ירושת הזמן

אני לא יודע איך הגעתי לכאן אבל אני יודע איפה אני נמצא, בבית יתומים. תמיד הרגשתי שונה משאר הילדים אבל אני חייב לצאת מפה. ככה כתב איתן ביומנו. איתן הוא ילד נמוך, רזה ובעל שיער כהה ונראה כאילו גר הוא ברחוב. פתאום נשמע קול “ארוחת צהריים! בואו לאכול” איתן השמיע הנחה והלך לאכול. איתן התיישב בשולחן האכול לבד, הוא היה ילד בודד. לפתע חבורה של 3 ילדים הגדולים כמעט פי שתיים מגודלו גם בגובה וגם ברוחב עמדו מסביבו. איתן שלא הכיר אף אחד בבית היתומים ידע שזה כנראה לא דבר טוב שהם מקיפים אותו. בואו ניתן להם שמות הימני זה בריון 1 האמצעי זה בריון 2 והשמאלי זה בריון 3 זה יהיה יותר פשוט ככה, עכשיו בואו נמשיך. בריון 2, כנראה המנהיג התקדם לכיוונו. “או שתביא לנו את האוכל שלך או שאתה יודע מה יקרה” אמר בריון 2. איתן שהיה רעב כל כך לא רצה לוותר על האוכל שלו ולא הסכים למה שביקשו ממנו. “אתה ביקשת את זה” אמר בריון שתיים וסימן לבריון 1 להרביץ לאיתן. בריון 1 בה לתת אגרוף לאיתן, מתוך אינסטינקט איתן שלך יד לכיוון בריון 1 כדי לכסות המכה. איתן חשב לעצמו רק הגעתי לפה וכבר אני בצרות, אבל הוא לא הרגיש כלום. הוא הזיז את היד ולא ראה את בריון 1 רק את הבגדים שלו. הוא ראה את שני הבריונים האחרים בוהים בו בתדהמה ולפתע היה שקט.