סיפורי סבתא מיליה

עברו כמעט עשר שנים מאז שנפרדנו מסבתא מיליה ז”ל

ברגע שהתחלנו לאסוף סיפורים, זיכרונות נאספו פתגמים, מתכונים והתחילה תחושה של ריחות וטעמים.

נולדה

נפטרה

אוהבים וזוכרים כל המשפחה

ציון

אני זוכר את הפתגמים שאמרה:
“צייץ האפרוח צוקי, צ’וקי (רוצה לאכול)
ענתה התרנגולת מנקארק!!! (תשתמש במקור שלך)

דגלה תמיד בלעבוד קשה ולהתפרנס בכבוד.

” יש יום קשה ויש ראש קשה”
יום קשה עובר אבל ראש קשה, קשה לשנות…

אפילו שהיה קשה תמיד דאגה שהיה אוכל בבית.

“אתה כמו התרנגול, אם אסמוך עליך לא יהיה אוכל…”

ידעה לנווט בשקט, אף אחד לא יצא פושע.

“פק עלה רוחאק”!!! –  תתעורר!!!, מה שנקרא: תפוס את עצמך בידיים
הרבה חוכמת חיים:
“אל תכניס את האצבע שלך בין החורים, יעקוץ אותך עקרב” – אל תקח סיכון במקום שאתה לא מכיר אתה עלול להיפגע.
“אל תראה את הקן שלך, יש סיכוי שמשהו יאכל את הביצים” – תשמור על הדברים החשובים שלך.
“אל תערבב את החרא במקל שלא תריח … ( אל תתערב בעיניינים שלא שלך…) דומה לפתגם:
“אל תכניס את האף שלך בין הקליפה לבצל, אתה תריח רק את הריח..”

תתחשב באחרים, אם יש מנה של אוכל אל תאכל את השנייה.
“חת רוחאק מעה נחלה”
“יפצ’ וש נג’אג'” – שים את עצמך עם הפסולת יחטטו בך התרנגולים= תחייה במקום נחות תהיה נחות.

ויש עוד פתגמים עם הרבה חוכמה…

גבריאל

הייתי מתקשר לאמא כל יום בשעה 10:00.
כל פעם שפגשתי אותה הייתה אומרת לי: “אני יושבת( קעדה בטובה) משעה 9:00 ומחכה לטלפון שצריך להגיע בשעה 10:00.”

טעם של פעם בשנה
כל שנה חיכיתי לפסח שתכין לי שקשקת-בסח שהיה לה טעם מיוחד שלא כמו כל יום אחר בשנה”

איך מכינים?
כ-5 כפות שמן
2 כפות גדושות ר. עגבניות
1/2 כפית פפריקה מתוקה
כף פפריקה חריפה
8 שיני שום כתושות
1/2 כפית כרוויה(קימל)
1/4 כפית מלח

מחממים את השמן מטגנים מעט את המצרכים מוסיפים ככוס מים
תוך כדי ערבוב מוסיפים 4-6 בצים טרופות ומבשלים עד שהבצים נקרשות.
* הכי טעים לאכול עם מצות רטובות.

נוי

סבתא מיליה ואני היינו קרובות במיוחד.
אני אפילו קרוייה על שמה
בכל יום שלישי הייתי רצה מביה”ס אליה לאכול שניצל, ספגטי אדום, פירה וסלט.
בארון כל הזמן הסתתרו ביצי קינדר.
צ’וצ’ו הראשון, השני, השלישי…ובונו שהיא כ”כ אהבה תמיד קיבלו אותי בשמחה.
הזיכרון הגדול שלי ממנה, שחזרתי מהצבא בפעם הראשונה הביתה, הלכתי אליה עם המדים. התרגשות כזאת לא ראיתי מיימי, בכל חיי לא ראיתי את סבתא כ”כ מאושרת! ירדו לה דמעות של שמחה וחיבוק ענק שהרגיש לי שאני הניצחון שלה , ההיה שווה את הכל!
אוהבת לנצח, מתגעגעת, נכדתך הצעירה ביותר , נוי מיליה ,( נויה), מיזיינה ❤️

