ירושלים בעת החדשה

ירושלים תחת השלטון העות’מאני

1517 – 1917 (עם הפסקות קצרות)

שער הפרחים

שער הפרחים נבנה בשנת 1539 על ידי סולימן המפואר, כשער זוויתי כמו שאר השערים שהעות’מאנים בנו באותה מאה. הכניסה אל השער הייתה דרך פשפש (שער קטן בגדר או בחומה) ממזרח, והנכנס לעיר היה פונה דרומה.

בתחילת המאה ה – 19 חסמו את השער באבנים כדי למנוע את המעבר, אולם בסוף המאה, התושבים שגרו משני צידי השער ביקשו לפתוח אותו. התורכים נענו בחיוב מאחר וזה הקל גם על המעבר עבור הצבא שלהם. ב-1875 פרצו את השער בצורה ישרה, וכיום המעבר בו הוא ישיר ולא דרך הפשפש הזוויתי.

רבים חושבים כי מקור שמו של השער הוא בעיטורי הפרחים שמקשטים אותו. אך שמו של השער הוא למעשה שיבוש השם האמיתי שלו: “באב אל-סהרה”, השער של ה”ערים” שלא נרדמים – המתים בבית הקברות הסמוך. עם הזמן ה–ס’ השתנתה ל–ז’ וכך השם שונה ל- “באב אל-זהרה”, שער הפרחים.
שם נוסף לשער הוא שער הורדוס. שם זה מסתמך על אגדה המספרת כי ביתו של הורדוס אנטיפס (הבן של הורדוס הגדול) היה בקרבת השער.

מפה

שכונת משכנות שאננים

שכונת משכנות שאננים הוקמה בשנת 1860 ונקראה לפי דברי ישעיה הנביא: “וישב עמי בנוה שלום, ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות”.

עם התגברות העלייה לירושלים בתחילת המאה ה-19 התרחב הישוב בירושלים, הביקוש לדירות מגורים דגל, ודמי השכירות עלו. משה מונטיפיורי רכש את חלקת האדמה לשכונה מחוץ לחומת העיר העתיקה.

בגלל בעיות ביטחון, השכונה הוקפה בחומה גבוהה עם שערי ברזל, שנסגרו מידי ערב. המבנה המקורי כלל 16 דירות, שנועדו להתחלק שווה בשווה בין עניים שיגורו במקום עד שלוש שנים. התושבים הראשונים התנגדו לעבור לבניין מחוץ לחומה, והשכונה החדשה המבודדת הייתה בסכנה. בכל לילה היו שערי העיר העתיקה נסגרים, כמו גם שעריה של משכנות שאננים.

במלחמת העצמאות, התושבים סירבו לעזוב את השכונה על אף החלטת האו”ם והתנאים הקשים. בסוף המלחמה השכונה הייתה על הגבול ותושביה סבלו מירי צלפים. את התושבים שעזבו בעקבות הירי החליפו מגורשים מהעיר העתיקה ועולים חדשים.

בתקופה מאוחרת יותר השכונה עברה כמה שיפוצים וכיום היא משמשת כמרכז תרבותי לאמנים ואנשי רוח.

מפה

ירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי

1917 – 1948

האוניברסיטה העברית

ההחלטה על הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים התקבלה ב-1913 בקונגרס הציוני ה-11. היא הוקמה בשנת 1925, ולראשונה הייתה אוניברסיטה בירושלים ששפת ההוראה בה היא עברית. אל האוניברסיטה הגיעו פרופסורים מצטיינים וסטודנטים מכל העולם.

במלחמת העולם השנייה האוניברסיטה תרמה למאמץ באמצעות שירותים מדעיים בתחום הרפואי. לאחר מלחמת העצמאות הקמפוס נבלע בשטח שהיה בידי ירדן, והלימודים הועברו זמנית למבנים אחרים, עד השחרור במלחמת ששת הימים.

מפה

בית היתומים שנלר

בית היתומים הוקם בשנת 1861 ע”י המיסיונר הגרמני יואהן שנלר בגלל המרד בלבנון באותה התקופה שבו נטבחו נוצרים וכתוצאה ממנו נוצרו יתומים רבים. לאחר קניית המקום מידי הערבים התגלה בית קברות מתקופת בית שני ומערות קבורה נוספות.

בית היתומים הקנה לחניכיו הנוצרים חינוך גרמני ודתי ובין השנים 1934-1939 הביעו תמיכה בהיטלר ובמלחמה נגד היהודים. בית היתומים ננטש עם תחילת מלחמת העולם השניה כאשר גורשו הגרמנים מהארץ ע”י הבריטים.

