עבודת שורשים
ספיר אבני
כתה ז’1
ביה”ס: “אליאנס”

29.5.2021

חלק ראשון- על עצמי 

שם פרטי: ספיר אבני

מקור השם שלי הוא: אבן חן שנקראת ספיר והיא בעיקר בצבע כחול. באנגלית היא נקראת Sapphire וכך גם יקראו לי אם אלך לבקר את קרוביי במיאמי.

השם קסם לאימי כי זה הזכיר לה אבן חן מאוד יפה וגם השם של אימי “פנינה” קשור לאבני חן.

שם משפחתי הוא אבני. במקור שם המשפחה היה אברהם, אבל סבא שלי אבא של אבי, בגיל 16 החליט לשנות את השם לאבני, מכיוון שגם שמו הפרטי היה אברהם.

תאריך הלידה הלועזי שלי הוא 28.11.2008

 תאריך הלידה העברי שלי הוא א’ בכסלו תשס”ט יום שישי.

נולדתי בבית חולים כרמל.

 ביום לידתי, סבתא טלי מספרת שאבי יצא איתי מחדר הלידה, כאשר אני שוכבת בתוך מיטת גלגלים שקופה. אני בכיתי (הייתי רק בת רבע שעה) סבתי התכופפה אליי ליטפה אותי ודיברה אליי. ואז אני הפסקתי לבכות והפנתי את מבטי לכיוון קולה. וכל הקרובים התפלאו איך תינוקת כה רכה וקטנה מקשיבה וכל כך אינטליגנטית.

נולדתי במשקל 3.670 ק”ג.

עד גיל שלוש התחנכתי בגן “הפרחים של אילנית”. החל מגיל שלוש עברתי לגן בשם “גן סוזי”. לאחר מכן עברתי לגן חובה, “גן צבעוני”.  התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי “איינשטיין” למדתי שם עד כיתה ו’. עכשיו אני בבית ספר אליאנס בכיתת יזמות עסקית. אני אוהבת מאוד את הכיתה הזו כי היא נותנת לנו את הכלים ליזום, ליצור, היא מחדירה בנו מוטיבציה והשראה לחיים בהמשך, ואני אוהבת שאנחנו לומדים כלכלה ומושגים חשובים שיעזרו לנו בהמשך הדרך.

 אני מאוד אוהבת לרקוד, זה התחביב האהוב עליי, אני הולכת לסטודיו לריקוד כל שני ורביעי, פעמיים בשבוע. אני גם יודעת לעשות צמות מאוד מיוחדות. אני אוהבת לאפר את אמא שלי. וחשוב לי מאוד שהחדר שלי יהיה מסודר. אני גם מאוד אוהבת ללמוד, ואני לומדת הרבה בזמני הפנוי. אני אוהבת לראות סרטי פעולה, ואני מאוד אוהבת לשמוע מוזיקה שעושה לי מצב רוח טוב. אבל אני לא אוהבת לשמוע שירים באנגלית שאני לא יודעת את הפירוש שלהם. לכן לפעמים בזמני הפנוי אני מנסה למצוא תרגום לשיר ולראות אם אני מתחברת אליו. המאכל האהוב עליי ביותר הוא סלט שאמא מכינה, וחלה עם קוטג’, בצד.

אני גרה ברחוב הסחלב 49 בחיפה, רמת אלמוגי. כשהייתי קטנה ואחותי הכי קטנה עוד לא נולדה, גרנו ברמת אלון. אני אוהבת שהשכונה שלי שקטה, אבל מצד שני היא קרובה לכל מקום. בבית שלנו יש 5 נפשות: אני, אחותי האמצעית מאיה, אחותי הקטנה הילי, אמא שלי פנינה ואבא שלי אלון. בנוסף לכולנו יש לי גם כלבה בת שנתיים. הסוג שלה הוא חצי שיצו וחצי יורקשיר אימצנו אותה מבאר שבע ואבא שלי נסע עד לשם כדי להביא אותה. כשהיא הגיעה ישר ידעתי איך לקרוא לה “פיצי” ואחרי שבוע בערך כשהיא עדיין לא התרגלה לשם שלה, שיניתי את שמה ל”פוצי”.

