اضغط على

النُّقطة

הִיא שָׂמָה אֶת
הָדַף לִפְנֵי רוּתִי
וְאָמְרָה
“עַכְשָׁו תַּחְתְּמִי
כָּאן.”

הַמּוֹרָה לָקְחָה אֶת הַדַּף
וּבָדְקָה אוֹתוֹ בִּקְפִידָה.

“המממ..”

רוּתִי לָקְחָה עֵט
סִמּוּן וְנָתְנָה לַנִּיר
מַכָּה חֲזָקָה “הִנֵּה!”

הַמּוֹרָה חִיְּכָה “רַק
תַּעֲשִׂי סִמֵּן כָּלְשֶׁהוּ
וְתַרְאִי מָה יוֹצֵא
מִזֶּה” אָמְרָה.

הַמּוֹרָה הִסְתַּכְּלָה עַל
הָדַף “זֶה כַּנִּרְאֶה דֹּב
צְפוֹנִי לָבָן בסופת
שֶׁלֶג?” אָמְרָה.
“זֶה לֹא מַצְחִיק” עָנְתָה
רוּתִי “אֲנִי לֹא יוֹדַעַת
לַצַּיָּר.”

שֶׁעוֹר הַצִּיּוּר כְּבַר
הִסְתַּיֵּם אֵבֶל רוּתִי
עֲדַיִן יִשְׁבֶּה בְּמִקּוּמָהּ.
הָדַף שֶׁלָּהּ הָיָה רֵיק.