נברן הארנב הוא ארנב חמוד ופעיל. כל יום יוצא להליכה בשעות בערב.

יום אחד הסתובב נברן בעיר, ולפתע, לא האמין למראה עניו!

מולו על המדרכה עמד כרוב ענק.

“זה הכרוב הנהדר ביותר שראיתי מעודי!! כרוב ענק, ירוק ורענן!

בדיוק כרוב כזה אני צריך!”

ניגש לברן לכרוב וניסה לגלג אותו לעבר מחילתו.

ניסה וניסה אך הכרוב לא זז.

הכרוב היה ענק, ונברן הוא ארנב קטן.

נברן לא התייאש, ובמאמצים כבירים גלגל את הכרוב לפתח מחילתו. כשהגיע לפתח המחילה הכרוב נתקע. נברן ניסה לדחוף ולדחוק, אך כלום לא עזר, הכרוב נשאר תקוע בכניסה!

עייף ותשוש התייאש נברן ליד הכרוב שלו וחשב בליבו: “מה יעזור לי הכרוב אם אינו נכנס לביתי, ככל הנראה יום זה לא יהיה מוצלח במיוחד..”

“העצב לא יעזור, אני צריך לחשוב על רעיון טוב יותר” אומר לעצמו נברן.

לפתע, עולה במוחו רעיון אדיר!
קם על רגליו, וצעק בקול גדול: ” ארנבים! ארנבים!”בואו כולכם! יש לי הפתעה!”

לא עבר דקותיים וסביבו התקבצו ארנבים מכל הסוגים ומכל המינים. ארנבים גדולים וקטנים, ארנבים כההים ובהירים, ארנבים חזקים וחלשים.

הוביל נברן את הארנבים אליו וקרא אליהם בקול גדול: “הקשיבו נא- הכרוב הזה גדול מידי כדי לעבור את פתח ליבי, חבל שירקב ולכן נעשה כולנו ממש כאן ועכשיו מסיבת כרוב!”

נברן לא היה צריך לחזור על דבריו פעם נוספת.

הארנבים התנפלו על הכרוב, אכלו ובלסו כרסמו וכרסמו, עד שכולם שבעו!

הארנבים היו מנומסים מאד ולא שכחו להושות לנברן.
“תודה לך נברן, אכלנו ושבענו, הכרוב היה נהדר. אל תשכח- אם אי פעם תהיה רעב, מיד בא אלינו נדאג לך למשהו לאכול”.

נברן נפרד מכל הארנבים ונשאר לבדו ועימו הכרוב.

הביט נברן בכרוב. הכרוב כבר לא היה עצום, הכרוב היה עכשיו פשוט כרוב רגיל.

ממדיו התאימו באופן מדוייק לממדי הדלת.

נברן גלגל לתוך מחילתו את הכרוב וחשב- “אכן היה זה יום נהדר, גם למצוא כרוב, גם לערוך מסיבת כרוב וגם נשאר לו כמות כרוב בדיוק לפי צרכיו!”