אי שם בעומקו של הספארי, גרה משפחת אריות: אמא לביאה, אבא אריה וגור קטן בשם כפיר.
כפיר היה שובב מאוד, לא הקשיב להוריו ותמיד נהג להסתבך בצרות ולהיכנס למקומות מסוכנים.
“די כפיר, מספיק להשתולל, פשוט תהנה מהטבע” אמר אבא. ” הטבע משעמם אבא” רטן כפיר. “אני רוצה לעשות דברים כיפיים, ללכת לנהר, לשביל הביצות, לשטח הפתוח, אני רוצה לצאת להרפתקה”
“הספארי מסוכן כפיר, אם תיכנס לצרה לא נשמע אותך ולא נוכל לעזור לך” הסביר אבא. “ואל תשכח מהציידים”
“ציידים, עוד פעם האגדה הזו” זלזל כפיר בדבריו של אביו. “הם לא קיימים בכלל, אתה רק מנסה להפחיד אותי. ואני לא צריך עזרה, אני כבר אריה גדול” כעס כפיר והחל לרוץ מחוץ למאורה.
כפיר המשיך לרוץ כדי להתרחק מאביו האריה, ראה את הר הגעש והחליט שזו תהיה מגלשה מצוינת עבורו. כפיר עלה עד לראש ההר וכשרצה להסתובב כדי להתגלש, איבד את שיווי המשקל ונפל אל תוך לוע ההר. בטפריו החזקים, החזיק את קצה ההר ושאג שאגת עזרה. שולה הג’ירפה שהייתה בקרבת מקום, זיהתה את שאגתו של כפיר ומיד רצה אליו. בעזרת צווארה הארוך עזרה לכפיר לטפס ולצאת מלוע ההר.
“כפיר, אתה בסדר?” שאלה שולה.
“כן, מזל שהיית פה שולה, הצלת אותי” ענה כפיר.
“בוא, אלווה אותך הביתה, בטח ההורים שלך דואגים”. “לא, תבטיחי לי שלא תספרי להם מה קרה, אבא שלי גם ככה חושב שאני תינוק ואז בכלל לא ירשה לי לצאת מהמאורה” התחנן כפיר.
“לא אגלה” הבטיחה שולה “אבל כדאי שתקשיב לאבא שלך, הוא בסך הכל דואג לך”.
למחרת בבוקר כפיר התעורר, התמתח, צחצח שיניי, סירק את הרעמה החומה שלו, אכל ארוחת בוקר ויצא לחפש הרפתקה חדשה.
“אוף, משעמם פה בספארי” חשב לעצמו כפיר.
“אין פה שום סכנות, או דברים מפחידים, בטח שלא ציידים, על מה אבא מדבר בכלל?!”
בעודו מהרהר, כפיר הגיע לנהר הגדול. פתאום, מתחת למים, כפיר ראה שמשהו גדול זז, הוא התחיל לפחד, לא ידע מה לעשות.
“היי כפיר” “אוי בלו זה אתה, כבר נבהלתי”
“חשבת שאני בונו התנין נכון?” אמר ההיפופוטם.
“מה אתה עושה פה, אבא שלך יודע שאתה פה?” שאל בלו
“אוף, גם אתה שואל על אבא שלי, מה, לאריה כבר אסור להסתובב בספארי?” רטן כפיר.
“בוודאי שמותר כפיר, אבל אתה עוד גור קטן, הספארי מסוכן עבורך”
“בסדר, בסדר, שמעתי. אז גם אתה לא רוצה להצטרף אליי להרפתקה?” שאל כפיר
“ואיזו מן הרפתקה זו?” דאג בלו
“לצוד את הצייד” הכריז כפיר
“מה?! השתגעת?! אבא שלך אומר שזה הדבר הכי מסוכן בספארי” אמר בלו
“אני בכלל לא מאמין שהם קיימים” לגלג כפיר, “אני אחפש אותם לפני שהם יימצאו
אותי” אמר ורץ מהר לשביל הביצות.
כפיר הלך בשביל וחשב על הדברים שאמרו לו חבריו. “בטח אבא שלי משקר, אין דבר כזה ציידים, אף חיה לא ראתה צייד אך כולן מפחדות מהם, אני אוכיח להם שאין ציידים, ואם יש- אני אתפוס אותם לבד ואוכיח לכולם שאני אריה חזק ואמיץ ויכול להסתדר לבד.
