היום למדני על נמלה כי כולים אוהבים
הנמלים חיות בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה. רק במספר מועט של איים גדולים, כמו גרינלנד, איסלנד, חלק מפולינזיה ואיי הוואי, אין אוכלוסייה מקומית של נמלים.[2][3] הנמלים ממלאות תחום רחב של נישות אקולוגיות, ומסוגלות לנצל תחום רחב של מזונות. רוב מיני הנמלים הם אוכלי-כל, אך לא כולם.
ההצלחה של הנמלים מתבטאת גם בביומסה שלהן – המסה הכוללת של חומר שנמצא בנמלים חיות. לפי הערכות שבוצעו בסביבות שונות, הביומסה הכוללת של הנמלים מהווה 10% עד 30% מהביומסה הכוללת של כל החיות היבשתיות,[4] שיעור שעולה על זה של כל החולייתנים יחד.[5] ההצלחה של הנמלים מיוחסת לארגון החברתי המפותח שלהן, וכן ליכולתן לשנות את מקום המגורים שלהן, לנצל משאבים מסוגים שונים,
היום למדני על נשר
יש להבדיל בין הנשר (Gyps), שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף (Aquila)[1]. הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בתוספות[2] העירו, שהזיהוי של נשר עם “אייגלא” (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בתלמוד נאמר שלנשר אין “אצבע יתירה” (אצבע אחורית) בעוד ל”אייגלא” יש אצבע כזו.
ב-1973 בישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית הוחלט ליישב את הסוגיה בין נשר לעיט באופן סופי. אנשי האקדמיה ללשון העדיפו לכנות בשם נשר את ה-Aquila ואלו הזואולוגים צידדו במתן השם נשר ל-Gyps, זאת לפי המונח של הרמב”ן “נשר קירח” שמתייחס לנשר המקראי Gyps fulvus. לבסוף, לאחר שהזואולוגים איימו בפנייה לבג”ץ, נאותה האקדמיה לקבל את דעתם והשמות התקבעו בשפה העברית[3].
נֶשֶׁר היא עיר השוכנת בשיפולים הצפון־מזרחיים של רכס הכרמל, ובדרום־מזרח מישורי מפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה קילומטרים דרומית־מזרחית לחיפה. היא ממוקמת על כביש 752, בסמוך לכביש 75, ושייכת מבחינה מנהלית לנפת חיפה, מחוז חיפה.
ראשית היישוב שלובה בהיסטוריה של בית החרושת למלט, שנקרא גם הוא “נשר”.[3][4] הצריפים הראשונים של שכונת הפועלים, המסמלים את ייסוד היישוב העברי במקום, נבנו בסוף שנת 1923[5] ובתחילת שנת 1924, כיוזמה מקומית של פועלי בית החרושת “נשר“. השכונה ששם המפעל דבק בה הוקמה במישור לצד המפעל ובמדרון ההר, כדי להימנע מיוממות מחיפה דרך כפרים ערבים עוינים על כביש חיפה–נצרת.[6]
במהלך מלחמת העצמאות אכלסו עולים חדשים את היישובים הסמוכים בלד א-שייח’ וחוואסה, לאחר שאלו התרוקנו מתושביהם הערבים. יישובים אלה התקיימו תחילה בנפרד ונוהלו על ידי ועדות מקומיות. שמה של בלד א-שייח’ שונה לתל חנן, ואילו שמה של חוואסה נותר על כנו עד ששונה לבן דור. בשנת 1949 החלה להיבנות על צלע ההר שכונת גבעת נשר כהרחבה למתחם המגורים של פועלי בית החרושת בסמוך למפעל. תושבי שלוש השכונות שאפו להצטרף כשכונות לעיר חיפה, אך משרד הפנים התנגד לכך. ב־22 ביולי 1952 התקיימו בחירות בשלושת היישובים למועצה מקומית מאוחדת, והוקמה המועצה המקומית נשר המאגדת את שלוש השכונות.[7] עם השנים הורחב היישוב, ובמעלה הכרמל
Published: Aug 2, 2022
Latest Revision: Aug 5, 2022
Ourboox Unique Identifier: OB-1361593
Copyright © 2022