 אם הייתם שואלים את ההורים שלי הם היו אומרים שאני סוג של ילדת פלא, שאין הרבה כמוני בעולם מפני שאני מיוחדת, בוגרת מאוד בנפשי, עוזרת לזולת, וכמובן תומכת באחיותיי כל הזמן. הם כל הזמן מזכירים לי כמה אני נפלאה וחכמה. הם גאים בי מאוד מאוד.

אם הייתם שואלים את האחיות שלי הן היו אומרות שאני טובת לב, אוהבת אותנו ודואגת לנו מאוד תמיד בכל מצב. לפעמים קצת מעצבנת אותנו כי יש לה דרישות שהיא מצפה מאיתנו לבצע. אבל אנחנו אוהבות אותה מאוד מאוד. כיף לנו לרקוד איתה ולעשות איתה תרגילים בספורט. היא גם מפנקת אותנו במתנות ועושה לנו צמות ומסרקת אותנו כמעט כל יום. אחות שלנו טובה ותמיד נשמור על קשר טוב.

אני חושבת שאני יצירתית, חכמה, משקיעה את כולי בדברים שחשובים לי, חדורת מטרה. מיוחדת, יזמית ומסודרת. יודעת לבטא את עצמי בכתב ובעל פה מאוד יפה. כמו כן, יודעת לתת ביקורת כשצריך, מוצאת פתרון לכל בעיה, ויודעת לקחת פיקוד. תמיד חושבת על הטווח הארוך, חזקה נפשית, לוקחת דברים מאוד בפרופורציה. אומרים שיש לי חוש אופנה עם מודעות עצמית גבוהה. יודעת להעריך דברים בחיים שנראים לכולם כמובן מאליו. סקרנית שאוהבת לשאול בעלת ביטחון עצמי. קיימים בי ערכים טובים, חולמת בגדול, נותנת כבוד בסיסי לבני אדם, משתדלת לדבר בשפה מכבדת.

חלק שני- אני ומשפחתי

מאיה-

מאיה היא אחותי האמצעית,

תאריך הלידה הלועזי שלה הוא: 12.5.2011

והתאריך העיברי שלה הוא: ח’ באייר תשע”א

מאיה נולדה בישראל, היא לומדת בבית ספר איינשטיין בכיתה ד’

האירוע המיוחד שאני זוכרת עם אחותי הוא כשביום ההולדת שלה הלכנו לקניון עם אמא, ואני קניתי לה צעצוע שהיא מאוד רצתה ושילמתי עליו מכספי האישי.

היא מאוד שמחה ואני שמחתי בשבילה.

הילי-

הילי היא אחותי הקטנה,

תאריך הלידה הלועזי שלה הוא: 17.3.2014

ותאריך הלידה העיברי שלה הוא ט”ו באדר ב תשע”ד

הילי נולדה בארץ ישראל, והיא לומדת בבית ספר איינשטיין בכיתה א’

האירוע המיוחד שאני זוכרת עם הילי הוא שהיה ערב אחד, שאמא ואבא יצאו עם חברים ואני והיא נשארנו בבית לבד, שמנו ביחד מסכות פנים ומרחנו לק, וכל מיני סוגים של קרמים, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמה מסכת פנים והיא מאוד התרגשה ונהניתי מאוד.

אמא ואבא-

לאמא שלי קוראים פנינה אבני, (השם משפחה במקור הוא עמוס)

לאבא שלי קוראים אלון אבני.

תאריך היום הולדת הלועזי של אמא הוא: 6.9.1977

והתאריך לידה העברי שלה הוא: כ”ג באלול, תשל”ז

תאריך היום הולדת הלועזי של אבא שלי הוא: 16.12.1976

והתאריך לידה העברי שלו הוא: כ”ד בכסלו שנת תשל”ז

אמא שלי עובדת בחברת שילוח בינלאומי ושירותים לוגיסטיים. אבא שלי עובד בחברת התרופות “Teva”.

אבא ואמא שלי הכירו כך: אמא ואבא הכירו באתר היכרויות “J DATE”

ותאריך הנישואין שלהם הוא:18.9.2005

האירוע המיוחד שאני זוכרת עם אמא ואבא הוא בבת מצווה שלי כשהם ערכו לי מסיבת הפתעה עם כל החברות שלי, אבא שלי הכין לי מצגת עם המון תמונות מהילדות שלי, והיו לי שתי שמלות מהממות לבת מצווה שאני ואמא בחרנו,

וכולם רקדו ושמחו ואני מאוד מאוד נהניתי והתרגשתי וכך גם הם.