כפיר המשיך בשביל הביצות, עסוק בתכנון התוכנית שלו למציאת הציידים ותפיסתם, לא שם לב שנעשה לו יותר ויתר קשה ללכת עד שפתאום נעצר ולא הבין מדוע אינו מתקדם.
הביט מטה והבין שהוא תקוע בביצה ואינו יכול להשתחרר, החל לשאוג לעזרה עד ששמע רחש מבין העצים.
“שועלי! זה אתה? עזרה בבקשה! אני תקוע” צעק כפיר
אך שועלי לא ענה
חומי! זה אתה חבר? אני צריך עזרה, נתקעתי בביצה”
אך חומי לא ענה.
חשש כבד נכנס לליבו של כפיר, הוא שמע צעדים מתקרבים אך לא הצליח לזהות אותם. הצעדים התחזקו, כפיר ראה את הענפים זזים ופתאום- הכל נעשה חשוך.
אמא לביאה הסתובבה במאורה בחוסר נחת. “אריה, כפיר עדיין לא חזרה הביתה, אתה חושב שקרה לו משהו?”
“אני לא חושב אמא לביאה, בטח שוב הלך להסתובב עם חבריו ולא שם לב לזמן, דיברתי איתו שוב על כך שאינו יכול להסתובב בספארי לבדו”
אמא לביאה המשיכה לנוע במעגלים, לא הייתה שקטה.
“בואי נצא לחפש אותו” אמר אבא אריה, “נבקש מחיות היער לעזור”
תחילה עצרו אצל שולה הג’ירפה
“שולה, את יודעת אולי איפה כפיר?” שאלה אבא אריה
“שיחקנו יחד ליד הר הגעש אך אני חזרתי הביתה וחשבתי שגם כפיר חזר.
“אוקיי, נמשיך לחפש” אמרה אמא לביאה
“אבוא איתכם” התעקשה שולה.
שלושתם המשיכו בסבך הספארי עד שהגיעו לנהר
“בלו! בלו!” צעקה אמא לביאה בלו יצא מהמים.
“מה קרה אדוני אריה? שאל בלו
“ראית את כפיר שלנו” שאלה אמא לביאה
“הוא היה פה היום בצהריים, חשבתי שכבר חזר הביתה מזמן.” השיב בלו
“אולי סיפר לך לאן הוא הולך”?” ניסה אבא לעלות על עקבותיו של כפיר
“הוא דיבר על הציידים, שהוא הולך למצוא אותם ולהוכיח שהוא כבר אריה חזק ובוגר, חשבתי שהוא סתם מדבר שטויות ושהוא יישכח מזה עד שיגיע הביתה”
“אוי לא” צעקו יחד החיות.
” תלכו לשביל הביצות, אני אשחה במורד הנהר וניפגש שם” הציע בלו
“רעיון טוב” אמר אבא אריה, “תפקחו עיניים ואוזניים ושימו לב לעקבות”
אבא אריה שרק שריקה מיוחדת ובתוך שניות כל חיות היער התייצבו ליד משפחת האריות המודאגת
“חברים, תודה שהגעתם, כפיר שלנו בסכנה, אני צריך את עזרתם- שועלי, אתה הגשש הכי טוב בספארי, תנסה לאתר את העקבות של כפיר”
“רעיון טוב” אמר אבא אריה, “תפקחו עיניים ושימו לב לרמזים.
אבא אריה שרק שריקה מיוחדת ובתוך שניות כל חיות היער התייצבו ליד משפחת האריות המודאגת.
“חברים, תודה שהגעתם, כפיר שלנו בסכנה, אני צריך את עזרתכם- שועלי, אתה הגשש הכי טוב בספארי, תנסה לאתר את העקבות של כפיר”
שועלי מיד יצא למשימה והחל לרחרח את האדמה.
“בונו- תבדוק בבקשה עם בלו אם כפיר אולי נפל לנהר” אמר אבא אריה לתנין.
“אין בעיה אדוני אריה” אמר בונו
“אני אבדוק בקרחת היער” הציע טומי הנמר
“אני אעוף ואולי אצליח לראות משהו מלמעלה” הציע פופיק הינשוף
“תודה חברים” אמא אבא אריה
וכל החיות יצאו למשימותיהם.
