לוחם הפחד

כְּשֶׁנִּיר שׁוֹמֵעַ אַזְעָקָה,

הוּא נִבְהַָל נוֹרָא.

כְּשֶׁנִּיר שׁוֹמֵעַ אַזְעָקָה,

הוּא קוֹרֵא לְאִמָּא וּלְפִּיצִי הַחֲתוּלָה,

וְיַחַד

הֵם רָצִים לַמָּמָ”ד.

וְשָׁם בַּמָּמָ”ד, מָה רַב הַלַּחַץ,

אִמָּא אוֹמֶרֶת: “הַכֹּל בְּסֵדֶר נִיר,”

הַחֲתוּלָה מְיַלֶּלֶת: “הַכֹּל לֹא בְּסֵדֶר נִיר!”

אִמָּא מִתְנַהֶגֶת כְּאִלּוּ הַכֹּל כָּרָגִיל

וּמַצִּיעָה לְשַׂחֵק יַחְדָּו כְּדֵי לֹא לָחוּשׁ לְבַד

וְאִלּוּ פִּיצִי עַצְבָּנִית. שׂוֹרֶטֶת אֶת הַמַּרְבָד!

פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי הָאַזְעָקָה,

בּוּם חָזָק נִשְׁמַע,

אִמָּא הֶחְוִירָה לְרֶגַע וְאָמְרָה-

“נִיר אֲנִי יוֹצֵאת לִשְׁנִיָּה

לִבְדֹּק מַה שְּׁלוֹם הַשְּׁכֵנָה,”

“לֹא! אַל תַּשְׁאִירִי אוֹתִי לְבַד!” נִיר קָרָא.

וְאִמָּא לִטְּפָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה- “אַל תִּדְאַג חָמוּד,

זֶה קָרוֹב, דֶּלֶת מִמּוּל, מִיָּד אָשׁוּב” וְהִיא יָצְאָה…

וְנִיר הִרְגִּישׁ, אֵיךְ לְפֶתַע מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלָיו חֲרָדָה.

הַחֲרָדָה הַזּוֹ שֶׁהַמּוֹרָה הִסְבִּירָה עָלֶיהָ בַּכִּתָּה-

חֲרָדָה שֶׁזּוֹחֶלֶת יָשָׁר מֵהַמַּחְשָׁבָה,

מַכְבִּידָה עַל הָעֵינַיִם

וְיוֹרֶדֶת עַד כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם

הִיא מְסַמֶּרֶת שֵׂעָר וּמַכְאִיבָה בָּרֹאשׁ.

הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת  כְּמוֹ גּוּשׁ בַּגָּרוֹן,

וגּוֹרֶמֶת לַלֵּב לִפְעֹם חָזָק וּבְחִפָּזוֹן,

בִּגְלָלָהּ הַבֶּטֶן מִתְכַּוֶּצֶת וְכוֹאֶבֶת,

הַיָּד רוֹעֶדֶת,

וְגַם הַיָּד הַשְּׁנִיָּה מַזִּיעָה,

וּכְאִילּוּ אֵין אֲוִיר לִנְשִׁימָה,

וְיֵשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁל חֻלְשָׁה.

נִיר הִסְתַּכֵּל עַל פִּיצִי הַחֲתוּלָה

וְהִנֵּה גַּם הִיא  נִרְאֲתָה לוֹ לְפֶתַע

כָּמוֹהוּ, מֻתְקֶפֶת חֲרָדָה,

הִיא נִשְׁכְּבָה עַל הַמַּרְבָד, כֻּלָּהּ חִיל וּרְעָדָה,

בִּטְנָהּ עָלְתָה וְיָרְדָה, יָרְדָה וְעָלְתָה.

נִיר הֵבִין  שֶׁעַכְשָׁו הוּא הַגָּדוֹל

וְעַל הַקְּטַנָּה עָלָיו לִשְׁמֹר.

הוּא דִּקְלֵם לְפִּיצִי אֶת כָּל מַה שֶׁהַמּוֹרָה לִמְּדָה.