דגנית

בילדותי זה היה הבית שהכי אהבתי שהולכים אליו
היינו מגיעים בריצה לשער הכניסה.
מצליחים לפתוח את וו הנעילה תוך כדי שאנו משחילים את האצבעות הזעירות
וסבתא יושבת מחוייכת ומעודדת את כל משתתפי התחרות
גם כשלא הודענו…תמיד ידעה שאנחנו מגיעים.

היו שוקולדים שהיו רק אצלה וארונות שיש בהם כל מיני אוצרות
וביום כיפור היתה את עוגת הספרא הכי טעימה כשהיא מתפוררת.

אהבתי את תחרות הביצים אצלה.
וביום למחרת את פשטידת הביצים שלא הכרענו.

וסבתא בשלוות נפש, מחייכת לעצמה
שהכל מתנהל כשורה.

היה נראה לי מאוד טבעי שלכל הכלבים שלה היה אותו השם. והיא היתה מדברת איתם ברצינות מלאה.
והם כמובן היו מקשיבים.

כשהיינו מגיעים בימי חורף היתה סוחפת אותנו ומשלימה את כל פרטי הסרט הערבי שברקע.

אני מתגעגעת לשתיקתה המכילה, הקשובה והצנועה.

היום כשאני אמא בעצמי, אני מבינה כמה בעצם ספגנו ממנה, אילתור בבישול שלא יתבזבז, שמירה על יחסים טובים עם הכלות והחתן, כיבוד האחר, נתינה לשונה
וחוסן נפשי עצום ועל כל מה שעברה
תמיד ענתה אללה.

גלעד

הולכים לסופר עם סבתא
כשהייתי רוצה לעשות כיף לסבתא )וגם לי( הייתי לוקח אותה לסופר הגדול באזור התעשייה, “עמרו
מה סאר” הייתה משוויצה שבועיים לאחר האירוע המרגש.
הייתי הכי נהנה לראות את האינטראקציה עם האנשים מבחוץ ואת יראת הכבוד שרוחשים לאדם
מבוגר.
לא הערכתי נכון בתור ילד את כמות הכבוד שסבתי קיבלה בסופר ובמיוחד בשוק, שאיכשהו כל
הרוכלים הכירו אותה ודיברו עמה בטריפוליטאית מבלי אפילו לומר שלום. הנהון קל עם הראש זה כל
מה שהספיק כדי לדעת ששניהם באים מאותו המקום וחולקים תובנות והשקפות עולם שאני בחיים לא
אוכל להבין.
כיוון שהייה לה קשה ללכת הייתי דוחק את רכבי בסמטה עד לשער ביתה ומכניס אותה בזהירות
לרכב .תוך כדי שהיא מסתכלת על החגורה בחצי חיוך ואומרת לי “אתה יודע מה זה שיכימה?”
“שכימה זה של החמור!”
טוב יאללה יוצאים, “לאן סבתא ?”
“לא יודעת, לא צריך רחוק”
היא הייתה אוהבת ללכת לסניף של רמי לוי באזור התעשייה הישן, הייתי עוצר לה בפתח הסופר ונותן
לה עגלה להישען עליה – אפילו לא צופר אחד!, נדיר בשמיי נתניה .
כשהייתי נכנס לסופר עם סבתא הייתי מקבל מבטי הערצה והייתי חושב לעצמי “זהו, המקום שלי בגן
עדן מובטח. גלעד אתה פשוט אחלה בחור”
סבתי הייתה קונה מכל הבא לייד בכמות נדיבה, כל מה שרציתי וביקשתי קיבלתי.
כשהתעייפה הייתי מלווה אותה לקופה ומחזיר אותה הביתה ושוב : “כן סבתא שכימה זה של החמור”
היינו מסיימים את הטיול והפרס שלי הייתה שקשוקה חריפה שנרקחה בלא יותר מ 10 דקות ו 200
שקל “אל תספר לאף אחד”.

