מפגש עם שורדי שואה – מגישים מורן זוברמן, יעל בירמן וטל מצליח

סמי בז’רנו נולד ב29.10.1942 בבולגריה, היישר לתוך מלחמת העולם השנייה, כבן יחיד להוריו.

יהודי בולגריה התיישבו בבולגריה עוד לפני שהגיעו הבולגרים, ספנים יהודים מיהודה התחברו לפנקים ויחד הושיטו ספינות עם סחורות לים השחור והקימו תחנות מסחר. הבולגרים הגיעו מרוסיה, היו נדידות עמים שפלשו מרוסיה ברגע שלא היה מספיק מרעה לצאן שלהם, לכיוון אירופה בסביבות שנת 600 לספירה.

הייתה תערבות בין יהודים ובולגרים, כולם חיו בשלום ובחופש, הרבה מהמלכים והשליטים בבולגריה לקחו להם נשים יהודיות, שהולידו להם בנים, צאצאים שגדלו למלך בולגרי ואימא יהודייה, שבתוקף היותם בני מלך שלטו במדינה כשגדלו.

ב1933 היטלר עלה לשלטון ותכנן איך לכבוש את גרמניה מידי השלטון הדמוקרטי ולהפוך אותו לדיקטטורה, בבחירות חוקיות זכה ברוב מאוד קטן והשתלט על גרמניה.

כל מי שהפריע לו או היה נגדו (למשל קומיניסטים) היטלר דאג לפגוע בו, ואחרי זמן קצר, היטלר שאל את עצמו למה רק גרמניה ?, והחליט שאם הוא מספיק חזק ויש לו צבא גדול כדאי לו להשתלט על עוד ארצות ושטחים.

המלחמה התחילה ב1.9.1939 הגרמנים תקפו את הפולנים. בבולגריה מלך מלך

שהיה בן ברית עם הגרמנים, ובצד שלהם.

כשהתחילה המלחמה, הבולגרים לא נלחמו עם הגרמנים מההתחלה, אך עזרו בציוד, מזון, נתנו להם לעבור דרך בולגריה כדי לכבוש את יוגוסלביה ויוון.

המלך הבולגרי ראה את כל פעולותיו של היטלר, וכמה חזק הוא וצבאו והחליט לחקות אותו.

היטלר פרסם הצהרה שאומרת שהגרמנים מעל הכל, וכל השאר נחותים מהם,

היהודים היו בראש האויבים שלו.

למלך הבולגרי לא היה שום דבר נגד היהודים (לא אהב ולא שנא), אך ברגע שהיטלר הוציא חוקים נגד היהודים, המלך הבולגרי חיקה אותו ועשה בדיוק את אותו הדבר בשביל להתחבר אליו, כשהיטלר קבע שיהודים לא יעבדו בשום משרות ממשלתיות, לא ילמדו באוניברסיטאות, לא יהיו בעלי עסקים גדולים…

אצל השלטון הבולגרי שהיה גם דיקטטורי, העסק התקדם כמו אצל הגרמנים. כדי למנוע מהיהודים להתקדם, הם הוציאו להורג אחד מהיהודים העשירים (ממשפחת אריה שהייתה משפחה יהודית עשירה בבולגריה) והאשימו אותו בספסרות, היה לו בית חרושת לסבון ורק הממשלה אישרה לייצר ולמכור והוא כביכול מעל בהוראות הממשלה. מעשה זה נעשה כדי להפחיד את היהודים ולהזכיר להם שאם יעשו בעיות יגמרו כמוהו.

לאט לאט בולגריה הצטמקה, חלקים גדולים ממדינות שכנות שהפכו לחלקים של בולגריה בהסכמים, כבר לא היו שלה, ובראשו של המלך הבולגרי הייתה מחשבה, איך לגרום להיטלר לתת לי את השטחים הכבושים?, הוא קיווה שזה שהוא עוזר להיטלר, יתן לו את השטחים שהגרמנים כבשו .

להיטלר היה בן ברית רודן באיטליה שגם הוא רצה להיות כמו היטלר ולכבוש ארצות, הוא ניסה לכבוש את יוון ואלבניה, אך הם נלחמו מאוד חזק בפולשים ואיטליה הפסידה, צבא ענק לעומת קבוצה קטנה עם קצת כלי נשק.

