מהי שירה?

מהי שירה? מהו שיר? מיהו המשורר?

אפשרויות משיריהם של

יערה בן-דוד,

טובי סופר,

לאה צבי דובז’ינסקי

אפרת מישורי

שולי ספיר-נבו

רבקה פישביין עמנואל

..

האם שירה היא מסיכה?

..

או הסרת המסיכה?

.

.

או אולי כפי שכתב טובי סופר: “צפירה של נהג מיואש התקוע בפקק”? (ע’ 14)

מהי שירה? למה הם כותבים אותה? יש משוררים הבוחנים עצמם ומביאים את מסקנותיהם בשירה, בטקסט ערוך יפה.

לקט שאספתי ממשוררים בני זמננו והתחבר לי לפאזל מושלם..

מתוך המסה המרתקת של יערה בן-דוד, המופיעה בסוף “לובשת בגד הפןך”:

“שירה מושכת להתחבר לנשימותיה ולאסוציאציות שלה, ויעודה לב הקורא.

לא מעבר לכך. ובכל זאת, היא יכולה להיות גם נקודה ארכימדית חשובה.

היא אמצעי של הֲכָלָה, של חיבור ושמירה על איזון עדין בקיום האנושי:

בין רגש לרציו, בין שפיות לטירוף. היא לוכדת רגעים של אושר ועונג,

וגם רגעים של החמצה וחרדה. היא יכולה לטלטל ולהיות פֶּה לתחושות

של אחרים, וגם להיות מפלט של נחמה מאוזלת יד ומהתמודדות סיזיפית

עם החיים“

                    “לובשת בגד הפוך” הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

                                   …

“נָגַסְתִּי תַּפּוּחַ אָדֹם. הָרִיתִי שִׁיר סָהוּר מִבְּדִידוּת הַמִּדְבָּר”.

      מתוך המחזור “שירים לאמי במותה”, לובשת בגד הפוך, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2020 

זינגר – קולאז’/ יערה בן-דוד

                                        בִּשְׁנָתִי בָּא שִׁקְשׁוּק מְכוֹנַת הַתְּפִירָה זִינְגֶר

                                        בָּהּ תָּפְרָה דּוֹדָתִי מַרְסֶל עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה אֲנִי יַלְדָּה נוֹסַעַת סְמוּיָה, נִים לֹא נִים

מִתְעַרְסֶלֶת בַּשִּׁקְשׁוּק הַמַּרְדִּים שֶׁל הַזִּינְגֶר,

מַחַט דּוֹהֶרֶת בִּמְִסִלִָּתָהּ,

בְּתֶפֶר רַכֶּבֶת עַל שׁוּלֵי הַבֶּגֶד תַּךְ עַל תַּךְ,

עוֹצֶרֶת בִּקְצֵה הַבַּד בְּרִקּוּד עֲצַלְתַּיִם.

.

הַמּוֹדֶל כְּבָר סָגוּר אֶצְלָהּ בָּרֹאשׁ, לֹא מִן הַזּ’וּרְנַאל.

בַּחֲגִיגִיּוּת שֶׁל חָדָשׁ הִיא גּוֹזֶרֶת אֶת הַמִּדּוֹת

מִן הַנְּיָר הַמְרַשְׁרֵשׁ עָלַי מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר,

אָחוּז בְּסִכּוֹת כְּחִבּוּרֵי קְרוֹנוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקִים.

מֶה הָיָה לְקוֹלָהּ שֶׁל זִינְגֶר אַחֲרֵי שֶׁעָצְרָה לְתָמִיד.

כְּבָר שָׁנִים הִיא מְכֻסָּה בְּמַפָּה, מִשְׁטָח מוֹעִיל

עָלָיו מַנִּיחָה הַנֶּפָּאלִית שֶׁל אִמִּי

אֶת הַלֶּפְּטוֹפּ בּוֹ קְלוּעִים גַּעֲגוּעֶיהָ וְאֶת שְׂכַר עֲמָלָהּ.

.

מַה שֶּׁגָּזְרָה דּוֹדָתִי וְתָפְרָה וְהִנִּיחָה בָּאָרוֹן

הָיָה לְסִפּוּרֵי בַּדִּים

אוֹתָם אֲנִי גּוֹזֶרֶת עַכְשָׁו וּמַדְבִּיקָה,

וּבוֹרֵאת מֵהֶם עוֹלָם.

       מתוך הספר “לובשת בגד הפוך”, הקיבוץ המאוחד 2020

שיר/ יערה בן-דוד

לִהְיוֹת תָּמִיד צֹפֶן אִישִׁי נֶחְשָׁק מְגֻלְגֶּלֶת פָּנִים וְאָחוֹר,

מְחֻבֶּקֶת בִּכְרִיכָה רַכָּה אוֹ קָשָׁה,

גַּם בְּהִשָּׁמֵט הָאֲחִיזָה בְּגוּף

שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מְגַלֶּה הִתְנַגְּדוּת לְכֹחַ הַכְּבִידָה.

