עבודת שורשים נועם צרפתי

עבודת שורשים חלק ראשון

שם משפחתי הוא צרפתי מקור השם יהדות סלוניקי .הם אנשים שבאו מצרפת לספרד. צאצאי הרש”ד נצר לבית דוד. עם גרוש ספרד ב1492 פוזרו לכל אגם הים התיכון: מרוקו, טורקיה, יוון, ישראל ועוד .חלקם הגיעו לישראל .סבא של סבא הגיע לפה עם אשתו .

תאריך לידה : נולדתי בתאריך 24.7.2008

תאריך לידה עברי : כ״א בתמוז ה׳תשס״ח

נולדתי ביום חמישי בשבוע באותו היום שחקה מכבי חיפה נגד וראד בלגרד ותוצאת הסיום הייתה 1:1

באותו היום גם נעצרו בסין מחבלים שאיימו לפגוע באולימפיאדה.

נולדתי בבית חולים בני ציון שבחיפה ומשקלי היה 2.420 ק”ג.

לידתי הייתה לידה קלה ומהירה .

הזיכרון הראשון שלי מהילדות :סביב גיל שלוש הלכתי עם משפחתי לברכה  ואחרי שיצאנו מהמים אכלתי ביגלה ובאותו הרגע דבורה עקצה אותי בשורש כף יד ימין ועד היום יש לי  צלקת פיזית  במקום העקיצה.

אבני דרך  :  עד גיל שנה וחצי הייתי בבית עם מטפלת נהדרת (ככה ההורים שלי אומרים) ובגיל שנה וחצי עברתי לגן רחל ליד הבית עד גיל חמש. בגן חובה עברתי לגן עירייה ברמות ספיר לגן קראו גן ספיר.

למדתי בבית הספר היסודי הבונים שנמצא במרחק 3 דקות הליכה מהבית ולא עברתי בתי ספר נוספים בכל שנות הלימודים ביסודי.

מבית הספר זכור לי טיול מיוחד בכיתה ג שהלכנו בתוך תעלות המים של ישראל והמים הגיעו לכולם עד לצלעות והיה כיף ומאוד נהניתי .

היום אני לומדת בכיתת כתום באליאנס .בחרתי ללמוד בכיתה זו כי אח של למד בכיתה הזו והוא מאוד נהנה וגם אני רציתי לחוות את החוויות הטובות שהוא עבר .

יש מספר דברים שאני  הכי אוהבת בכיתה שלי: דבר ראשון את החברים החדשים שהכרתי דבר שני הידיעה שבעתיד אנחנו נוכל ללמוד את רוב המקצועות רק מהמחשב. בנוסף אני מאוד אוהבת שהמחנך של הכיתה שלי הוא בן אדם. הוא יודע להקשיב ואכפת לו מהכיתה שלו .

חוגים ותחביבים:  אני משתתפת בחוג שהוא גם התחביב העיקרי שלי – רכיבה על סוסים. מזה 3 שנים אני רוכבת ברציפות פעמיים בשבוע על סוסים ומחכה מאוד לשיעורי הרכיבה שלי בכל תנאי מזג אוויר ובכל יום בשנה.

תחביב : התחביב העיקרי שלי הוא השתתפות בפעולות בצופים . אני הולכת לצופים פעמיים בשבוע , שעתיים בכל םעולה

הייתי רוצה להיות מדריכה בצופים –  בנוסף אני שוקלת את האפשרות להשתתף בתחרויות ארציות של רכיבה על סוסים .

אני אוהבת לראות סרטי פעולה(אקשן)  ובסרטי מתח .אני אוהבת לראות סדרות קומדיה מתח ופעולה.

אני מאוד אוהבת מוזיקה בעיקר פופ אבל אני יכולה להנות גם ממוזיקה מזרחית ושירים עברים.

המאכל האהוב עלי ביות הוא מלוחה- מאכל מצרי שסבתא שלי מצד אמא שלי מכינה ,בדרך כלל אוכלים אותו בקיץ כי זה ירק עונתי שמבשיל בקיץ , זה מלא עבודה להכין את המלוחה אבלך סבתא שלי יודעת שאני מתה על המאכל הזה והיא מפנקת אותי בכל הזדמנות שיש לה.

