תובנות מעמיקות בהקשר לתהליכי הערכה ומדידה בהוראה

1. הפרעות הקשב והריכוז:

צריך להיות אפשרי להתאים לתלמידים בעלי קשיי ריכוז כאלה ואחרים דרכי הערכה בצורה כזו שתתייחס ליכולות של התלמידים ולא רק לביצוע שלהם כשניכר שקשה להם להתרכז וליישם. התאמות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי ברמת העניין של העבודה שיכולה לתפוס את תשומת ליבם, או גם באופן ההערכה שיחולק לשלבים כך שניתן יהיה לאמוד את ההתקדמות ואת ההתפתחות של התלמידים.

2. השימוש בדוגמאות מופת:

הפתיע אותי לחשוב על כך שדוגמאות מופת באות להראות לתלמידים רעיונות או רעיון כללי של מה שהם מתבקשים לעשות מבלי להקנות להם ידע ובלי שאלה “יגלו” להם את התשובה. אלא דוגמאות אלה עוזרות להם להבנות את הידע של עצמם מתוך חשיפה לצורות חשיבה שונות של אנשים שונים ודרך כך גם הכרת צורת החשיבה שלהם. בעצם דווקא ממבחר האופציות שיעמדו לרשותם, התלמידים יוכלו לקחת אלמנטים מסוימים מכל דוגמה שלדעתם יהיו רלוונטיים להם, להתאים אותם ולבצע להם אינטגרציה לעבודות שלהם. עצם החשיבה על איך יוכלו להיעזר באותם אלמנטים היא זו שמבנה להם את הידע החדש שלהם.

3. תיוג התלמידים לפי שכבת גיל:

הנקודה העוסקת בתיוג התלמידים לפי שכבת הגיל שלהם עוררה בי את התהייה האם זה באמת נכון לחלק אותם כך? כלומר מצד אחד זה הדבר ההגיוני לכאורה לעשות כי זה הגורם המשותף הכי מתבקש, והרי באופן כללי יש מאפיינים ושלבי התפתחות דומים בתקופות גיל של אנשים. אך מצד שני התפתחות של אנשים היא לא לינארית ולא מקבילה כך שסיווג הרמות של התלמידים רק לפי שכבת הגיל שלהם עלולה לגרום לבעיות, ולכן חייבת להיות דרך לתת מענה מותאם אישית לצרכים של התלמידים, ולקחת בחשבון את ההבדלים ברמות שיש גם בתוך שכבת גיל מסוימת – בין אם לחוזקה או לחולשה.

שאלות מהותיות בהקשר לתהליכי הערכה של תלמידים ושל מורים

1.

אילו מבין העקרונות של ההוראה מעודדת הביצועים יכולים להיות היעילים ביותר כדי לגשר בין תלמידים הסובלים מ-ADHD ליתר הכיתה באופן מהותי יותר?

2.

באיזו דרך ניתן להעריך את הערכים שמנסה המורה להעביר לתלמיד? האם לא מדובר באלמנט סובייקטיבי? מי קובע אילו ערכים ראוי לחנך את התלמידים להם, ואילו לא? ע”פ אילו קריטריונים נמדדים הערכים הללו בביצועי התלמידים בכלל?

3.

במצב בו ילדים הם בעלי רמת חשיבה מסועפת גבוהה, שמראה בין היתר על יצירתיות ויכולת לפתור בעיות, וככל שהם מתבגרים רמת החשיבה המסועפת שלהם יורדת – לדעתי זה אומר הרבה על מערכת החינוך שלנו, גם במוסדות החינוך אבל אולי גם בבית. ישנו איזשהו גורם שמוביל את הילדים לרמת חשיבה נמוכה יותר מזו שהייתה להם מלכתחילה והשאלה היא מה? האם מדובר בפחות גירויים? האם מדובר ביותר מדי “תשובות נכונות” שמזינים אותם המבוגרים? או שפשוט מדובר בכלל בקיבעון מחשבתי שנובע דווקא מהצלחות של התלמידים ותפיסת חוקיות (“אם אני חושב על X אז יתקבל Y”)?