הלהקות הצבאיות בשנות ה – 60

להקות צבאיות  למעשה קיימות עוד מלפני קום מדינת ישראל

 כבר מאז מלחמת עולם השנייה במהלכה התנדבו מתוך היישוב העברי לצבא הבריטי  והקימו את הלהקות לעידוד היהודים הלוחמים

להקת “מעין זה” שהשתייכה לחיל החינוך בצבא הבריטי, מבצעת את השיר כל

:הדרכים מובילות לרומא על-ידי חנה מרון ויוסי ידין

?למה בעצם צריך בכלל להקות צבאיות

 מטרתן המוצהרת הייתה לספק בידור לחיילים ולהעלות את המורל

בפועל, הלהקות שירתו תפקיד אידיאולוגי, לקירוב תרבותי של העולים במדינה החדשה, וליצירת כור היתוך, כשהרפרטואר שלהן כלל מעין תמצית לרוח ה”צברית” ולאידיאולוגיה הציונית

עד לשנות השישים המוזיקה הייתה פשוטה מבחינת הפקה מוסיקלית ובימתית, וכללה כלי אחד לצד השירה, לרוב אקורדיון

דוגמא ניתן למצוא בשיר הן אפשר, של להקת הצ’יזבטרון שנחשבת ללהקה  הראשונה שהוקמה בישראל ופעלה במסגרת הפלמ”ח ומלחמת העצמאות

בשנות ה – 60 החלו הלהקות הצבאיות להשתמש גם בכלים חשמליים, גיטרות חשמליות, בס ובמערכת תופים. את מקום האקורדיון שמילא את כל פונקציות הליווי, תפסו הכלים האלקטרוניים

מה שנעשה קודם לכן בעזרת נגן אחד התרחב והתפתח לתזמורת של5-6 נגנים ואף יותר – הרחבת השימוש בכלים אלה עוררה והאיצה את התהליך של הכנסת מקצבי  ריקודים סלוניים ללהקות כמו צ’ה צ’ה צ’ה, רומבה, סמבה, סווינג, וכוי – לאחר מכן הבלוז והג’ז

הלהקות הצבאיות עבדו לרוב במתכונת של תוכניות אשר כללו שירים עבריים, רובם מקוריים, ומערכונים קצרים שהיוו מעבר קומי. לכן החיילים היו זמרים אבל גם “מצחיקנים”. העמדות השירים היו ייחודיות, הבמאים הדגישו במיוחד את תנועות הגוף של הזמרים כך שיבטאו את משמעות המילים של השירים בעזרת  משחק ופנטומימה

:חזרות לתכניתה ה – 15 של להקת הנח”ל

דוגמת תוכנית ה-21 של להקת הנח”ל שהביאה את הלהקה לשיאי פופולריות חדשים. ביצוע השירים היה איכותי, הואר זרקור על זמרי סולו שהפכו לכוכבים, יאיר רוזנבלום החל לבלוט כמלחין וכמנהל מוסיקלי, להרכב הליווי צורף גם אורגן, שהיה כלי חדיש בשעתו וחלק משירי התכנית צולמו לטלוויזיה

מלבד השיר קרנבל בנח”ל שהתפרסם וקבע את שם התוכנית, שירים נוספים מהתוכנית הפכו ללהיטים

תקופה הזוהר של הלהקות, שאפשר לקרוא לה גם תקופת הזחיחות הלאומית הייתה בין 1967(מלחמת ששת הימים) ל־1973(מלחמת יום כיפור). שנים של  אופוריה בציבור באשר לעצמתה ולעליונותה הצבאית של ישראל. אווירת האופוריה העלתה את כוחן של הלהקות הצבאיות, שייצרו שירי ניצחון, כאב ושכול ללא הרף

דוגמא בשיר: אנחנו נעבור מ-1967

הציבור העריץ את הצבא לאחר מלחמת ששת הימים ומפקדי צבא בכירים הפכו לאנשי חברה ולידוענים. כתוצאה מכך התפתחה מעין תחרות בין יחידות הצבא על יוקרה תרבותית. כל אלוף פיקוד ומפקד חיל דאג שתהיה לו להקה משלו, וכמה שיותר גדולה. בראש ענף הווי ובידור עמד סא”ל שאול ביבר, שראה בטיפוח הלהקות הצבאיות מלאכת קודש, וכך גדלו הלהקות הללו לממדי ענק

להקת הנח”ל, נחשבת ללהקה הצבאית המצליחה בכל הזמנים ולראשונה שפרצה מגבולות הצבא אל לב המיינסטרים

 היא הייתה מהראשונות שהחליפו את האקורדיון בכלים אחרים והגדירה מחדש את הצבריות על הבמה, בכוריאוגרפיה הדוקה, בנאמברים ההרמוניים ובהווי ארצישראלי. בין חברי הלהקה הידועים: יוסי בנאי, חיים טופול,אריק אינשטטין, שלום חנוך,ירדנה ארזי, שולמית אלוני, יהורם גאון, טוביה צפיר, חנן יובל,ששי קשת, גידי גוב, דני סנדרסון ועוד רבים

בשנת 1973 התכנסו וותיקי להקת הנח”ל לפגישה בה סיפרו זכרונות ושרו:

כתוצאה טבעית מאופיין ואופי פעילותן, ולאור האהדה הציבורית לצבא, הלהקות הפכו לחלק מתופעה תרבותית ייחודית, בה היטשטשו הגבולות בין הצבאי והאזרחי, נוצר שילוב היברידי שלהם שהתגבש בתרבות הישראלית
דוגמה מובהקת, היא הקמתה של להקת פיקוד דיזנגוף ( 1970-1969), שהורכבה מ”סטארים” של להקות צבאיות אך הייתה להקה אזרחית -בדגם צבאי

הלהקות נהנו ממיטב היוצרים בתחומי הכתיבה, המוסיקה והבימוי וביניהם נעמי פולני, חיים חפר, דן בן אמוץ, אפרים קישון,  יורם טהרלב, אהוד מנור,  נעמי שמר, סשה ארגוב, נורית הירש, נחום היימן,  יאיר רוזנבלום, דני ליטאי יוסי בנאי

דוגמת השיר תמיד עולה המנגינה שכתב יורם טהרלב, הלחין יאיר רוזנבלום וביצעה להקת חיל האוויר

הן הופיעו בפני אולמות מלאים בשוק הצבאי והאזרחי, בשידורי הטלוויזיה, וסיפקו להיטים למצעדי הפזמונים. למרות זאת עיקר הופעותיהן הוסיפו להיות בבסיסי צה”ל, במוצבים ובמעוזים ולפני פצועי צה”ל בבתי החולים

  הלהקות היו מונופול בידור ושימשו מעין מסגרת הכשרה מדינתית עבור זמרים, שחקנים ואנשי הבידור המצליחים בישראל – שהיו בוגרי להקות צבאיות. בין השמות הבולטים בשנות השישים והשבעים אפשר למצוא את אריק איינשטיין, שלום חנוך, יהורם גאון, שולה חן, ירדנה ארזי, שלמה ארצי, חיים טופול, מוני מושונוב, חברי שלישיית הגשש החיוור אורי זוהר ועוד

בעקבות מלחמת יום הכיפורים חלה ירידה במעמדן של הלהקות הצבאיות והן צומצמו לצוותי הווי קטנים שעברו בין המוצבים והבסיסים. ההופעות הראוותניות בערים חדלו וכך גם ההופעות הטלוויזיוניות. ב – 1978 פורקו הלהקות הצבאיות, ב- 1985 הוקמו מחדש, הן לא הצליחו לשחזר את תהילת העבר