יום אחר כך הייתה לי מסיבה גם עם המשפחה שגם בה נהניתי מאוד וכולם רקדו ונהנו.

הבת מצווה הייתה בתקופת הקורונה לכן ההורים שלי ערכו לי את שתי המסיבות בבית.

אבל ביום הבת מצווה הבית היה לא פחות מאולם אירועים כמו שתמיד רציתי.

סבא וסבתא מצד אבא-

לסבתא שלי מצד אבא קוראים טלילה, בקיצור טלי.

ולסבא שלי מצד אבא קוראים אברהם, בקיצור אבי.

תאריך הלידה הלועזי של סבתא טלי הוא: 15.11.1950 והתאריך העברי שלה הוא: ו’ בכסלו תשי”א.

תאריך הלידה הלועזי של סבא אבי הוא:30.1.1950  ותאריך הלידה העברי שלו הוא: י”ב בשבט תש”י.

לפני שסבתא טלי פרשה לפנסיה היא הייתה עובדת באולפן – בלימוד עולים חדשים את השפה העברית. לפני שסבא אבי פרש לפנסיה הוא עבד בחברה “צים”.

סבא אבי וסבתא טלי הכירו כך: סבא היה החבר הכי טוב של בן דוד של סבתא. ושנת הנישואים שלהם היא: 1976.

האירוע המיוחד שאני זוכרת עם סבא וסבתא מצד אבא הוא כשהם לקחו אותי ביחד עם בן ובת הדודה שלי מהולנד,( דניאל ולוריין) והלכנו לאיי ג’אמפ ביחד.

היה מאוד מאוד כיף וזה היה אירוע שקירב אותנו מאוד.

סבא וסבתא מצד אמא-

לסבא שלי מצד אמא קוראים יעקב ולסבתא שלי מצד אמא קוראים לילי.

תאריך הלידה הלועזי של סבא יעקב הוא: 10.5.1938,ותאריך הלידה העברי שלו הוא: ט’ באייר תרצ”ח

תאריך הלידה הלועזי של סבתא לילי הוא: 15.3.1943

ותאריך הלידה העברי שלה הוא: ח’ באדר ב’ תש”ג. סבתא לילי נולדה: בסוריה, ועלתה לארץ בשנת: 1950

לפני שסבתא לילי פרשה לפנסיה היא עבדה כמתאמת בקופרטיב “שלב”.

לפני שסבא יעקב פרש לפנסיה הוא עבד כאיש אחזקה במפעל “חיפה כימיקלים”.

סבא יעקב וסבתא לילי הכירו כך: אחותו של סבא הייתה עם סבתא בכיתה ח’- הן היו חברות והיא הכירה לה את סבא. הם נישאו ב: 1963.

האירוע המיוחד שאני זוכרת עם סבא וסבתא מצד אמא הוא: כשביום ההולדת שלי הם הלכו איתי לקניון וקנו איתי מתנה שמאוד אהבתי, והמתנה הזאת הייתה מתנה שרציתי הרבה זמן, שמחתי מאוד כשהם קנו לי אותה.

מצד המשפחה של אמא, הפעילות האהובה ביותר היא ארוחות שבת בצהריים, כשסבא יעקב מברך על החלה, וסבתא מכינה אוכל ממש טעים, שכולם מאוד מאוד אוהבים.

מצד המשפחה של אבא, הפעילות האהובה עלינו ביותר היא ארוחות שישי בערב,

מפני שזה זמן שבו כולם מסיימים את השבוע, ואפשר להירגע, וכולם אוכלים ארוחת ערב בנחת. סבתא כל פעם קונה קינוח אחר, ותמיד היא בוחרת את הטעימים ביותר. לפעמים אנחנו משמיעים מוזיקה והילדים רוקדים ריקודים שהם המציאו.

סבתא טלי וסבא אבי

סבתא לילי וסבא יעקב

חלק שלישי- הקשר הרב דורי

סבתא לילי – עלתה לארץ מסוריה

שנת עלייה: 1950

העלייה של משפחתה של סבתי מצד אמא חלה בהדרגתיות.

