a book of poems by erez lapidot

היא הייתה ילדה בגוף אישה
מתוקה וזכה
חיוך ביישני ומסתורי
נשקף מסבל יומיומי
התחלפה זהותה לאין ערוך
שואל מי היא עכשיו ולא שומע קול
נודדת בין דימון למציאות
בין טראומה למורכבות
שנראה בתוך המבט האבוד
אחרי שנים מחפש דמותה אצל אחרות
רוצה רק זכר שביב זיכרון
לפתוח את החלון
ושתופיע מתוך החלום

בלון גז מזוקק
נושם את השאריות
פליטות חלולות
במערבולת חושים
מסתובב בין חדרים חשוכים
נוסע עיניים למרחקים
נם ראש נפול וארשת פנים
נהיה חרמן על העננים
ואין שקט פתאום בבדידות
זה מכרסם מרגיש דלות
בתוך שדה זרים שאותי לא רואים
מנתר מעל שדה מוקשים

שוב כעיוור הולך
לא יודע לאן
רק הרוח זורקת מצד לצד
שוב נהיה עייף לא יודע למה
רוצה לשכוח צועק
את לא יודעת כמה

ואולי עכשיו נשכב לישון
נשכח את הזמן האחרון
נתעורר כסלע מוצק על מים
ורק נביט אל השמיים

שוב
מבולבל
חוסר וודאות
קנאות
לא באלהות
מתרחק מהאור המזוכך
מתפלש בחרא מיובש
שותה גשם מעופש
רוצה כרטיס לכיוון אחד
אבל לאן לאן?

נראה לאחרונה בעמוד האחורי
נשמע לאחרונה כסתם פליט
ילד ללא שם
נראה במסווה אנושי
הוא כבר פלקט על הקיר
נושם חומצה אלרונית
משתיל שיער שנשר
שיניים התחלפו מזהב ללבן
נעקר משורשיו
ותכף ישטוף אותו גל
נוחת חזרה למציאות
עוד פרק של הישרדות

נשמות זועקות
מי שומע מעבר לקירות
נאקות ומועקות
נושמים בחלל המחולל
רדופים ברקע מעופש
צוללים לתוך האדמה
ונשכחים כעבור שנה
נתלים כתמונות בחדרים חשוכים
והם נזכרים רק בארועים
נאכלים על ידי תולעים

שוב בתחתית
מתגלגל כמו חבית
נוסק כמו רסק
שקוע הלם
יוצא מהתלם
נרדם משמר
שוב נשרף
כמו מטורף
הולך בין הטיפות
מפחד מההריסות
הנפש כבר מלאה עד אפס
כבר אין מקום לאהבה
לזריחה לפריחה
אני בדיחה

נקשר למחטים
הדוקר הופך ננעים
המכאיב נהיה חביב
שצף קצף ללא הרף
ציוץ ציפור לא נשמע פתאום
וענפים נשברים כמו אנשים
ואנשים נעלמים כמו עלים
ואז אפשר להוריד את הדגל
נשמע כמו צעקה בלי קול
והכל הפך פתאום כסיד חיוורון

ילד כבה
לקחו אותו מהמוכר
נשאר לבד
לא שייך
לא פה ולא שם
כמה שנים סגרו מנעול
בתוך מחשבות
מנסה לשרוד
לא בורח רק מנסה לשוב
לבית חם
שנשכח מזמן
פצע מדמם ושורשים כרותים
שכבר מזמן שכחו איך צומחים
משב רוח מרענן עבר ליד
מנסה לתפוס את הקשת בענן
בידיים קטנות וחלשות
ללא תנועה כבר אין כח להשיב
חיים למסלולם

השמש מסנוורת עיני
הירח תל מעיר את פחדי
אולי כבר לא מוגן
ללא תחושת זמן

חלום מתוק
נושם עמוק
מנסה לדהור רחוק
נשבר כבר המחוג

ואם תרצי נשתה לשוכרה
ונאיר פנינו לזריחה
נפתח עין אח הצהריים
ונקרא ספר או שניים

פוצע נים
פתאום נעים
לא בכוננות קרב
סתם עוד יום שרב
כחול נשקף
עם סלע מכושף
חושים מתחדדים
אני בעננים
נושב עם הגלים

ריק בחלום
ציפצופים חודרים לאוזניי
שומט את כל הרוך
מכסה את עיניי
נשימות כבדות
עכשיו זוכר את השמעות
איך זחלנו בתוך המחילות
בנינו מעליות
עולים לגג העולם
פשוטים כנף עם הרוח הקלילה
ושוב נוחתים חזרה
דוהים מעל פני הים
שטים על עלה רך
ומריחים אדמה פגע אדם רך
ובתוך כל הכאוס
כבר שהכל נמאס
נוחתים ופתאום והכל חלף

אוניה על לב ים
עוצם עיניים
מים פורצים
מתעורר בבהלה
נושם אוויר נקי
פסגות מן ההרים
שוכח מאחרים
את שם בין הסדינים
ומתוך ענן קשת של צבעים
מחברים את המכאובים
בשלל רגשות נסתרים
לא צריך ניחוח בשמים
שאת קמה בבוקר
נשמע פתאום ציוץ ציפורים
מתוך הפיח של ארובות
יורדים למפלס האהבות
שם זכרתי אותך בין הבריות
שוכבת שם יפה בין השמשות

ושב מרוחסק
אוניה באופק
דגל חרטה
נשאה בתוכה
צדק נסתר
חרטום שומם
שרקה שיר הרוח
נעימה לעת ערב
והכל נעלם
בטון לבן הסתיר את האופק
המפתח נזרק לים
נעלם במצולות
אולי לא אגיע
אשקע בתרדמת
ואשכח בתוך נמנמת
הצבעים כבר ישארו בלבן
ואאשכח את החול החם
לא ואת הילד הצוחק
ואת הכלב המשקשקש בזנב
חום השמש יוסתר מהוילון
אקשור בסרט את העפיפון

מחבל נפץ חבלה
קופץ מההדף
נושם את העשן
הולך בין הסיסים
רעש מטוסים
אזעקות אלונקות
נשים זועקות
ילדים אבודים
מודעות נעלמים
כמה תינוקות
שוכבים מתחת לעריסות
כבר לא יזכו לחיות
ועכשיו בחדשות
אומרים זה הכל שטויות
אנחנו אחים אין מה לעשות
ובינתיים סופרים מצבות

יוני היה איש של מסיבות
רוקד עד כלות
מתעורר עם כמה בחורות מלילה של הזיות
יוני ביוני יהיה בן 30
יוני ביוני זה מדע בידיוני
שומע רחשים וקולות
שמאמיים עליו להתגלות
גידל זקן ופאות
התפלל ארוכות
יוני ביוני שכח כבר את שמי
יוני ביוני זה סיפור אמיתי
שוכב על הגב מסתכל על תקרה
כבר לא אנושי

כשהיינן בני 16 קראו לזה עצלנות
חשבנו שזו הזדמנות
שוכבים מתחת לעץ
שואפים סיגריה של אתמול
כל בדל נחקק בחול

פעם אהבנו אותה בחורה
אמרתי יוני יא בן זונה
לא דיברנו במשך שנה
עוד פרק לאלבום
כאילו היה חלום
שעבר מזמן

מדוע לקחת קשה
זה לא צשנה
ניסית לדחוף נגד הזרם
וחטפת כאב
נשארת תלוי על הקיר
עד שהפכת לתמונה
לכלכת על האיש
נשארת אדיש
אולי תקח גרזן
רסק את כל חייך
ותדע להבא לא לברוח
שתנסה להתמיח כנפיים
אל תצעד על מקום גבוה
כי תתרסק בכח ברגע
אולי המקום הבטוח
כבר לא בטוח
אולי השירים כבר נאומים
אולי אבדה שמחת חיים
אולי תגלה בהמשך
בינתיים תפתח עיניים
אולי לא תרצה לעצום לעולם

חייזר צור איתי קשר
אל תפחד
אכיר לך צורת חיים אחרת
אל תתחבא
לא מפחד ממך כמו אחרים
רוצה ללכת איתך בין אנשים
תספר לי אגדות סתרים
על הבונים החופשיים
וביחד נצא לחירות
נטוס לםלנטה חדשה
על חללית ישנה
ניצור שפה חדשה
ונפסיק לחיות בבושה

דגל שחור חוצה את קו החוף
רקיע דמיוני פורק כל עול
צומח מהשורשים נרקב באדמה
עשב שוטה רוצה רק השקיה

והזמן לא נשאר חיב
אני כבר לא אני
ואולי הוא כבר לא קיים
פוצע את ליבי

Long time i smile
See all my children grow
See all the babies born
Sometims i try
Somyimes i try
See all the Waterfalls
See all nature grow
Please try not cry
And look up the sky
And see the light
Call me whan the The star falls
Call me whan the The star falls

איש זקן מזדקן
רוצה להיות שחקן
שכח במה
קידה אחרונה
סרבל על הגב
פושט כובעו
שקל אחד
הוא שכח מזמן
אמו רמזה
שיהיה רופא
אבל רק רוצה לרפא
את הפצעים הפתוחים
החתכים העמוקים
מסתיר בין השרוולים

לוהים באפלה
צץ מתוך ענן
מתגלה לרגע קטן
וחוזר למרומיו
ילד קטן
חולם בגדול
במגרש ללא חוקים
נשלח פץאום
לא רוצה לגדול
כבר ארך זקנו

צם לא מוצא נחמה
צם מהמיך להבה
צם כבר לא מוצא אהבה
בולס את כל השקרים
רומס את כל הפחדים
מפורר כדור בין האצבעות
ונשאר בין החומות

שוב מרגיש חולשה
פחד מהיום הבא
פורץ בצעקה
נעלם בתוכה
אוו אוו
שוב רגע נדיר
פורץ כמו שור אל הזירה
ממוטט מה שסביבי
אוו אוו
ובסןף יןרים בי
ניסתי להסתיר
את שאהבתי את שאהבתי
נלחם בשלבי גסיסה
לפני היום הבא
עכשיו שוכב על הרצפה
מסתכל על המאוורר תקרה
חושב על אהבה
פיספסתי את הפניה
מחכה ליום הבא
ובסןף יורים בי
ניסתי להסתיר
את שאהבתי את שאהבתי

רץ מאבד נשימה
התקף חרדה
הקרקע לא יצבה
שוכב על הרצפה
רואה כבר מטושטש
האור כבר נבלע
לא מבין
רוצה סיבה
לעבור עוד יום אחד

את זוהרת שמים ריקים בלי כוכבים
את מחממת קר ולא נעים .הרוח קוראת נושבת קוראת לך ולי. כשאת מתקרבת האש בוערת קורא בקול עדין ..
הלכת איתי בתוך האפלה
אופס פתאום יחד במיטה

חסום
לא מעקל
מנסה להבין המתרחש
הלב סגור
מפחד לצוץ
מרגיש חמוץ
את היית שלי אתמול
תרפיה נעלמת
יחד עם הקור
צודק טועה שונא אוהב
הכל כבר קיים ומת
לא רוצה להשען לאחור
ולשכוח אותך כמו סופת חול
מנסה להעניש להשלכות
אולי זו לא את בסוף?
מישהו כל היום עוד רגל קדימה ומיד לאחור
שוקע בעירורי נפשי
חתום לחתוך מחפש דרכי

