בת שבע, הסיפור האמיתי

קדם דבר.

בת שבע הייתה נערה חיננית ומקסימה, יפת מראה, שנולדה למשפחה ענייה, ולכן, לא עמדו לזכותה הרבה תקוות להיות בעלת מעמד או תואר ולהנשא לאיש עשיר, ולכן הניחה לעצמה להנשא לאוריה החתי, לוחם פשוט בצבא דוד. הדבר היחיד שעמד לצדה היה יופייה וקסמה הרב, בת שבע ראתה את עצמה ראויה לכל התענוגות והמותרות, ראתה את עצמה ראויה לכתר המלכות, ולמשרתים, ולארמון מפואר. בת שבע הייתה עקרת בית פשוטה, ולא יכלה לממן את עצמה לבדה. תמיד חשבה בת שבע שהסיבה היחידה שנשאה לאוריה היא הלחץ הרב ממשפחתה, אחרת הייתה מוצאת לעצמה חתן מוצלח יותר, עשיר יותר, ובעל מעמד גבוה יותר. תמיד הייתה חולמת בת שבע להנשא למלך ולהיות מלכה, לשבת על כס המלכות ולטייל בחצרות המלכות, כשמשרתות נושאות את שולי שמלתה, וכתר מונח על ראשה. תמיד חשבה בת שבע על מה שיקרה אם תנשא למלך ישראל, וכמובן שהייתה תמיד מוותרת על בעלה למען מטרה זו.

פרק ראשון: היציאה למלחמה.

היו אלה זמנים קשים, בני עמון ובני בריתם עמדו לצאת למלחמה כנגד מחנה ישראל, ובת שבע ידעה כי בעלה יצטרך לצאת למלחמה. באותו ערב חזר אוריה מחרש האבן והביא ממנו את כלי המלחמה שלו, בבואו הביא לבת שבע מתנה – מחרוזת מתכת משובצת באבן האחלמה, אוריה אהב מאוד את בת שבע, וניסה לעשות כל שביוכולתו כדי לשמח אותה, אך זה אף פעם לא הספיק לה.. “שוב קניתי לי תכשיט זול?” צעקה בת שבע בכעס על בעלה, וזרקה את השרשרת שקנה לה הלוחם על רצפת הקש של ביתם הדל. “נמאס לי כבר לחיות בעוני ובדלות,” אמרה האישה, ומיד הוסיפה “אני מאחלת לך שלא תחזור מהמלחמה! ככה סוף סוף אפתר ממך וסוף סוף אוכל להשיג את הגבר שבאמת מגיע לי! אני לא רוצה לשמוע ממך יותר מילה, אני הולכת לחדרי העלוב, ואני מצפה בשקיקה לצאתך למלחמה!” אוריה הנואש לא ידע מה לענות, תמיד ניסה לספק את האישה, היא נהגה להגיד לו שאפילו במיטה הוא לא מצליח לספק אותה. אוריה קיווה שיחזור גיבור מהמלחמה, יקבל כסף ממלכו הנאהב, ויוכל סוף סוף לספק את אשתו החמדנית..

אוריה יצא למלחמה, והבין עד כמה הסיכויים קלושים, בני עמון ובני בריתם כמעט חסלו את מחנה ישראל, אך לפתע, כנגד כל הסיכויים, ניצחו מחנה ישראל את בני עמון ובני בריתם ניצחון כל כך מוחץ, עד שבני בריתם של בני עמון לא העזו להצטרף יותר למלחמות כנגד בני ישראל עם בני עמון. בינתיים, בירושלים, דוד שהה בארמונו ובת שבע בביתה הדל. בת שבע תכננה כל היום כיצד תוכל לפתות את דוד ואז הקיץ במוחה הרעיון: בשעות הערב, כאשר מביט דוד ממרפסתו, תעלה בת שבע על הגג, ערומה כביום היוולדה, ותתקלח על הגג, תעשה כל מה שהיא יכולה כדי ללכוד את מבט מלכה.

ואכן באותו לילה, לאחר שהתקלחה, הגיעו שליחי דוד לביתה, קוראים לה לחצר מלכה, שם שכבו דוד ובת שבע אל תוך הלילה, כאשר בת שבע מתקדשת מטומאתה, בת שבע חזרה לביתה, ומיד באו משרתי המלך לאסוף את הסדינים המלאים דם ממיטתו של מלכם, ולהחליף לו את מצעיו.

פעמים רבות בשבועות הבאים הגיעה בת שבע לארמונו של המלך, ולאחר שני מחזורי ירח, המחזור החודשי של בת שבע איחר להגיע, ומיד נפל בראשה הדבר – היא נושאת ברחמה את בנו או בתו העתידית של מלכה.

פרק שני: המכתב.

לאחר שהבינה בת שבע את חשיבות העולל ששוכן בבטנה, החליטה לכתוב מכתב למלכה, דוד, ובו לספר לו על דבר הריונה, ולרמוז למלך מה לעשות עם אוריה.

