שירת ההשתלמות

  הקדמה  

מאת: אדם רצון

אוֹרֵב הָעֶרֶב

צָד אֵלָיו הַדַּף הַלָּבָן

רִגְעֵי הֻלֶּדֶת

הספר שלפנינו הוא לפני הכל פרי של דיאלוג בין קבוצת כותבות וכותבים, ויותר מכך הוא תוצאה של סדרת מפגשים אנושיים ויצירתיים, שבהם לקחנו חלק במהלך החודשים האחרונים. אחת לשבועיים לערך היתה לי הזכות לפגוש את הכותבים הנפלאים שכאן, שבחלקם היתה זו התנסותם הראשונה בכתיבת שירה.

בכל מפגש ניסיתי מחדש, בחשש מה, לפתוח לנו שער אחר לכתיבה. ביקשתי להיכנס אל מלאכת הכתיבה מכיוון אחר, עם קשב אחר למילים, למוזיקה, לתמונה, לרגע, לאחר, לאני הכותב. לשמחתי, כל מפגש מחדש קבוצת הכותבות המוכשרות, ששירתן מכונסת בספר הזה, עשתה את הלא יאמן והצליחה להיכנס דרך השער שפתחתי, שפתחנו יחד – בקריאה, במילה, בניד צוואר, במבט.

מיכל אבן / קֶרֶן אוֹר

בְּחֶשְׁכַת הַיַּעַר מְבַצְבֵּץ הָאוֹר

פּוֹרֵץ אֶת הַדֶּרֶךְ לַיְּקוּם הַשָּׁחוּחַ.

בָּאֲפֵלָה שׁוֹלֵחַ אֶת קַרְנָיו

וּמְחַזֵּק אֶת הַתִּקְווָה הָאֲבוּדָה.

בְּפֶרֶץ מִילוֹתָיו

יַפְצִיעַ וְיִזְרַח כַּיָּרֵחַ בְּלַיְלָה סַגְרִירִי וְקוֹדֵר.

דַּוְקָא הַמִּלִּים

הָיוּ

אַבְנֵי הַנֶּגֶף

שֶׁל

הִיבְּרִיס

יָרֹק

וַחֲלַקְלַק

            ענת מילדר                           

זה שוב הגפרור / רונן גלנץ

זה שוב הגפרור שהוצת ונדלק וליבה אש שנאת לבבות.
זה שוב הלבבות שחיכו לניצוץ שיחזיר שוב בם רוח קרבות.
זה שוב הקרבות שחזרו להבעיר רחובות במלחמת אינסוף.
זה שוב האינסוף שרוחש ומכבה כל ניצוץ שמפיח תקוות.

דיו על בד רונן גלנץ

להיות מורה בקורונה / ח’ואנה בדראן                                                   

כבר אחרי חצות

מהומה בכוס תה

הודעה מאולתרת

תתנהגי בהתאם

עיוורת, אילמת, חירשת                                                                        

יחד נקפוץ על הגל ששבר את גב הגמל.

להדק את החגורות העבות                                                                                

ונצא

לשום מקום

סימנים אדומים מתגלים מתחת לדוושת

תנו לי לרדת

תנו לי לרדת

קְרִיעַת שְׁמַע.

אֵין לִי פִּיגַּ’מָה מְדֻגֶּמֶת

כָּזֹאת שֶׁקּוֹנִים בִּמְיֻחָד;

סְתָם שַׁרְוואל מֵהַפַּרְסִי בִּכְפַר סַבָּא

וְחֻלְצַת סוֹף מַסְלוּל שֶׁל אֵיזֶה חַיׇּל.

זה מַמָּשׁ לֹא מַתְאִים לְעֶרֶב פִּיגָ’מוֹת

אֲבָל כָּכָה מַתְאִים לִי לְדַבֵּר עִם אֱ-לוֹקַי.                                                   

(אֹורְנָה יואלי, אִיָּר תשפ”א)

נייר לקמוס / מור שאנן

רק דעו

שהכל עבר דרכי (ולא לידי)

שהמעטפת הייתה דקה (ושקופה בעליל)

ושאף ברייה שחלפה על פני-

לא פספסתי

התרחשויות החיים כולן הדהדו בי                                                        

***

הן עברו בתוכי חילופי צבעים

***

מקווה שגם ממני בחזרה אליכם,

הורגש

הדהוד

של

משמעות

להיות מורה ב”קורונה”/סמדר סיני

מצב חדש

מצב חדש.

יציאה מהשגרה

יציאה מהשגרה.

ריחוק חברתי

ריחוק חברתי.

לחץ,עומס ,מתח

אל הלא נודע.

מה יהיה?

איך אלמד?

לא פשוט!

מציאות חדשה

מציאות חדשה.

רוגע

שליטה

לימוד אין סופי

אני מומחית במחשבים יש!

מערכים חדשים

יצירתיות מתפרצת

קשר קרוב למרות הריחוק.

יש לי דמות אימוג’י חדשה

יש לי אתר כיתה פעיל וואו!

המצאתי את עצמי מחדש

תלמידיי זוכים.

הלא נודד / שרון בלו

כעץ מוכה שורשים

עומד איתן

בכל הזריחות, הסערות, השריפות.

סבלנות של שנת שמיטה

ועצבות של שלכת.

מחכה

מחכה

מחכה

לעלווה ירוקה ועליצות האביב.

השורש מחבר וכובל

הזהו הגורל?

אצבע אלוהים

הצביעי פשטות,

הצביעי שקט,

הצביעי אפשר.