כריסטופר קולומבוס – עבודה בהיסטוריה

כריסטופר קולומבוס:

כריסטופר קולומבוס היה ספן איטלקי בשירות ספרד, הנחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות.כריסטופר קולומבוס היה ספן איטלקי בשירות ספרד, הנחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות. בניגוד לטעות נפוצה, לא היה קולומבוס האירופאי הראשון שהגיע ליבשת אמריקה – הראשון היה כנראה לייב אייריקסון בראש מסע של ויקינגים בסביבות 1000 לספירה. כריסטופר קולומבוס נולד בשם כריסטופורו קולומבו, ככל הנראה בג’נובה שבאיטליה, ב-31 באוקטובר בשנת 1451. קולומבוס היה מגלה ארצות ובכך גילה את אמריקה. יש חוקרים הטוענים שהיה חלק ממשפחת היהודים האנוסים (יהודים שאולצו להמיר את דתם ולקבל על עצמם את דת המדינה השולטת, אך המשיכו לשמור בסתר על זיקתם לדת ולעם היהודי), שהיגרו לאיטליה מספרד בפרעות בשנת 1391. השכלתו הייתה, כפי הנראה, חלקית בלבד.

בניגוד לטעות נפוצה, קולומבוס לא היה האירופאי הראשון שהגיע ליבשת אמריקה – הראשון היה כנראה לייב אייריקסון בראש מסע של ויקינגים בסביבות 1000 לספירה. למען האמת, קולומבוס מעולם לא ידע כי הגיע ליבשת אמריקה, וסבר עד יומו האחרון כי מצא את הנתיב הימי להודו, בעת שהראשון שהבין שמדובר ביבשת שאינה מוכרת לאירופה היה אמריגו וספוצ’י. היה אמריגו וספוצ,י.

 מסעו הראשון של קולמבוס:

ב-3 באוגוסט 1492, יצא קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע עם שלוש ספינות, סנטה מריה, פינטה וניניה, המאוישות בכ-90 איש, ובידיו מכתבים ממלכי ספרד הממוענים ל”חאן הגדול במזרח”. לאחר חניית ביניים באיים הקנריים להצטיידות במים ומוצרים נוספים, המשיכו מערבה ב-6 בספטמבר. ההפלגה במרחבי האוקיינוס האטלנטי לוותה בחששות כבדים וכאשר נמשך השיט זמן רב ללא יבשה באופק, עלתה דרישה מקרב המלחים לשוב לאחור, אל ספרד. מחשש להתמרמרות והתמרדות אנשי הצוות, ניהל קולומבוס שני יומני מסע שתיארו את ההתקדמות היומית: יומן אחד ששמר לעצמו ובו רשם את המרחקים האמיתיים שעברו להערכתו, ויומן אחר שהיה מיועד לעיני אנשי הצוות, שבו רשם קצב התקדמות איטי יותר.

ב-7 באוקטובר הבחינו אנשי הצוות בציפורים עפות מערבה, ושינו את כיוון מסעם בהתאם בתקווה לאתר יבשה. ב-12 באוקטובר, לאחר מסע של יותר מחודש שלם – תקופה ארוכה מכפי שהיו רגילים לשהות בה הרחק מן החוף, נשמעה בשעה שתיים אחר חצות צעקה רמה מראש התורן של ה”פינטה”. אחד מאנשי הצוות החל לקרוא בקול “יבשה! יבשה!”. הם אמנם חשבו שהמזרח הרחוק מתגלה לפניהם, אבל למען האמת הם התקדמו אל העולם החדש.

ברדתם אל היבשה, למעשה באחד מאיי בהאמה, הכריז קולומבוס כי יקרא למקום סן סלבדור (האי לא זוהה בוודאות עד היום). משם המשיך לאי קובה וב-28 באוקטובר עגנו מול חופיו. אחר פנה לאי היספניולה והגיעו לשם ב-8 בדצמבר. כעדות להישגיו נטל מן האי תוכים ופירות והביא עמו כמה ילדים מתושבי המקום. בליל 25 בדצמבר, מעט לפני חצות, עלתה ה”סנטה מריה” על שרטון ונטרפה בים הקריבי. בהיספניולה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו ומיהר לשוב לספרד כדי לדווח על תגליותיו. למעשה לא הייתה לקולומבוס ברירה. לאחר עלייתה של ה”סנטה מריה” על שרטון, נותר ציו של קולומבוס עם שתי ספינות בלבד ולא היה בהן מקום לכולם. כמו כן נוספו להם הילידים (חטופים ככל הנראה). מקורות הספינה הטרופה בנה הצוות מחסה על האי וקולומבוס הציע שכמה יישארו שם להמתין להם עד שובם. 39 איש נשארו מאחור ביישוב החדש “לה נבידד” בהסכמתו של המנהיג האינדיאני המקומי. ב-4 בינואר ציווה קולומבוס להתחיל להפליג חזרה אל ספרד.

