rova herodyani

הרובע ההרודיאני:

רובע מגורים יהודי בעיר העליונה של ירושלים בימי בית שני.

הרובע ההרודיאני נקרא כך משום שהבתים מתוארכים לימיו של המלך הורדוס.

הרובע ההרודיאני כיום מורכב משישה בתי פאר שחרבו בחורבן ירושלים בשנת 70 לס’ (ח’ באלול, כחודש אחרי חורבן המקדש) ונחשפו בחפירות הארכיאולוגיות, ובהם ממצאים ייחודיים המחיים את חיי היום-יום של ירושלים בתפארתה.

תוכן עניינים:

מושגים ———————- עמ’ 14-5

האוכלוסייה —————- עמ’ 16-15

מאפייני הבניה ———— עמ’ 18-17

הממצאים —————- עמ’ 34-19

הבית השרוף ————- עמ’ 35- 36

מעניין לדעת ————- עמ’ 38-37

מפה ———————- עמ’ 40-39

פעילות ———————– עמ’ 41

מושגים:

העיר העליונה–

כינוי לאחת השכונות של ירושלים בתקופת בית שני. התגוררה בה האוכלוסייה העשירה, מהשכבות הגבוהות בעם. העושר ניכר בבתים הגדולים, באיכות בנייתם ובממצאי היוקרה שנתגלו בהם. העיר העליונה הייתה ממוקמת בחלק הגבוה של העיר, על חלקו הצפוני של הר ציון ועל הגבעה המערבית, בתחום החומה הראשונה. נחמן אביגד חפר במקום ונמצאו בתים גדולים ומפוארים המעידים על עושרה של האוכלוסייה, על הקפדתם על דיני היהדות אך גם על השפעה של התרבות ההלניסטית על אנשים אלה. בשכונה זו עמדו מבני ציבור חשובים כארמון הורדוס, ארמון החשמונאים ומצודת העיר.

שכונות נוספות שהיו בעיר באותה תקופה הן- עיר דוד, העיר התחתונה ובית זיתא.

פסיפס– שיבוץ אבנים קטנות ברצפה.

פרסקו– טכניקת ציור שבה מציירים על הטיח בעודו לח וכך הצבעים נספגים– בטיח ולא נמחקים.

סטוקו– טיח שעוצב בצורות שונות (טיח מכוייר).

בדומה לפסיפסים ולעיטורים בשולי השולחנות המלבניים הסטוקות והפרסקאות שנחשפו בירושלים לא כללו דמויות אדם או חיה והתמקדו בנושאים גיאומטריים וצמחיים וגם בנושאים ארכיטקטוניים כמו אבני גזית, עמודים ולוחות שיש.

כותרות– באדריכלות קיימים סוגים שונים של סגנונות עמודים שההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי בעיקר בצורת כותרת העמוד. הסגנונות הנפוצים ביותר הם הדורי, האיוני והקורינתי.

טרקלין– על פי המקובל בתרבות הרומית, במרכז הבית ניצב
חדר האירוח (מה שמכונה כיום, “סלון”) ובו עמדו שלוש ספות נמוכות
בצורת האות ח’ סביב לרצפת פסיפס. על הספות נהגו להסב (כלומר, לשבת
במצב של חצי שכיבה בנטייה לאחד הצדדים, תנוחה ששרדה במסורת
היהודית בליל הסדר), לאכול ולשתות. את הכיבוד למסובים נהגו להגיש
בעזרת שולחנות. ואכן, בחפירות העיר העליונה נמצאו שני סוגים של שולחנות: 1.שולחנות עגולים -שולחנות מהם נחשפו טבלאות אבן עגולות, ואשר ככל הנראה עמדו על שלוש רגלי עץ נמוכות, שלא נמצאו. נראה, ששולחנות אלו ניצבו קרוב לספות ההסבה. 2 .שולחנות מלבניים – שולחנות שהיו מורכבים מטבלת אבן מלבנית ועמוד אבן עליו ניצבה הטבלה.

דבר קתרוס:

כתובת על גבי משקולת אבן שמצאה בחפירות הבית השרוף. ייתכן והייתה שייכת למשפחת הכוהנים קתרוס שנזכרת בתלמוד (ולא בהקשר חיובי) כשם של אחד מ– 24 משפחות כהונה שעבדו במקדש בימי הבית השני (“אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן…”- שהיו כותבים אגרות לרעה).

משקולת נוספת הנושאת כתובת דומה נמצאה בחפירות ביה”כ “תפארת ישראל” הסמוך.