אולי נפגש בצל עץ התקווה
איפה ששכחנו מה זאת אהבה
זמן עמד מלכת
את כמו השלכת
מהעץ מושלכת
שנים דפקו בדלת
שכבנו רגועים
אולי זה עוד שיר געגועים
אולי זה רק השמש
שצוחקת ושורפת
אין לנו מזור
רק לחכות שהחורף יעבור

אמבטיה איש קטן
שוחה נגד הזרם
לתוך הגומה נשאב
נכנס למערבולת
חותר נגד רוח
נכנס לתוך עצמו
בתוך רגע
נהפך להיות
שנים חודשים
חיפש באגמים
נמצאה בין האווזים
ילד שומם
יישב בכה
גשם זלפות
יורדות עם הדמעות

החול רך
עוטף את הזמן
עוד רגע שקיעה
מתלטף בעדינותה
נושם את אוויר החיים
נשאר בתוך ריבוע
כלב נובח .
עוד רגע נגמר העונג
אולי זה רק תעתוע זמני
אולי מציאות גישמית
עוד שנים יעברו
והחול ישאר רך
כמו ליטוף שלך
נושמת את האוויר שלך
מתמזגים ביחד באותם צבעים
אותם רגעים

הם לשם שעשוע
או לשם אכילה
נודדים רחוק
פעם בשנה
לא חופשיים מידנו המזיקה
שכחנו מה זאת אהבה
בתי מטבחחים
שוחטים קצבים
בשם הדת שוחטים ילדים
מפרידים אותם מאמם
והיא זועת ובוכה
תרנגולים בשר ביצים נוצות
חזירים בייקון נקניקות
קטנים ופגיעים
שכחנו מזה להיות אנושיים
בתי מטבחחים
שוחטים קצבים
בשם הדת שוחטים ילדים
מפרידים אותם מאמם
והיא זונקת ובוכה
ויטמין בי
אומגה 3
לא צריך בשביל זה להרוג
קארמה טובה
אל תשכח
אדם טבע יקום
וזה גם כתוב בתלמוד
זרע לכם יהיה לאכילה
כבר שכחנו מה זאת חמלה

ריק ושחור
אולי הגיע הזמן לחתוך
זה שומם זה רגוע
את נלחמת עליי ואני כנוע
מספרת את כל הדרכים שאהבנו
ריק בשמיים וגם באוויר
אני נשאר בתוך עצמי
עוד יום עבר
אולי כבר שבוע אולי עשור
ואני נשאר מאחור

הרבה אנשים מתחלפים משתנים
אני נשאר אני
חושב איך להציל את כולם מצרה
אבל לא מצליח להציל את עצמי

שותה עוד כוסית אחת
אולי אזכח את עצמי
דיבורים לעת לילה
נחמה
אבל הכל אותו הדבר
עוד יום עבר
לא עשיתי שום דבר
פעם חשבתי על החיים כמתנה
היום זה עוד זכרון שאבד
אבן יושבת על הלב
מנסה לשבור אותה
אבל היא חזקה
לא רוצה רעש
רוצה קצת שקט
קצת שקט
שקט
כמה כדורים עוד אפשר לבלוע
כמה סרטים אפשר לשכוח
מכמה רגעים אפשר לברוח
לכמה אנשים אפשר לסלוח
אבן על הלב
אבן על הלב

דמות תמונה
ילדות עשוקה
זורק צבע על הקיר
לוקח עוד כדור אפיל
שורף את המנורה
מעל באש את האהבה שלך
חגיגה של סיום
שותק
דורך על חרא קשה
כבר לא משנה
סרט קולנוע יישן
בלי עלילה סוף והתחלה
חיקוי של ביפור
אני רוכב על הרקבון
סדק נשאר שנים בקיר
אגרוף דופק וגם את החיים
שירה מקודשת
מכושפת
ריח ל הדרים
שיחה עם מראה
חתיכות זכוכית
כבר אני שבור לחלקים
שיחה עם המתים
אולי מסר לחיים
תכס אשכבה של ילד קטן
עובר עוד זמן ואני לא כאן

רובוט קטן
בוהה בענן
המציאות המדומה
כבר נגמרה הדממה
מעביר עוד מסך
לאבד את הזמן
עוד דברים שצריך לאסוף
להיות עם הנוף
שאריות מהחוף
כסף הזמן
להעביר עוד דקה
למיטה החמה
ימים שנים
עוד כמה רגעים
עוד סיפור התבגרות
עוד פספוס הזדמנות

שירה מכושפת
הרגשת מחוללת
שיחה עם מראה
חתיכות זכוכית
על הרצפה
זיכרון עבר .. אה אה אה
שיחה עם מתים
אולי מסר לחיים
מדברים מיליון שפות
אני לא מבין
לא מבין לא מבין

שורף את החיים
על דף של שורות
דרך אותיות
נעלמות
דמות תמונה
נילד
שורף את המנורה
אש בוערת
בתןך הגוף
דורך על חרא שהתקשה
זה לא משנה
סרט חייו השתנה
בלי עלילה סוף והתחלה
נגמר הזמן
הסדק נשאר

חשבת אתה אדון כאב
חשבת טתה לוקח בעלות על סבל
אבל אתה לא צבין
אתה עוד גרגיר
טתה עוד גרגיר
בתוך ים של כרישים
חשבת שאתה יודע הכל על החים
חשבת שאתה יודע הכל על החיים
אבל יש עוד אנשים
אני הסבל
אני השטן
אני פצע שלא נרפא
אני המיץ של הזבל
אני החיה הרעה
שקמה לתחייה
עוד לפני הזריחה

שורק כמו רוח
השמש כבר שקעה
הסרט נגמר
השחקנים כבר קדו
התפאורה התפרקה
הקהל כבר נשכח
הבמה דוממת
וזה רק אני
שוב מחפש את הורד