הסיבה שהם עלו לארץ נובעת מעצם היותם יהודים ציונים.

ראשית עלו לארץ דודיה, וכל הזמן הם ביקשו שהם יגיעו לארץ ויהיו יחד.

בשלב הראשון עלו לארץ סבתא של סבתי שמה אמליה ביחד עם שני אחים של סבתי.

מאוחר יותר, עזבו יתר האחים, עם הוריהם.

ואז סבתי יחד עם הוריה שהו במלון בבירות בסוריה חודש ימים.

ומשם הגיעו לארץ לאזור שנקרא “שער עליה”. שם הם התגוררו באוהלים מה שהיה קשה מאוד לסבתי, בתור ילדה קטנה. משם הם עברו לוואדי והחלו להתפרנס

ולחיות יחד כמשפחה.

סבתא ציפורה – אמו של סבא אבי: סיפור עלייה לארץ מרומניה

הגיעה מרומניה, אבא שלה נהרג במלחמת העולם השנייה ברכבת המוות ואח שלה בשם BENO ניצל. כשהחליטה לעלות לארץ ביחד עם ארוסה הם נרשמו לתנועת נוער. היו מסבירים שם על ישראל והם היו שרים ורוקדים. יום אחד הם נסעו להכשרה במקום ששמו רצ’ילה. תורם הגיע לעלות לארץ, זה לא היה קל אבל הם יכלו לעבור את המכשולים. כשהאנייה שלהם התקרבה לארץ, היא נתפסה על ידי האנגלים. הם עברו למחנה קיץ בקפריסין ושם הם חיו במעין קיבוץ וגם נישאו שם.

1948- כשקמה מדינת ישראל הם רקדו הורה בקפריסין הורה כל הלילה ומאז לא קראו לארץ פלשתינה. אלא ארץ ישראל. כשהם הגיעו ארצה, הם נשלחו לבאר יעקב ושם עבדו בפרדס כבר ביום השלישי.

סיפור העלייה של סבתא צילה – אמא של סבתא טלי: סיפור עלייה לארץ מפולין

מיד לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, סבא אריה וסבתא צילה נפגשו בפולין והחליטו להתחתן. מכיוון שלא היה אפשר לצאת באופן חוקי מפולין הקומוניסטית, התחזו לפליטים יווניים וכך הצליחו לברוח מפולין. לאחר מכן, סבא אריה ניהל קבוצה של יהודים, כלומר לימד אותם עברית ושירים עבריים, ולאחר שלוש שנים, ב-1949 עלו לארץ ישראל ובנו את ביתם בחיפה.

במשפחה שלנו יש חפץ שעובר מדור לדור וזה חנוכיית השמן שהייתה פעם של סבא רבא של אבי, יוסף. החנוכייה כבר עברה ארבעה דורות והיא עדיין פעילה כל שנה בחנוכה.

בתמונה:

סבתא רבא צילה (מימין)

סבתא רבה פאני (משמאל)

ראיון עם סבתא טלי (שאלות ששאלתי אותה)

מה עשית בזמנך הפנוי כשהיית ילדה?

“כשהייתי ילדה, זה היה בשנות החמישים והשישים, לא הייתה טלוויזיה, לא הייתה מכונית לכל אחד, ואני הייתי יורדת למטה משחקת עם החברים שלי, במחבואים, בקלאס ובתופסת. מאוד אהבנו לשחק בחמור, שקופצים אחד על השני כל אחד בתורו. והיינו יושבים ומדברים הרבה בחצר.”

איך הייתה הילדות שלך?

“הילדות שלי הייתה מאוד מאושרת, אני אהבתי מאוד את המשפחה שלי, סבתא שלי וסבא שלי גרו לא רחוק ממני, ובשבתות היינו הולכים אליהם ברגל, חצי שעה. היינו אוכלים ארוחה משפחתית עם סבא וסבתא. אהבתי מאוד להיפגש עם בני הדודים שלי, והיו לי חברות טובות בבית ספר.  בזמני לא היו חוגים כל כך, אבל אני אהבתי להשתתף בהצגות בית הספר, אהבתי לשמוע רדיו, רדיו זה היה הבידור היחידי שלנו. לקולנוע גם הייתי הולכת לפעמים עם הוריי.”

מי היו החברות הכי טובות שלך?