דידי העכביש שאל את כל החיות הקטנות אם הבחינו במשהו חשוד, פופיק הינשוף עף בשמיים אך לא הצליח למצוא את כפיר. שולה הג’ירפה שאלה את קופי העצים אם שמעו את שגיאותיו של כפיר אך לא מצאה רמז להמצאו. בלו ההיפופוטם ובונו התנין שחו במורד הנהר אך כפיר לא נמצא.
שועלי השועל הבחין לפתע בעקבות שלא ראה מעולם- עקבות של בני אדם!
שועלי שרק את השריקה המיוחדת וכל חיות היער הגיעו במהרה.
“מה מצאת שועלי?” קיווה אבא אריה לרמז על מקום הימצאו של כפיר
אריה, אמר שועלי, “מצאתי עקבות אדם…”
אמא לביאה החלה בוכה, “אוי לא, הציידים לקחו אותו, מה נעשה עכשיו?” אבא אריה חיבק את אמא לביאה.
פססס פססס נשמעה לפתע לחישה
החיות לא הבינו מהיכן היא מגיעה
“פססס פסססס, כאן למטה” החיות הביטו למטה וראו את שפי הנחש
“העקבות ממשיכות, אם תרצו למצוא את כפיר אתם צריכים להמשיך ללכת בעקבותן, כדאי לכם להזדרז” המשיך שפי. “העקבות מובילות למאורה שלכם”
החיות נבהלו מאוד והחלו לרוץ לכיוון ביתם של האריות. זה היה מחזה מפליא ומרגש: כל חיות היער, מהגדולה ביותר ועד לקטנה ביותר, כולם דהרו לאותו כיוון, ענן אבק עלה מאחוריהם, לכולם המטרה הייתה ברורה- צריך להציל את כפיר מהציידים הרשעים!
“כולם לעצור” צעק אבא אריה. “שועלי, האם אלו אותן עקבות שמצאת?” שאל אבא אריה. שועלי רחרח את העקבות “כן” השיב שועלי
החיות התקרבו בשקט לפתח המאורה ולפתע נשמע קול מוזר…. צחוק גדול!
אבא אריה מיד חשף את שיניו והתכונן לשאוג שאגה גדולה
“רגע!” קראה אמא לביאה “שמעתם את זה?”
“האם זה היה… צחוק?, שאלה שולה הגירפה
כל החיות שתקו בציפייה לשמוע שוב את הרעש המוזר, דממה הייתה בספארי ושוב- צחוק גדול נשמע
“כפיר? אתה פה?” רץ מהר אבא אריה למאורה וכל חיות היער אחריו.
כפיר גור אריות קטן ישב במאורתו עם ילד בערך בגילו, שניהם ישבו סביב המדורה הקטנה ואכלו ארוחת ערב טעימה.
חיות היער היו מופתעות מאוד ילד?! אצלנו בספארי?!
“אבא!” שמח וקפץ כפיר הקטן וחיבק את הוריו, “תכירו את אדם, הוא חבר שלי, הוא הציל אותי בשביל הביצות”
“הציל אותך?” שאלו יחד כל חיות היער
“כן” הסביר כפיר, “בהתחלה הוא פחד ממני כי חשב שאני אריה מסוכן שעומד לטרוף אותו, אמרתי לו שאריות לא טורפים בני אדם”
“ואני אמרתי לו” התערב אדם “שבני אדם לא ציידים חיות, אנחנו אוהבים אותן ושומרים עליהן, מהחרק הכי קטן ועד החיה הכי גדולה” הסביר אדם.
“אדם! אדם!” נשמעו קריאות “איפה אתה?”
הוריו של אדם הגיעו בריצה, מתנשמים ומתנשפים. חיות היער נבהלו מאוד, אדם רץ וחיבק אותם.
“תכירו- אלו ההורים שלי, שומרי היער” התגאה אדם
“אדם, איפה היית, אתה יודע שאני לא מרשה לך להסתובב בספארי לבדך, הוא מסוכן ואתה עוד ילד קטן” אמרה אמא של אדם
אבא אריה צחק וניגש לאביו של אדם, “אני חושב שיש לנו כבר שני ילדים בוגרים ואחראיים, עדיין שובבים מאוד אבל בהחלט חכמים ואמיצים”
“בהחלט” צחק אביו של אדם, “עכשיו אנחנו יכולים לחיות בשלום וללא פחד”
כל החיות שמחו ואמא לביאה הזמינה את כולם להצטרף לארוחת הערב.
Published: Mar 30, 2022
Latest Revision: Mar 30, 2022
Ourboox Unique Identifier: OB-1303235
Copyright © 2022