יחידת לימוד בהיסטוריה- מסעות הצלב- יומן מסע
Copyright © 2016
טוב, אז איך מתחילים? חשבתי לכתוב יומן מסע, כי בכל זאת, דברים די.. מעניינים קורים כרגע אז למה לא? נראה לי שהתחלה טובה תהייה קודם להציג אותי-קוראים לי אליאס, יש לי אישה יפיפייה בשם כריסטינה שעכשיו בהריון ושני ילדים מקסימים- ילד בן 18 בשם בולוס ועוד ילדה בת 11 בשם דלילה. המשפחה שלי זה הדבר הכי קרוב אליי בעולם ולא אדע מה לעשות בלעדיהם. שני ילדי קיבלו את העניים היפות של אישתי, עיניים שמאירות את כל החדר .כולנו אנשים פשוטים שמסתפקים במעט, אני איכר ואנו גרים בבית קטן. היום האפיפיור קרא למאמינים הנוצרים לצאת ולכבוש את ירושלים. בהתחלה חשבתי שהוא מטורף! בכל זאת, לעזוב עכשיו הכל ולצאת למסע? כך אמרתי לחברי יוסף שלא ממש הסכים איתי וכשחושבים על זה ,אני לא מאמין שהוא הצליח לשכנע אותי אבל הוא הצליח… בהתחלה הסברתי לו שזה לא הגיוני לעזוב את העבודה ולצאת למסע שהוא סיכון חיים! אך הוא הסביר לי שזה רצון האל חוץ מזה שבתקופה זו זכות ואפילו חובה להגיע לירושלים ולכבוש את ארץ ישראל ולגאול את כנסיית הקבר. אז החלטתי להקשיב לו… זה הכל להיום אך אני מבטיח שמחר אכתוב עוד. להתראות
שוב שלום, היום אני מתחיל לחסוך כסף ליציאה למסע כדי לממן את הוצאות הדרך, למזלי יש לי חלקת אדמה אותה אני יכול למכור. אומנם חלקה קטנה אבל גם זה משהו… נראה מי ירצה למכור אותה ממני. כאשר מישהו יקנה אותה אני אצא עם ביתי דלילה ובני בולוס למסע . אך לצערי אצטרך להיפרד מאישתי כריסטינה שעכשיו בהריון בחודש שישי… עכשיו אני חייב להנות מהזמן שיש לי איתה מכיוון שרוב הסיכויים שלא אראה אותה יותר.. כל המחשבה על הנושא הזה מאוד עצובה אך עשיתי החלטה ואני הולך לכבוש את ארץ ישראל ולגאול את כנסיית הקבר!
להתראות לבינתיים.
היום כבר חמישה ימים אחרי שמכרתי את חלקת האדמה ואני וילדי מתכוננים לצאת למסע ולכבוש את ארץ ישראל. עכשיו אשתי תופרת לנו צלבים על הבגדים ואני שם את חפצינו על העגלה. מחר עם שחר נצא למסע. כולנו מתרגשים לצאת ולכבוש את ישראל אך אנחנו באותה מידה עצובים לעזוב את כריסטינה אישתי ואת הבית שלנו…הבטחתי לכריסטינה שאני אכבוש את ארץ ישראל בשבילה ובשביל התינוק הבא. היא נתנה לי שרשרת בצבע של העניים שלה כך שאני אזכור אותה לאורך כל הדרך. להתראות לבנתיים
עכשיו כבר הערב הראשון של המסע. אני וילדי בולוס ודלילה הצטרפנו לאביר כי שיגן עלינו במהלך המסע, כך זכינו לביטחון. הפרידה מאישתי הייתה קשה אך הייתה חייבת להיעשות… אני בחיים לא אשכח אותה.. כולם כאן עוזרים אחד לשני, אנחנו מאוד מגובשים וזה טוב כי בלעדי דאגה אחד לשני אף אחד לא היה מגיע לירושלים וגואל את כנסיית הקבר..לחלק מהאנשים כבר נגמרו המים.. נצטרך למצוא מקום עם מים נקיים ולקחת משם, אבל עד שנגיע לשם נצטרך להתחלק.. במים שעוד יש לנו
תגידו לנו בהצלחה!
