קברים וקבורה בירושלים בשלהי בית שני

מה ההבדל בין מי שנקבר בתקופת בית ראשון לבין מי שנקבר בתקופת בית שני?

האם האמינו באותו עולם הבא?

היכן נקברו בכל תקופה?

מי השפיע על סגנון הקבורה שלהם?

איך אפשר ללמוד ממיקום הקברים על התפתחותה של העיר?

איך אפשר לדעת אם הנקברים היו עשירים או עניים?

מה קברו יחד עם הנפטר- ולמה??

למה השקיעו כל כך בקבורה?

ננסה לענות על השאלות הללו בדפים הבאים…

אתם במתח?? חכו חכו….

תוכן העניינים:

מושגים חשובים בנושא           עמ’ 3

מידע חשוב                      עמ’ 4-11

הקשר גיאוגרפי                 עמ’ 12

 מעניין לדעת ש…- סיכום ההבדלים בין בית ראשון לשני  עמ’ 13

פעילות הקנייה                    עמ’ 14

מושגים חשובים בנושא:

קבורה בתקופת בית ראשון-

מערת קבורה משפחתית:

בתקופת המקרא הייתה חובה לקבור את המת בצורה מסודרת. צורת הקבורה המקובלת לאורך תקופת המקרא הייתה קבורה במערת קבורה משפחתית, שבה נקברו בני המשפחה לאורך דורות רבים. צורת קבורה זו מאפיינת חברה יושבת קבע (לעומת חברת נוודים שנהוגה בה קבורה בקברים בודדים).

המערה החצובה בסלע הכילה, בדרך-כלל, כמה חדרים ובהם מעין אצטבאות, או משכבים שגופת הנפטר הונחה עליהן. לאחר שהתכלה הבשר (11 חודשים), נהגו לפַנות את המשכב מן העצמות ולהוסיף אותן לערימת העצמות של בני המשפחה שמתו קודם לכן. נוהג זה של איסוף העצמות לערימה אחת (מאספה) הוא המקור לביטויים המקראיים למוות – “נאסף אל אבותיו”, או “שכב עם אבותיו”

מאספה: חדר קטן או כוך בתוך מערת קבורה ובו מרוכזות כל עצמות בני המשפחה שנקברו המערה בשנים הקודמות

קבורה בתקופת בית שני-

סרקופג: מיכל אבן המשמש כארון קבורה לנפטר בודד. מקור המילה ביוונית- “סרקופגוס”= אוכל הבשר. רוב הסרקופגים נחצבו מאבן גיר קשה ועליהם סיתותים של עיטורים צמחיים או גיאומטריים.

גלוסקמה:(ביוונית: גְּלוֹסּוֹקוֹמוֹס – קופסה או תיק) היא תיבה קטנה שמשמשת לקבורה משנית, ומטרתה לשמש כמקום מנוחתם האחרונה של שיירי שלד האדם לאחר שהבשר כלה. את עצמות הנפטר מעבירים מהסרקופג לגלוסקמה. בעמוד הבא תראו דוגמה לגלוסקמה מיוחדת שנמצאה בהר הצופים ומתוארכת למאה השנייה לספירה ועליה חרוט השם: “יהוסף בן חנניה הסופר”. היא מעוטרת באשכולות ענבים ועשויה מאבן גיר קשה.

אז מה אנו יודעים על מנהגי הקבורה בתקופת בית שני?

בימי הבית השני הייתה הקבורה במערות פרטניות. ירושלים של אותה עת הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל טומאת המת, נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק ממנה-
כאשר העיר התרחבה, הורחקו בתי הקברות: “כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא”.
האמונה בתחיית המתים הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן בגלוסקמאות. בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים.

משפחות מכובדות, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתייוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת קבר יסון.

לסיכום-צורת הקבורה-על פי מעמדות חברתיים כלכליים:

פשוטי העם- קבורה רגילה באדמה

מעמד בינוני-גבוה-מערות קבורה משפחתיות -פשוטות

המעמד העליון-קברים מונומנטליים, מצבות ומערות קבורה מפוארות.

כעת נתמקד בשלושה קברים חשובים השוכנים בנחל קדרון (“עמק המלך”):

1. קבר “יד אבשלום”:

שֵׁם המצבה מצביע על מסורת המקשרת אותה למצבה שנבנתה בידי אבשלום, בנו של דוד המלך, אך לפי המחקר הארכאולוגי, זהו קבר המתוארך לתקופת המאה ה-1 לספירה, מאות רבות של שנים לאחר זמנו של אבשלום. לדעת הארכיאולוג גבריאל ברקאי, זהו קברו של המלך אגריפס הראשון.
ישנו גם מנהג קדום שהיו סוקלים בקבר זה בן סורר ומורה (כמו אבשלום).

אתם יכולים לצפות בד’ר גבי ברקאי מספר לנו על קבר זה:

<iframe width=”560″ height=”315″ src=”https://www.youtube.com/embed/tU_wwlBq49I?start=83″ title=”YouTube video player” frameborder=”0″ allow=”accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture” allowfullscreen></iframe>

2.קבר “בני חזיר”:

קבר בני חֵזיר הוא מערת קבורה בנחל קדרון שבירושלים. הקבר מתוארך לתקופת החשמונאים, והוא חצוב כולו בתוך הצוק.

