בס”ד

סיכום מסכת אבות, פרק ב’ – משנה א’

כאשר המשנה פותחת במילה “רבי” הכוונה לרבי יהודה הנשיא.

המשנה שואלת באיזה דרך התנהגות טובה אדם צריך לבחור?

מהי הדרך הטובה ביותר שיש להתנהג?

ועונה: דרך שגרמת לאדם לטוב וגורמת לאחרים לטוב. הרמב”ם אומר שזו דרך האמצע.

המשנה ממשיכה בנושא אחר ואומרת: צריך להיות זהירים במצווה שנראית לנו קלה כמו שנזהרים במצווה שנראית לנו חמורה, מכיוון שיכול להיות שהשכר הקלה גדול משל החמורה.

בהמשך, המשנה אומרת שהאדם צריך לדעת ש”הפסד” שנגרם לנו ממצווה הוא כמו השכר שיקבל מהמצווה, וה”שכר” שמקבל מעברה הוא כמו ההפסד שיקבל ממנה.

לדוגמא: אדם שעובד בחנות תכשיטים והוא מרוויח הרבה כסף וסוגר את החנות כדי לעשות מצוות ביקור חולים, כביכול יש לו הפסד. המשנה אומרת כגודל ההפסד כך גודל השכר של המצווה.

יש שלושה דברים שאם אדם יסתכל בהם הוא לא יעשב עברה והם:

1. דע מה למעלה ממך – עליך לדעת תמיד שהשם קיים והוא מעליך.
2. עיין רואה ואוזן שומעת – הצופה ורואה הכל, גם פנימה. אוזן שומעת – שומעת את מה שאתה מדבר ומה שאתה חושב בלב.
3. כל מעשיך בספר נכתבים – ה’ יודע את כל מה שאנחנו עושים, מעניש על עבירות ונותן שכר על המצוות.

מגישה: ליאן לטי

 מסכת אבות פרק ד משנה ה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר שאדם שלומד כדי ללמד אחרים כדי לקבל את התואר “רבי” וכדי לזכות במעמד מכובד, למרות שזו לא הכוונה בלימוד תורה בכל זאת יעזרו לו בשמים והתורה שלו תתקיים.

חכמים אומרים שגם אם אדם לא לומד תורה מהסיבות הנכונות בסופו של דבר ידע ששגה וימצא את הדרך הנכונה.

המשנה ממשיכה ואומרת שאדם שלומד על מנת לקיים את מצוות התורה, עוזרים לו מהשמיים להשיג את השלמות שבלימוד שהיא ללמוד, ללמד ולעשות.

רבי צדוק אומר שאסור ללמוד תורה כדי להשיג כבוד וגדולה או להתפרנס ממנה ומי שעושה כך הוא מועל בקדושתה של התורה ולומדים את זה מהפסוק בספר דברים פרק ד פסוק ה “ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים אשר ציווני השם אלוקי” כמו שאני עושה את זה בחינם גם אתם צרכים לעשות את זה בחינם.

הלל אומר: בן אדם לומד תורה כדי להתפאר בכתר התורה שידע שלא היה לו כתר אלה קרדום. ומכאן לומדים שאדם שמשתמש בתורה לכבודו ופרנסתו מפסיד שכרו לעולם הבא.

הסבר הכרזה

מה שרואים בכרזה זה איש שלומד תורה מאהבה לה’ ומעל ראשו יש כתר כי זה מצווה ויעזרו לו מהשמיים להגיע לשלמות בתורה.

והאיש  השני שמעל ראשו יש קרדום לומד תורה כדי לקבל כבוד ולהתפאר בעצמו שזה אסור ולא בסדר כי הוא מועל בקדושתה של התורה.

מגישות: אגם, שיר ובר

מסכת אבות פרק ׳ב משנה ׳א

המשנה פותחת במילה ״רבי״ הכוונה לרב יהודה הנשיא

המשנה שואלת באיזו דרך של “התנהגות טובה” אדם צריך לבחור ?

ועונה: דרך שגורמת לאדם לטוב וגורמת לאחרים לטוב.

הרמב”ם אומר שזו דרך האמצע.

לדוגמא: קמצנות- נדיבות- פזרנות

המשנה ממשיכה בנושא אחר ואומרת: צריך להיות זהירים במצווה שנראית לנו קלה כמו שנזהרים במצווה שנראית לנו חמורה מכיוון שיכול להיות שהשכר של הקלה גדול יותר משל החמורה.

בהמשך, המשנה אומרת שהאדם צריך לדעת שה״הפסד” שנגרם לו ממצווה הוא כמו שהשכר שיקבל מהמצווה ו״השכר״ שמקבל מעבודה בחנות הוא כמו שהפסד שיקבל ממנה:

לדוגמא: אדם שעובד בחנות מצליחה והולך ועושה מצוות ביקור חולים וסוגר את החנות, כביכול יש לו הפסד בגלל המצווה והמשנה אומרת כגודל הפסד גודל השכר. לעומת זאת, אדם שעבד בשבת והרוויח כסף כמו שהוא הרוויח ככה הוא יפסיד

יש שלושה דברים שאדם צריך לזכור כדי לא לחטוא

1: בן אדם צריך לדעת שאלוהים נמצא מעליו

2: אלוהים רואה מה שאתה עושה וגם שומע מה אתה אומר וגם דברים שבלב

3: הדברים שאדם עושה כאילו רשומים בספר הוא לא שוכח מהם האדם מקבל שכר על המצוות ועונש על העבירות.

הסבר כרזה

בכרזה יש תמונה של עין, אוזן , ספר ואדם שמסתכל לכיוון מעלה כדי להמחיש את העניין:

יש שלושה דברים שאדם צריך לזכור כדי לא לחטוא

1: בן אדם צריך לדעת שאלוהים נמצא מעליו

2: אלוהים רואה מה שאתה עושה וגם שומע מה אתה אומר וגם דברים שבלב

3: הדברים שאדם עושה כאילו רשומים בספר. ה’ לא שוכח מהם. האדם מקבל שכר על המצוות ועונש על העבירות.

מגישות:אגם וטורי שחר לוי ושי לי ממן

מסכת אבות פרק ד משנה ה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אדם שלומד תורה בשביל ללמד אחרים , כדי לקבל את התואר רבי וכדי שיזכה למעמד- עוזרים לו מהשמיים שהתורה שלו תתקיים ויגיע למצב שהוא יכול ללמד אחרים.

כמו שאמרו חכמים :”לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה בא לשמה”- כלומר אדם צריך לעסוק בתורה, וגם אם הכוונה שלו היא לא נכונה, בסופו של דבר לימוד התורה יוביל אותו לדרך הנכונה.

המשנה ממשיכה ואומרת : שאם אדם לומד בשביל לעשות מצוות, יעזרו לו מהשמיים להשיג את השלמות של לימוד תורה. כלומר, גם ללמד וגם לקיים .

פירוש נוסף: אדם שלומד תורה כדי לגמול חסדים, יעזרו לו מהשמיים ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות .

רבי צדוק אומר: אל תעשה את דברי התורה בשביל להשיג כבוד וגדולה ואל תשתמש בהם להתפרנס, כי מי שעושה כך מועל בקדושה שבתורה וכשם שה’ לימד אותנו חוקים ומשפטים בחינם, כך גם אנחנו לא צריכים לגבות על זה כסף.

רבי הלל משתמש במטאפורה ואומר שהתורה היא כמו כתר על הראש. הוא אומר שאדם שמשתמש בכבוד של התורה וחושב שיש לו כתר על הראש ומתרברב ומתפאר שידע שאין לו כתר על הראש אלא קרדום ומכאן לומדים שמי שמשתמש בתורה לכבודו או לפרנסתו, מפסיד את השכר שלו בעולם הבא ולכן מי שלומד תורה לשמה, התורה תיתן לו חיים ומי שלא, מאבד את כוח קדושתה של התורה ומבטל את חייו עם קרדום מהעולם .

הסבר הכרזה

בתמונה רואים אדם שלומד תורה ומעליו כסף זה מדבר על אדם שלומד תורה כדי להתפרנס ואין זו הכוונה בלימוד תורה.

לידו מופיעה אישה שמחזיקה את התורה ומעליה כסף עם איקס והכוונה היא שה’ נתן לנו את התורה בחינם ולכן אנחנו לא צריכים לדרוש על הלימוד שלה כסף.

מגישות: אושר ושירה ב.

בס”ד

סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ה’, משנה ז.

שבעה דברים בגלם ושבעה בחכם

המשנה מדברת על חכם ועל גולם, על שבעה דברים שמאפיינים את החכם והגולם הוא ההפך המוחלט.

החכם לא מדבר בפני חכמים ממנו כמו שילד לא מדבר בפניו אביו.

הוא לא נכנס לדברי חברו, הוא מקשיב בסבלנות עד שמסיים לדבר לא קוטע אותו.

חכם לא נבהל להשיב, הוא חושב על תשובתו וקודם גם מקשיב וחוקר את השאלה.