כבר שבוע שאנחנו במסע והיום כולנו עצובים, כולנו. היום .. יוסף חברי נפטר. קמתי בבוקר והלכתי להעיר את יוסף אך הוא לא קם. אביר אחד בשם ג’ירייס בדק לו את הדופק ואמר שכנראה היה לו דום לב בלילה. כולנו היינו בשוק. חשבתי אולי כל המסע הזה היה טעות והייתי צריך להישאר בביתי עם אישתי. אך דלילה ביתי דיברה איתי, היא אמרה לי שזה הדבר האחרון שיוסף היה רוצה שנעשה. שנוותר. היא צודקת, אנחנו לא משפחה שמוותרת. החלטתי להמשיך במסע בשביל יוסף ובשביל ילדיי. כל היום הזה היה מאוד קודר ואין לי יותר מדי מה לכתוב אז אני אפרד ממכם בשלב זה…
שלום
וואו המון זמן שלא רשמתי ביומן… כבר חודש שאנחנו במסע. עוד מעט נצטרך לעבור בים אז עכשיו אנו בונים סירות כדי לעשות זאת. ממש קשה למצוא פה את הדרך כי אף אחד לא חשב להביא מפה… אתמול היינו צריכים לשלם למורה דרך מקומי כדי שיגיד לנו לאן ללכת… אני מאמין שבסוף, נגיע לירושלים. בשביל יוסף, בשביל אישתי, בשבילינו ובשביל לכבוש את ארץ ישראל! כמה אנשים כבר מתו מרעב מכיוון שאנו מסתפקים בכמות קטנה מאוד של אוכל אך אני ומשפחתי חזקים מספיק כדי להמשיך במסע. עכשיו האבירים הולכים לקחת אוכל ומים מעיר קרובה. הם לוקחים בעיקר לחם יבש ובשר ממולח שזהו אינו אוכל גורמה אך עדיין עושה את העבודה…
אמשיך לכתוב בקרוב!
שוב חזרתי. עכשיו אנחנו כבר על הסירות בים והבן שלי בולוס מתחיל להרגיש לא טוב, כנראה מכיוון שאינו רגיל להיות בסירה למשך זמן ארוך… נקווה שהכל יהיה בסדר. אוי כמעט שכחתי לספר לכם! היום קמתי בבוקר מאושר מהרגיל וזה בגלל החלום שחלמתי בלילה. חלמתי את אישתי -מחזיקה תינוקת מקסימה בידיים ואומרת- “לך אני אקרא אורום (זהב בלטינית) כי יש לך תלתלי זהב מיוחדים ביופיים” בהתחלה לא חשבתי שזה אמיתי ושאולי אני מדמיין אך אולי מישהו למעלה רצה שאני אדע את זה ? וואו אני כל כך מתרגש! מיד הלכתי לספר זאת לבולוס ולדלילה והם שמחו כל כך!
נתראה בקרוב- אליאס…
היום לא אליאס כותב אלא בנו בולוס.. בטח אתם שואלים למה.. קמתי מרעש של צעקה שבאה מחדר אבי ומחדרו רץ איש מוזר שלא הכרתי . מיד רצתי לחדרו של אבי כדי לראות מה קרה וראיתי אותו שוכב כולו בכאבים עם סכין בבטן.. מילותיו האחרונות היו-“לך בשבילי ותכבוש את ארץ ישראל.. תשמור על דלילה ועל אליס” הבטחתי לו שאעשה זאת ולבנתים באו עוד אנשים לראות מה קרה, הסברתי להם וקברנו אותו ליד חדרו…
אני ודלילה נמשיך במסע בשביל אבינו..
אחלו לנו בהצלחה
Published: Mar 30, 2016
Latest Revision: Mar 30, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-126950
Copyright © 2016
Skip to content