מלכי היקר, עברו יותר משני מחזורי ירח מאז הפעם הראשונה ששכבנו ומימשנו את אהבתנו אחד לשני, והמחזור החודשי שלי מאחר להגיע, אני נושאת בבטני את בנך או בתך, את יורש או יורשת העצר ההבאה. נוכל לשלוט ביחד על הממלכה, לממש את אהבתנו אחד לשני ולהמשיך את ששולתך, אך יש בעיה קטנה, אני עדיין נשואה ללוחם שלך, אוריה החטי, אך אם, אבוי, אוריה יוצב בחזית וייהרג, אני אקבל גט ממנו ואוכל להנשא אלייך, אהבתי האמיתית.         בצניעות, בת שבע.

בינתיים, בארמון, מקבל דוד את המכתב, וקורא לאחיתופל יועצו לדון במעשיו העתידיים..

“מה עליי לעשות” שאל המלך המבולבל, “האישה היפה מחזיקה ברחמה את בני או בתי לעתיד.” חשב אחיתופל ואמר “אני מייעץ לך מלכי, לנסות לכסות על המעשה, נסה להביא את אוריה משדה הקרב, טשטש אותו ביין, ושלח אותו לנוח בביתו, כך יילך לביתו וישכב עם אשתו, משרתיך ראו את הדם על מצעיך, ולכן לא תוכל לטעון כי בנה של בת שבע אינו אלא בנך.”   “כך יהיה” אמר דוד, ושלח מיד שלושה מלאכים לקרוא לאוריה משדה הקרב. הגיע אוריה מהשדה, סעד עם המלך, ולאחר מכן, כשלא היה מוכן לחזור הביתה, שאל דוד את אוריה למה אינו מוכן לחזור לביתו, וענהו אוריה “ארון אלוהים, מחנה ישראל ומחנה יהודה חונים בסוכות ואדוני יואב וחייליו על השדה חונים, אין אני אבוא אל ביתי לסעוד ולנוח, ולשכב עם אשתי; דמי בראשי אם אעשה מעשה זה.” פניו של דוד האדימו לאחר שהבין את האירוניה בדברי אוריה, שכן דוד נשאר בארמונו בזמן שחייליו בשדה הקרב. “טוב ויפה”, ענה לו מלכו, “תישן פה היום ומחר חזור אל שדה הקרב”. יום למחרת שוב סעד אוריה עם דוד, “התרצה לשתות מן היין?” שאל דוד, ואוריה שתה יין עד שכרון, ואל ביתו – לשכב עם אשתו, לא יירד.

פרק שלישי: עצתו של אחיתופל.

דוד ביקר שוב את יועצו אחיתופל, ודן איתו על מה צריך לעשות כדי להסתיר את מעשה זה, אחיתופל חושב ומייעץ לדוד לכתוב ליואב בן צרויה, שר צבאו, מכתב, ובו יבקש דוד מיואב להציב את אוריה בחזית המלחמה, כדי שימות, וכך היה, דוד ניסח ליואב מכתב, ונתן את המכתב ביד אוריה להעביר ליואב. אוריה חזר למחנה ישראל ומסר ליואב את המכתב. אמר לו יואב, לאחר שקרא את המכתב- “קח אתך קבוצת חיילים, ולך אל העיר בה אבימלך בן ירבשת הומת, ותקוף את החומה ונקום את נקמת המלך אתך.” אוריה ציית לדברי שר הצבא, לקח איתו קבוצת חיילים ויצא.

זה היה טבח, לא היה לקבוצת החיילים שום סיכוי. מטר החיצים ששרקו מעל ראשי החיילים, והדברים שנזרקו מן החומה על ידי הנשים, היו גם משמידים צבא שלם במידת הצורך, כולם מתו, לא נשארו ניצולים.

יואב קורא לשליח לצאת את דוד, “לך אתה אל דוד בירושלים, וספר לו דבר המלחמה. ואם תכעיס את המלך וישאל אותך מדוע הלכתם אל העיר להלחם אם ידעתם את מה שירו מעבר לחומה, ותגיד לו שגם עבדו, אוריה החיתי, מת.

יצא המלאך לדרכו לבשר לדוד את דברי יואב, ושיקר ואמר לדוד כי יצאו האנשים לשדה, ובכך התחילו מלחמה עם מחנה ישראל, ומציין לדוד את מות עבדו – אוריה החיתי. לאחר שדוד שומע על מות אוריה, אומר שבת שבע להתאבל על אוריה במשך חודש ימים, כדי שלא יהיה חשוד הדבר בעיני בני עמו, ואז להגיע לארמון מלכותו ולהינשא לו בחתונה מפוארת.

יותר אין הייתה יושבת בת שבע ומהרהרת על מה הייתה קורה אם הייתה עשירה, היא קבלה את כל שרצתה, נשאה למלך ישראל, יש לה כסף ללא הגבלה, ועדיין לא הייתה מרוצה האישה, דוד לא היה יכול להעניק לה את האהבה ואת תשומת הלב שהיא צריכה, ואולי, עמוק בתוך לבה, הינה עדיין אוהבת, בסתר, את אוריה החיתי, גיבור המלחמה הנאמן והאוהב, שבגללה מת בשורות האוייב.לאחר חודש יולדת בת שבע לדוד בן זכר, וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני אלוהים.

סוף.