כן, לא שחור לבן ביום הזה ביום ההוא. נדמה שהראש שלנו לא מפסיק לחשוב.

אם הוא יפסיק לחשוב אנחנו עלולים לפספס. אנחנו עלולים לא להיות כאן, ברגע.

יש אנשים שחולמים על רגעים כאלה של שקט, שנייה אחת בלי לחשוב, לתת לראש להירגע. ניתן לחשוב שלא משנה כמה הם ינסו הם לא יצליחו, זה נקרא אובר טינקינג (באנגלית: overthinking). ברוב המקרים, אנשים אלו לא חווים רק את התופעה הזאת אלא גם חווים חרדות.

סימנים שאתם כבר חושבים יותר מדי

• אובססיביות לגבי מה אמרנו/לא אמרנו/ היינו צריכים להגיד (אופייני לחרדה חברתית).

• דאגות תמידיות לגבי מי אנחנו ואיפה אנחנו נמצאים ביחס לאחרים (שכיח בחרדה חברתית, בחרדת ביצוע ובפרפקציוניזם).

• יצירת מצבי “מה אם?” מפחידים לגבי דברים שיכולים להשתבש לנו, לקרובינו ולעולם (אופייני להפרעת חרדה כללית).

• דמיונות פרועים לגבי הדרכים בהן ניכשל, וההשלכות הפרועות של הכשלונות האלו (כל סוגי הפרעות החרדה).

• פחדים מהתקפי חרדה בציבור ומחשבות על כל הדרכים להימנע מהם, כולל לא לצאת מהבית (הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה).

• דאגות בלתי פוסקות וחודרניות לגבי מגוון רחב של מחשבות אובססיביות, לפעמים מפחידות ומטרידות מאוד (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית – OCD).

• דאגות לגבי המצב הבריאותי שלנו, ומחשבות יתר על תסמינים גופניים או דברים חריגים בגוף שעלולים להעיד על מחלה (חרדת בריאות והפרעות חרדה נוספות).

מה אפשר לעשות בקשר לזה?

1.  נסו לדמיין שהראש שלכם הוא ספרייה עצומה, רק שבמקום ספרים היא ספרייה של מחשבות, שכמו בכל ספרייה הן מחולקות לנושאים. כשאתם שמים לב שאתם מתחילים בחשיבת יתר ושוקעים לאובססיה בנוגע לנושא מסוים, גשו לספרייה ובקשו להחליף מחשבה. את המחשבה החדשה והחלופית, קחו מאזור אחר של הספרייה.

2. נסו לשאול את עצמכם האם הדאגה שלכם הגיונית. מה הסבירות שהדבר שלגביו אתם דואגים כל כך אכן יתרחש? כיצד אתם בטוחים כל כך שמתוך כל הדברים האפשריים, דווקא זה יקרה? האם זה ההסבר היחיד או התוצאה האפשרית היחידה, או שקיימים הסברים ותוצאות אפשריות נוספות? גם אם יקרה הדבר ממנו אתם חוששים, עד כמה זה באמת ישנה וישפיע על מהלך החיים שלכם?

3. דאגה היא לא תמיד דבר רע והיא יכולה להיות בעלת ערך הישרדותי במצבים מסוימים; היא מציבה דבר מסוים בחזית החשיבה שלנו וממקדת בו את מלא תשומת הלב שלנו מתוך הנעה לפעולה. זה מצוין כשאנחנו נמצאים במצב חירום שדורש תגובה מיידית, אך חסר טעם אם אין צורך בפעולה כזו או שאין לנו יכולת לעשות דבר בנוגע לאותה דאגה. במצב כזה, בו הדאגה שלכם אינה תרומת כלום, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לקבל את המצב ולשחרר את הדאגה. אין זה דבר קל עבור מי שמיומן בלדאוג ולחלק מהאנשים זה נשמע על גבול הבלתי אפשרי. אך זכרו, זה שתמשיכו לחשוב על הנושא זה לא מה שישנה אותו (אלא פעולה שלכם לגביו), וזה לא הופך את זה לאמיתי יותר. נסו להזכיר לעצמכם שאין ביכולתכם לשנות את המצב ולכן אין טעם בדאגה.

4. נסו לשנות את נקודת המבט על הדאגה שלכם ולהשתמש באסטרטגיה של פתרון בעיות – אם יש בעיה, כדאי להתמקד במציאת פתרון ולא בדאגה, ואם אין בעיה, אין סיבה לדאוג. נסו את הצעדים הבאים כדי להפוך דאגה לבעיה ומציאת פתרון:

– כתבו מה אתם חושבים שהבעיה שאתם ניצבים בפניה
– כתבו את כל הפתרונות האפשריים לבעיה, גם אם הם נראים לכם גרועים
– הסתכלו על הפתרונות שכתבתם וחשבו על כל אחד מהם באופן מעשי, האם הוא ניתן לביצוע ואם כן מה נדרש לכך
– בחרו את הפתרון המעשי הטוב ביותר
– תכננו כיצד ניתן להוציא לפועל את הפתרון הנבחר
– עשו את זה