הבריטים הקימו במקום במבנה בית היתומים מחנה צבאי ראשי בירושלים ומדי פעם המקום אף הותקף ע”י האצ”ל והלח”י. ובפרט במרץ 47′ האצ”ל ערך מבצע לפיצוץ המחנה בפיקודו של יוסף אבני שבו נהרג חייל בריטי 1 ונפצעו 8 כאשר האצ”ל הניחו חומר נפץ במשקל של כ-30 ק”ג מעבר לגדר התיל- בתוך המחנה הבריטי. במרץ 48′ הבריטים פינו את המקום ונתנוהו לחטיבת עציוני ומאז שירת כבסיס צבאי במשך כ-60 שנים.

מפה

מלון המלך דוד

מלון המלך דוד הוקם בשנת 1929 על ידי משפחת עסקים יהודית מצריה שרצו להקים מלון פאר בירושלים. המלון נפתח רשמית בשנת 1930 וכדי לשמור על הרמה הגבוהה הובאו בכל יום מצרכי המזון מקהיר ברכבת והמלצרים הובאו מכל העולם.
במלון שכנו ושוכנים עד היום פוליטקאים מכובדים מכל העולם, ובתקופה ההיא שכנו בין השאר: וינסטון צ’רצ’יל, אדמונד אלנבי, היילה סלאסי קיסר אתיופיה, אלפונסו השלושה עשר מלך ספרד, וגאורגיוס השני מלך היוונים.

בשנת 1946 כחלק מתנועת המרי נגד הבריטים התחפשו אנשי האצ”ל לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למלון כדי חלב גדולים שהכילו כ350 ק”ג חומר נפץ. לאחר מספר שעות התקשרו אנשי האצ”ל למנהלת המלון להודיע על הפיצוץ, אך הם לא הורו להעביר את ההודעה הלאה בטענה כי הם לא מקבלים פקודות מיהודים. בעקבות הפיצוץ הופסקה פעילות המלון ונהרגו כ91 אנשים, ולאחר מכן שכן במלון הצלב האדום.

בשנת 1958 החל השיפוץ של מלון המלך דוד על ידי משפחת פדרמן, הבעלים של מלונות דן, ולאחר כ-2 מליון דולרים שופצו חדרי האמבטיות, החדרים הרגילים, המטבחים, והרדיאטורים.

מפה

ירושלים במלחמת ששת הימים

1967

“הר הבית בידינו”

שער האריות

השער נבנה בשנת 1539 על ידי הסולטאן העותמאני סולימאן הראשון, בעת שבה אירעה בניית חומות העיר העתיקה .
לימים ליד השער היתה תחנת משטרה קטנה שאליה הוכנס קו טלגרף בשנת 1913 דרך השער.

במלחמת ששת הימים לשער היה תפקיד חשוב במלחמה- בשל מיקומו בצפון החומה המזרחית של העיר העתיקה וכן קרבתו לרובעים המוסלמי והנוצרי לא צפו כי תתרחש הפלישה לעיר העתיקה ממנו. הרי שלאורך ההיסטוריה הפלישות לעיר העתיקה אירעו מכיוון צפון הנוח יותר מבחינת תנאי השטח הטופוגרפיים. ובדיוק מסיבה ההפתעה הוחלט שחטיבת 55 של הצנחנים תיכנס לעיר העתיקה משער זה.
השער נפרץ ע”י פיצוץ ושוקם לאחר מכן בשנת 1969, שנתיים לאחר המלחמה.

מפה

ארמון הנציב

ארמון הנציב כשמו כן הוא- נבנה עבור מגורי ולשכתו של הנציב העליון הבריטי ונמצא על פסגת הר אצל והוא מדרום מזרח לעיר העתיקה. ב-5 ביוני 1967 , יום תחילת המלחמה, בשעה 13:00, לאחר שהחלו במהלכים התקפיים עם שימוש בארטילריה ונשק קל בהר הצופים , הירדנים השתלטו על ארמון הנציב ובו משקיפים של האו”ם על מנת ליצור רצף טוריטוריאלי עם מוצב הנקניק. לאחר תצפית , רפי בנבנשתי ואשר דר הורו להפעיל אש מרגמות על הכוח הירדני והם נסוגו מיד.