.

הָדֶס, אַפְרוֹדִיטֶה, הַיְנוּ הָךְ,

מוֹתְחִים מֵיתָרִים בְּצֹמֶת הַחֲרָדָה.

.

וְאַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית. הֵד מַכֶּה תּוֹעֶה,

הֲבָרוֹת קְרוּעוֹת זוֹ מִזּוֹ, פְּרֻדּוֹת אֲוִיר וּמַיִם.

.

מִטִּין הָאֲדָמָה הָרַךְ אֶהְיֶה נִלּוֹשָׁה מֵחָדָשׁ,

מִלְּשׁוֹן הַפַּעֲמוֹן, הַכֶּשֶׁף וְהַבְּדָיָה.

           מתוך הספר “לובשת בגד הפוך”, הקיבוץ המאוחד 2020

הערה בעניין כתיבת שירה / טובי סופר

..

אֲנִי קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים רַאֲיוֹנוֹת עִם מְשׁוֹרְרִים. רַבִּים מֵהֶם מַסְבִּירִים לַקּוֹרְאִים כִּי בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת הֵם יוֹשְׁבִים לִכְתֹּב. הֵם כּוֹתְבִים, וִיהִי מָה. כִּי בַּעֲבוּרָם כְּתִיבָה  הִיא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה. בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהָעִיר כִּי בְּסִמְטָתִי הַצָּרָה אֵין שָׁעוֹת לַשִּׁירָה, וְלַשִּׁירָה אֵין סֵדֶר יוֹם יָדוּעַ מֵרֹאשׁ. הִיא סוּג שֶׁל נְבִיחַת כֶּלֶב אוֹ צִיּוּץ צִפּוֹר אוֹ פַּרְפַּר בִּמְעוֹפוֹ אוֹ צְפִירָה שֶׁל נַהָג מְיֹאָשׁ תָּקוּעַ בִּפְקָק. מַשֶּׁהוּ כָּזֶה.

                                        מתוך “רפסודה”, הוצאת צבעונים, 2021

התבוננות במשורר / טובי סופר

.

אֲנִי בּוֹחֵן אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַנַּעֲרָץ עָלַי

וּמְגַלֶּה לְחֶרְדָתִי שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה.

אֵיךְ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא דּוֹפֵק שָׁוַארְמָה בַּצָּהֳרַיִם,

שֶׁהוּא מְבַלֶּה בַּשֵּׁרוּתִים,

שֶׁהוּא אוֹהֵב נָשִׁים כְּמוֹ עֶגְלוֹן,

שֶׁכַּפּוֹת יָדָיו מַסְגִּירוֹת אֶת גִּילוֹ,

וְשֶׁאֵין מַמָּשׁ בְּתַדְמִיתוֹ הַתְּלוּשָׁה:

רַגְלָיו נְטוּעוֹת בַּקַּרְקַע,

הוּא יוֹדֵעַ מִי נֶגֶד מִי,

וְהִלּוּכוֹ בָּעוֹלָם – כְּעַל לוּחַ שַׁחְמָט.

וּלְכַמָּה כְּסִילוּת נִדְרַשְׁתִּי

כְּדֵי לְהַאֲמִין כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם.

                   מתוך “רפסודה”, הוצאת צבעונים, 2021

ומהו שיר?

.

שִׁיר / לאה צבי דובז’ינסקי

הוא אֶבֶן כְּבֵדָה

הַיּוֹשֶׁבֶת מֵעַל לִבְּךָ

וּכְשֶׁהוּא נוֹטֵשׁ אוֹתְךָ

וָקַד קִדָּה בְּגַאֲוָה סְמוּיָה

אַתָּה חָשׁ בַּתַּעְתּוּעַ כְּאִלּוּ אֶבֶן נגולה מִלִּבְּךָ

טָעוּת בְּיָדֶיךָ

הָאֶבֶן מִתְנַפֶּצֶת לִרְסִיסֵי אֲבָנִים

וּמִשְׁקָלָהּ הַסְּגֻלִּי

נוֹתַר בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה

ולאה ממשיכה לכתוב שירים –

אֶת הַשִּׁירִים

אֵינִי כּוֹתֶבֶת

זֹאת רַק הַיָּד הַמְּקַבֶּלֶת

פְּקֻדָּה בְּאֹפֶן לֹא נָהִיר

וּלְעִתִּים בִּלְתִּי זָהִיר

וְהַיָּדִים יְדֵי לֵאָה

לֵאוּת, דּוֹאֲבוֹת

מַתְקִינוֹת אוֹתִיּוֹת

בּוֹחֲשׁוֹת, מַמְתִּינוֹת לִתְפִיחָה,

לִפְנֵי כְּנִיסָתָן לַכִּירָה, אוּלַי הַפַּעַם

יִתְרַקֵּם מַשֶּׁהוּ

בַּעַל טַעַם

          “סדקים דקים”, הוצאת “ספרי עתון 77, 2020

אז מה הוא באמת העניין עם שירה?