הוא גם שואל כעניין ומשיב כהלכה, הוא שואל בקשר למה שמדברים ומקבל תשובה בקשר לעניין, הוא לא ישאל בנושא אחר  ויש גם מפרשים שאומרים שהחכם גם משיב כהלכה ולא מתעקש על דברים.

הוא אומר על ראשון ראשון ואחרון אחרון, אם שאלו אותו כמה שאלות הוא יענה לפי הסדר, מתחיל בראשונה ומסיים באחרונה, עובר על השאלות לפי הסדר שנשאל.

אם החכם לא שמע הוא אומר לא שמעתי, אם יש לו ספק במה ששמע הוא לא יגיד ששמע, הוא יגיד שהוא לא שמע.

ולבסוף הוא מודה על האמת, אם אדם בא וחולק על דעתו הוא לא נלחם בו כדי לנצח אותו אם הבין שטעה אלא הוא מודה שטעה.

והגולם הוא ההפך המוחלט בכל המידות, הוא מדבר בפני חכמים ממנו, נכנס לתוך דברי חברו, נבהל להשיב ועוד…

• הסבר לכרזה
• בכרזה רואים את המשפט שמראה את הכותרת של המשנה.
• בתמונה כפי שרואים יש אב שמדבר עם ילדיו כמו שכתוב בעבודה, חכם (הילדים) לא מדבר בפני חכמים ממנו. גדולים ממנו בחכמה(האב).
• גם ישנה תמונה של מורה וילדים, וזה על אותו עקרון, המורה (גדול מהם בחכמה) עומד ומדבר והילדים מקשיבים(החכם).

מגישות: ליהי חפץ ולינוי אברמוב

בס”ד

                                    אבות פרק ה משנה י

המשנה מדברת על 4 מידות בהתנהגותו של אדם כלפי חברו בעניין של עזרה והנאה הדדית

מידה ראשונה: שלי שלי שלך שלך-אני לא רוצה שתהנה משלי ואתה לא תיתן לי  משלך

 המידה הזאת היא מידה בנונית ויש אומרים זו מידת סדום.

מידת סדום – אם האדם לא רוצה לקחת מאחרים רק כדי לא לתת להם. מידה זו שלא להנות את אחרים היא מידה רעה, שנהגו בה אנשי סדום, ועל ידי כך מנעו מאורחים להגיע אליהם, ואף התאכזרו לעניים ואביונים.

אנשי סדום היו אנשים שלא אהבו להכניס אורחים ולתת מעצמם לאחרים הם היו אומרים מה ששלי שלי ומה ששלך שלך.

אדם כזה גם אם לא חסר לו, ואם הוא יתן זה לאחר זה לא יחסיר ממנו שום דבר – לא ייתן לאחר מעצמו.

והכוונה פה זה לא מתוך חוסר  רצון לקחת, אלא זה מתוך חוסר רצון לתת לבן אדם האחר כי הוא מפחד על הממון שלו. הוא לא לוקח מהאחר כי הוא לא רוצה לתת.

מידה בינונית- אם הוא לא לוקח מהאחר  מההיבט  “שונא מתנות יחיה”.

מידה שנייה: שלי שלך ושלך שלי- מה ששלי  שלך ומה ששלך שלי.  אדם שותן לחברו במטרה ליהנות מדברי חברו בשעת הצורך אדם כזה מתנהג כמו רוב בני האדם שרוצים ליהנות ולהנות במידה שווה  ויש מפרשים שאדם כזה אין בו תרבות בגלל שהוא חושב שאם הוא נותן למישהו אחר אז ברור מאליו שהשני חייב לתת לו עד שהוא לא מבחין בין מה ששייך לחבר שלו

מידה שלישית: שלי שלך ושלך שלך–   הוא לא רוצה להנות משל אחרים אבל מהנה אחרים משלו.וגמל חסד לכל אדם.

מידה רביעית: שלי שלי ושלך שלי-שנהנה מדברים של אחרים ולא מוכן שאחרים ייהנו משלו. זה רשע שלא גומל חסד שום אדם

עבודה בתושב”ע- שירה ונויה

פרק ד משנה א

המשנה דנה ב-4 סוגיות.

מיהו חכם?, מיהו גיבור?, מיהו עשיר?, מיהו מכובד?.

המשנה מתחילה עם השאלה “איזהו חכם?”,

ועונה: “הלומד מכל אדם”, “מכל מלמדיי השכלתי”.

המשנה מסבירה:

איזה אדם ראוי להיקרא חכם, אדם שלומד מכל הבריות, לא חושש לכבדו בכך שלומד דברים חדשים מאנשים הנמוכים מרמתו.