חטיבה16 ריכזה כוח להתקפת נגד במחנה אלנבי ובחוות הלימוד ובראשו עמד אשר דר. הכוח הכיל את הסיירת הירושלמית, שתי מחלקות טנקים ופלוגה נוספת. הכיבוש של אמון הנציב עצמו לקח כחצי שעה בלבד. לאחר שהחלו שבעת הזחל”מים והטנקים להתקדם ואחריהם כוח רגלי , נכנסו לגבעה ומפקד הסיירת פוצץ את השער וחדר אל תוך המבנה שבו גילה את משקיפי האו”ם שפונו. הפלוגה נלחמה בקרב קשה בחורשה הסמוכה לארמון עם חיילי הלגיון הירדני שהתבצרו. לוחם הסיירת זרח אפשטיין החזיר את המומנטום להתקפה וסייע לטיהור החורשה. בשעה 15:40 הושלם כיבוש מתחם ארמון הנְציב ובאופן זמני הורד דגל האו”ם מראש המגדל ובמקומו הונף דגל ישראל. בקרב זה נהרגו 4 לוחמי החטיבה הירושלמית ו-25 מחיילי הלגיון הירדני.

שמה של שכונת “תלפיות מזרח” בירושלים, בפי רוב תושבי העיר גם הוא “ארמון הנציב”, אשר ממוקם בגבולה הצפוני.

מפה

גבעת התחמושת

בתחילת שנות ה30 הבריטים בנו את בית הספר לשוטרים בצפון ירושלים, ובגבעה הסמוכה לה הנקראת כיום גבעת התחמושת אחסנו את התחמושת.
במהלך מלחמת העצמאות, הירדנים כבשו חלקים מירושלים וביניהם את בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, והפכו אותו לאחד משלושת המבצרים המבוצרים שלהם שעל ה”הקו העירוני”-הקו שמפריד בין ירושלים הירדנית לירושלים הישראלית. במוצב של גבעת התחמושת שמרה אבטחה ירדנית מוגברת של כ150 לוחמים מגדוד אל חוסיים.

גבעת התחמושת ב-360 מעלות

במהלך מלחמת ששת הימים, בכדי לכבוש את ירושלים היו צריכים ישראל לכבוש את המוצב של גבעת התחמושת, ולאחר 8 שעות ו37 חללים צנחנים נכבשה גבעת התחמושת לאחר קרב עקוב מדם מלא בנפגעים.
מהצד הירדני נהרגו 71 חללים ו60 נוספים נפלו בשבי הישראלי. כדי לכבוש את גבעת התחמושת היה צריך לפוצץ את הבונקר שבו ישבו הירדנים שגם הכיל מקלע כבד שדרכו הם ירו, ועשו זאת על ידי הנחת 16 ק”ג של חומר נפץ על הבונקר ועל ידי כך הוא התפוצץ והקרב הסתיים.

מפה

רפלקציה

שוהם- בעבודה זו אני למדתי דברים חדשים ירושלים ועל שירים/מבנים מוכרים שכולנו מכירים ובעצם למדתי עובדות חדשות על ירושלים עצמה ועל כל הרקע שלה דרך המבנים בתקופות שונות. כל זה למרות הקושי מהעבודה בצוות עם בנות שהן יותר פרפקציוניסטיות ממני, מה שגרם לנו לחילוקי דעות.

שני-

במסגרת הפרויקט הזה גיליתי שיש הרבה מקומות מעניינים בירושלים שלא הכרתי. בנוסף, למדתי דברים חדשים גם על מקומות ששמעתי עליהם או שהכרתי קודם, כמו שער הפרחים והאוניברסיטה העברית. פרט למידע החדש שלמדתי בנושא ירושלים, למדתי גם להשתמש באתר ourboox.com, שלא יצא לי לעבוד איתו לפני כן. נהנתיי לנסות דברים חדשים, ללמוד דרך חדשה לערוך עבודה לבית הפסר בצורה יצירתית, וכמובן לגלות דברים חדשים על עיר הבירה.

אטל- העבודה הזו נתנה לי הזדמנות ללמוד יותר על עיר הבירה שלנו ועל ההיסטוריה שלה, הן המודרנית והן בתקופות עתיקות יותר. למדתי אודות הקרבות המרובים שהתרחשו בירושלים בששת הימים על מנת לכבשה וכן על מוסדות השלטון של המנדט הבריטי. התפלאתי לגלות כי המבנים והמקומות אינם אופיינים לתקופה אחת בלבד אלא ממשיכים לשמש בתקופות שונות- לדוגמה בית היתומים שנלר ששימש תחילה כבית יתומים הפך למחנה צבאי בריטי ולאחר מכן לבסיס מודיעיני של ההגנה ושל צהל. לסיכום, בעזרת עבודה זו הצלחתי להעשיר את הידע שלי בנושא ירושלים.