צ’רלס מנסון – טירוף לצד מוזיקה

מנסון נולד בשנת 1934, לאמא בת 16, לאחר שאביו הביולוגי נטש אותה. היא התחתנה מחדש עם גבר אחר לקראת הלידה. בגיל 3 הם כבר התגרשו, לאחר שהוא טען כי היא מזניחה בצורה פושעת את הילד, שכן אימו נהגה לצאת ולשתות לשוכרה פעמים רבות.

במהלך ילדותו עבר ממוסד לעבריינים צעירים אחד לאחר, שמחלקם ברח וישן ברחוב לתקופות בנעוריו. במהלך אותן שנים, היה מבצע עבירות מזדמנות, שהחמורה בהן היא שוד מזוין.

במוסדות שבהם היה הכו והרביצו לו גם הסגל וגם חבריו ללימודים, וכדי להגן על עצמו פיתח שיטה בה התנהג כמשוגע – התחיל לצרוח, לשרוט את עצמו ולהשתולל.

לאחר שריצה שתי תקופות מאסר בכלא, התחיל לאסוף סביבו קהילה כחלק מתקופת ילדי הפרחים, בו הפך מנסון למוביל שלה וקיבל מעמד של חצי אל. מנסון האמין כי תהיה מלחמת גזעים, בה ינצחו השחורים, אולם בשל האופי שלהם כעבדים, יתנו לו לשלוט בעולם. מנסון העריץ את הביטלס, ואת רעיונותיו שאב מאחד השירים שלהם באלבום הלבן, Helter Skelter. השיר מתאר מצב של אי סדר מוחלט, בהתאם לשמו.

את שתי השורות הראשונות אפשר לדמיין בתור מגלשה שבה כל הזמן מתחלפים הגבהים והמעמדות.

מומלץ להאזין לשיר, ולדמיין את הטירוף שאחז את חברי הקומונה תחת השפעת סמים קשים והזיות על שליטה עולמית, תוך כדי שהם הקשיבו לו.

חברי הקהילה של מנסון, יצרו גם שירים בעצמם. הם לא באמת הגיעו להצלחה מסויימת, ולא היו מיוחדים מוזיקלית בשום צורה – שירי היפים טיפוסיים. אפשר אבל לראות קצת מהדברים שהובילו אותו באים לידי ביטוי, כמו שירים על אגו או תחושת כישלון ואי שייכות.

בצורה די מקרית של טרמפ, פגשו כמה מחברי הקומונה את דניס וילסון, המתופף של הביץ’ בויז, שבאותה תקופה היו בשיא ההצלחה. דניס היה הכי פרוע מבין חברי הלהקה, ואהב סמים ונשים. בעקבות המפגש הוא פגש את מנסון, נשבה בקסמיו והיה בטוח שצפוי לו עתיד גדול. הם היו מבלים ביחד, ואפילו דאג להם לכסף, מקום מגורים וביצוע אחד מהשירים שלהם. יש האומרים שזה קרה בגלל שהוא נכנס עמוק מדי לתוך הקומונה, והתחיל פשוט לפחד ממנסון לאחר שקלט את אופיו האלים. חלק מחברי הקומונה חיו יחד איתו באותו הבית, והוא פחד שיפגעו בו.

כחלק מהפחד, הוא לקח קרדיט על אחד משיריו – Cease To Exist:

השיר הפך להיות אחד משירי הביץ’ בויז:

ניתן לשמוע שהשירים מאוד דומים.

מנסון זעם על הגניבה האומנותית, וכדי לפצות אותו, וילסון סידר למנסון פגישה עם אחד מהמפיקים המוזיקליים המוכרים של אותה התקופה, טרי מלצ’ר. הפגישה נעשתה בביתו של מלצ’ר, שגר בו אז יחד עם חברתו. בהתחלה, מלצ’ר דווקא התעניין במוזיקה של מנסון, ואף שקל להפיק סרט דוקומנטרי על הייחודיות של המשפחה, אולם סירב בסופו של דבר, לאחר שראה את מנסון מכה איש פעלולים, והבין שהאיש אלים. באותו זמן, מנסון תכנן להוציא לפועל את “Helter Skelter”, ולביים רציחות של לבנים על מנת לחולל את מלחמת הגזעים.

כמה חודשים לאחר מכן, נכנסו אנשיו של מנסון ורצחו את אחת מיושבות הבית, כאשר ניסו להגיע למלצ’ן. הנרצחת הייתה אשתו של רומן פולנסקי, שכן מלצ’ן זמן מה לפני הרצח עזב את הבית, ואנשיו של מנסון חשבו שהוא עדיין מתגורר שם.

באמצעות הדם נכתב HELTER SKELTER על המקרר, וגם רפרנסים נוספים לPiggies של הביטלס, שגם מדבר על סכסוכי מעמדות:

בסופו של דבר, כמובן, מנסון נעצר ונכלא. אבל הקשר שלו למוזיקה של שנות השישים, ולשתי הלהקות הגדולות של העשור – הביטלס והביץ’ בויז, עמוק. בביטלס הוא ראה כמורה רוחני, ומצא משמעויות בשירים נוספים שלהם, בייחוד מהאלבום הלבן (והאהוב עליי באופן אישי):

Blackbird singing in the dead of night, Take these broken wings and learn to fly… All your life – You were only waiting for this moment to arise – השורה הזו למשל נתפסה בתור חזון בו השחורים יעלו על הלבנים וינצחו במלחמת הגזעים.

אפילו שיר חמוד כמו Honey Pie, פירשו בתור חזרתו של ישו לכדור הארץ, ובשל כך בתפקידם של קהילת מנסון ביצירת כאוס.