“איזהו הגיבור? הכובש את ייצרו, טוב ארך אפיים מגיבור, ומשל ברוחו מלכד עיר”

המשנה מסבירה:

איזה אדם ראוי להיקרא גיבור, אדם שפועל מתוך מחשבה ולא באימפולסיביות,

שיודע לשלוט על יצריו הרעים ולגבור עליהם. וכוונת המשנה דווקא לאדם שמתקשה לשלוט על יצריו, ולא לאדם שמטבעו רך לב ושולט ביצריו.

איזהו עשיר? השמח בחלקו, “יגיע כפיך כי תאכל, אשרייך וטוב לך. “אשרייך”- בעולם הזה,

“וטוב לך”- לעולם הבא.

המשנה מסבירה:

איזה אדם ראוי להיקרא עשיר: אדם שמסתפק במה שיש לו ושמח מזה.

איזהו מכובד?

המשנה מסבירה:

אדם שזוכה שיהיה לו חכמה, גבורה ועושר.

זוכה לכבוד גם אם לא על ידי אחרים,

מי שיש לו את המידות האלה הוא נכבד בעצמו.

וכדי להיות מכובד מאחרים, עליו לכבד את הבריות.

וכשיכבד את הבריות יכבדו אותו חזרה.

המשנה מביאה משמואל א’ “כי מכבדי אכבד ובזי יקלו”

כלומר, מכבד את מי שמכבד אותו ומי שלא, יקולל בעצמו מעצמו.

בכרזה ניתן לראות תמונה שבה אדם לומד עם ילדים תורה ומתחתיה תמונה של אימוג’י “חכם” עליו יש איקס שחור.

התמונות באות להמחיש את האמרה מתוך המשנה : איזהו חכם? והתשובה היא: לא האדם שלומד וחכם, אלא האדם שלומד מכל אדם גם מילדים.

בתמונה השנייה ניתן לראות אדם המתלבט בין היצר הטוב יצר הרע ומתחתיה    תמונה שבה יש אביר ועליו איקס שחור.

התמונות באות להמחיש את האמרה איזהו גיבור? והתשובה היא: לא אדם שחזק פיזית ונלחם באנשים אלא אדם הכובש את יצרו ולא פועל בפזיזות.

בתמונה השלישית ניתן לראות אדם שמח ומתחתיה תמונה של אדם עשיר עם כסף ואיקס שחור עליו.

התמונות באות להמחיש את האמרה איזהו עשיר? והתשובה היא: לא אדם שיש לו הרבה כסף אלא אדם השמח בחלקו ומאושר ממה שיש לו.

בתמונה השלישית ניתן לראות אדם פשוט וחצים מצביעים עליו ומתחתיה תמונה של איש עסקים מכובד ועליו איקס שחור.

התמונות באות להמחיש את האמרה איזהו מכובד? התשובה היא: לא אדם שהוא איש עסקים מכובד או בעל הון אלא אדם המכבד את כל הבריות

מגישות: נויה מוסקוביץ ושירה דורון

בס”ד

אבות פרק ג’ משנה א’

 רבי עקיבא היה אומר “חביב אדם שנברא בצלם” פירוש-הכוונה בצלם אלוקים זאת אומרת שמה שמייחד אותנו, בני האדם, זה החוכמה.

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם- ה’ סיפר לנו שהוא נתן את החוכמה ויש לו חיבה יתרה אלינו והוא רצה להגיד לנו שהוא עשה לנו “טובה” וזה שהוא סיפר סימן שהוא אוהב אותנו ואנחנו חשובים לו.

בצלם אלוקים עשה את האדם– מתכוון לכל אדם

סיפור הלל הזקן– מתי שהיה נפטר (הולך מתלמידיו) אמרו לו תלמידיו לאן אתה הולך והלל ענה לעשות מצווה תלמידיו אומרים ולמה מצווה זאת וענה הלל אם הפסלים מתרחצים על ידי אדם אז אני שאני בצלם אלוקים לא אתרחץ על אחת כמה וכמה אני צריך להיות נקי

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום– הקב”ה קורא לנו בנים זאת אומרת שהו אוהב אותנו כמו אבא שאוהב את הבן שלו ויותר.

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו למקום– זאת מעלה מיוחדת מול ה’.

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה– ה’ אוהב אותנו עוד יותר כי הוא נתן לנו את התורה, שהקב”ה נתן את לנו התורה שמעו את זה בכל העולם ידעו שברגע זה ה’ נותן לנו את התורה.