היטלר לא יכל להרשות לעצמו שבן ברית שלו יפסיד במלחמה, אז הוא הכניס את צבאו דרך בולגריה למקדוניה, ויוגוסלביה ואז נתן לבולגרים את החלק שלהם, תראקיה (ביוון) ואת החלק במקדוניה, ומלך הבולגרים היה שמח.

חלוקה מינהלית של בולגריה הכוללת את השטחים שנמסרו לחזקתה על ידי הגרמנים:

היטלר רצה תשלום בתמורה ואמר למלך שאת היהודים שיש בשטחים שהבאנו לך תיתן לנו, אמר שיישבו אותם בפולניה. המלך הבולגרי הסכים והיטלר אמר לו לאסוף את היהודים, להעלות אותם על רכבות ולשלם על הנסיעות כי כביכול “פותרים אותם מיהודים” ובזמן הזה יקבלו שלטון זמני, היטלר עדיין החזיק את המקומות הכבושים, אך נתן לבולגריה להיכנס ולשלוט, מלך בולגריה החל ביוון (באזור תראקיה) בעזרת הצבא והמשטרה, עצרו שם 5000 יהודים, הוציאו אותם והעלו אותם על רכבות שמובילות לגבול בולגריה. במקדוניה אספו 7000 יהודים, שמו אותם במחסני טבק שהיו ריקים, דחסו אותם עד לבוא הרכבות ומשם למחנות, אף אחד לא ידע מה עשו שם ליהודים, הכל היה סודי.

היטלר שכנע את המלך הבולגרי להביא לו גם 8000 יהודים מבולגריה, כל מי שיכול לעבוד (מורים, רופאים..) לכן הרכבת מיוון נעצרה בגבול וחיכתה לבואם. כל היהודים שנלקחו חשבו שהם נוסעים לפולניה אך זה היה שקר.

לאחראי היהודים בממשלה הבולגרית הייתה מזכירה, שהדפיסה את כל ההוראות שלו ובשלב מסויים הבינה מה בעצם מדפיסה והזדעזעה. המזכירה סיפרה לאחראי את הכל ותחילה לא האמין שהעבירו 8000 איש דרך רכבות, לא העלה בדעתו שדבר כזה יקרה. האחראי סיפר למכרים שלו ולא האמינו לו, אך לבסוף התברר להם שהמזכירה צדקה וזה נכון, והתאספו כדי להחליט מה לעשות.

סגן יושב ראש הפרלמנט בבולגריה והחברה הפשיסטית שתמכו בהיטלר בכל זאת עזרו להצלת היהודים, הם דרשו מהמלך הבולגרי לשחרר אותם ואם לא, יפרסמו את כל מה שהוא עושה ליהודים וינדו אותו אם ישלח אותם אל מותם.

חייל בולגרי 1942:

בנתיים, אבא של סמי היה מגוייס לעבודות קשות, כמו חציבת אבנים מהר, סלילת כבישים, חפירת תעלות… אלו היו העבודות שנדרשו מהגברים בגילאי 18-48 לעשות.

בזמן שאביו עבד, סמי ואימו התגוררו בדירה שלהם.

יום אחד דפקה בדלת אישה לבושה עם פרוות שועל, מעיל שחור גדול, ואומרת  לאימו: “גברתי את כבר מאחרת ברבע שעה”, “היית צריכה לפנות את הדירה בשבע בבוקר”. כל דירה שהייתה במיקום טוב, הגרמנים השתלטו וגירשו את היהודים שגרו שם. האישה שדפקה בדלת הייתה כנראה אישה של פקיד חשוב כי לבשה בגדים מפוארים ודיברה בזלזול, אמו של סמי השיבה לה שלקח לה זמן כי ירדה למרתף להביא פחם לתנור שיחמם את הבית, כי ידעה שהם יבואו ורצתה שיהיה להם נעים בבית.