זהו דיבור בכתיבה, צורה של קשב, על פי אפרת מישורי.

וכך כתבה לי כתבה אפרת מישורי:

.

“דיבור הוא צורה של קשב”, יכול להבהיר לך המון.

כשאני עושה פעולה בשפה, קרי: מדברת, אני בעצם מקשיבה לאחר.

הדיבור שלי מכיל את הזולת, הזולת רואה את עצמו בדיבור שלי על עצמי. ברגע שאני מעבירה את תמונות הרגש שלי לשפה (שהיא כללית).

ככל שאהיה יותר סובייקטיבית כך אתן תוקף אובייקטיבי שמעבר לעצמי.

זו מהותו של מדיום בעצם..

הדיבור שלי אינו בשבילי, הוא מקשיב לאחר“

וכיצד נכתב השיר כותבת המשוררת אפרת מישורי:

בָּא קוֹל וּמַצְהִיר: אֲנִי כָּאן

בָּא עוֹד קוֹל וּמַצְהִיר: אֲנִי כָּאן

אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת.

אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת

דִּבּוּר הוּא צוּרָה שֶׁל קֶשֶׁב.

סֵפֶר הוּא אֹזֶן הֲפוּכָה.

אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת.

אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת:..

..

עֲלִילוֹת חַיִּים שֶׁהִתְנַדְּפוּ,

סִכּוּמֵי בֵּינַיִם סוֹפִיִּים.

 אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת.

אֲנִי מַקְשִׁיבָה וְרוֹשֶׁמֶת:“

                   “טינקר בל”, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017

כותבת סדרתית

.

אֲנִי

כּוֹתֶבֶת סִדְרָתִית

.

אִם לֹא הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת סִדְרָתִית

הָיִיתִי רוֹצַחַת סִדְרָתִית

.

                מתוך “הפה הפיזי”,הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002

הים השקט/ שולמית ספיר-נבו

.

זֶה

הַיָּם הַשָּׁקֵט

שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ וּמִלִּים

שֶׁלֹּא יוֹדְעוֹת

לִשְׂחוֹת.

אני משוררת/ שולמית ספיר-נבו

אֳנִי מְשׁוֹרֶרֶת

שֶׁמִּלּוֹתֶיהָ עֵירֻמּוֹת שֶׁ

אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲצֹר יוֹתֵר

אֶת הַשֶׁקֶט הַכָּפוּי

הַדּוֹלֵף לִדְמָעוֹת

.

אֳנִי מְשׁוֹרֶרֶת

שֶׁעָזְבָה אֶת עוֹלָם הָאַגָּדוֹת

כִּי הַנָּסִיךְ שֶׁלָּהּ חָזַר

אֶל הָאֲגָם

וְאֵין לָה יוֹתֵר

נְשִׁיקוֹת

אֳנִי מְשׁוֹרֶרֶת

אֶת שְׂרִיטוֹת הָאַהֲבָה

זוּ שֶׁסָּגַדְתִּי לָה בְּכָל

הַמִּגְרָשִׁים

וְהִפְסַדְתִּי לָה

אֶת לִבִּי הַמְּהַמֵּר

הַכְפִיָּתִי. ‏

          שולמית ספיר-נבו

כל שיר / רבקה פישביין עמנואל

..

כָּל שִׁיר הוּא תְּחִיָּה קְטַנָּה

שֶׁל רֶגַע נִשְׁכַּח שֶׁל אִישׁ נֶעֱזָב

שֶׁל מִלָּה זֶה מִכְּבָר נִשְׁחֲקָה

..

כָּל שִׁיר הוּא גַּם מָוֶת קָטָן

שֶׁל אִי יְדִיעָה שֶׁל תֹּם

שֶׁל מִלָּה זֶה עַתָּה נֶהֶגְתָה

..

       מתוך “ואז הייתי שמים” הוצאת אצבעונים, 2021

עַל מַצָּבָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה/ סיגל זהבי

..

לֹא טוֹב.

גַּם הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ

מָה שֶׁהָיָה.

הִנֵּה אֲנִי

לִרְאָיָה.

..

      מתוך הספר “אפוד ואבוד ומופלא” הוצאת פרדס, 2020