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבוא נברא העולם– התורה היא תרשים שהקב”ה השתמש בו כדי לברוא את העולם ולכן רואים שה’ אוהב אותנו יותר מכולם התורה נקראת כלי חמדה כי החמדה (תורה) היא בנפש ולכן התורה נקראת כלי חמדה.

מגישות: הילה סמדג’ה ומעיין צרימי

אבות משנה ה פרק ז

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם.

שבעה הבדלים בין הגולם לבין החכם. המשנה פותחת בגולם כי הגולם הקדים בזמן אבל כשהמשנה מסבירה על המדות, היא מתחילה מהחכם כי הוא התכלית וטוב להעלות את המידות שלו לכתחילה.

החכם אינו מדבר בפני מישהו גדול ממנו בחוכמה-

כמו אלעזר ואיתמר שלא דיברו בפני אביהם כשקצף עליהם משה.

ואינו נכנס לדברי חברו-הוא שומע בסבלנות ולא מפסיק באמצע. כפי שכתוב: “שמעו נא דברי”. ושאלו מה תלמוד לומר “שמעו נא דברי” אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום. אמר להם המקום: המתינו לי עד שאדבר מכאן שלא יהא אדם נכנס לתוך דברי חברו.

ואינו נבהל להשיב-

לא נחפז להשיב אלא חושב על מה ששאלו אותו, כדי שידע מה להשיב.

כמו שאמר אליהוא בן ברכאל הבוזי “הן הוכלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם”.

שואל כענין ומשיב כהלכה-

שואל באותו עניין שעוסקים בו ואז הרב משיב כהלכה.

כמו שאמר רבי חייא לרב :”בזמן שהרב עומד במסכת זאת על תשאלהו על מסכת אחרת”

ויש אומרים שהחכם משיב כהלכה ואין מתעקש בסברות בלתי נכונות לשם התנצחות.

ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון-

שאם שאל אותו שתי שאלות או יותר הוא עונה עליהם לפי הסדר. קודם על הראשונה ואחר כך על השאלה הבאה. כמו שכששאל אליעזר את רבקה בת מי את? היש בית אביך מקום לנו ללון? ענתה לו בת בתואל: אנוכי גם תמן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון.

שיח בין חכם לגולם

מראיין : היום אנחנו נדבר עם שחר (גולם) ועם לירון (חכם) בואו תציגו את עצמכם שם גיל מאיפה באתם

גולם: אני מקריית מלאכי אני שחר ואני בן 16(עונה לא לפי הסדר)

חכם: אני לירון אני בן 17 ואני מירוחם (עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון)

מראיין: טוב אז מה אתם אומרים על….

גולם: אני יודע על מה אתה מתכוון לשאול (נכנס לדבי חברו)

חכם: תן לו לשאול (לא נכנס אל דברי חברו)

מראיין: טוב אז אנחנו נשמע את דברי הרב על משנה ה פרק ז

(הרב) היי אז החלק הראשון של המשנה מדבר על

מדבר על ההבדלים בין גולם וחכם כן כן כולנו יודעים… (מדבר בפני מי שגדול ממנו)

חכם:*לא מדבר*

גולם: אני יודע אני שמעתי את זה מהרב השני (אומר שהרב אומר לו כדי שזה יתקבל)

מראיין: אוקיי אז תסביר לנו מה הכוונה בגולם?

חכם: לפי מה שהבנתי גולם זה מישהו טיפש (לא אומר שאמרו לו כדי שזה יתקבל)

גולם:  כן כן אני ידעתי את זה

הרב: הכוונה בגולם היא משהו לא גמור

חכם: אוקיי טעיתי (ומודה על האמת)

גולם: אתה כנראה לא הבנת אותי (לא מודה על האמת)

חכם: יש לי שאלה בנושא מה הכוונה במשפט:”ועל מה שלא שמע אומר אומר לא שמעתי” (שואל כעניין)

גולם: אוי לא אני לא יודע את זה.. (נבהל להשיב)

חכם: אבל אני לא סיימתי לשאול

גולם: גם לי יש שאלה במסכת באיזה שעה קוראים את שמע בערבית (לא שואל בעניין)

חכם: אולי נדבר על מסכת ברכות אחר כך

גולם: אוקיי אבל מה זה?!

מראיין: טוב נגמר  לנו הזמן עכשיו לתחזית מזג האוויר

 באזור    הצפון יהיו…………..

חכם: זה בסדר אני יכול לענות לך לא בשידור… כתוב משעה שבה הכוהנים….

(אינו נבהל להשיב ועונה כהלכה)

הסוף

מגישות: ליאל גבל וטליה טויטו