עוד חוט פרום
לא שולט
לא חומל
שקט מחשמל
סמים זרים
בגוף מתערבבים
שנים עוברים
חומק עם שקרים
צר המוח
אולי זה הזמן
לקשט את החלל

זמני רגע
נשימה רגיעה
תמיד חושף תמיד שורף

שירה מכושפת
הרגשת מחוללת
שיחה עם מראה
חתיכות זכוכית
על הרצפה
זיכרון עבר .. אה אה אה
שיחה עם מתים
אולי מסר לחיים
מדברים מיליון שפות
אני לא מבין
לא מבין לא מבין

מנסה לקום
שוכבעל מיטה כבול
לחשוב שאין מחר
רק הזמן נשאר
אני פה לבד

צורך עוד ריגוש זמני
עוד כיעור פנימי
מקלף את כל הכאב
מה שנשאר זה בשר ייבש
בשר ייבש
שורף את החיים
על דף של שורות
דרך אותיות
נעלמות
דמות תמונה
נילד
שורף את המנורה
אש בוערת
מתפשטת הלהבה
סרט חייו השתנה
בלי עלילה סוף והתחלה
נגמר הזמן
הסדק נשאר

המיטה של ילדותי
קירות מתקלפים
הזכרונות מציפים
קולות ורחשים
זכרון נחרט מחפש מפלט קר בחוץ לבד
החדר של ידותי
המנורה נשרפת
אש בוערת
מתפשטת הלהבה
סרט חיי השתנה
הסדק נשאר
זכרון נחרט מחפש מפלט
קר בחוץ לבד
המזרון של ילדותי
אנשים מסתגרים
לא רוצים שום דבר
רק להיות עם עצמם
שיחה עם מראה
אוספים רסיסים מהרצפה
זכרון נחרט
מחפש מפלט
קר בחוץ לבד

פוצעת מחבקת
צורחת לוחשת
חבל תבור נותק
הינני כבול ממחנק
כל צעד בודקת
לא מרפה
ולא מראה אהבה
סמים בלידה וגם בחיים
כבר הרבה שנים
קולות בראשה נשמעים
פחדים מהחיים
אישפוזים חשמל
תמימות של ילד
אולי זה המציאות
אולי דימיון
תהיה תמיד שקוף
מאחורי עשן הסיגריה הלוהט
אותה מנסה אותה לחרטט
היא תמיד תדע לפניי הכל
כמו מגדת עתיד
שזה כבר מחריד
לטוב או לרע
אמא

מר עצב
כבר לא באש
מנסה לצאת
לא להשרף
מר עצב
עובר הזמן
מחפש איזון
הגיעה השעה

פזמון :
מר קצב שכח לשיר
נחל להבין
שהוא כבר לא כשיר
ולא ישיר
אה אה ….

מר עצב נתלה כתמונה
מסתכל עך החלל
הוא כבר לא שם
זקן שכח את שמו
המוח כבר לא שלו

פזמון :
מר קצב שכח לשיר
נחל להבין
שהוא כבר לא כשיר
מר עצב שוכב מכורבל
מתהלך מנוקר
והשמן לא זז
אולי יצליח למצוא נחמה
מר עצב מר עצב
מר עצב כבר נבלע בתוך הקצף נוא כבר לא בקצב

מר עצב חושב לא מסודר
מה שצריך לעשות היום
דוחה למחר
שכח איפה שם את המשקפיים
ובבוקר חושב שכבר אחר הצהריים

פזמון :
מר קצב שכח לשיר
נחל להבין
שהוא כבר לא כשיר

ציפור על חלוני מנקרת בלי סוף
יושב ברגע אבוד
מנסה להבין את המשמעות
עוד רגע נוק נוק
תן לח דרך לעוף
אל עמקי לבך הנטוש
אני הציפור
שניסתה לאהוב אותך בלי סוף
קח אותי על גבך לאינסוף
ונלמד מחדש איך לאהוב
ציפור אהבתי מרחפת איתי
היא טסה מעל העננים
כבר לא פצועה ולא מדממת
עוד רגע נוק נוק תן לי דרך לעוף
ציפור אהבתי
נוחתת איתי
לוקח אוויר
הפוך מאוד שביר
הכל שורר דממה
יוצא מהחממה
למציאות מדהימה
נשימה עמוקה
עוד רגע נוק נוק עוד רגע נוק נוק

סתם יושב
צופה במתרחש
מוסיקה מחרישה
מנוגנת בדהירה
מחזיר אותי אחורה
למרדף
על רצון לאהבה
פשוט עוד קללה רובצת
רוצה לחלל את שם עצמי
לקרוא בגנותי
אני רחוק מעצמי
ליחה בגרוני
כורי שינה בעיני
יובש בשפתיי

מוסיקה לפעמיים מחבקת
לפעמיים סותרת
בעיקר מחברת
לקרקע
לאדמה
לשקיעה
מעבר לידיעה
מעבר להבנה
מוסיקה לפעמיים מרפאה
לפעמיים שורטת
לפעמיים חותכת
אבל תמיד שם
כמו אמא שמחכה
שתחזור הביתה
מוסיקה תצרב בתודעתך
תוציא אותך מדעתך
ןפתאום לא תבין את עצמך

חוסר שינה
מחפש את המילה הבאה
עיניי נעצמות
כבר לא רואה את האופק
מגשש באפלה
מחפש את נפשי שאבדה
זה כבר לא אהבה
רוצה את כל הזמן
כדי שאתחיל מההתחלה
ואקבל מחילה
זה דוקר זה שורט
זה כבר לא מרשים
רק מחפש להנשים
להרשים

