עבודת חקר במולדת- גדרה היישוב שלי

בין שבע גבעות בשפלה הדרומית עומדת מושבה יפה בתכלית

שלום, שמי יונתן חגואל ואני מתגורר עם בני משפחתי במושבה גדרה ורציתי לספר

את סיפור המושבה בה אני גר.

נשמע לי חשוב לשאול שאלות, לחקור ולמצוא תשובות בנוגע למקום מגוריי.

מה היה פה לפני הרבה שנים? למה דווקא בחרו בשם הזה “גדרה”?

מי בנה את תחילת המושבה ומתי והיכן היא ממוקמת בארץ?

הצטרפו אליי בקריאה כאשר אני מספר לכם על היישוב שלי

בעזרת מחקר שערכתי ממקורות קריאה (כלי המחקר שלי). 

גְּדֵרָה היא מועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במרכז ישראל. היא נוסדה כמושבה על ידי קבוצת הביל”ויים בכ”ה בכסלו בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא כונתה “מושבת הביל”ויים”, שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל”ו

מקור השם גדרה בתורה “הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵר **

והיא בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ־90 מטר מעל פני הים. בגדרה מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון גובל עם תל קטרה וממערב יש שטחים חקלאים, הרי יהודה אשר נמצאים ממזרח לגדרה מופיעים בסמל המועצה.

רקע כללי 

גְּדֵרָה היא מועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במרכז ישראל.

היא נוסדה כמושבה על ידי קבוצת הביל”ויים בכ”ה בכסלו בשנת 1884,

והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

היא כונתה “מושבת הביל”ויים”, שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל”ו

מקור השם גדרה בתורה “הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵר **

והיא בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ־90 מטר מעל פני הים.

בגדרה מצויים שטחים ירוקים רבים.

מצפון גובל עם תל קטרה וממערב יש שטחים חקלאים,

הרי יהודה אשר נמצאים ממזרח לגדרה מופיעים בסמל המועצה.

היסטוריה

בעת העתיקה

תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה.

עד קום המדינה שכן עליו הכפר “קאטרה” שנכבש ונהרס רק במלחמת העצמאות,

לפי חרסים שמצאו במקום אזור זה היה מיושב מתקופת הברונזה ועד לתקופה הביזנטית.

בחפירות הארכאולוגיות שנעשו באזור נמצאו כלי נשק, כוכי קבורה, מטבעות עתיקות, בית בד,

באר ולוח שיש עם כתובות בעברית כל אילו מתקופות שונות .

הקמת המושבה

גדרה נוסדה כיישוב שיתופי , על ידי אנשי ביל”ו(בית יעקב לכו ונלכה), שסבלו תלאות רבים במקומות שונים, מאז עלייתם לארץ ב 1882,

רבי יחיאל מיכל פינס, שאמר על הביל”ויים “שמח אני בתומת לִבם עם הרעיון הקדוש לנו ועם חריצותם הנמרצה לעבוד עבודה בפועל כפַּים”, רכש באביב 1884 מהקונסול הצרפתי ביפו 3,000 דונם ליד הכפר הערבי קטרה, האדמה נרשמה על שמו של ר’ עזריאל מברלין, חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר את החלקות לנדיבים בחוץ לארץ. בני ביל”ו פרעו את חלקם בתשלומים במשך השנים.

בנר שני של חנוכה, כו בכסלו תרמ”ה (14 בדצמבר 1884), עלו על הקרקע הביל”ויים צבי הורוביץ ושלמה זלמן צוקרמן הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה.

במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: מרדכי חנקין (הנקין),בנימין פוקס, דב ליבוביץ,

יוסף ליס,יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב

על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פי

ברשותם היו רק חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים – 410 פרנק

בשנה הראשונה הם החליטו לנטוע גפנים וקראו לכרמים על שם משה מונטיפיורי ורעייתו: “משה”

 ו”יהודית”. היו להם קשיים רבים אך לבסוף הם הצליחו להתגבר

הם בנו גג מעל לבור הבילויים ועברו לגור לצד הסוסים

בינתיים שניים מהראשונים נישאו וזכו לפינה משלהן בפרוזדור של האורווה.

ב-1887 החריפו היחסים בין גדרה ובין הכפר קטרה והם החלו בתגרות אחד עם השני והיחסים ביניהם

היו עוינים לבסוף הצליחו להשכין שלום בין שני היישובים

והשנים חולפות 

בשנת 1895 דווח בעיתון תחת הכותרת “גדרה מייצרת קוניאק”, ובהמשך הכתבה: ”הקוניאק שהוכן בשנה הזאת במושבתנו על ידי האדון ברוך פפירמיסטר מהולל ומשובח בפי כל סוחרי יפו וגם מסוחרי חוץ לארץ. אפילו עיר הקוניאק ראשון לציון בעצמה מלאה גיל על שכנתה, כי אין עינה צרה בתחרות הזאת”.