כתובת עברית שנחקקה כנראה בתקופה החשמונאית ונמצאת מעל המערה מלמדת כי במערה קבורים משפחת כוהנים מבני חֵזיר:

“זה הקבר והנפש שלאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כהנים מבני חזיר.”

מכתובת זו מסתבר שהמערה שימשה את משפחת בני חֵזיר במשך כמה דורות. כמו כן ניתן ללמוד על עושרה של משפחה זו, שיכלה להרשות לעצמה חציבת קבר בנחל קדרון, מול הר הבית. בעמוד הבא תמונה של חזית הקבר.

וכאן תוכלו לצפות בגבי ברקאי מספר לנו על קבר בני חזיר:

<iframe width=”560″ height=”315″ src=”https://www.youtube.com/embed/zEr8tCa13wE?start=83″ title=”YouTube video player” frameborder=”0″ allow=”accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture” allowfullscreen></iframe>

3.”קבר זכריה”:

מסורת עממית מייחסת את המצבה כ”קברו” של זכריה בן יהוידע הכהן, שפעל בתקופת בית ראשון בימי המלך יואש, והומת באכזריות בידי עם ישראל בבית המקדש.

סגנון המצבה מלמד כי נבנתה בשלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, ולכן יש לפקפק ביחוסה לזכריה הכהן, שפעל בתקופת בית ראשון. קבר זכריה הוא מונוליט= כולו גוש סלע אחד חצוב, ובתוכו משולבות כותרות יוניות המעידות על סגנון בנייה הלניסטי. הוא מתוארך לתקופה החשמונאית.

הנה המדריכה טל מגד מסבירה לנו על קבר זכריה:

 <iframe width=”560″ height=”315″ src=”https://www.youtube.com/embed/K7304pCmUqg?start=83″ title=”YouTube video player” frameborder=”0″ allow=”accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture” allowfullscreen></iframe>

בעמוד 12 ניתן לראות במפה את שלושת הקברים עליהם סיפרנו בנחל קידרון ממזרח לעיר העתיקה.

אז לסיכום- מה ניתן ללמוד מעיר המתים על עיר החיים?

בית ראשון-

• גבולות העיר- הקברים נמצאו מחוץ לעיר בשל המסורת היהודית ומכאן ניתן ללמוד היכן עבר גבול העיר.
• מעמדות בחברה- הקברים והעצמות שנמצאו היו רק של בעלי מעמד גבוה ואילו שאר האנשים נקברו בשדה.
• סגנון בניה- בימי בית ראשון נקברו במערות קבורה משפחתיות על גבי אצטבאות ומשכבי ראש ולאחר 11 חודשים הועברו העצמות למאסיפה.

בית שני-

• גבולות העיר- הקברים היו מחוץ לעיר מלבד קברם של הנביא והמלך.
• מעמדות בחברה- פשוטי העם נקברו כנראה בקברים פשוטים, שניכרו בקרקע ושרידיהם לא נותרו. משפחות מורחבות ועשירות היו חוצבות מעין חצר וסביבה מערות- לכל בית אב.
• סגנון הבניה- מצבות הקבורה נבנו בסגנון הלניסטי ומאופיין בשלוש כותרות- דורית, יונית וקורינטית. בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים ובכתובות.

והכי חשוב-תפיסת המוות השתנתה מבית ראשון לבית שני:

בשלהי בית ראשון הנקברים אומנם האמינו בעולם הבא ולכן קברו עם הנפטר חפצי ערך (למשל גליל ברכת כוהנים בכתף הינום), אך בשלהי בית שני הנקברים האמינו כי כל אדם צריך להיקבר בנפרד בקבר משלו (סרקופג ואח’כ גלוסקמה) בשל תחיית המתים!

וכעת… המתים מתחילים לפתע לדבר… מממ…מפחיד!!

בואו נבחן את עצמנו- כיצד נזהה נפטר מבית ראשון לעומת נפטר מבית שני?

מי אני? 

1.נקברתי בתחילה במשכב ראש, לידי הניחו המון תכשיטים, וקצת קמעות שיביאו לי מזל בעולם הבא!! אני זכיתי ועל צווארי קשרו קמע ממש ממש נדיר- גליל כסף עליו חרוטה ברכת הכהנים! לאחר 11 חודשים העבירו את מה שנשאר ממני- עצמות הגוף הגדולות- למאספה בתחתית מערת הקבורה. כך התערבבו עצמותיי עם עצמותיהם של אבות אבותיי.

2.נקברתי בתחילה בתוך סרקופג ולאחר שנה הועברו עצמותיי לגלוסקמה קטנה ומעוטרת בסגנון הלניסטי אך ללא ציורי חיות או בע’ח. בגלוסקמה זו נחות עצמותיי כי…אני מאמין שיום יבוא ובתחיית המתים אקום מחדש, לבדי,  ואזכה לחיות בירושלים בה נפטרתי…