: נשים עכברים
תמיד מסתתרים
אנשים חברים
תמיד נצמדים
רעמים ברקים תמיד נשברים
רוקדים שוכבים
תמיד בתנועה
חרקים זוחלים
תמיד מוצצים
את החיים
את המחר
מחרתיים
שנים שנים
רגעים רגעים
תמיד נעלמים
נגמרים
לקחים מסרים
תמיד ננטשים

מיטת חולים
הפצעים מגלידים
רעד בלתי נשלט
רק רוצה לבד
קולות ארורים
בראשי מתגנים
אזל הכוח
שוב להאבק
בלא נודע
בעוד רגע שעבר
מחטא את הפצע
ויוצא לקרב
ושוב נופל פרקדן
נזרק
כבר הגוף קפוא
המוח ריק
הכדור אותי מטשטש

נהר תם
עמד על ראש סלע
השקיעה הפציעה לבוא
האבנים מתגלגלות
מחפשות מקום קבע
לבניה מחדש
לסלע איתן ומוצק
הצבעים מתערבבים
כלואים בתוך העננים
האנשים חומות בונים
וכבר מזמן לא רואים
בין הקירות הופיע סדק
קרן אור חדרה
בהתחלה סונוורתי
אחרי שנה במשכן ביתי
אני שוב מחלים מהפצעים
שורף עוד יום מחיצת עצמי
פתאום רעש הים נגלה באוזני
מרגיש צורך לשבור את החומות בנייני
פסעתי אט אט הצצתי מהסדק
בערה פנימית חלה בתוכי
כאילו קול קורא מהמרומים
מנתב את יציאתי מחדר ילדותי
עכשיו הזמן עצר מלכת
אחרי שנה הגוף חלוד
המוח חלול
חיוורון ורזון
מקשים על הליכתי
לפתע ציוץ ציפור
קול זר פוצע
אני נכנע לעצמי
תורק את דלת ביתי
ומחכה לבאות…..

שק תפוחי אדמה
מאבד משקל
כוח
רוצה לצאת מהשק
לפרוח
שק תפוחי אדמה
נופל לקרקע
מתפזר
מקלף קליפותיו
אולי ייצא מעצמו
יכיר את עצמו
שר תפוחי אדמה
נרקב
התולעים ניזונים
נהנים
קוצרים
שק תפוחי אדמה
נשאר שק בודד
ללא תפוחים
שוכב פרקדן
אולי יעוף ברוח
שק תפוחי אדמה

יושב חשוף
רוצה להיות חצוף
לצאת מעצמי
התקוע
להתפרע ברגע
לשבור כלים
ולפרוץ מחסומים
עוד יום עובר
וזה מתחזק
כבול
מחפש את המפתח
נזרק למעמקי הים
תובע
וקם לתחיה מחדש
רעיונות בראש צצים
נעולים
צורך קיומי
בתוך הכלא שבניתי לעצמי
ימתחנן שיעבור הרגע
ששוב אזכר במטרה
באכזבה שעטפה
שוב אלוהים מתגלה בפתע
שוב הלב נע בקצב אחיד
האנדרנלין מתפרץ מגופי
רק רוצה לנוע
לא לברוח
מחשבה באה
הולכת
הגוף רוטט גועש
כמו הר געש מתפרץ
ואחרי הסערה
נח על זרי הדפנה
נעטף במתיקות
מתרכל במשי רך
מתנער מהאבק
צרור מפתחות
נזרקו לים
המפתח הנכון כבר במעמקי הים
מנסה לקפוץ
לתוך המעמקים
למצוא את שאבדה נפשי

להמלט מהמרוץ
חובת הוכחה
שוב מפחד
נותר בתוך הגוף
הנפש כבר לא שם
תחת הגשם
ממסה לברוח
לנשום את האוויר
נלחם ברוח
ושוב בפנים
רווטן
שוכב על הגב
והכוח אבד
בתוך הבדידות המכרסמת
אין שפה
אין מדינה
מסתבך במבוך ללא יציאה
צורח אל השמיים
נופל על הברכיים
אין קרקע יציבה
פרפרים מעל ראשי
צבשרות את בוא האביב
שולח אותם אל האש
כמו מתנקש

זז על הציר הנע
מרגיש הנאה
יצור קטן חסר אונים
מחפש מפלט
לשדה קש
מפחד וחש
ונרגש
עוד מעט האביב
אכנס לתוך עצמי
אחפור את מעורתי
ואז אחזור לעצמי

אוכל פוקפורן
יושב בשורה הראשונה
למופע חימום
של סוף העולם
כל הקהל מתרחק
נלחם לא להדבק
מדפים מתרוקנים
אנשים מסתגרים
חושבים על השרדות
שכחו את המשמעות
שכדור הארץ נלחם קשות
לאחות מחדש את הצלקות
לא לברוח
לא לשכוח
זיהום אוויר
בעלי החיים
יושב וחושב
אולי זה רק מספרים
ונחזור לחיים רגילים
אולי נשתנה
עד הקצה
ונשכח שפעם היה קשה

פורטת חלודה
המיתר התבלה
צלילה נוסלגי
משתבח כמו יין נושן
צליל עמוק נחרט
רוטט מתוך עץ נושן
תמיד בעצב נמצאת
תמיד בחולי
מתחבאת
צליל אמת
מזכירה תקופה צץ/
לחזור לחדר
דממת עצב

חוץ משתוללת מגיפה
בפנים פוחדים לצאת מהמיטה
רוצים לראות קצת אור
נלך לישון ומחר זה יעבור
בתי חולים
מסכות חמצן
רוצים לברוח
אין לאן
פאניקה ברחובות ללא הרף
והמנכל מזהיר
המצב לא מזעיר
אם תצאו זה יחמיר
מסכות פנים
אנשים מפוחדים
סופרים מתרוקנים
ברחובות מזהירים
מאה מטר
תחזרו לכלובים