:אוכלוסיית העיר

על פי הממצאים בשכונה זו, נראה שגרה בה השכבה החברתית-כלכלית הגבוהה  באוכלוסייה היהודית. אנשים אלה היו עשירים, הקפידו הקפדה רבה על מצוות היהדות, אך עם זאת נראה שהיו מושפעים מן התרבות ההלניסטית-הרומית. תכונות אלו נראות כמאפיינות את הכוהנים הצדוקים, שלצד עושרם והקפדתם בנושאי ההלכה, השתמשו בסממנים חיצוניים של התרבות השלטת למשל בתחום עיצוב
.הבתים

מאפייני הבניה:

בתי השכונה נבנו אמנם בצפיפות, אך היו גדולים ומפוארים. התכנית האופיינית
של הבתים הייתה חצר פנימית וסביבה חדרים. ברוב הבתים שרדה קומת הקרקע וקומת המרתף בלבד, בו היו מתקני טבילה ורחצה ומחסנים.

הממצאים:

בית המידות

בית העמודים

מתקני רחצה ומקוואות

פסיפסים

כלים

חרותת המנורה

בית המידות:

בית רחב ממדים שמכונה “בית המידות”. מהבית שרדה קומת המרתף
וקומת הקרקע. בית זה הוא הגדול והמפואר מבין הבתים שנחשפו בעיר העליונה ומשתרע על שטח של כ -600 מ”ר (פי 5 מדירת מגורים מקובלת בימינו). קומת הקרקע שימשה למגורים, בעוד המרתפים שימשו לאחסון
ולמתקני מים. הבית כולו נבנה סביב חצר פנימית מרוצפת אבן ובה פתח לשאיבת מים מבור הנמצא תחתיה.

בית זה מרשים גם בשל עיטוריו הפנימיים: ברצפתו נמצאו עיטורי פסיפס. הקירות מעוטרים בפרסקו. אולם קבלת הפנים עוטר בסטוקו. רמת חיים גבוהה בבית זה עולה גם משרידי הרהיטים והכלים.

בית העמודים (פריסטיל):

מבנה זה הוא חלק משדרת עמודים מחורצים שהקיפו חצר של בית. העמודים היו למעשה עמודי אבן, ועל מנת ליצור מראית עין של פאר כוסו העמודים בטיח בדוגמה של שיש.

במקום מוצגות גם שרידי כותרות עמודים שונות

מתקני רחצה ומקוואות:

מתקני הרחצה כללו חדרי אמבט כמקובל בעולם ההלניסטי. בכמה מהבתים נמצאו חדרי מרחץ חמים, בהם תחת הרצפה היה חלל שחומם בתנור כמקובל במרחץ רומי. בכל בית נמצא לפחות מקווה פרטי אחד ובמקרים רבים נמצאו כמה מקוואות . חלק מהמקוואות היו פשוטים וצנועים, אך בבתים רבים נמצאו מקוואות גדולים ומפוארים, שפעמים רבות כללו הפרדה בין הנכנסים למקווה לבין היוצאים ממנו, על ידי כניסה כפולה או מחיצה נמוכה. המקוואות כללו בריכה מדורגת חצובה בסלע וקמרון בנוי אבני גזית כגג. הימצאותם של מקוואות כה רבים בבתים פרטיים מלמדת על מידת ההקפדה הרבה על דיני היהדות בקרב האוכלוסייה שגרה בעיר העליונה, אם כי גם ביישובים יהודיים אחרים מאותה תקופה באזור יהודה נמצאו מקוואות בבתים פרטיים. ההפרדה בין הכניסה לבין היציאה מהמקווה מלמדת אף היא על הקפדה רבה בדיני הטהרה. הפאר הרב והגודל הרב של המקוואות הרבה מעבר למידה המינימלית הקבועה בהלכה, מעידים, לצד ההקפדה על דיני היהדות, גם על עושרם הרב של אנשי העיר העליונה.

פסיפסים:

רצפות החדרים הקשורים למתקני הטבילה והרחצה היו מרוצפים בפסיפס. בחלק
מהבתים נחשפו גם רצפות פסיפס שלא בהקשר לחדרי רחצה. אומנות הפסיפס היא
אומנות הלניסטית, ולשם ביצועה נדרש ממון רב. המאפיין את רצפות הפסיפס בבתי
העיר העליונה הוא היעדר מוחלט של דמויות אדם או חיה ושימוש בדגמים צמחיים או גיאומטריים. היעדר השימוש בדמויות אדם וחיה מוכר גם מרצפות הפסיפס בארמונות של המלך הורדוס באותה תקופה, והוא מעיד על ההקפדה הרבה על דיני היהדות בתקופה זו. רצפות הפסיפס, שנחשפו שלא בהקשר למתקני הטבילה והרחצה, שימשו ככל הנראה בטרקלין.