תומר

סבתא עמליה שלי אישה מיוחדת,
לכל אחד מאיתנו ידעה איך לגשת.
אצלי זה היה דרך מכשירי חשמל מקולקלים,
שאבוא עליה אתקן ועל הדרך נדבר על כמה דברים.
יא וולדי מה קורה עם חתונה?
ובדרך תוריד את מה שגדל בראשך אצל הספר בשכונה.
עזוב שטויות אתה לא אוכל,
אולי תוציא קצת אוכל מהמקרר.

יוסי

אני פוגש אנשים שהיו ילדים בבית הספר שבו עבדה כטבחית ולא היה להם כסף לשלם עבור הארוחה. כל מי שפוגש אותי מספר איך” הגניבה” להם
אוכל וקציצות דגים המפורסמות שלה. כדי שלא ירגישו לא נעים בקשה שיפנו את הזבל, היו מקרים ש”זרקה” להם קציצות דרך החלון, שאף אחד לא יראה…
אני זוכר כנער הלכתי איתה לשוק ובמעט הכסף שהיה אמרה לי: ” יוסף לך תקנה שיפוד” היינו יושבים ואוכלים יחד …”
אהבתי במיוחד את העסבאן. לנוקידס שלה היה טעם אחר..

קציצות דגים
קילו בקלה טחון
בצל גדול
5 שיני שום
כוסברה ופטרוזיליה
לטחון הכל יחד ולהוסיף:
מעט שמן, ביצה, כמון, כרוויה, מלח, פלפל שחור, כורכום
קמח מצה עד ליצירת עיסה נוחה ליצירת קציצות .
לטגן בשמן חם.
טעימות ישר מהמחבת
וגם קרות בתוך סנדוויץ” של לחם שחור עם מרדומה.

שגיא

בכל פעם שאני נוסע לבקר את הההורים, אני עובר ליד סניף בני עקיבא, נדמה לי שהיא עוד שם, סבתא אמליה.
בבית הקטן עם הכלב צ’וצ’ולו והסרטים המצריים שהיא רואה בקלטת השחוקה.
ואז כמו פעם אני קופץ לביקור ושואל : סבתא מה נשמע ?
והיא עונה אלאלה.
ואז היא מכינה לי כוס תה עם קעאק ואנחנו יושבים ומדברים קצת.

מאיה

סבתא מיליה יש בי כל כך הרבה זיכרונות רגעים שמהדהדים עמוק ולא בטוחה

שכולם זוכרים או הכירו אותו
כשהייתי קטנה אהבתי לשמוע ממנה על הדברים שמכינה למסעדה של הילדים בבה”ס ובעיקר הייתי מתרגשת להגיע בימי חנוכה שהיו ממתינות בבית מתחת …לשמיכות, עשרות סופגניות מסודרות ממתינות, זה היה כל כך מרגש…
בהרבה שיחות שלנו שהייתי משתפת במישהו שהתנהג לא בסדר היתה מגדירה “הוא לא מבושל”
כשיצאתי מהבית לדירה משלי המליצה לי לבשל בסירים קטנים…וזה עבד מעולה
אהבתי אותך סבתא יקרה

סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל שיפקה

קוצצים:

עגבניות

שני שיני שום

פלפל שפקה

מלח שמן זית

מומלץ לצד לחם בית שקצת מתייבש …

שושי

כל חג ראיתי “פלא”, אמא הצליחה לבשל על שתי להבות סירים שהספיקו להאכיל שלושה דורות. לא ויתרה על אף מנה ועל סדר ההגשה: מצ’ ומה, בסטיל, טבחה, אורז ארוך מבושל אחד אחד…ומתנות לנכדים.
הכל התחיל שבועיים לפני בקניות רבות ומגוונות. כשהיתה בסופר אמרה: “אללה יבארק…. לא חסר שום דבר, בלי עין רעה על ישראל!”
השקימה ב- 4 לפנות בוקר לקלף ירקות, זרזה אותי להכין, לבשל והכל מהר, הרבה שנספיק לפני שיגיעו. כשכולם היו עסוקים בזלילה מהשפע שהיד והלב שלה הרעיפו ישבה בצנעה וענווה ( התביישה למזוג לעצמה) עד שאמזוג לה.
המטעמים שלה הצליחה “להדביק” את המשפחה.

