגרו למרות שהיו במעמד גבוה כי ידעו שלא יקבלו ירושה אז הם חשבו שיוכלו להתחיל מחדש.

והיום אחרי שנים רבות מכל סוגי האנשים השונים שהיינו התאחדנו ויצרנו את ארצות הברית. המוטו שלנו “e pluribus unum” (מתוך רבים אחד) עזר לנו להתאחד כי הוא מבטא את השאיפה שלנו ששלוש עשרה המושבות יתמזגו למדינה אחת והוא מזכיר לנו כל הזמן שמכל העמים, גזעים, דתות ומוצאים שונים הפכנו לעם אחד ומאוחד

נהוראי-  הטבח בבוסטון (ביטחוני)

זה התחיל כאשר אדוארד גריש ניגש לקצין בריטי כדי לקבל תשלום שהגיע למעבידו כעבור כמה דקות כאשר הוויכוח עלה לטונים גבוהים עזב שומר בריטי ששמו טוראי וויט את משמרתו והכה בנער באלה. גריש חזר כמה דקות לאחר מכן עם קבוצה של נערים שהטילו לעבר וויט כדורי שלג, קרח ופסולת. ההמולה הזעיקה את הרצין התורן, קפטן תומאס פרסטון, שבא לסייע לוויט יחד עם שמונה חיליים נוספים מנגד, הלך וגד קהל המפגינים והם המשיכו להטיל חפצים לעבר החיילים הבריטים. שהתקרבו הניצים זה לזה, פתחו החיילים הבריטים באש. הרעש היה מחריש אוזניים. מלא צעקות לא ראו כלום בגלל האבק ואז ראיתים חמישה אנשים שוכבים על הרצפה. לא זזים. עוד שישה בכאבים ופציעות של יריות על גופם. פחדתי. התיישבתי על הרצפה בפינה החזקתי את הראש והסתכלתי על המצב, על האנשים. ילדים קטנים מפוחדים, אמם מחזיקה אותם בפחד והאבא מגן עליהם בגופו מהבריטים. זה היה מחזה נורא שזיעזע את המושבה כולה. גם הבריטים היו בשוק מהמצב.הם הסתכלו בפרצוף מזועזע והלכו

שחר-  העבדות באמריקה (מוסרי)

בזמנים בעייתיים אלה, אני מעורב במדינה שנגועה בבעיה מטרידה מאוד – שכיחות העבדות. זוהי מציאות קשה שנוגעת בליבת הטבע האנושי שלנו ומעלה שאלות חשובות לגבי עצם מושג הזכויות.

כשאני מסתכל על העולם סביבי, אני מתמודד עם הניגוד המוחלט בין רעיון של חירות והחיים, ובין המציאות האכזריים של הקושי הבלתי נתפס של הכפייה לעבדות. חייהם נשלטים על ידי מערכת שרק מתייחסת אליהם כאל רכוש ושוללת את חירויות האדם הבסיסיות ביותר.

לאחר שראיתי את המאבקים היומיומיים של עבדים, אני מודע היטב לדברים הקשים שהם סובלים. נשללת מהם הזכות לחירות וזכותם לקיום אמיתי המאוימת ללא הרף כאשר לאדוניהם יש שליטה מוחלטת על חייהם. משפחות נקרעות, אנשים נפגעים, ואנשים מטופלים כמו סחורות קנויות ונמכרות.

בעוד אף אחד לא עושה דבר האנשים האלו נשללים מזכותיהם, ממשפחתם ומדבריהם

נושא הזכויות זה נושא מוסרי, המעלה שאלות חשובות לגבי העקרונות המכוננים של ארצנו. כיצד נוכל להתעלם מהסבל והדיכוי של אחינו בני האדם ולא לטעון ולתמוך ברעיון הצדק והשוויון? כיצד נוכל לתבוע זכויות כאשר אנו שוללים את זכויותיהם של אחרים על סמך צבע עורם בלבד?

בביליוגרפיה

השתמשנו באתרים: ויקיפדיה, the journal of American History, JSTOR, Taylor & Francis Online