ב-14 בפברואר איימה סערה עזה על הספינות. קולומבוס ואנשי צוות הטילו גורלות בתקווה להשקיט את הים. הגורל הראשון נפל על קולומבוס והוא התחייב לעלות לרגל לסנטה מריה דה גואדלופה. מתוך ייאוש הוא אף כתב מכתב המתאר את המסע והתגליות, הכניס אותו לחבית אטומה והשליך לים. החבית לא נמצאה מעולם, אך לאחר מספר ימים הגיע קולומבוס עם ספינתו לחוף מבטחים.

ב-18 בפברואר עגנה ה”ניניה” באיים האזוריים לבדה, לאחר שהקשר עם ה”פינטה” אבד במהלך המסע. משם המשיכו לחצי האי האיברי. רוחות עזות שפקדו אותם אילצו את קולומבוס לעגון בליסבון לפני שהמשיך לספרד. בשעות הצהרים של ה-15 במרץ 1493, שב קולומבוס לנמל פלוס, בתום מסע של 224 יום.

מסעו השני של קלומבוס:

ב-24 בספטמבר שנת 1493, הפליג קולומבוס למסעו השני מקדיס בראש 17 ספינות, הנושאות עימן כ-1,200 נוסעים ואנשי צוות, בהם “תושבים חדשים” שנשלחו ליישב את העולם החדש. לאחר חנייה באיים הקנריים, המשיכה המשלחת בדרכה ב-13 באוקטובר. במסע זה התגלו האיים ג’מייקה ופוארטו ריקו. מששב לאי היספניולה גילה כי האנשים שהותיר שם נרצחו על ידי הילדים. קולומבוס הקים מושבה חדשה על חופו הצפוני של האי והמשיך לשוטט באיים הקריביים עד לשנת 1494 ושב לספרד.

הכתר הספרדי החל לאבד את אמונו בקולומבוס, ובמיוחד הטיל ספק אם אכן תגליותיו של קולומבוס יפתחו בפני ספרד את הדרך למזרח. מכיוון שכך לא מיהר הכתר לאשר לקולומבוס להפליג בשלישית, ומסעו השלישי התרחש רק ארבע שנים לאחר סיום השני.

בשנת 1497 גילה ג’ובני קבוטו, גם הוא בן ג’נובה, את אמריקה הצפונית. במסעו תחת חסותו של הנרי השביעי, מלך אנגליה, הגיע קבוטו לנובה סקוטיה ותר את הארץ החדשה. באותה שנה גילה וסקו דה גמה הפורטוגזי את דרך הים להודו, מסביב לאפריקה דרך כף התקווה הטובה, והגיע לקוז’יקוד ב-1498.

הערך המרכזי בחייו של קולומבוס:

הערך המרכזי בחייו היה כוח רצון, בכך שרצה להוכיח את עצמו ולהוכיח לעצמו שהוא מסוגל להצליח.

הסיכויים והסיכונים שנתל בדרך:

הסיכונים שלקח קולומבוס בחייו הם שבאחד ממסעותיו כאשר התחוללה סופה, יכול היה להיות שהספינה הייתה מאבדת את דרכה וטובעת, וקולומבוס ושאר הצוות שלו היו טובעים יחד עם הספינה ומתים.  בנוסף לכף קולמבוס לא ידע אם יגלה ומה יגלה במסעות שלו, ולכן הסתכן בלבזבז זמן רב על חיפושים לשווא. הסיכויים שהיו לקולומבוס הם לגלות ארצות ויבשות חדשות, ובנוסף גם להיכנס אל דפי ההיסטוריה.

בנימה אישית:

בחרנו בסיפורו של קולומבוס, כיוון שהוא היה מנהיג, ומנהיג הוא אדם שמשמש בתור דוגמא לאחרים. כל אחד צריך לשאוף להיות מנהביג כמו שהיה קולמבוס, כיוון שרק אם תאמינו בעצמכם אתם תצליחו.

מה שנגע לליבנו בסיפורו הוא כוח הרצון שלו, לדוגמא גם כשאיבד שלוש ספינות מתוך ארבע, הוא לא התייאש ולא וויתר, אלא המשיך את מסעו. דוגמא נוספת לכך היא גם שאחרי ששלחו אותו למאסר המשיך קולומבוס למסע הבא למרות שבמקומו אנשים רבין כבר היו מוותרים.

היינו רוצות לקחת מקולמבוס איתנו את כוח הרצון, הנחישות ואת תכונת המנהיגות שלו.

לעולם אל תוותרו!

מקורות מידע וזכויות יוצרים:

מקורות מידע – ויקיפדיה, מטח הילקוט הדיגיטלי.

זכויות יוצרים – התמונות לא כפופות לזכויות יוצרים.