דנה

סבתא מיליה ז’ל היתה מבשלת מכל הלב וביד רחבה. בליל הסדר הכינה מיץ ענבים מצימוקים, הרים של ביצים קשות ושפע של אוכל טעים. בבסיסה הוסיפה תכשיטים וסוכריות דרג’ה. לקוסקוס של ראש השנה הוסיפה רימונים והכל היה מיוחד וטעים.
פעם היא הכינה לי סנדוויץ’ עם מראדונה וביצה קשה אני לא שוכחת את הטעם כי היא הכינה מכל הלב
כשהיינו באים לבקרה הייתי רואה את התלמידים בשלב להם והם היו מספרים על תבשיליה.

היא אמרה לי שהיא לא רוצה ללכת למועדון ומעדיפה להישאר בבית כדי לא לשמוע לשון הרע. היא צמה צומות כל שני וחמישי כדי לשמור על החיילים.

בכל ראש השנה נפתחים ספרי נפטרים. יהיה רצון שבזכות מעשיה נוסיף לסבתא רק זכויות ומעשים טובים.

ליאורה

אני זוכרת את הכמויות הגדולות של הביצים בפסח, הילדים אהבו את הטקס ואיך כל ילד אכל ביצים בלי הגבלה. ומהביצים שנשארו היא הכינה בסטילה ופשטידה. הספרה של כיפור שמתפוררת והנוקידס. במוצאי פסח היינו קונים פיתות והולכים לאכול אצל סבתא חביתות.

אהבתי את הקציצות דגים. סבתא למדה אותי ואמרה שלמדה את המתכון מריקה התוניסאית מכפר יונה. אני מכינה אותן עם אותו מתכון עד היום. לימדתי את הבנות שלי את האחיות שלי ואת החברות שלי.

מתכון לקציצות דגים שאכלנו עם קוסקוס בימי שלישי:
קג דגים נסיכת הנילוס
חבילה כוסברה
חבילה פטרוזיליה
ראש שום
3-4 בצלים קצוצים
פלפל חריף ירוק קצוץ
4 ביצים
חצי כיכר לחם מושרה במים וסחוט.
כמון , פפריקה, מלח, פלפל שחור

קוצצים הכל מקפידים לסחוט נוזלים מהבצל. מגלגלים לקציצות, אופים בתנור.
במתכון המקורי מטגנים בשמן עמוק!!!
אפשר להכין רוטב סלסה.

רלי

סבתא מיליה בשבילי
הדבר שאני הכי זוכרת מסבתא זה את החיוך והנחת שהקרינה לסביבה
ביום קיץ יושבת במרפסת הקטנה בחוץ וכל מי שעובר ברחוב מילד קטן עד מבוגר עוצר לברך והיא מחייכת בנחת ובצינעה
עוד זיכרון חזק זה צ’וצ’ו איתו מדברת כאילו הוא ילד שלה והוא משתף פעולה בצורה שאי אפשר להסביר

שבגרתי והבנתי את סיפור חייה המורכב של סבתא למדתי להעריך עוד יותר את הנחת והחיוך שבו בירכה אותנו בכל ביקור
זכיתי להיפרד מסבתא בבית בשעת קסם בה הרגישה טוב שיחקה עם אלון ואלה צחקה וחיבקה אותנו לשלום

שתמיד נזכור את החיוך השקט והאהבה לסביבה