הלבוש בהודו

סארי הוא בגד הודי מסורתי, הכולל יריעת בד מלבנית שאורכה חמישה מטרים, הנלבשת מעל חולצה וחצאית (המכוסה כולה על ידי הסארי). הסארי נעטף פעם אחת סביב הגוף, ואז מקפלים את רובו קדימה ואחורה בקפלי אקורדיון ודוחפים אותו פנימה לתוך המותניים בחזית. החלק האחרון של הבד עוטף את הגוף ומושלך מעל כתף שמאל.

בעבר היה נהוג ללכת גם עם סארי שאורכו 9 מטרים, שבחלקו התחתון נכרך בין הרגליים כמכנס.

ניתן למצוא את הסארי במגוון רחב של בדים, סינתטיים וטבעיים ושלל גוונים ודוגמאות.

בעבר היה נהוג ללכת גם עם סארי שאורכו 9 מטרים, שבחלקו התחתון נכרך בין הרגליים כמכנס.

ניתן למצוא את הסארי במגוון רחב של בדים, סינתטיים וטבעיים ושלל גוונים ודוגמאות.

בדרום קרנטאקה ישנו אזור שבו נהוג ללבוש את הסארי הפוך, כך שקצה הסארי מושלך קדימה ולא לאחור.

ישנו אף נוהג, שנשים לבושות בסארי אדום הן נשים נשואות ואלה הלבושות בלבן הן אלמנות.

גם כיום, הטורבן הוא פריט לבוש נפוץ מאוד בהודו, ובפרט אצל הסיקים. כעשרה אחוזים מההודים חובשים טורבן. בתרבות המערב ובעיקר בסרטים מצוירים, אנשים לבושי טורבן כמעט תמיד מזוהים כהודים.

הטורבן מזוהה כמעט מיידית אל הסיקיזם, והוא אחד ממאפייני הסיקים. הסיקים לובשים את הטורבן לאחר הטבילה לשם הטהרות. לסיקים אסור להסתפר ולחתוך את שיערם ולכן הם חובשים טורבן כדי לאסוף את שערותיהם.

טיקה

מספר שמלות כלה נחשבות כסגנון הודי מסורתי וחוצות גבולות. שמלת הכלה הנפוצה ביותר היא הסארי יריעת בד רקומה וארוכה, הנעטפת סביב האישה ומהודקת בסיכות, או נאספת באבנט.

סגנונות מסורתיים אחרים כוללים את שמלת הגג’רה-צ’ולי (gaghra choli), המורכבת מחצאית ארוכה ועליה חולצה קצרת שרוול, ואת שמלת שלוור חמיז (shalwar chameez) המורכבת מטוניקה ארוכה ומכנסיים. בכל אחת מהשמלות נהוג לשלב צעיף מסורתי, הקרוי דופטה.