האישה אמרה לאימו של סמי שבזמן שהיא מבזבזת לה את זמן בנה מחכה בחוץ בקור. אימו של סמי הסתכלה עליה ואמרה: “הבן שלך יבוא ממקום קר ויכנס לבית חם, ולעומתו הבן שלי יצא ממקום חם ויגיע אל מקום קר”. האישה לא אמרה מילה והסתובבה. (לרוב במקרים כאלה שיהודי מתחצף למישהו מהמעמד “הגבוה” יכנס לכלא או יפגע אך זה לא קרה הפעם.) אימו של סמי החזיקה אותו וביד השנייה מזוודה וחשבה לאן תוכל ללכת מכיוון שהגברים אינם. למזלם של סמי ומשפחתו, היה לדוד שלו בית עם קומות , הדוד לקח אותם לגור מתחתיו ושהו שם במשך שבועיים.

בבולגריה כל שנה יש יום שנקרא חג התרבות, בחג התרבות שהתרחש בשנה הזו בבולגריה היו הפגנות ואלימות על כך שלוקחים את היהודים.

בסביבות שנים 1942-1943 דודה של סמי הגיעה יום אחד ואמרה לאימו של סמי: “לבן שלך עוד יהיה מזל בחיים”. אימו שאלה איך הגיעה למסקנה הזו, והדודה השיבה שכרגע אנגליה הצליחה להביס את גרמניה ושהמצב משתפר.

וכמו כן הגרמנים נכנעו לרוסים, מלך גרמניה החל להסס ולהתרחק ממחוייבותו אל היטלר, היטלר הזמין אותו אליו כדי לדון ושבועיים לאחר ביקורו נפטר, יש הטוענים שהרעילו אותו במפקדה של היטלר על ידי רעל שהשפעתו לא מיידית כדי שלא יהיו הוכחות ויש כאלו שאומרים שמת מהתקף לב.

בשנת 1943 חבר של דוד של סמי (שעסק בכלי בית יוקרתיים שגם חצר המלך קנו ממנו) הזהיר אותם שאולי הפעם יצליחו לגרש את היהודים ולכן צריך לשלוח אותם כמה שיותר צפונה, החבר נתן להם לשהות בבית שבנה עם 2 קומות ולהתחבא שם. דודו של סמי לא חשב פעמיים, אסף את כל המשפחה ולקח אותם להתחבא בבית של חברו.

לחברו היה חדר עבודה, ובסוף המלחמה כשהרוסים חזרו לשלטון, אמר להם לפתוח את המגירה השלישית ובה היו המון מטבעות זהב. הם גילו שהחבר תמך במחתרת בולגרית נגד המלך ואת מטבעות זהב אלו, האנגלים הביאו להם כדי שיוכלו לממן את פעולות המחתרת, הם פחדו להחליף את מטבעות הזהב למטבעות בולגריות כדי שלא ישאלו אותם שאלות (מאיפה כל הכסף).

לבן דוד של סמי היו קשרים והצליח לעזור להם להחליף את המטבעות בסופו של דבר כל הכסף שהוחלף למטבעות בולגריות הלך אל המשפחה שעזרה להם להתחבא, כך הרגישו ששילמו חוב לאותה משפחה שעזרה להם.

בבולגריה בסוף המלחמה היו יותר יהודים מבהתחלה, ולעומת זאת בכל הארצות האחרות השמידו את כולם או שהיו חלק שהצליחו להימלט, ניצלו בבולגריה 45,000 איש.

מטבע בולגרי מאותה התקופה:

בשנת 1949 סמי ומשפחתו עלו לארץ ישראל וגרו באוהלים גדולים בבית עולים שהצבא הבריטי החזיק. לאחר כמה זמן אח של אביו הצטרף עם משפחתו לאחר שחיפשו אותם, מכיוון שהאח היה כבר “ותיק” במקום הזה והגיע שבועיים לפניהם, לקח את סמי ומשפחתו לביתן שנכנסים בו 100 איש.

ערב אחד ירד שלג והם היו מופתעים כי ישראל היא מדינת מדבר, אך הם לא ידעו שזה השלג האחרון שיראו. בביתן הם חיו שנה ולאחר מכן עברו למעברה, משם לשיכון ברמת גן של עמידר עד שנת 1969. סמי למד בבית ספר ממלכתי באורט ומשם עברו לשיכון של דוד שלו. כיום סמי בן 80, יש לו שלושה בנים וחמישה נכדים המתגוררים בצפון ובמשך שש שנים מספר את סיפורו בפרוייקט “זיכרון בסלון”.