תל באר שבע – מפתח להיכרות עם התלים המקראיים

המגדיר לתל המקראי

אם נתבונן בתלים מתקופת המקרא: תל מגידו, תל חצור, תל גזר, תל באר שבע ועוד – נגלה תבניות החוזרות על עצמן. בכל התילים יש את אותו שער, את אותו בית מגורים, מחסנים, מפעל מים. בדיוק כמו שהיום בכל עיר יש את אותם פונקציות – בנקים, בתי ספר, מסעדות ועוד.
בספר דיגיטלי זה ננסה לעמוד על המאפיינים המרכזיים של תלים אלו.
תל באר שבע ישמש לנו כמגדיר, לאחר שנזהה את הפונקציות המרכזיות (שער, מערכת מים, מחסנים ועוד..) תשמחו בכל פעם לגלות – “הי הנה בדיוק אותו שער כמו שראיתי ב ….”.

השער

שער העיר באר שבע היה למעשה מבנה מבוצר שהכיל את ‘שער ארבע התאים’ (שני חדרים מכל צד) באופן המזכיר את מה שבנה שלמה בגזר, במגידו, בחצור ובערי מבצר אחרות (שם אנו מוצאים ‘שערי ששת התאים’).

החיים הציבוריים של העיר התנהלו בשער והוא תפס מקום חשוב ומרכזי בחיי העיר. אם היינו צריכים לדמות את זה להיום – שער העיר הוא היכל התרבות המקומי…

בשער ישבו השוטרים והמוכסים, הזקנים תלמידי החכמים והשופטים, ואף ישב בו המלך. בנוסף פירסמו בשער ידיעות לתושבי העיר ואורחיה. השטח שמחוץ לשער שימש כחוצות השער, כאשר השער וחוצותיו שימשו גם לפולחן, חתונות, מסחר וענישה.

בית המחסנים

המינהל העירוני היה אחראי לאחסון מוצרי מזון בסיסיים שנועדו לאספקה לשיירות המסחר והצבא. מוצרים אלה נשמרו בבניינים מיוחדים (“מסכנות”, בלשון המקרא) שנחלקו לשלושה אולמות ארוכים על ידי שתי שורות של עמודים. בחדרים הצדדיים נמצאו כלי החרס לאחסון ובתווך היה אולם המעבר.

המלך חזקיהו הוא אשר בנה את “בתי מסכנות” בבאר שבע. היו אלה מחסנים ממלכתיים בהם רוכזו תבואות, יין, שמן וכדומה שנאספו כמיסים וכמעשרות לבית המקדש. אפשר שחלק שימש לכלכלת חיילי המלך או פקידיו. שלושת המחסנים המלבניים שהשתרעו על שטח של 600 מ”ר בקירוב נבנו לימין השער כדי להקל על הפריקה והטעינה בעזרת בהמות משא. לכל מחסן היה מסדרון מרכזי בו ניזונו הבהמות. מחסנים מסוג זה נמצאו כמעט בכל ערי המקרא והם מתוארות בתנ”ך.

בית המגורים – בית ארבעת המרחבים

המגורים בבאר שבע הם מטיפוס המכונה “בית ארבעת המרחבים” הכוללים ארבעה מרחבים ששימשו לצרכים שונים. בתים כאלה התגלו גם באתרים מקראיים אחרים ברחבי הארץ , ומכאן ניתן להסיק שכך נבנו הבתים באותה התקופה.

כמשתמע משמו, בית ארבעת המרחבים מורכב מארבעה חדרים. שלושה מהם מלבניים ושווים בגודלם. הרביעי, מלבני אף הוא, תוחם את השלושה ואנכי להם. ההפרדה בין שלושת החדרים המקבילים התבססה בדרך כלל על עמודים בלבד והחדר הרביעי, האנכי, הופרד באמצעות קיר מלא.

בחלק מהבתים בבאר שבע החדרים האחוריים היוו גם חלק מחומת העיר הכפולה (חומת סוגרים).

חומת סוּגרים 

היא מערך הגנתי המורכב משתי חומות, חיצונית ופנימית. בתוך החלל הריק שבין החומות הוצבו קירות חוצצים, במטרה ליצור חדרים. לתוך החדרים הייתה גישה מדלתות תוך-עירוניות. החדרים הפנימיים שימשו כחדרי אחסון, או מגורי חיילים בעתות שלום. בעתות מלחמה מולאו בעפר וכך ספקו לעיר הגנה רבה יותר מכל חומה מוצקה.

בתל שבע ובאתרים נוספים ניתן לראות את הבתים (ארבעת המרחבים) צמודים לחומה, וקירו האחורי של הבית הוא למעשה חלק מהחומה עצמה. יושבי הבית היו כנראה האחראים להגנת קטע החומה השייך לביתם. בהקשר זה נזכיר את סיפורה של רחב שישבה כנראה בבית דומה וניצלה עובדה זו לעזור למרגלים: “וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת” (יהושוע, ב’, ט”ו).

מפעל המים

אחד המאפיינים המרשימים ביותר של הבנייה הישראלית הוא מפעל המים. ניתן לראות מפעלים אלה בחצור, מגידו, באר שבע ועוד – הם נראים כחור ענק בקצה התל.

אנשי הערים העתיקות חשו צורך להגן על אספקת המים שלהם למקרה שהעיר תכותר על ידי אויביה, יוטל עליה מצור והיא תצמא למים. הייתה זו אחת מהשיטות הנפוצות להכריע עיר: במקרה שכזה לא יכולים התושבים לצאת לשאוב מים מן המעיינות שבסביבה והם עלולים לגווע בצמא. על כן, כדי להבטיח אספקת מים לעירם חצבו אנשיה את מערכות המים האלו.

מפעל המים של באר שבע הפתיע את החופרים בשל רמת ההשתמרות המדהימה של הפיר הרחב והעמוק היורד אל מאגר המים, אך עיקר ההפתעה היה נעוץ באופיו של המפעל. זהו מפעל מיוחד במינו – מאגר תת קרקעי, חצוב ומטויח שנועד לאגירת מים שמקורם בימי שיטפונות בנחל חברון הסמוך. עם התקדמות החפירה נמצא פתחו החיצוני של המאגר והתעלה המובילה את מי השיטפונות אליו. אי אפשר שלא להתפעם מהידע הטכנולוגי, התחכום הרב והמאמץ הממלכתי האדיר שהושקע בחציבת מאגר המים העירוני, כנראה במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת ממלכת יהודה.