יומנו של יוסף פיינברג

יומני היקר

שמי יוסף פיינברג, נולדתי בי’ בתשרי 1855 בעיר סבסטופול שבאוקראינה.

בלימודיי עסקתי בכימיה, למדתי בגרמניה ובשוויץ. כששבתי לרוסיה עבדתי בבית חרושת בקייב. נשאתי את ברטה ציפרמן בת אליהו ורוזה ציפרמן.

ב1881 התחלתי לחוש רגשות עזים של ציונות לאחר פרעות “הסופות בנגב”, הם פוגרומים שנגרמו עקב אנטישמיות ושנאת יהודים.

הייתה התלבטות קשה לגבי ההחלטה של העליה, ופחדתי לבטחון שלי ושל משפחתי, אבל בסוף החלטנו שאין דבר יותר חשוב מהציונות ומהארץ שלנו-היהודים.

אני ועמיתי ב”חובבי ציון” זלמן דוד לבונטין חיפשנו אדמה בדרום ארץ ישראל, אך למרבה צערנו לא מצאנו אדמה להקים עליה עיירה.

חזרתי לרוסיה להביא את שני בני ואת ברטה אהובתי לארץ המיועדת ליהודים.

1882

איתם הבאתי גם את אחיי, בוריס וישראל…

לבסוף, לאחר חיפושים מצאנו לקנות 3,340 באדמת עיון קרא, שם בנינו את הבתים הראשונים של ראשון לציון.

אבל בסוף התחילו להגמר לנו הכספים, והיינו צריכים לחפור עוד בארות עמוקות יותר והתקשינו לראות עתיד בהיר לעיירה.

שלחו אותי במשלחת לאירופה, ושם פגשתי את הרב של פריז צדוק כהן, הוא  ארגן לי פגישה עם הברון המכובד אדמונד דה רוטשילד להפתעתי, הברון נראה מורשם ממני, והסכים להלוות 30,000 פרנק לחפירת

בארות ולקניית ציוד לאיכרים.

תמורת סיוע זה היה עלינו  לקבל את מרותו של שמואל הירש מנהל מקווה ישראל, שנתמנה לשמש משגיח וגזבר של המושבה. בעזרת הכספים נרכש ציוד קידוח והבאר נחפרה עד עומק 48 מטר, שם נמצאו מים. אני הקמתי משק חלב ומצבינו הכלכלי השתפר. קניתי לאשתי היקרה פסנתר, ובלילות היו באים אלינו איכרים ופועלים ושרים בליווי נגינתה של ברתה. אפילו נבחרתי ליו”ר הוועד של מתיישבי ראשון!

1887

יומני היקר,

פרץ מרד גדול נגד יהושע אוסוביצקי, פקיד הברון…אני עמדתי בראש המרד!

בפעם הראשונה שנפגשתי עם הברון בארץ, דיברתי איתו, הוא כעס עליי שנתתי למריבה להגיע לגודל כזה, הוא איים עליי שבשבילו אני איש מת,

אבל אני עמדתי על שלי ואמרתי לו שברון “מכובד” אין בזכותו לקבוע מי מת ומי חי…

לבסוף נכנעתי וויתרתי במרד כדי לא לסכן את תמיכת הברון לפי עצתם של עמיתיי יהודה פינסקר ולילינבלום…

1902

יומני היקר,

אני חושב שבריאותי מדרדרת…

אם אני לא אשרוד,

אני מקווה שמשפחתי תקרא ביומן הקטן הזה שלי,

ושידעו שאני אוהב את כולם.

לאשתי היקירה, ברטה, אני אוהב אותך אני מקווה שתוכלי להמשיך בלעדיי, שולח לך חיזוקים ואהבה

רפלקציה

אנחנו ממש נהנינו לעשות את המשימה הזאת, היא לימדה אותנו על תולדות העיר שלנו ומי עמד מאחוריה. בהתחלה חשבנו שמי שבחרנו הולך להיות מישהו לא כל כך חשוב אבל אחרי כתיבת היומן וכל החקר שעשינו הופתענו וגילינו שהוא היה .

ממש חשוב ובלעדיו ובלי אנשים כמוהו לא היינו יכולים לחיות פה כיום.

נקודות לשימור- עבודת צוות, רוח קלילה וצחוקים תוך כדי העבודה, חברות טובה שמבססת סביבת עבודה טובה ונוחה.

נקודות לשיפור- מחקר יותר טוב וכלים נרחבים יותר, כוח רצון.