נעלה למעלה
הנוף ירקיע
ישטוף את עיננו
אחרי שסגרנו ביתנו

עכשיו אני בא
לא מפחד
עכשיו אני בא
לא מפחד

נשאר חופשי
פותח מצנח
כבר לא מצוברח
בעלי חיים משוטטים
עננים מסתתרים

עכשיו אני בא
לא מפחד
עכשיו אני בא לא צפחד

אחרי הסערה
אשוב אליך מהרה
נתכרבל בענן
שקט פוצע
נשימה עמוקה
מתוך השממה

עכשיו אני בא
לא מפחד
עכשיו אני בא
לא מפחד

לב פועם
מרקד
פורק
נחשף
מתאכזב
לב פועם
נוא עובר
את החיים
כמו פנס בודד ברחוב
לב זועק
הוא מזנק
לכל הבא ליד
מוטש
מגליד פצעיו
לב כבד
נוטף זיעה
מריח אדמה
רוצה חיים
ונשמה

החוף נראה כל כך רחוק
כשאני יושב ומחכה לו
החוף נראה כל כך קרוב
כשאני חולם עלייך
מרגיש את החול

ואנחנו כבר שוכבים
סופרים עננים
שמיים במיליון צבעים
מתערבבים עם הגלים

מטפס על הר גבוה
ידיי ורגליי כבר ללא תחושה
נקרע בין הצורך לסיים את המסע
לצורך להכנע
אני נע קדימה רגליי אינן סוחבות
את כובד משקל
נופל לתוך תהום
פרפר חוזם להיות גולם
תרנגולת חוזרת לביצה
ומה כבר בי השתנה

כבר שנה שלא יצאתי מדלת מבייתי
לאחר שהממשלה הכריזה על הרגעה
אנשים יצרו לרחובות
והמגפה ניצחה
אט אט
אוטם את החלונות.
אני יצאצי בסתיו שעבר
ונתקלתי בחתול בפתח ביתי
נתתי לו מקלט
הפחד שמא אשאר חבד עוד זמן רב
המזון מוגבל
פעם בשנה יוצא לרחובות
שובר דלת הכניסה לסופר
ומקלט מזון כגל הניתן
גופות המוכרים כבר הרקיבו
ורוב המזון פג תוקף
מקלט רדיו יישן נשאר
לאחר שהחשמל כבר נותק בחורף שעבר
אולי אצליח לקלוט אות חיים
אתמול פרצתי את דלת דירת השכנה ממול
גברת כהן
תמיד פחדתי ממנה בתור ילד קטן
היא הייתה צועקת שאני עושה לה רעש מפריע את מנוחתה
היא ישבה שם על כיסא מרופד
פרצוף עצוב היה לה שמצאתי אותה
יושבת בדממה שלא זכורה לי ממנה

בבית שלי אין מוסיקה
בבית שלי אין אהבה
בבית שלי אין מנוחה
בבית שלי יש ענני סיגריות
בבית שלי יש מגדלי כדורים
בבית שלי יש אוכל לא בריא
בבית שלי אין סליחה אין חמלה
בבית שלי מדברים רק על כסף
ועל איך נעבור את השבת הבאה
בבית שלי חשוך ברוב היום
ומפנים את החרא ממקום למקום

נפלט מתוך לוע
נרגם באבנים
עכשיו חשוף ערום
מחפש יוד כמה רגעים
האוויר חומק את ריאותיי
החיים כבר מזמן מאחוריי
נשים נעלמו ברחו מחיי
ורר אני נשארתי עם הבדידות
קיום כלוט בערפל
מתשחווה לעוד רגע שמס יים
ועכשיו בין הקרעים בין הסדקים
דווקא בשקט שמציף
רעש מתחולל בתוכי

פסל .. שנים עומד ומסתכל אולי תבואי
פסל עוד שניה מתנפץ
אולי תבואי ..
גם אם לרגע אחד
תצליחי לראות אותי
אפילו רק אם זה חלק ממני
פסל שנים עומד ומסתכל אולי תבואי
פסל…רוצה להשבר חהתנפץ אולי תבואי
פסל
קם לתחייה
מחפשת אותך
ואת כבר בקבר
בואי ..
בואי…

תור ארוך
עוקף
מנסה
להסתנן
אדע לשפוך אור
בצבע שחור

נחרב להריסות שלך
נסתם באבק שלך
פולט וקולט
לתוך אגם ריק
הסירה שטה
אין יבשה

עכשיו שוקע במגינה
שכבר שכחתי מזמן
אולי אקורד צורם
ואז אתעורר
לתוך חלום שכבר מציאות
ואני יושב עם הפצעים
מנסה להגליד
הקרע נפרם
אני שוב מזוהם

רשמים של חורף
חלון סורג נשבר
רק שמיים אפורים
יושב לבד
צופה בסערה
רשמים של חורף
מתכרבל מוצנף
עוד רגע נשבר ענף
מתנדנד עליו
רשמים של חורף
נפער חלל ענק
משתקף מזכוכית נסדק
בחוץ לבד יושב

תור ארוך
עוקף
מנסה
להסתנן
אדע לשפוך אור
בצבע שחור

נחרב להריסות שלך
נסתם באבק שלך
פולט וקולט
לתוך אגם ריק
הסירה שטה
אין יבשה

עכשיו שוקע במגינה
שכבר שכחתי מזמן
אולי אקורד צורם
ואז אתעורר
לתוך חלום שכבר מציאות
ואני יושב עם הפצעים
מנסה להגליד
הקרע נפרם
אני שוב מזוהם

זמנים נאבדים
כאילו שכחנו
זמנים משתנים
בשביל מה הגענו

זזים בתוך עצמנו
נעלמים ……
זזים בתוך עצמנו
נעלמים…..