מקום וסביבת מגורים :   אני גרה ברחוב חנקין ברמות רמז מהיום שנולדתי . אני מאוד אוהבת את הבית והשכונה שלי כי אני גרה ליד יער מהמם עם חיות (חזירי בר , תנים ודורבנים) ובבית שלי יש גינה ששתלנו עצי רימונים תפוחים לימונים וגויאבה תותית . הסיפור המיוחד של השכונה שלי קשור כמובן לבעלי חיים , כמעט בכל לילה שומעים את התנים מחלון הסלון שלנו ובכל ערב שאנחנו יוצאים עם הכלבה שלי לסיבוב אנחנו נתקלים בחזירי בר בדרך כלל אמא חזירה עם גורים וזה תמיד מלחיץ את אמא שלי ומצחיק אותי .

בבית יש 4 נפשות. אבא שלי אמא שלי אח שלי ואני. יש לי כלבה בשם נינה. נינה בערך בת 13. היא אומצה מעין איילה. בחרנו דווקא בכלבה כי אנחנו בכללי מאוד אוהבים חיות אבל בעיקר כלבים.

אם הייתי שואלת את אח שלי עליי הוא היה אומר שאני לפעמיים מעצבנת אבל אנחנו מסתדרים טוב בדרך כלל.

אם הייתי שואלת את ההורים שלי הם היו אומרים שאני נעימה ומביאה נחת כמו שהם תמיד אומרים שהם קראו לי נועם כי אני מביאה נעימות ונחת.

חלק שני :

אמא שלי – נולדה בחיפה ב24.2.74. בת אמצעית ואחות למרב ואייל . עד גיל 6 אמא שלי גדלה בקרית אליעזר והיא חייה בן שכנים נפלאים עם הווי של שכונה חגים משותפים ארוחות צהרים אצל השכנים ועזרה הדדית. בגיל 6  היא עברה לגור ברמות ספיר  שהייתה שכונה בהתהוות שונה מהשכונה שהכירה עד אז . אמא שלי מספרת שהייתה ילדה שובבה ומרבה לבלות בחוץ עם חברים אבל בגלל שהיא גדלה בבית מסורתי ,בכל שישי נהגו בני המשפחה להתקבץ לארוחת ערב עם קידוש דבר שליכד וחיבר את המשפחה .בצבא היא שירתה בבסיס דרומי רחוק-קציעות בתפקיד רס”רית של מל”שבים שסירבו להתגייס . אמי מספרת שהשירות הצבאי שלה היה משמעותי מאוד ובו היא למדה על עצמה ועל היכולת שלה לעמוד מול אתגרים ולהצליח.

היום אמי עובדת במכינת הטכניון ומאוד נהנית מעבודתה.

בכל ילדותי עד גיל 11 אמא שלי הייתה מעירה אותי ואת אחי ביום שבת בחודשי הקיץ בשעה מוקדמת מאוד בבוקר מעמיסה אותנו חצי ישנים לאוטו והיינו נוסעים שלושתנו לחוף הים .שם הינו אוכלים ארוחת בוקר ונהנים מהים ומהמשחיקים בחול עד שעות הצנהרים . בצהרים היינו חוזרים הביתה מותשים לא לפני שהיה טקס אכילת הארטיק המסורתי לפני הכניסה לאוטו חזרה  הביתה

חוויה מהשנים האחרונות : בשלוש השנים האחרונות אני רוכבת על סוסים החווה היא לא בחיפה ולכן הנסיעה הארוכה לחוות הסוסים היא מיוחדת מאוד , בכל פעם שאנחנו נוסעות לסוסים אנחנו שמות מוזיקה כיפית ברדיו ואוכלות חטיף טעים או פרי ומדברות וצוחקות .

אבא שלי -נולד בחיפה בתאריך 26.10.69.בן בכור ואח של חניתה ואריאלה. הוא גדל וחונך ברחוב התמר (אמו גרה שם עד היום) בילדותו אהב אבי לאסוף בולים לקרא ספרים ולשחק עם החברים מחבואים . הוא מספר שבגיל 13 הוא הקים מחנה עם ילדי השכונה , הוא היה המפקד ודרש מכל ילדי השכונה להביא לו ממתקים עד שאמא שלו גילתה את זה ודרשה ממנו להחזיר את השלל.

אבי שירת בחיל התותחנים והוא מספר שהוא מאוד נהנה מהשירות הצבאי שלו למרות שהיה לו שירות מאוד מלחיץ כי הוא השתתף באינתיפאדה הראשונה בשנים 1988 עד 1991 כחיל סדיר והוצב במקומות רבים בשטחים. בשנת 1988 עד 1989 היה גם בלבנון והיה אחראי על גבולה הצםוני של מדינת ישראל .

