חייו של דוד בן גוריון

דוד בן גוריון נולד ב-16 באוקטובר 1886 בשם דוד יוסף גרין לשיינדל ואביגדור גרין בפלונסק באימפריה הרוסית. במשפחה היו חמישה ילדים- שלושה בנים ושתי
בנות. דוד היה הבן הרביעי.

בגיל 3 דוד בן גוריון למד עברית מסבו. הוא דיבר וכתב עברית לפני עלייתו לישראל.

דוד בן גוריון גם התנגד להשתמש במילה ״אקדמיה״.

הוא גם סבר שבכתיב של מילים שמקורן יווני יש להעדיף את האות סמ״ך על-פני זי״ן, ולכן יש לכתוב ״מוסיאון״ ולא ״מוזיאון״, ״מוסיקה״ ולא ״מוזיקה״ וכדומה.

בגיל 11 התייתם מאימו, שנפטרה כתוצאה מסיבוכי לידה.

ב-1 בנובמבר 1901, כשהיה בן 15, שלח אביו בקשה לתיאודור הרצל, לסייע במתן השכלה לבנו.

ב-1904 עבר דוד בן גוריון לוורשה. תחילה התגורר אצל משפחת קרובים, ולאחר שהשיג עבודה חלקית כמורה פרטי, שכר חדר במושתף עם ידיד.

ביולי 1904 נפטר אביו של דוד בן גוריון והוא נשאר בוורשה לשנה וחצי.

במרץ 1905 חזר דוד בן גוריון לפלונסק. ובאמצע 1905, בעקבות המהפכה ברוסיה באותה שנה, הצטרף למפלגת ״פועלי ציון״ הפולנית, שחיברה ציונות וסוציאליזם מרקסיסטי על פי תורת דב בר בורוכוב, לאחר שהשתתף בוועידת היסוד שלה בביתו של יצחק טבנקין.

ב-1906, בגיל 20, עלה לארץ ישראל כחלק מגל העלייה השנייה, וב-6 בספטמבר 1906 הגיע ליפו.

בשנת 1917 במהלך שהותו בניו יורק, נישא בן גוריון לפולה מונבז, אחות במקצועה ופעילה במפלגה הציונית פועלי ציון. פולה לקחה חלק פעיל בפעילותו הציבורית של בן גוריון והתלוותה אליו בסיורים ובשליחויות.

לזוג בן גוריון נולדו שלושה ילדים: גאולה, עמוס ורננה. אחד מנכדיו הוא חוקר התקשורת יריב בן אליעזר.

יחסו של בן גוריון לדת המסורתית היה עוין ושלילי. הוא לא האמין באלוהים.

מאז שעלה לישראל ועד לקום המדינה ביקר בן גוריון רק פעמיים בבית כנסת, בפעם הראשונה היתה בעלייה לתורה של נכדו והפעם השנייה הייתה בערב הקמת המדינה.

באוגוסט 1935 נבחר דוד בן גוריון מפא״י ליושב ראש הנהלת הסוכנת היהודית, שהייתה הגוף המרכזי בניהול היישוב היהודי בארץ ישראל, וליושב ראש ההנהלה הציונית, שהיא הוועד הפועל המצומצם של ההסתדרות הציונית העולמית.

ב-4 ביולי 1947 הופיע דוד בן גוריון בפני ועדת אונסקו״פ ששוגרה לארץ ישראל על ידי האו״ם, וטען בפני חבריה שכדי להבטיח שלא תתרחש שואה נוספת, ״ישנה אך ערובת ביטחון אחת: מולדת ומדינה״.

בסוף אוגוסט פרסמה הוועדה את מסקנותיה: רוב חבריה תמכו בחלוקת ארץ ישראל ובהקמת מדינה יהודית.

ב-19 במרץ 1948, הציע ראש משלחת ארצות הברית באו״ם הקמת ״משטר נאמנות זמני״ בחסות האו״ם ודרש להפסיק את פעולת הוועדה שמינה האו״ם לענייני ארץ ישראל. משמעות ההצעה הייתה ביטול החלטת החלוקה וביטול הקמתה של מדינה יהודית.

בן גוריון פרסם הודעה חריפה לעיתונות, בה כינה את שינוי עמדת ארצות הברית ״כניעה בפני הטרור של הכנופיות הערביות״ והצהיר: “לא נקבל על עצמנו עוד שום שלטון זר״.

ב-14 במאי 1948 הוקמה מדינת ישראל ודוד בן גוריון קרא את ״מגילת העצמאות״, שאותה עיצב בנוסח הסופי.

בן גוריון התמנה לראש הממשלה ולשר הביטחון של הממשלה הזמנית במדינה החדשה.

לאחר הבחירות לכנסת הראשונה ב-25 בינואר 1949, המשיך דוד בן גוריון לכהן בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון.

בשנת 1953 החליט לסיים את כהונתו בממשלה.

בן גוריון החזיק בהשקפה כי עתיד היישוב היהודי בארץ הוא בנגב על מרחביו.

באביב 1953, הבחין בדרכו חזרה מאילת בקבוצת צעירים ליד מספר צריפים, שסיפרו לו כי החליטו להקים מקום קיבוץ חדש, שדה בוקר.

כעבור כמה זמן, החליט לעזוב את הממשלה ולהצטרף לקיבוץ שדה בוקר.

ב-21 בפברואר 1955 הושבע דוד בן גוריון בכנסת לתפקיד שר הביטחון בממשלתו של משה שרת.

ב-2 לנובמבר 1955 דוד בן גוריון שוב נבחר לראש ממשלה וכהונתו נמשכה עד 1963 כשהודיע על התפטרותו.

ב-15 במאי 1967 חצו יחידות של הצבא המצרי את תעלת סואץ ונכנסו לתוך שטח סיני ובאותה שנה פרצה מלחמת ששת הימים. בן גוריון ניסה לעצור את המלחמה בטענה שהמלחמה וגיוס המילואים יסכן את ישראל.

את שארית חייו הקדיש בן גוריון לכתיבה בעיקר של זיכרונותיו, אותם החל לכתוב אחרי פרישתו מראשות הממשלה ב-1963.

בנובמבר 1970 נענה להצעתה של ראש הממשלה גולדה מאיר וייצג את ממשלת ישראל יחד עם הנשיא זלמן שזר בטקס ההשכבה הציבורי שנערך בפריז לשארל דה גול.

בפברואר 1971 ערך את נסיעתו האחרונה מחוץ לישראל ונאם בקונגרס היהודי העולמי בבריסל למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

ביום הולדתו ה-85 ראש הממשלה גולדה מאיר ביקרה אותו בשדה בוקר.

בתחילת שנת 1973 נאלץ בן גוריון לעבור לגור בתל אביב כדי להיות קרוב לרופאו ולבית חולים תל השומר זה היה בזמן מלחמת יום הכיפורים והוא היה בודד בביתו.

כעבור מספר שבועות הוא לקה בשטף דם במוח וגרם לו לשיתוק חלקי ולא יכל לדבר.

במשך כשבועיים נאבק על חייו בבית החולים. דוד בן גוריון נפטר ב-1 בדצמבר 1973 בגיל 87. ארונו הוצב ברחבת הכנסת שם עברו על פניו כ-250 אלף איש. בן גוריון ביקש כי לא יינשאו הספדים על קברו ולא יירו מטחי כבוד בטקס ההלוויה. קבריהם של דוד ופולה בן גוריון נמצאים היום בגן הלאומי ״קבר בן גוריון״ סמוך למדרשת בן גוריון.

הסוף