בשנת 1912 הגיעו למושבה עוד 34 משפחות ממחוז בתימן, המשפחות הועסקו בבתי הביל”ויים האיכרים, וקיבלו שכר זעום. הם לבסוף עזבו בחלקם משום שהאופי החילוני של המושבה לא תאם את אורח חייהם.

בשנת 1929 הקים הד”ר אריה בן גפן את בית החולים הראשון לחולי ריאה בארץ ישראל (ביל”ו) בגדרה. בית חולים זה הפך לסנטוריום לחולי ריאות שרכש מוניטין בין-לאומי.

בשנים 1933-1944 הגיעו לגדרה מספר קבוצות של עולים גרמנים, אשר רובם עלו כחלק מקבוצות של תנועת החלוץ פלוגה של “הקיבוץ המאוחד”, בת 200 אנשים, שהתיישבו במושבה וגרו תחילה ברפתות האיכרים. הקבוצה עבדה בסלילת כבישים, בחקלאות, ונשות הקבוצה עבדו במשקי בית. לאחר מכן החלו בהקמת אוהלים ופחונים. שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל”ויים ומכונה “השכונה הגרמנית”. בתחילה היו העולים הגרמנים ותרבותם ללעג מצידם של הביל”ויים ותיקי המושבה, אולם אט אט שגשגו בתחום החקלאות, והשתלבו בחיי התרבות של המושבה.

לאחר קום המדינה

בין השנים 1949–1953 הגיעו לגדרה בעזרתה של הסוכנות היהודית כשלושת אלפים עולים חדשים ממדינות שונות: תימן, רומניה, עיראק, פולין, מצרים, מרוקו, תוניסיה, הודו, איראן ולוב.

רוב העולים הגיעו מתימן בעליית מרבד הקסמים וכנפי נשרים.

העולים שוכנו ב־2 מעברות זמניות באזור הצפוני של המושבה למשך כשנה עד שלוש שנים. ולאחר מכן החלו באופן הדרגתי לעבור למבני קבע ביישוב הערבי הסמוך קטרה. שלב סגירת המעברה באופן הסופי היה בשנת 1957.

בשנת 1950הוקם בגדרה כפר אוריאל – מיזם לשילוב עולים עיוורים במסגרתו שוכנו העולים ובני משפחותיהם בשיכון מגורים מיוחד בתוך היישוב ובסמוך למפעל תעסוקה. המיזם פעל עד שנת 1967

בסוף שנות השמונים, אז גם הגיעה משפחתי לגדרה, התיישבו בה עולים מאתיופיה במסגרת עליית משה והם שוכנו ברובם בשכונת שפירא שבצפון היישוב.

החל משנות ה 2000, כאשר נולדו אחיותיי, נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים ומשפרי דיור. הקמת השכונות החדשות הובילה לצמיחה משמעותית במספר התושבים ביישוב.

בינואר 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, ספגה גדרה לראשונה פגיעות של טילי גראד שנורו מרצועת עזה.

באוגוסט 2019 במסגרת הקמת השכונות החדשות במזרח העיר נחנך ספורטק בגודל של כ-15 דונם.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף פברואר 2023 מתגוררים בגדרה 31,673 תושבים. כפי שניתן לראות האוכלוסייה גדלה משמעותית.

לסיכום-

אני אוהב את מקום מגוריי, יש כאן אנשים מכל הסוגים והקהילה כאן מסבירת פנים

למדתי כי למושבה שלי יש היסטוריה מפוארת והמון אנשים אמיצים שהגיעו ובנו את היישוב שלנו הם התמודדו עם קשיים ואתגרים לא פשוטים והצליחו מול כולם.

יש לנו מושבה קהילתית ששומרת על המורשת שלה ומסתכלת קדימה

ממשיכה לפתח ולגדול ונותנת מענה לאוכלוסייה עם בתי ספר נחמדים ומקומות יפים והמון שטחים ירוקים ופתוחים.

אני אוהב שכולם מכירים ואני יכול ללכת לשמוליק או לצביקה ולאריאלה ולקנות דברים.

***תמונות מצורפות בדפים הבאים***

ביבליוגרפיה:

ויקיפדיה

סיפורים מאמא

קריאה מהנה- יונתן.