“החברות הכי טובות שלי היו אורה, יהודית, וטובה זה מה שאני זוכרת מהילדות הרחוקה.”

מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

“כשהייתי קטנה, לא חשבתי על זה, אבל כשגדלתי קצת והייתי בגיל ההתבגרות, החל מגיל 12 מאוד מאוד רציתי להיות שחקנית, וגם הלכתי לחוגי תיאטרון, עברתי דירה- עברנו ליד מקום שהיו בו הרבה חוגים, ואז הלכתי לחוג לתיאטרון. שמעתי הרבה הרצאות על תיאטרון, וראיתי סרטים. חלמתי להיות זמרת ושחקנית, אבל ההורים שלי לא הסכימו ולא נתנו לי להתפתח בתחום הזה. ההורים שלי רצו שאני אהיה מורה, וככה  החלום להיות שחקנית לא התגשם.”

איך הייתם חוגגים ימי הולדת?

“ימי הולדת היו בבית של הילד או הילדה. היו פשוט עורכים שולחן ומזמינים את החברים, ושרים שירי יום הולדת. זה לא היה משהו מיוחד כמו שעורכים היום.

 פעם ימי הולדת, היה דבר מאוד שיגרתי, ורגיל כזה.

היום כבר משקיעים בזה יותר.”

איך הכרת את סבא?

“את סבא, אני הכרתי כשהייתי בת 14, הוא היה החבר הכי טוב של בן דוד שלי.

וכשראיתי אותו היה לי “קראש” כמו שאומרים היום, התאהבתי בו. בגלל זה הייתי באה הרבה לבן דוד שלי כדי לראות אותו, ואחר כך נפגשנו עוד פעם. כשהייתי בצבא ראיתי אותו שוב, ואחרי הצבא, התחלנו להיות חברים, והתחתנו.”

מה היית רוצה להגיד לילדים בדור שלי?

“מה שהייתי רוצה להגיד לילדים בדור שלך, שיש להם הרבה יותר אפשרויות ויכולות מאשר היו בדור שלי. לילדים בדור הזה יש מחשבים, הם יודעים הרבה יותר דברים, מתקדמים יותר בבית הספר. בדור שלי לא היו לנו מחשבים, לא היו טלוויזיות, והיינו לומדים בבית ספר בשיטות אחרות. היה די משעמם, ואני חושבת שהילדים של היום, לומדים בצורה יותר מעניינת. אבל, מה שכן- הייתי רוצה שהילדים בדור הזה לא יתבגרו כל כך מהר, ושהם יישארו ילדים, כי אני רואה למשל ילדות בנות 15,16 שהן כבר נשים קטנות, ועדיף להישאר ילדים עד גיל 18 עד כמה שאפשר לא להתבגר כל כך מהר.”

סיכום

תהליך כתיבת עבודתי בנושא שורשים היה מעניין ומרתק. כיף לדעת יותר ויותר פרטים על משפחתי הקרובה והרחוקה. זיכרונות אלו ילוו אותי לכל החיים. כולם שיתפו פעולה וסיפרו לי את חוויותיהם המשפחתיות. ומה שעזר לי לכתוב על סיפור חייה ועלייתה של סבתא רבא שלי הוא ספר שהיא כתבה לפני שנפטרה.

כמו כן, סיפור העלייה של סבתא צילה נלקח מתוך סרטון וידיאו שבו היא סיפרה על כל קורות חייה.

היה כיף לדעת שיש מאגר גדול של תמונות שעזרו לי להתחבר לסיפורים ולדמיין אותם. הדבר המחיש לי שיש הבדל גדול מאיך שחיו פעם קרוביי, לעומת חיינו כיום. עניין זה גורם לי להעריך עוד יותר את החיים בזמננו.

נהניתי לדפדף בתמונות ילדותי הצעירה, מה שהעלה לי חיוך על פניי לראות את התמונה הראשונה שלי כשנולדתי ולראות את הוריי צעירים.

עבודה זאת, חיברה אותי לשורשים של משפחתי וקירבה אותי לחיים שלהם.

מקווה מאוד שהקורא יתחבר לנושאי כתיבתי ושעבודתי תעלה חיוך על פניו.

בתודה ובברכה,

ספיר אבני

כתה ז’1 “אליאנס”