אבי הוא שוטר משנת 1997 . קרוב לשני עשורים אבי שרת כחוקר זיהוי פלילי והוא טיפל בכל הפיגועים הנוראים וגם באסון הכרמל . עבודה זו כאיש מז”פ השפיעה מאוד על חיוו.

החוויה המשותפת שלי ושל אבא שלי : בילדותי מאוד אהבתי ללכת עם אבא שלי לעבודה , היה לו משרד מאוד גדול ומיוחד שם למדתי לקחת טביעות אצבע (לעצמי) ולשחק עם הלופה הגדולה שלו.

אירוע מיוחד : אבי מאוד אוהב בעלי חיים ולפני כשלוש שנים מצאנו גור חתולים שננטש על ידי אמו. אבא שלי הסביר לי שאם לא נטפל בו הוא ימות וכך אני ואבי האכלנו אותו כל שעתיים מבקבוק(גם באמצע הלילה) ודאגנו לו לבית חם לאחר שגדל והתחזק .

נישואי הורי : הורי הכירו בפאב בחיפה ויצאו כ4 שנים. במהלך החברות שלהם הם עברו לגור ביחד ואימצו כלבה מיוחדת בשם קיסי שהכניסה המון שמחה ואור לביתם .  הם התחתנו  בחתונה צנועה אך שמחה עם מעט משתתפים אבל כל משתתף שהזמינו היה חבר אמת שבא לשמוח בשמחתם.

סבא וסבתא שלי מצד אימי הכירו שאימי הייתה בת 14 ואבי היה בין 18. ההכרות של השנים הראשונות שלהם הייתה כי סבא שלי היה החבר הכי טוב של אח של סבתא שלי ולכן סבי נהג להגיע כמה פעמים בשבוע ולבלות עם חברו הטוב בביתו ,אז הוא לא חשב שהוא יתחתן עם אחותו של חברו הטוב ביותר . רק כשסבי התגייס לצבא, החל קשר משמעותי בין סבי וסבתי .

משפחתי מאוד מיוחדת היא משפחה חמה שאוהבת  חיות וטבע , אוהבים לטייל למרות שאנחנו לא עושים את זה מספיק ואוהבים מאוד לשמוע מוזיקה ולשיר(בבית) .

בכל שנה בחופש הגדול אנחנו נוסעים כל המשפחה המורחבת לנופש של כמה ימים . הנופש הזה זכור לי כימים היותר שמחים שאז אני נפגשת עם כל הבני דודים והדודים , סבא וסבתא וההורים שלי ופשוט נהנים ביחד. בכל שנה חוגגים לי יום הולדת בנופש המשפחתי .

חלק שלישי

בחרתי להתמקד בסיפורו של סבא רמי(אבא של אמא שלי) שעלה לארץ וחיי חיי דלות אבל שרד והצליח בזכותו אהבתו לכדורגל – שיחק כדורגל במעברה וגם במכבי חיפה.

סבא  שלי היה בן שלוש וחצי כשהמשפחה עלתה מהעיר סופיה. סופיה היא עיר הבירה של בולגריה.

את תקופת המלחמה סבא לא זוכר אולם הוריו סיפרו לו על המלחמה. סבא נולד אחרי מלחמת העולם השנייה הוריו סיפרו לו על שעבר עליהם בתקופת השואה. מאחר ובולגריה הייתה בעלת ברית עם גרמניה הנאצית היחס ליהדות בולגריה בראשית המלחמה היה טוב אבל בהמשך המלחמה היה קשה ומסוכן .

משפחתו של סבא עלתה לארץ ישראל בשנת 1949, באוניה שנקראה “בולגריה” ישר למחנה אוהלים לעולים החדשים בפרדס חנה . חוויה מיוחדת שסבא רמי זוכר מהשנים הראשונות בארץ היא השלג שירד בישראל: “זה היה חורף של שנת חמישים ואחת, הכל התכסה בשלג, היה קר מאוד ואנחנו גרנו באוהלים. לא היינו מוכנים לשלג הזה. החורף ההוא היה קשה מאוד”.

אבל סבא רמי זוכר הרבה חוויות טובות למשל: בחגים היו חוגגים יחד עם השכנים. “בחג הפסח בליל הסדר התכנסנו לחגוג עם שכנים שלנו  שהגיעו לארץ טורקיה שרנו שירי פסח בשפת לדינו. השיר המיוחד שאני זוכר הוא “חד גדיא  בלאדינו” . המאכלים שאני זוכר שאהבתי הם קציצות מקרישה [פרסה].שעברנו  מהקריות לחיפה הקפדנו לחגוג את הפסח יחד עם הדודים ובני דודים שלנו  ובחיפה. שרנו וקרנו את האגדה עברית. ההורים הקפידו לקנות לנו בגדים חדשים שאותם הינו לובשים בפעם הראשונה בערב חג הפסח.את הכוס של אליהו הנביא  מלא יין השארנו על שולחן הסדר  ואת הדלת הכניסה לא הינו נועלים בכדי אליהו הנביא יבוא ללגום  מהיין ולברך את הבית ואת המשפחה” .