“פִּיצִי תִּשְׁאֲפִי אֲוִיר, תְּנַפְּחִי אֶת הַבֶּטֶן כְּמוֹ בָּלוֹן ,

וּבַלֵּב תִּסְפְּרִי עַד שָׁלֹשׁ…

אַחַת, שְׁתַּיִם , שָׁלֹשׁ.

וְעַכְשָׁו אַט אַט תִּנְשְׁפִי אֶת הָאֲוִיר הַחוּצָה

וּבַלֵּב תִּסְפְּרִי עַד חֲמֵשׁ-

אַחַת , שְׁתַּיִם , שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ.

בּוֹאִי בְּיַחַד נַעֲשֶׂה זֹאת שׁוּב וְשׁוּב,

וְעַכְשָׁו אֶת אֵיבְרֵי הַגּוּף לְכַוֵּץ,

לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע….אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אַרְבַּע,

וּלְשַׁחְרֵר.

וְשׁוּב לְכַוֵּץ- חָזָק, חָזָק, חָזָק, חָזָק וּלְשַׁחְרֵר.

וְעַכְשָׁו תְּדַמְיְנִי שֶׁאָנוּ בְּתוֹךְ מַעְגָּל שֶׁל אוֹר שֶׁעָלֵינוּ שׁוֹמֵר.”

פִּיצִי לֹא הִקְשִׁיבָה, לֹא שָׁמְעָה.

הִיא יִלְּלָה יְלָלָה מְצַמְרֶרֶת, וְיָצְאָה,

עָזְבָה אֶת הַמָּמָ”ד בְּרִיצָה.

אֲבָל נִיר.הַפְלֵא וָפֶלֶא… הוּא עַצְמוֹ,

מֵרֹב נְשִׁימוֹת,   נִרְגַּעעעעע.

“פְּססס…בּוֹאִי אֵלַי קְטַנָּה,”

הוּא שִׁכְנֵעַ אֶת פִּיצִי וְלָחַשׁ בְּאָזְנָהּ-  

“פִּיצִי תּוֹדָה, תּוֹדָה שֶׁעָזַרְתְּ לִי לִשְׁלֹּט בַּחֲרָדָה,

מֵעַכְשָׁו נְדַמְיֵן שֶׁהַחֲרָדָה הִיא חַרְדּוֹן,

שֶׁזּוֹחֵל מֵהָרֹאשׁ וְאוֹחֵז בַּגָּרוֹן,

וְאָז בִּנְשִׁימוֹת מֻדְרָכוֹת וִילָלָה,

נְגָרֵשׁ אוֹתוֹ מֵאִתָּנוּ וְהָלְאָה. מַסְכִּימָה?” 

פִּיצִ יפָּצְחָה בִּילָלוֹת  שִׂמְחָה וְרִנּוּנִים

הִיא דַּוְקָא אוֹהֶבֶת לְהַבְרִיחַ חַרְדּוֹנִים! 

וּכְשֶׁאִמָּא שָׁבָה וְרָאֲתָה אֶת שְׁנֵיהֶם רְגוּעִים,

הִיא כָּל כָּךְ שָׂמְחָה.

הִיא חִבְּקָה אֶת נִיר, הָיְתָה בּוֹ גֵּאָה,

וְכִבְּדָה אוֹתוֹ בִּשְׁקֵדִים וּתְמָרִים שֶׁקִּבְּלָה מֵהַשְּׁכֵנָה.

נִיר זָלַל מֵהַמַּטְעַמִּים הַמְּחַזְּקִים  שֶׁבַּצַּלַּחַת,

וְהֶחְלִיט  לִקְרֹא לְעַצְמוֹ – לוֹחֵם חַרְדּוֹן הַפַּחַד.

-סוף-

ספרים נוספים לגיל הרך פרי עטה של הסופרת זוהר אביב-

כוכב במתנה/ מנדלי ספרים

בום בילי בום כתה א’ שלום/ ספרית הפועלים

שמח על הירח/ דני ספרים