כלים:

בחפירות העיר העליונה נמצאה כמות גדולה מאוד של כלים עשויים אבן-
רובם מאבן קירטון, שהיא אבן רכה ולבנה. כלים אלה, ששימשו למגוון תפקידים
במשק הבית, קשים יותר לייצור ולכן הם יקרים יותר מכלי חרס. ככל הנראה,
הסיבה לכמות הרבה של כלי האבן היא שהאבן אינה מקבלת טומאה רובם של כלי
האבן נעשו במחרטה עגולים וסימטריים מאבן, על ידי כרסום האבן מבפנים ומבחוץ
תוך כדי סיבובה, וחלקם נעשה על ידי חציבה ידנית בעזרת פטיש ואזמל. במורדות
הר הצופים התגלתה מערה ששימשה כמחצבה וכבית מלאכה לייצור כלים מאבן
קירטון. בית מלאכה נוסף לייצור כלים מאבן התגלה מצפון לירושלים.

נמצאו גם כלי טרה סיגילטה- כלי חרס המיובאים מחו”ל ומעידים על העושר של תושבי המקום ועל ההשפעה ההלניסטית.

חרותת המנורה:

על שני שברי טיח שנמצאו בחפירות נמצאה חרותה מנורה בעלת שבעה קנים ולצדה
שני מתקנים שזוהו כמזבח וכשולחן לחם הפנים. חרותת המנורה, שנמצאה בבית
בעיר העליונה השכונה בה התגוררו כוהנים, בתקופה בה בית המקדש היה קיים,
נחשבת לעדות של ירושלים בת התקופה על מראה המנורה שניצבה בבית המקדש
השני. התיאור שונה במרכיבים אחדים מהמנורה המוצגת בקשת טיטוס ברומא
כאות לניצחון של הרומאים על היהודים במרד הגדול. הבסיס המשולש של חרוּתת
המנורה מהעיר העליונה שונה מהבסיס המדורג של המנורה בקשת טיטוס (שהיא
המנורה בסמל מדינת ישראל).

הבית השרוף:

בית סמוך, שנחשף גם הוא בחפירות העיר העליונה, מאופיין בשרידי הרס ושריפה
רבים ולמן מכונה “הבית השרוף”. השריפה, שהחריבה את הבית, היא השריפה שהחריבה את העיר העליונה כולה בשנת 70 לספירה. מסקנה זו מבוססת על ממצא של מטבעות משנה ד’ למרד הגדול שנמצאו על הרצפה. מראות החורבן ב”בית השרוף” מועצמות על ידי ממצא שלד אמה וכף יד של אישה צעירה וכידון
ברזל שנמצא שעון על אחד הקירות בבית. בבית זה נמצאו אבני משקולת רבות וכן ספלי אבן בגדלים שונים שכונו “ספלי מדידה”. ממצא זה, בצירוף התנורים שנחשפו במרתפו, הביאו את אביגד להציע שאולי בבית זה ייצרו קטורת ובשמים לבית המקדש ושלשם כך היו צריכים את המשקולות וספלי המדידה. על אחת מאבני המשקולת נמצאה חרותה הכתובת: “[ד]בר קתרוס“, שהביאה את אביגד למסקנה
שבית זה היה שייך לאחת ממשפחות הכוהנים הגדולים שנזכרה בתלמוד.

מעניין לדעת:

לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, כשהרובע היהודי היה חרב ועזוב, נוצר חלון הזדמנויות לערוך חפירה נרחבת במקום. משלחת חפירות בראשות פרופ’ נחמן אביגד חפרה באזור. ובין המבנים שנתגלו נמצא רובע מגורים עשיר הלא הוא הרובע ההרודיאני.

שיטת החפירות הארכאולוגיות, בשל מחסור בזמן ובכוח אדם, הביאה לכך שלאחר חפירת יסודות בתי המגורים כוסו המוצגים, ועליהם נבנו הבתים. לאחר מכן, עם סיום בניית מבנה המגורים נחפרו הממצאים מתחת לרצפת המבנה.

מעניין לדעת2:

אחד המיצגים באתר הוא אפר של חורבן העיר שנשרפה בכיבוש הרומאי בשנת 70 לס’. חתנים רבים לוקחים מאפר זה כדי לשים על ראשם תחת החופה כנהוג זכר לחורבן. חורבן ירושלים ממש!

מפת העיר בימי בית שני:

במפה אפשר לראות את חומות העיר (ראשונה, שניה ושלישית), את השכונות ואת בתי המגורים בעיר העליונה- שם שוכן הרובע ההרודיאני

פעילות סיכום: