ירושלים של זהב

ירושלים של זהב הוא שיר על ירושלים שחובר והולחן על ידי נעמי שמר, ובוצע במקור בידי שולי נתן, בשנת 1967.

השיר נכתב עבור “פסטיבל השיר והפזמון” שנערך במוצאי יום העצמאות של שנת תשכ”ז בעיר ירושלים.

שם השיר מבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה.

השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל ונודעה כקו העירוני אשר תואר בשיר “העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה”. המקומות הקדושים ליהדות במזרח העיר – הר הבית, הכותל המערבי ובית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים, לא היו נגישים ליהודים. משפט זה רומז למשפט ממגילת איכה (“איכה ישבה בדד העיר”, מגילת איכה, פרק א’, פסוק א’). גם המשפט “איכה יבשו בורות המים” מתייחס למגילת איכה. זיקה זו מקנה לשיר משמעות של קינה.

מילות השיר כפי שבוצעו בפסטיבל השיר והפזמון בשנת תשכ”ז:

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב…

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדו שני חלקי ירושלים.

לאחר ששמעה ברדיו את הצנחנים השרים את שירה ליד הכותל, הוסיפה שמר, שהייתה באותו הזמן בסיני עם להקה צבאית, בית חדש לשיר ובו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת “איכה יבשו בורות המים” ו”ואין פוקד את הר הבית” בבית השני, הכריז הבית החדש “חזרנו אל בורות המים” ו”שופר קורא בהר הבית”. בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.

הבית החדש שנוסף:

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ביקורת על השיר

לצד התגובות החיוביות לשיר, היו שהגיבו בציניות לקול הפטריוטי שבו. אחד מהם היה מאיר אריאל, אשר היה לוחם בצנחנים והשתתף בקרבות על שחרור הכותל, שחיבר בתגובה את השיר “ירושלים של ברזל” ובו מחאה על חללי המלחמה ועל התגובות הפטריוטיות המוגזמות לטענתו שהופיעו לאחר איחוד שני חלקי ירושלים. השיר מהווה עד היום בעיני רבים אנטי-תזה לשירה של שמר. בפזמון מופיע השיא לרגשותיו של המשורר, שכותב:

ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך קראנו דרור.

נעמי שמר

נעמי שמר הייתה משוררת, מוזיקאית ופזמונאית ישראלית. כלת פרס ישראל לזמר עברי. שמר כתבה שירים רבים, בהם שנעשו לנכסי צאן ברזל במורשת הישראלית, כמו “ירושלים של זהב” (1967), “חורשת האקליפטוס” (1961), ו”לו יהי” (1973, תרגום של השיר “let it Be” של הביטלס).

נעמי שמר נולדה וגדלה בקבוצת כנרת, על ידו נמצא תיכון “בית ירח”, שם למדתי.