עוד סבא זוכר מילדותו את יום העצמאות בחיפה : ” בילדותי  גרתי בקרית- ים וזכורים לי את החגיגות ברחבה של המועצה הישנה  עם הרבה שמחה  שירה וריקודים . חגיגות יום העצמאות היו חגיגות מאוד חשובות לי כי המדינה הייתה צעירה ואנחנו הרגשנו גאים במדינה הצעירה והחזקה שלנו . כשהתבגרתי יותר הצטרפתי לתנועת  הנוער, הנוער העובד והלומד , בשנת העשור למדינה  השתתפתי במצעד המחולות שנערך  בחיפה ברחוב הרצל בהשתתפות להקות מחול מכל אזור הצפון כעשר המונים צפו הודות ומחו כפיים . בגיל הנעורים  אהבתי לצפות במצעדים הצבאים שהרשימו אותי מאוד בכל יום העצמאות היה מצעד צבאי שבו צעדו חיילי צה”ל במצעד מרשים כל חטיבות צה”ל צעדו הניפו דגלי המולדת ונשאו נשק . זה היה מאוד מרומם נפש כי זה נתן לנו הרגשה של כח ועוצמה למדינה הצעירה שלנו . כדי שאוכל לראות את המצעד הייתי נוסע יום לפני לישון אצל דודתי. שהתגוררה בשכונת עין הים  במבואות חיפה וכך יכולנו  לעמוד בשורה הראשונה ולצפות הכי קרוב . זה נתן לי תחושה של בטחון  גאווה התרוממות  רוחו, סיפוק ועצומה של כוח  שהצבא שלנו מנהיג תחושה של הגנה על המדינה ו אזרחיה ”

הכדורגל כמנוף התפתחותי של סבי בישראל :

להורים של סבי לא היה מקצוע בארץ , הם הגיעו כמעט בלי רכוש ובארץ רק אבא של סבי עבד (כסבל בחנות ירקות) ואמא של סבי הייתה עקרת בית . הם לא כל כך ידעו עברית והיה להם קשה מאוד להסתגל בחיים בארץ. סבא שלי מספר שאם היה מקבל תפוח זה היה יום חג עבורו (הוא כמעט ולא זכה  לאכול תפוחים באותם הימים) .

אבל סבא שלי לא הרגיש תחושת מחסור או מירמור כי הוא היה מוקף בחברים טובים ובעיקר במשחק הכדורגל אותו מאוד אהב ונתן לו תחושה שהוא שייך למקום ולשכונה .

תמונה: קבוצת מצדה אלופה

זוהי תמונה של סבא רמי דקל עם חבריו לקבוצת הכדורגל שהקימו בהיותם ילדים בקרית ים .  כדורגל היה התחביב של סבא רמי והוא שיחק כדורגל עם חבריו. לקבוצה זו הם קראו קבוצת “מצדה” כי הם ראו את עצמם ממשיכים של הגיבורים ממצדה .

הם היו אחת מהקבוצות הטובות בשכונות ובדרך כלל נצחו את הקבוצות האחרות. כילדים עולים חדשים הכדורגל היה עבור סבא וחבריו דרך להראות את כוחם באופן ספורטיבי, הם שיחקו נגד קבוצות נוספות שקמו בסביבה ונחשבו לקבוצה חזקה עם שחקים טובים בהמשך סבא המשיך לשחק כדורגל בקבוצת מכבי חיפה .

העשרה

יהדות סופיה: “יהדות סופיה היא קהילה יהודית שמתקיימת בעיר סופיה בירת בולגריה, מראשית המאה ה-14 ועד ימינו. בשלהי 1939 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 26,092 נפשות‏ והייתה הגדולה והמרכזית מקרב קהילות יהדות בולגריה”.

לאדינו: “לאדינו היא שפתם  של היהודים מגורשי ספרד. לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות “ספאניולית” (בעברית), “ג’ודיזמו”, “Judeoespa?ol”, ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון “הספרדית-היהודית”, בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש”י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור”.