נאטמים בתוך הזמן
מתחלקים לקבוצות
מבטים אל על
השמיים סגורים וגם ליבנו
למה הפכנו ?

חיים בתוך עצמנו
נעלמים …
זזים בתוך עצמנו נעלמים ..

הילדים של המחר
סיגריה הופכת אפר
הזמן חומק בין האצבעות
נשאבים לצינורות

חיים בתוך עצמנו
נעלמים …
חיים בתוך עצמנו
נעלמים.

רוצה להיות עץ
להפסיק להתרוצץ
להצמיח שורשים
רוצה להיות רוח לנוע
לעוף עם הגלים
רוצה להיות אש
להפסיק להתייאש
לחמם לבבות אנשים

פורץ לדלת פתוחה
מופתע
המוח מזגזג
משוטט
והרעד משתק

אולי אני אשם
אולי כבר לא יישן
מתהלך ומתהלך
מתהלךז

החיים עוברים
הסדינים כבר קרועים
מסתכל על העננים
השמיים ללא צבעים

אולי אני אשם
אולי כבר לא יישן
מתהלך ומתהלך

אנושות מסריחה
צדק זה רק כוכב
וגם אם כבר נפל
לא רוצה עוד משאלה

אולי אני אשם
אולי כבר לא יישן
מתהלך ומתהלך

השיר נכתב לפני המון שנים
שלא הינו בחיים
תמימות ילדים
עננים מסתתרים
מרוב אור את השמש לא רואים

פזמון :

ילד תחזור אלי
ילד בוא אחריי

תישב עימי עכשיו
אני זקוק לך

השנים עוברות מהר
הגוף נמוג מתפזר
אנחנו שונים משתנים
ואתה תמיד נשאר איתי
נרפא באהבתי
נהיה כבר מאוחר

עוצר בשוליים
שביל נגמר
נוסע בסיבובים
השמש כבר שקעה

אנשים עייפים
אחרי מאבקים
נאנקים נאנקים
נאנקים

עם האופניים בדרכים

על המזח לוקח נשימה
הים והגלים זזים בהאטה
-ורא להם לשטוף אותי
אולי אני אגיע ליבשה רחוקה

אנשים עייפים
אחרי מאבקים
נאנקים נאנקים

ללא נפש אדם
אחיה מבראשית
אצמיח שורשים
אחיה מתחת לעצים
ואמצא את שחיפשתי
לא געגוע לא תשוקה
רק אהבה לבריאה

יוקן עצמי מוחק
אני רוצה להעלם
קווים מפותלים
לא מוצא את האמצע
יוצא מהשורות
בורח מהצורך להשוות
אבל יושב לבד
אור עמום

חם איתה ביהנום זאת הרגשה של נצח
חם איתה בגיהנום
אני כבר מתלקח
חם איתה גיהנום
לא צריך להתקלח
גן עדן נראה רחוק
ונשבר לי המחוג
אני אני סתם מתנצח

האם אני בובה על חוט
מנסה לאבד
יושב בצד
בין ההרים נשאב ברגעים אבודים
מסתכל על החיים
שותק ובוחן
רק מנסה לא להתרסק
פותח את המצנח
נוחת ברכות
לתוך המציאות

טריק שיווקי
מבצע חד פעמי
ארנק ריק
מרוויח מנת שמש ביום
וסוגר את כל החלונות
כבר אין לי חלומות
נפשי מעוררת לתחיה
ביום למחרת
בסתר ליבי משאלת לב
לא רוצה יותר להתערבב
שהשמש תקיז דם
שהירח יהפוך לדלעת
אולי אז אבין שאני
לא יוצא מהדעת

שוב משתכר משחרר
עקבות מטשטשים
רגל על הברקס
את החיים מפספס
זמן תגובה נמוך
שטף דם זורם
הרדמה מלאה
לא מתעורר גם בעוד שנה

פעם הייתי..
פעם הייתי..
אהה אההה….

קמטים על פניי
הרבה נשים היו בחיי
שכחתי את שמי
תורם את גופי
לב של מישהו אחר
אני מפורר
פרח נבל על קיברי
פעם הייתי..
פעם הייתי..
אההה..
אההה
פעם הייתי
פעם הייתי
אהה אה..

פתאום הכל עומד במקום
לפתע קשה לנשום
העולם נעצר
לא נשאר מה לאמר
צאתי לספוג אוויר הרים
בליבי ידעתי את כל הדרכים
מצפן התקלל
הולכת אל הלא נודע
השמש כבר שקעה
וליבי נקרע
מזכיר לי את מגע פנייך
שתמיד הרגיעו אותי לפתע
גם בין השורות
חושבת איתך להיות
הגיע הזמן לסלוח
לעצור ולנוח
השליכה תיק כבד מהגב
ואל תיקחי כמובן מאליו
פעם איבדת יכולת לנשום
ועכשיו רוח מלטפת אותך

מחלים מהחיים
שואף ונושף
את נפצעים מחטא
את הלכלוך מטאטא
מתחת לספה
חיים בשלווה
כמה ג’וקים וחולדה
עכשיו דממה עכשיו דממה
נשאר אדיש
מעשן חשיש
שעה מרגישה שנה
שכחתי לזרוק את האשפה
עכשיו דממה עכשיו דממה
נראה אחת לשנה בפומבי
והופך אפרורי
הדלת חלודה
אין ציר
אוכל חציר
רוצה אדמה
קרקע יציבה
עכשיו דממה עכשיו דממה
אני לא רוצה שאור יכנס
זה מסנוור
העור היור לבן
לא רוצה צבע
חיוור מידי
יכשיו דממה עכשיו דממה
חושך על פני תהום
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ
שכחתי את נפסוק הבא
בטח סתם עוד קלישאה
עכשיו דממה עכשיו דממה

