מסע הצלב שלי

בשנת 1073 כבשו המוסלמים את ירושלים .
היום התקבלה בקשת האפיפיור שנצא למסע להחזיר לעצמנו את המקומות הקדושים שלנו בארץ ישראל,
אני החלטתי שבתור איכר אני יוצא למסע הזה בגלל שאני זקוק לאדמות חדשות ולחירות

ובנוסף שמעתי בעבר על המקומות הקדושים שיש לנו בארץ ישראל ואני ממש רוצה להגיע לשם ולהיות בהם ,

אני רוצה גם להביא עימי את המזכרות שהביאו לי אנשים שהיו במקומות הקדושים הללו.
בגלל המסע הזה אני אצטרך לעבור הרבה דברים קשיים , לעזוב את משפחתי, לעזוב את חברי ואת מקום מגוריי .

היום יצאתי למסע ועזבתי את משפחתי , אני כבר מתגעגע אליהם הם יהיו נורא חסרים לי .
לפני שעזבתי נתתי לאשתי שרשרת עם תמונה שלנו ושל ילדינו שהיא תמיד תזכור אותי ושאני אהיה בליבה ,

לילדים שלי הבאתי דברים קטנים שהיו לי שהם יזכרו שאני עושה את זה גם בשבילם ושאני אוהב ותמיד אוהב אותם.
הפרידה הייתה לי מאוד קשה אני הלכתי בידיעה שאולי זו הייתה הפעם האחרונה שאני אראה אותם.

מכיוון שלא היה זמן להכין איתי תיק עם דברים שיכולים ללוות אותי למסע

לקחתי תמונה של המשפחה שלי כדי להיזכר בהם ולזכור בשביל מה אני עובר את המסע הזה,

לקחתי בקושי אוכל ושתייה שיספיקו לי לימים אחדים.

בגלל קשיים שעלו בראשי הכנתי את עצמי נפשית בידיעה שאני עלול למות מרעב , מצמא וממחלות מזיקות.

היום הגענו לעיירה יהודית שבה גזלנו ושדדנו יהודים כדי לספק לעצמנו אוכל  ,

זה היה קשה לי מאוד זה נגד את עקרונותיי אך לא הייתה לי ברירה ,

אתמול לעומת זאת בעיירה שהיינו נתנו לנו אוכל ושתייה לבד .
שמעתי מאוזנם של נוצרים שעוברים איתי את המסע שהם היו בעיירת מיינץ ובה הם הרגו הרבה יהודים שלא הסכימו להתנצר.
ואילו עכשיו אני נמצא בעיירה שיש בה בישוף שהוא מגן על היהודים מכל נוצרי שירצה להרוג אותם .

היום לאחר שעברו להם שלוש שנים הצלחנו לכבוש מידי המוסלמים שטחים במזרח חלק מאיתנו

נשארו בשטחים אלו ואני ועוד כמה אבירים ואיכרים המשכנו לכיוון ירושלים .
אני מתרגש מאוד לקראת ההגעה שלנו לירושלים ,

אני לא יודע איך ירושלים נראת ובכל מקום אליו אני מגיע אני שואל אם זו ירושלים וכשעונים לא,
אני עצוב אבל בתוך תוכי אני שמח כי אני מתקרב לירושלים למקומות הקדושים שבשבילם יצאתי למסע הזה.

היום ב14 למאי נתקלתי לראשונה בסלג’וקים כשהיינו בחומות ניקאה ,

הצבא הסלג’וקי הגיע לאזור וניסה לפרוץ את המצור, אך הם לא הצליחו ואנחנו פרצנו אותה ומסרנו אותה לאלכסיוס.

הגענו לירושלים סוף סוף אני מתרגש ביותר אך היום ראינו שיש חומות מסביב לעיר ושאנו צריכים לפרוץ אותם .
המצור על ירושלים היה בקיץ , חם לי מאוד ואני צמא מאוד אני נאלץ לשתות מי טל ולשתות מים מהבורות ,

המים פה עולים יקר מאוד בגלל שהיה מעט מאוד מים והיה ביקוש רב למים משום השרב הכבד.

עלה במוחנו רעיון לנסות את מה שבני ישראל עשו ולעשות יום צום להקיף בתהלוכה את החומה בציפייה שיקרה נס והחומה תיפול .
אך הנס לא קרה , התחלנו לפתוח במלחמה כלפי המוסלמים והיהודים ששהו בירושלים ,

ירינו במבצרים וזרקנו אבנים , המוסלמים לא ויתרו לנו וזרקו עלינו בחזרה אבנים כבדות והטילו עלינו אש יוונית .

לאחר מצור של חמישה שבועות , סוף סוף הסתיים המסע הצלחנו להכנס לירושלים

ולכבוש את הר הבית ולהפוך אותו למקום מוקדש לנוצרים בלבד.

המסע הזה היה לי קשה , חוויתי המון חוויות טובות ואף רעות אני מרגיש שאני מאושר בתוך תוכי כי הגעתי למקומות הקדושים אף שעזבתי את משפחתי ושאני מתגעגע אליהם מאוד ורוצה לשוב לראות אותם בחזרה .
עברתי המון קשיים במסע , היה לי חוסר באוכל ושתייה ,

חוסר מבחינת חברים ומשפחה הם היו רחוקים ממני ממש ,

הייתי צריך לממן סוס וכלי נשק כדי להגן על עצמי , לא היה לי מפות ולא ידעתי איך נראת ירושלים ומה הדרך אליה ,

ולכן נאלצתי לשלם כסף בשביל מורה כסף .
הפלגתי בים והיו אוניות לידנו שטבעו ונהייתי חולה מהרבה זמן בים .
אני מגיע עכשיו לירושלים חולה ואם קצת כסף אבל מרגיש שמח ומאושר

כי השגתי את מה שרציתי שזה להגיע למקומות הקדושים שעליהם דיברו תמיד .