:המשך סיפור המחרוזת

מרת פורסטייה נפרדה ממתילדה שנשארה המומה

ונסערת לאור מה ששמעה.

מתילדה חזרה לביתה עם דמעות בענייה התישבה על

מיטתה, בידה אחזה בממחטה בלויה וניגבה עימה את

דמעותיה בעודה חושבת על השיחה עם חברתה הטובה

שלא ראתה כעשור.

בערב חזר לביתו מר לואזל  לאחר יום עבודה ארוך

ומייגע ומצא את מתילדה שרויה על מיטתה ודמעות

יורדות מעיניה, התקרב לאיטו לעברה נשען קדימה ונשק

למצחה.

מתילדה הסתכלה לכיוונו בעיניים דומעות ואינה ידעה

איך לספר לבעלה היקר את דבריה של מרת פורסטייה,

לאחר רגעים ספורים החליטה מתילדה שהיא מוכרחה לשתף

את בעלה במה ששמעו אוזניה.

אך לפני שהספיקה לשתף את בעלה במאורות היום

נשמע דפיקה בדלת.

מתילדה ניגשה לדלת ולא האמינה למראה עיניה, מרת

פורסטייה עומדת בפתח ביתם הקט והצנוע.

בזמן שמתילדה מנסה להסתיר את דמעותיה רואה

בזווית עינה שבידה של מרת פורסטייה תיבת סטן

שחורה, מרת מפורסטייה חייכה חיוך קטן הגישה את

התיבה למתילדה הסתובבה והלכה לדרכה.

מתילדה הסתכלה על התיבה והחלה לדמוע דמעות

שמחה מהולה בעצב.