הסיגריה כבר אפר
הלחם התקשה
הלב נסגר
רק נושם
הלב פועם
אולי עוד דקה
אולי שעה
יוצא וצועק
דבר לא השתנה
עכשיו גממה עכשיו דממה

כשצדק פגש את מאדים
היה כל כך מדהים
אנשים משוגעים כבר לא מסתתריםף
כשצדק פגש את מאדים
אנשים כבר לא נאלחים
מפסיקים להיות נוכלים
מתחבקים מתגודדים
כשמא-ים התנגש בצדק
נגמר הצדק
עוד פרק
לתוך הספר
שוטפים את הנמק
את תקחי את עצמך
את המשל
אולי הוא כבר נכשל
בואי נרים את החשמל

וב מרגיש חולשה
פחד מהיום הבא
פורץ בצעקה
נעלם בתוכה
אוו אוו
שוב רגע נדיר
פורץ כמו שור אל הזירה
ממוטט מה שסביבי
אוו אוו
ובסןף יןרים בי
ניסתי להסתיר
את שאהבתי את שאהבתי
נלחם בשלבי גסיסה
לפני היום הבא
עכשיו שוכב על הרצפה
מסתכל על המאוורר תקרה
חושב על אהבה
פיפסתי את הפניה
מחכה ליום הבא
ובסןף יןרים בי
ניסתי להסתיר
את שאהבתי את שאהבתי

שוב מכה בבטן הרכה
הכל זורם כמו שלכת בסתיו
סורק את המוח אלפעי פעמים
את השתיקות משאיר לאחרים
סחף מגיע מתוך הגאות
ואני לא במציאות
שירים כבר לא פרי עתי
אולי מישהו אחר כותב מתוכי

פות לא רציפות
נבלע בין הסקים
מנסה לשמור על איזון
נבלע בתוך עצמי

אולי זה סתם תעתוע
עכשיו שוכב פצוע
השקט קרב
אולי מתאהב

ושוב מתחילה מלחמה
שותף את הזוהמה
מחליק במדרון החלקלק
ושוב מנותק

אולי זה סתם תעתוע
בין עצמי לזעזוע
השקט קרב
אולי מתאהבr5ⁿ

רצועה נרכת
אולי רגע נגמר
הולך במזדרון
שוב האור כובה

מטייל
בתוך מוחי
שכחתי את הדרך
איך לנשום
שכחתי איך לעצור

זה לא חלק מחלום
הולך באפלה
זריחה כבר רחוקה
מחפש אותה
למצוא אמת בין הפחדים
בין הרצפה לתקרה

נימי נפשי
זעקו מתוך השממה
מתוך צוהר
כל העולם השתנה
הופך ריגשי
שוכח דרכי
שולח יונה
נעלמת בשקיעה
שאולי מישהו ימצא
אותי ללא מוצא
מה בתוכי נשאר
רק הצעקה

רוצה מזור
ולא לחזור
קירות ביתי
כבר מתקלפים

מה השתנה
ושוב צעקה

עידן האניפורמציה
בעידן האימפוטנציה
כחול עמוק
שחור משחור
נעקם
ואני נדבק
לתוך המסך

הופך לאבק
סמר
סמרטוט רצפה
נושם כימיקל
סחרחורת קלה
מקיא אהבה

נבוב בתוך הביוב
לתוך הצנרת השתחלתי
נפלטתי נרגזתי מעמקי התהום
שוב חושב שוב חושב
אולי השתגעתי
אולי פשוט אצא אל החוף
כמו עץ המים אעוף עם הרוחךם
כמו עוף חול אצייר שמיים

ושובהיא קמה והלכה האמצע
אולי כבר לא תחזור
ואני שיכור ומחכה לה
רוצה שאת הדלת תפרוץ
עם תחתונים צמודים אצא אליה
ומשם הסוף יהיה טוב

זה לא אתה זאת אני
תקחי את הרגליים תלכי
שקרים עליי כבר לא עובדים
ואלכהול שכח איך לזרום
ונשאר רק זכרון
שהיה טוב

אכילת יתר
לא מודד במטר
חולצה התכווצה
נשרוף במדורה
קלוריה בודדה
זורק לחבילה

ים של הבטחות
על הקרח נמסות
שוכב מסונוור

מתכרבל כעובר
ים של הבטחות
על הקרח נמסות
שוכב מונוור
מתכרבל כעובר
אדמה על רגליי
שמייים מעליי
מתפלל לשמש
נשרף
אדמה על רגליי
שמיין
מתפלל לשמש
נשרף

דגל שחור
עובר את קו החוף
רקיע דימיוני
פורק כל עול
צומח מהשורשים
נרקב באדמה
עשב שוטה
רוצה רק השקיה

והזמן לא נשאר חייב
אני כבר לא אני
ואולי אני לא נשאר קיים
פוצע את ליבי
גל גדול ייקח אותי
אסחף ליבשה
אולי אצליח לא לתבוע
רוצה רק אהבה
כל הזמן אם הוא קיים
טורף את מחשבי
גלגל הצלה
אולי תשחרר אותי
והזמן לא נשאר חייב
אני כבר לא אני
ואולי הוא כבר לא קיים
פוצע את ליבי

גשם של פרחים יורד על שדרה עצובה
הם ממהרים
שטיח של צבעים
השמש על הפנים
הם ממהרים
גוש בטון ואבק
ואני נחנק
רוצה עוד רגע אחד
לברוח רחוק מכאן
לאן לאן?
ילדים
שלולית
עוברת
מכונית
הם ממהרים
חשכה עלתה
שמיכה של כוכבים
דמעות של הגשם
שוטפת אבק דרכים